תולדות הרמ"א זצ"ל

תולדות הרמ"א זצ"ל 

ואני משה בן כבוד אבא מרי הפרנס והמנהיג ישראל שליט"א הנק' משה א"יסרליש מקר"אקא הייתי בתוך הגולה אשר נתגלינו מעירינו בשנת שי"ו לפ"ק מחמת עיפוש האויר ל"ע והיינו גרים בארץ לא לנו בעיר שי"דלוב במקום אשר אין תאנה וגפן. וכמעט מים אין לשתות כי אם בתחבולה. עיר אשר במסכנות תאכל בה לחם. ועץ אין בה להסכן בו, ולא יכלנו לקיים ימי הפורים במשתה ושמחה. להסיר יגון ואנחה, אמרתי אקומה ואשמח במפעלי, אף חכמתי עמדה לי. כי פקודי יי' ישרים משמחי לב. ולקחתי תחת לשוני דבש וחלב. ונתתי לבי לתור ולדרוש כוונת המגילה. הנמשל בדבריה ופי' כל מלה ומלה. ובדקתי בה עד מקום שידי מגעת כי הספור נחמד למראה והנסתר הוא עץ הדעת, ומצאתי דרך ישכון אור אשר עליו יסובבו כל דברי מגלת אסתר. שהוא רומז על כלל ימי האדם עד יום מותו מעניני בני אדם אהביו ובני גילו. עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו, ושמתי הדברים בספר בכתיבתי להיות שמור לי לעת זקנתי. ואל יחשדני המעיין שכך אני בעיני שאוכל לחבר ספרים. או לדבר דברים נגד מלכים ולא אבוש. כי ידעתי שאין בארי באר מים חיים רק מקור יבש. רק שמתי נגד עיני דברי חכמי המחקר אשר דבריהם בכל ספר חכם נחקר. אשר כל מאמר לא ימלט מחלוקה אם שכוון אמרו אל האמת בכל דרכיו או כוון במקצתו או לא כוונו כלל והנה זו חלוקה הכרחית אשר אין להמלט ממנה. ובזה אני אומר אם כוונתי אל האמת אין צריך לי התנצלות כי כבר אמרו קבל האמת ממי שאמרו. ואם אכוון במקצתו כבר שם התנצלות בעל המאור ז"ל בהקדמתו לספר המאור אמר ז"ל אמר אחד מן החכמים לא תושת חטאת על מי שהביא קצת מן הדברים הנכונים כאשר לא הגיע אל תכליתם ואם ח"ו שלא אכוון אל האמת בשום פנים ולא בדבר אחד ממנו. מ"מ אסמוך דעתי בב' דברים הא' באמרם ז"ל כל חרשי' טבין וחרשי' דאורייתא בישין וכל פטפטיי' בישין ופטפטיי' דאורייתא טבין פי' חרשיי' ר"ל שתיקון פטפטייא ר"ל דבור. וכזה אני אומר אף אם לא אכווין המאמר כלל מ"מ לא אצא מכלל פטפטייא דאורייתא דטבין וכדרך שאמרו אם נבלת תתנשא. השני כבר קדמתי שתקנתיו בימי הפורים. ולא יהא אלא כאחד ממשלי הנערים. אשר עושין במליצות ושירים. אשר מכל דברי תורה המה מנוערים. וא"כ לא יהי דברי אלא כאחד מהן. מ"מ ראוי לשמוע אליהן...

אמר המלקט: ועיין בסוף הספר שכותב בזה הלשון: "מה שראיתי לפרש בזו המגילה. בעזר נורא תהילה. יתעלה שמו לדור דורים. שלחתי בימי פורים למנה. לאב"י ישראל, ראש עדת מי מנה. הוא גבור בגבורים. הרוצה לבחון דברי צריך ללמוד טבעיות ואלקיות והמחקרו הוא כדור בכדורים. בשם הבורא יש מאין. נשלמה מלאכת מחיר יין".

מתוך הקדמתו לספרו "מחיר יין" על מגילת אסתר

פעם הגיע אל רבינו (הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע) מכתב בענין של צדקה, והגבאים שידעו כי הרבי רוצה לשלוח את בנו רבי ישראל לעסוק בענין, ניסו לומר כי אין זה מן הראוי לבן קדושים שכל עתותיו לתורה לכתת את רגליו וכו', סיפר להם אדמו"ר זי"ע מעשה שהיה אצל הרמ"א שהיה הולך לעניני צדקה רק אל גבירי עירו קראקא, אך לא לקח מהמוני העם. והיה בעיר שואב מים שכולם כינוהו "יענק'לה שיכורניק", כי מנהגו היה בכל יום ששי כאשר גמר את עבודתו הקשה, היה הולך וקונה בכל הכסף "מעד" (שכר ממי דבש), ופעם בדרכו לקנות את השכר כמנהגו ביום ו', ראתהו אשה עניה אשר שמה היה אסתר, והיא לא היה בידה לקנות אף נרות לשבת, והתבטאה בקול, הנה יענק'לה כבר הולך לו לקנות לשתות, ואני אין לי אף כסף לנרות! כששמע יענק'לה כדברים האלו שם את צבור כספו ליד החלון, והלך לביתו, עלה על יצועו והשיב את נשמתו לבוראו, ועוד באותו יום נטמן בקבר ישראל.

במוצאי שבת והרמ"א יושב בביתו ולומד, נכנס אליו יענק'לה ומזמינו לדין תורה לפני בית דין של מעלה. הרמ"א חשב כי השיכור חמד לצון וגירשו מעל פניו. אחר כך הרהר בדברים והתפלא עד מאד משום שהדלת היתה נעולה, יצא לבית המדרש ושם סיפרו לו כי יענק'לה שואב המים נפטר עוד ביום ששי. ראה כי יש דברים בגו והמתין לבואו שנית. ואמנם כאשר חזר ונשנה הדבר ויענק'לה בא אל הרמ"א להזמינו, שאלו הרמ"א מה זה ועל מה זה. אמר לו כי בבית הדין של מעלה קובלים עליו שבורר לו ממי לקחת לצדקה והולך רק לגבירים ואינו מזכה את כל תושבי העיר בצדקה. וסיפר לו כי בזכות הצדקה שעשה לפני מותו, שלחו דווקא אותו. ציוה עליו הרמ"א לומר למעלה כי מהיום והלאה הרי הוא מתחייב לעסוק בצדקה עם כל תושבי העיר, ואמנם כך הוה, והכל בא אל מקומו בשלום.

סיים הרבי את הסיפור לפני מקורביו, ואמר "מה שהיה ראוי לזקננו הרמ"א, ראוי גם לבני"...

הגה"צ רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מנאראל זצ"ל ששמע מפי הרב מאוריחוב זצ"ל שנכח במקום ושמע הסיפור מאדמו"ר הזקן מטשורטקוב זי"ע

(דברי דוד השלם - טשורטקוב - ע' קכ"ח)

שמעתי מא"א המאוה"ג ז"ל, ששמע בילדותו מפי אנשי אמת, איך שמחמת דבר ר"ל או מחמת סיבה אחרת ישב הרמ"א זמן מה בכפר אחד סמוך לקראקא, ומחמת הסיבה הנ"ל נשארו שם הרבה כתבים שלו, והובאו לבית גנזיו של השר הנ"ל. ומאז שישב הרמ"א שם נתעלה השר מאוד, והיה הולך וגדול והחזיק בכתביו אלו, ולא רצה למסרם לשום אדם וציוה ליורשיו אחריו לנהוג בהם כבוד, ובכל שנה שוטחים אותם לאויר ורוח היום שלא ירקבו ויתעפשו. וכדומה שאמר לי מפי איש שראה בעת שהוציאום ושטחום לשמש, ומי יודע אם לעת כזאת עודם קיימים שמה.

הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל "מעלות היוחסין" ע' כ"ג

...ועתה אמת אגיד ששמעתי מהבן יקיר לי ידיד נפשי מגן אברהם שזכה לבקר מצבתו בק"ק קראקא וכתוב על המצבה של מור"ם כלשון הזה, ביום ל"ג לעומר שנת של"ג בן ל"ג שנה וכו'... וזה הבית עלמין קטן סמוך לביתו של הרב מור"ם בעל המפה הנז', והקדיש בית מבתיו לבית הכנסת וכתוב שם שנת שובה ה', כל זה הגיד בני ידידי הנז' מה שראה בעיניו וזכה להשתטח על מצבותם ז"ל... (אבל עיין בספר "מעלות היוחסין" שכתב הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל, שמה שכותב בשם בנו רבי אברהם, כנראה שלא ראה את מצבתו אלא שמע, כי במצבתו כתב שנפטר בשנת של"ב וכן מביא שם ראיות שלא היה בן ל"ג בפטירתו, עיי"ש, וע"ע בספר מליצי אש, מילואים והערות לחודש אייר ע' שס"ב, שכותב שכל ספרי הדורות כותבים שחי נ"ב שנים רק בקראקא ישב על כסא המלוכה ל"ג שנים עיי"ש באריכות)

הגאון החיד"א זצוק"ל

"שם הגדולים" מערכת גדולים, ערך מ' אות צ"ח