תולדות הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זצ"ל

בעירו של הרה"צ ר' מאיר מפרימישלאן היו בתי הטבילה מתחת להר גדול, וכשההר היה חלקלק היו מוכרחים ללכת מסביב. והרה"צ ר' מאיר הלך דרך ההר גם בתקופה שהיה מחליק, פעם הגיעו אברכים אחדים שלא אחזו ממופתים, ורצו להראות שגם הם יכולים ללכת בדרך החלקלקה, והלכו דרך ההר, וכשעלו ניזוקו, אח"כ שאלו את ר' מאיר מדוע אף אחד לא יכול ללכת בדרך החלקלקה והוא הולך תמיד דרך ההר? השיב להם ר' מאיר: כשקשורים למעלה לא נופלים למטה.

כ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל שיחת קודש כ"ד אייר תשי"א

הרה"ק ר' יחזקאל משינאווא זצ"ל בהיותו אצל רבו הרה"ק מהר"ש מבעלזא החליט לנסוע לפרימישלאן, וגמר בדעתו לא למסור פתקא להרה"ק ר' מאיר, אלא אך ורק להכירו ולראות עבודתו בקודש בשעת התפילה, ובהסכמת רבו מהר"ש מבעלזא נסע לפרימישלאן, והרה"ק מפרימישלאן הרגיש בו ברוח קדשו, ובהכנסו לתפילה כסה פניו בידיו הקדושים בעברו סמוך למקום מעמדו של הרה"ק משינאווא, וכן עשה לאחר מכן בשעת התפילה, משראה הרה"ק משינאווא כן הוכרח להכנס אליו בקודש פנימה עם פתקא, ואז עכבו הצדיק והראה לו התקרבות יתירה, והראה אז להרה"ק משינאווא רש"י מסויים בדברי הימים ששם איתא שהראשונים שיקבלו פני משיח יהיו החיילים היהודים, ולמרבה הפליאה לא מצא הרה"ק משינאווא אח"כ דברי רש"י אלו, ואמר אז כי ישנם דברים ברש"י שאינם מתגלים אלא לצדיקים. (וע"ע בס' אהל קדושים מאדמו"ר רבי אברהם אביש קנר מטשחוב זצ"ל, ע' קכ"א)

הגאון ר' משה הלברשטאם זצוק"ל ששמע מהרה"ק מהר"א מבעלזא זצוק"ל מובא בדברי יחזקאל השלם ע' קל"ו

חותני הרב הצדיק (מוהר"ר ר"מ מפרימישלאן) זלה"ה, בעודו בחיים חיותו היה משתוקק מאוד שידפסו הגדה וספירה עם הכוונות הללו (כוונות האריז"ל) כדי לזכות את הרבים.

חותנו הרה"צ ר' אברהם חיים ממיקאלייב זצ"ל בהקדמה להגש"פ וספירת העומר עפ"י כוונות האריז"ל שנדפס בלעמבערג תרי"ב

אמנם ידעתי כי אין בי דעת להבין דעת הצדיקים ומעשיהם הטובים... על כל זאת מעלת הרה"צ המופלג המפורסם איש א-לוקים מוהר"ר מאיר זלה"ה. אף כי לא בינת אדם לי, הכרתי מקצת מעשיו הטובים הגלויים לעין כל מענין ענוותנותו וצדקת פזרונו בישראל, ומואסו בהבלי העולם ובבצע כסף, וקיים בנפשו ויהיו עניים בני ביתך זה ענין גלוי לכל, והנה דין גרמא שהרהיבוני רעיוני להתקרב אליו בחיי חיותו, וזכיתי לראותו פעמיים כראות פני א-לוקים, ולזאת מה מאוד עגמה נפשי על הפרדו מאתנו ונלקח ארון א-לוקים, לזאת לא יכולתי לשום מחסה לפי, לכך התעוררתי בכל עוז לקרוא למקוננות, ותבאנה לאשר נגע בו יראת א-לוקים ותשאנה קינה ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים, וכן היה כי בהזכרת נשמתו הרימו העם קולו בבכיה, והרבה בכו בכי, ה' א-לוקים שימה דמעתם בנאדך הלא בספרתך, ואחר זאת רבים חילו פני להדפיסו לחלקו ביעקב, וראיתי כי דבר ה' הוא, כי לא הייתי מוציא הדבר מן השפה ולחוץ רק בלבי היה להדפיסו, ואדע כי דבר ה' הוא, כי טרם יצא הדבר מפי רבים חילו פני על זה, והסכמתי לדבריהם, ועלה בלבי לקראו על שמו בשם "מאיר עיני המחכים לסליחתו", והוא מעין המאורע כי מיתת צדיקים מכפרת... ואם אמנם ידענא שאינו צריך לזכרון דידי כי מעשיו יזכירוהו... והנה אין לנו פזר נתן לאביונים מן הצדיק הזה הרב מו"ה מאיר אשר אין גבול לשער גודל פזרונו בישראל...

הגאון הצדיק רבי שלמה קלוגר זצ"ל בהספדו "עין דמעה" הנדפס ע"י בנו הגאון רבי אברהם בנימין קלוגר זצ"ל בסוף ספר לשון צדיק (לבוב תרמ"ד)

כאשר היה אאמו"ר (מהרש"ם מברעזאן זצ"ל) בן שש או שבע שנים כבר היה לו שם כמאמר החכם גם במעלליו יתנכר נער... ולמד אצל מלמד אחד ירא השם, ושם היה בעת ההוא גם מלמד אחד מהמשכילים... וכשמעו שמע הטוב של אמו"ר הולך וגודל, התחיל בחלקלקות שפתיו לדבר אל ליבו דברי פיתוי באומרו: הכי יש לך יד בחכמת הדקדוק, הלא נחוץ מאוד לידע לדרך הלימוד, כי בלא זה אי אפשר לידע פשט מכמה וכמה פסוקים ורבים מגדולי וגאוני ישראל חברו ספרים הרבה בזה וגם רש"י הקדוש האריך בפרושו עה"ת בחכמת הדקדוק, ואיך תוכל להבין מאמרי רש"י? ...ע"כ אפתח לך הפתח והשער, הא לך ספר הלזה ומשם תלמד, ואח"כ אלמד עמך עקרי החכמה אך אבקש ממך שתעלים מאביך אשר דברתי עמך ותצניע הספר מעיניו, יען שאביך הוא מהחסידים והמה  מרחיקים הלמוד הזה... ע"כ תראה בחכמתך שלא יודע לאביך ולהמלמד שלך מלמודיך בזה, ולקח אאמו"ר הספר והצניע אותו בעליה ולמד שם איזה דפים ביום ועש"ק כאשר היה חופשי מהשעורים, ובעש"ק הבא למד בזה הספר שני פעמים, ובעבור שני שבועות נסע אביו ז"ל לחסות בצל הרה"ק מפרימישלאן (כי כן היה דרכו להוביל את כסף המעשר שהפריש לתת החצי להרה"ק ר' מאיר'ל זצ"ל והחצי השני היה נותן להרה"צ ר' שלמה'לי ז"ל מאוזערנא) ושאל את אאמו"ר אם ירצה ליסע עמו, והסכים, ונסעו שניהם (והיה אז בזמן אשר הרה"צ ר' מאיר'ל ישב עלי ארץ על ספסל נמוך ובחושך בחדרי חדרים, שקיבל עליו בעת אשר ישב הרה"ק מרוזין במאסר, קיבל עליו לישב בחושך על כרעי המיטה שבע שנים) וכאשר בא אא"ז עם אאמו"ר היה חושך בחדר... וכאשר היה אא"ז ז"ל על מפתן הבית, נפל בדעתו אם אולי נכון ליתן כעת להרה"ק ר' מאיר'ל את כל מעות המעשר, או רק חצי כהרגלו, וכאשר בא להבית אמר תיכף הרה"ק מפרימשלאן בזה הלשון: משה בעניווער (כך קראו לאא"ז) קלעהרט צי זאל ער גיבען דאס גאנצע געלד פון מעשר מאיר'ן, אדער ווי ער איז נוהג תמיד. איז דען נאך דא א גרעסערע ארימאן ווי מאיר? (הוא חושב אם ליתן כל כסף המעשר למאיר או רק חצי כדרכו, האם יש עני יותר ממאיר?) ונתן אא"ז כל כסף המעשר לידו, וכאשר ברכו בברכתו כפי הנהגתו בקשו שיאציל ברכתו גם על בנו, והקריב את אאמו"ר לפני הצדיק. והושיב אותו הרה"צ בין ברכיו והסיר את הכובע והיארמעקא מעל ראש אאמו"ר, ומשש את ראשו ושאל אותו האם הוא מגלח את ראשו יען כי הלא אביך זקנך אשר שמו בקרבך הר' שלום ז"ל נהג את עצמו לגלח את ראשו ע"כ מהראוי שתנהג גם אתה כן, וכן משש את פיאותיו אם המה כשעור, ואמר לו: אביך זקנך הנ"ל לא חתך מפאות ראשו כל ימיו והוא סגולה לאריכות ימים ע"כ תנהג כן גם אתה ולא תקצוץ מהפאות כל ימיך ותאריך ימים, ואח"כ הניח ב' ידיו על ראשו המגולה והתחיל לצעוק בקול גדול: בני אל תלך בדרך אתם מנע רגליך מנתיבתם כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם, וחזר ושינה ושילש כמה וכמה פעמים הפסוק בקול גדול עד אשר סמר שערות ראשו כמסמרים ובשרו נעשה חידודים חידודים, וכמו חרב פפיות עבר מראשו ועד רגליו מגודל הפחד מההתלהבות של הרה"צ ז"ל, ואף כי היה גחלי אש, ושהה בחזרת הפסוק הנ"ל כמו רבע שעה ואח"כ כאשר נשקט מעט אמר לו בזה הלשון: מיין קינד זאלסט נישט הערען קיינעם וואס מען וויל דיך אהן רעדין זאלסט לערנען דקדוק אדער אנדערע זאכען, נאר אלעס לערנען וואס דיין טאטע וועט דיר הייסען. אין זאלסט תמיד פרעגין פריהער דיין טאטע אויב מען מעג דאס לערנין ווייל מען וויל דיך אראב פיהרען פון דאס יודישע וועג, זאלסט קיינעם נישט פרעגען נור זאלסט זיך פיהרען ווי דיינע עלטערען פיהרען זיך און ווי דיינע זיידעס האבען זיך געפיהרט, ואז תתחזק ותראה הצלחה בלמודיך ותעלה מעלה מעלה ותהיה לראש על ישראל כל ימיך ותאריך ימים, זכור נא את כל דבריי וטוב לך, וכאשר לקח ברכת פרידה התרה בו עוד פעם כנ"ל, ובבואם החוצה וסיפר לאביו על המלמד המשכיל ההוא וכל מה שהיה, כאשר שמע אביו ז"ל זאת אמר: עתה נודע לי מה שאמר הרה"צ, כי רוח הקודש דיבר בו, כי מחבר הספר הזה וגם המלמד המה מכת שבתאי צבי ימ"ש, ומעתה לא תדבר עמו ובערת הרע מקרבך, וכן עשה תיכף בבואו לביתו וקיים דברי עצת הצדיק זיעועכ"י.

הרה"ג צבי שבדרון בקונטרס אהל שם בראש ספר דרכי שלום מאביו המהרש"ם הכהן מברעזאן ע' 4 הקשה רבי מאיר מפרמישלן:

- מתחיל ה"שולחן ערוך" ותובע מהאדם לקום כארי לעבודת הבורא, ומיד מוסיף הרמ"א וכותב כי גם בשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב. הדברים בלתי מובנים, אחרי שאדם כבר קם כארי מה לו שוב ולמשכבו?

הוא מותיב והוא מפרק:

- אבל צודק הרמ"א ז"ל. אם ישכב כאדם, יתגבר כארי בבוקר, אבל כשישכב כסוס, לעולם לא יקום כארי...

הרה"ח ר' יהודה לייב לוין ז"ל "חסידים מספרים" (ירושלים תשל"ט) ח"ג, ע' 110

[שמעתיו מהגה"ח רבי אברהם חיים ברים זצ"ל - כאן המקום לציין פנינה אחת מעוצם הנהגותיו הטהורים. כל פעם שהזדמן לפניו שעבר דרך עיר ת"א, בימים בהם כיהן ראש ישיבה בבני ברק, ועדיין לא היה שירות הסעות קבוע מב"ב לירושלים. וכל הנוסעים מהכא להתם נצרכו לנסוע דרך ת"א. והגם שעשה כל טצדקי שלא יזקק להיתר של ליכא דרכא אחרינא מ"מ יצא לפעמים שנסע דרך עיר ת"א. ומיד בהגיעו לביתו טרם שעלה לביתו ירד למקוה וטבל ורק אח"כ עלה לביתו. גם אם היה זה באמצע הלילה וכולו עייף וחלש מטורח הדרכים] הרה"ק זקנינו הר' מאיר מפרימישלאן ז"ל אמר כי מחורבן הבית עד ל"ו דור אחר דור היו בעלי רוה"ק וגבירים.

ממכתב קודש הרה"ק רבי שלום משאץ זצוק"ל "דעת שלום" (אנטווערפען תשנ"ז) ח"ב ע' רצ"ג

איתמר בבי מדרשא משמי' דרבינו הקדוש איש מופת הר"ר מאיר מפרימישלאן זי"ע  כי פעם אחת באו לפניו שני שותפים שהיו מחסידיו ובקשו את הה"ק שיברך אותם בהצלחה אמר א"ב ג"ד, והם לא הבינו מחשבתו בקודש ושאלוהו מה הפירוש, וענה לה, א' אמונה, ב' ברכה, ג' גזילה ד' דלות.  והסביר להם כי אם יהיה להם אמונ"ה ויהיו נושאים ונותנים באמונה, אז יהיה להם ברכ"ה במעשי ידיהם. אבל אם ח"ו גניב"ה או גזילה יהיה בעיניהם, שאחד ילך במרמה נגד שותפו, אזל דלו"ת יהיה שורה ח"ו, עכל"ק. הגה"צ רבי שלמה זלמן פרידמן זצ"ל. אבד"ק טענקא. "חמד שלמה" (ברוקלין תש"ס) ח"א, ע' ק"ח