"התאכזבתי מברכתו של הרב קנייבסקי, ואז חשתי לפתע טפיחה חזקה על הגב"

את הראיון הטלפוני עם לירן אלקובי אני מקיימת בשעת לילה מאוחרת, בעודו בנסיעה. אלה הן השעות הכי טובות לשוחח עם אלקובי, מאחר וסדר יומו עמוס מכל טוב: הוא משכים בבוקר לתפילת שחרית ויושב ללמוד עם החברותא עד 9:00. לאחר מכן הוא יורד אל האולפן הפרטי שמתחת לביתו ומתחיל לעבוד. ב-13:00 הוא מתפלל מנחה, ואת שעות אחר הצהריים הוא מקדיש לעבודתו כמדריך בהוסטל לחינוך מיוחד ברכסים. בערב הוא מתפלל ערבית, ואז שוקע עד השעות הקטנות של הלילה לעבודה מאומצת נוספת באולפן.

לירן אלקובי (34) גדל ברכסים כשעוד היתה עיר חילונית ברובה, וכן למד במסגרות חילוניות. "הייתי ילד טוב אבל שובב", הוא משחזר, "זה שמצחיק את כולם, ליצן הכיתה".

את תהליך ההתקרבות החל כשהיה בן 17 וחצי, כאשר ניגש אליו אדם דתי ושאל אותו האם הוא יודע מדוע הוא צם ביום כיפור. "האמת היא שלא ידעתי בדיוק למה, ועניתי משהו כמו: 'זה מכפר, לא?. הוא השיב לי: 'זה מקדם, אבל מה זה עוזר אם אחר כך אתה חוזר לאותם מעשים?', השבתי לו: 'ונראה לך שאראה כמוך - לבוש שחור, ציציות וזקן?', ואז הוא הציע לי לקחת מצווה קלה - תפילה בערב שבת בבית הכנסת. השתכנעתי, מאחר וזה אורך זמן קצר יחסית.

החלטתי שאנסה לראות מה זו תפילה, וכשהלכתי היה מאוד נחמד. אהבתי שאומרים לי שלום, אחרי שבחברה החילונית הורגלתי שצריך להכיר אותך לפחות חצי שעה או יותר בשביל שמישהו יאמר לך שלום. הייתי מגיע כל ערב שבת, מתפלל ויוצא. לאחר כמה זמן גיליתי המצאה חדשה - תפילה בשבת בבוקר. גם את זה החלטתי לנסות, וכך עברה תקופה שבה אני מתפלל אך ממשיך לחלל את השבת, עד שהחלטתי לשמור שבת באופן מלא".

מה גרם לך לעבור מסטטוס לא מחייב של מתפלל בשבת לשמירת מצוות טוטאלית?

"החרדים, שעד אותו הזמן נראו לי דרך העיתונות כאנשים מוזרים שמתנדנדים - פשוט הפתיעו אותי. גיליתי שהם מדברים, ושהם אנשים עם רגשות, יחס ודרך ארץ. היום יש פתיחות כלשהי בין חילונים לחרדים, מה שלא היה באותה תקופה. הייתי יושב איתם, חוקר, שואל שאלות ומתעניין".

לאחר תקופה חשב לירן שאולי מוטב להתקדם ולשמור גם חגים. כשהמחשבה עדיין היתה בגדר רעיון, נקבעה לו הופעה באחד המועדונים. היה זה חג השבועות, וחברי הלהקה הגיעו מוכנים ומצוידים להופעה. אך למרבה הפלא המועדון היה סגור. הסתבר כי ההופעה אמורה היתה להתקיים בעוד יומיים, בערב שבת. "כאן כבר לא יכולתי יותר. כעסתי מאוד שבגללם נאלצתי לחלל את החג. נראיתי חילוני לגמרי, וחבר שלי בכלל לא הבין למה אני צועק על כך שאני מחלל חג. הודעתי לו חגיגית שאני מבטל את ההופעה שתהיה בעוד יומיים ושאני בשבת לא מופיע! הכי מצחיק ועצוב שאשתו לא הבינה מה הבעיה", הוא נזכר, "היא הציעה שאופיע בשבת, ואת הכסף אעביר לרב ביום ראשון כצדקה. חזרנו לבית, ומיד נכנסתי לבית הכנסת ללימוד ליל שבועות. מאותו שלב הצמידו לי רב שלימד אותי הלכות".

ללירן לקח מעט זמן עד שלמד את כל ההלכות הבסיסיות, ופעמים שעשה טעויות תמימות מהסוג שהשם הכי אוהב אצל בעלי תשובה. "למדנו על הלכות מעשר, וסברתי שלזרוק לפח זה בכלל בל תשחית. וכך נהגתי, שכל דבר שההורים קונים - יש לקחת חתיכה ולזרוק לפח אפילו בלי ברכת תרומות ומעשרות. לאחר מכן למדנו הלכות בורר. בגיל 18 וחצי, כשעברתי לישיבת אור שמח בירושלים, רציתי שיחשבו שהגיע לישיבה מישהו רציני, ובאחד הימים, באמצע ארוחה מרכזית בחדר האוכל, כשכולם שומעים, קראתי לחבר בקול נראה לי שעשיתי בורר!. ראיתי הרבה מבטי פליאה והבנתי שאמרתי משהו לא בסדר. החבר רץ אלי והסביר לי איפה טעיתי, רק אז הבנתי שהלכות בורר נוגעים לשבת בלבד. לפני כמה זמן הייתי בחתונה וניגש אלי מישהו ושאל אותי 'מה נשמע, בורר?' מסתבר שאני לא היחיד שזוכר את התקרית ההיא", צוחק לירן.

כיצד הגיבו בסביבה לשינוי שחל בך?

"הוריי התנגדו לכך בכל תוקף. אמי אמרה לי שאני בן אדם טוב ולא עבריין, ולכן אני לא צריך לחזור בתשובה. היו הרבה דרמות בבית. אמא שלי לא הרגישה טוב, ומאוד פחדתי שיקרה חס וחלילה משהו כביכול בגללי.

כשהגיע הזמן להתחתן די חששתי. אמא שלי היתה מדוכאת מהמצב. לקחו אותי לרב קנייבסקי. רציתי שיבטיח לי שלא יקרה כלום, ולא הייתי מוכן להתפשר ולקבל רק ברכה בלבד. ובכל זאת הוא ברך אותי בברכת 'ברכה והצלחה, בשורות טובות'. חיכיתי לשמוע עוד, וכשהבנתי שלא יאמר עוד כלום - היה לי מבט קשה של אכזבה.

בדרכי החוצה, כשהייתי כבר בדלת, הרגשתי פתאום טפיחה חזקה על הגב. הסתובבתי לראות מי היכה אותי, וראיתי את הרב עדיין יושב על הכסא ועל פניו חיוך של מלאך. הוא סימן לי עם היד להתקרב אליו, ואז אמר: 'לא רק שלא יקרה כלום - הם עוד ירוו הרבה נחת ממך'. עד היום אני לא יודע איך קיבלתי את אותה טפיחה על הגב ומי אחראי לה".

כיצד הקשר עם ההורים היום?

"היום אנו בקשר מעולה, והכל בסדר, השבח לאל. יש לנו חמישה ילדים מקסימים ומיוחדים, ברוך השם, בגילאי 6 עד 13".

כיום אלקובי משמש כמוזיקאי ומפיק מוערך. הוא למד פסנתר מגיל צעיר ולימודי מוסיקה בקונסרבטוריום. בהמשך למד מיקס ומאסטרינג, וכיום הוא מעבד, כותב ומלחין באולפנו הפרטי, וכן משמש כמורה למוזיקה. "אבל לפני הכל, ברוך השם, אני קובע עיתים לתורה", הוא מדגיש.

"אני מודה לה שזיכה אותי להגיע עד הלום", מסיים לירן את דבריו, "ושימשיך להשפיע עלי משפע טובו המבורך, בתקווה שכולנו נתאחד ונאהב, כי בזכות אהבת חינם יבוא גואל צדק ויגאלנו במהרה, אמן".