איציק דדיה: "אין מה לעשות, משהו מהילדות והנעורים מתפספס"

"כשאני צועד מתוך החשיכה / לנפשי אין שקט ואין לי מנוחה / בין רגעי ייאוש ובין רגעי תקווה / אני תמיד קורא אליך, לחסדך / שמע את נפשי, קוראת אליך, אלוקיי / תן בי אור, חבק ושמור עליי / אלוקינו מלך העולם / אל חיי אהוב ליבי, איתך עד סוף ימיי / אני מרגיש בתוך ליבי – את האור שבתוכי / אתה מלכי מאור עיניי, אל חיי"

 (מתוך השיר "אל חיי", מתוך האלבום "מכוון אל האור")

הוא היה ילד, בן שש בסך הכל, כשפיזז לראשונה על במות ברחבי הארץ, לצידם של גדולי הזמר המזרחי של אותם השנים. נראה, שלא ברור אם האמין לאיזה מקום של כבוד יגיע בסופו של דבר, וימים יגידו אילו פסגות נוספות עוד יכבוש. אבל ארבע עשרה שנה בלבד מאז, כשהוא נחשב לכוכב עולה בשמי המוזיקה הדתית - איציק דדיה עוצר לרגע מהמרוץ, ומעניק לנו ראיון מיוחד לרגל צאת אלבומו החדש, "מכוון אל האור".

"תלוש בין נעורים לבגרות"

את השם איציק דדיה, כאמור, רובכם ודאי כבר הספקתם להכיר, זאת למרות שמדובר באחד היוצרים הצעירים ביותר בשוק. הוא רק בן 20, אבל הספיק לעבור בגיל צעיר ובתקופת זמן קצרה כברת דרך מרשימה, שאחרים יכולים רק לייחל לה.

איציק דדיה. החל את הקריירה כילד (צילום: יוסי אפללו)

את הקריירה המוזיקלית שלו החל כאמור כבר כשהיה ילד. בהמשך, בגיל 12 בלבד, הופיע עם להקת הילדים המפורסמת "קינדרלעך", ולאחר מכן כבר הוציא את אלבומו הראשון, "עם ישראל חי", ומאוחר יותר, גם את האלבום השני - "לשיר מהנשמה". בנוסף, בשנת 2011 השתתף בפסטיגל הדתי, "שירים ונפלאות מבית הספר", שם כיכב בתפקיד הראשי.

את הייעוד המוזיקלי שלו, לדבריו, הכיר היטב כבר מילדות. "כבר מגיל קטן נחשבתי לכוכב הכיתה", הוא מתאר, "ובאופן קבוע נבחרתי להיות הסולן הראשי בהופעות כיתתיות. כך שההמשך בלהקת הקינדרלעך, היה די מתבקש".

דומה שלצד הקריירה המזהירה, לאורך השנים היו לא מעט הקרבות שנאלץ דדיה לעשות, למען המטרה הנכספת: בזמן שרבים מבני גילו עברו את גיל ההתבגרות השגרתי שלהם, איציק דדיה פיזז על במות נחשבות ברחבי הארץ והעולם, ועמל על קריירה מוזיקלית ענפה; כשאחרים למדו לבגרויות או קפצו לים – דדיה היה ספון ימים שלמים בהקלטות לטובת אלבום חדש, שיצא לאחרונה.

היית נורא צעיר כשהתחלת את הקריירה המוזיקלית שלך. איך זה השפיע על החיים האישיים שלך?

"ברוך ה', המעמד החברתי שלי בכיתה תמיד נשאר יציב וטוב. החברים היו מודעים לזה שאני משלב לימודים עם קריירה מוזיקלית, וכיבדו את זה".

בכל זאת, גיל 16 זה גיל של שיא צבירת חוויות נעורים. אין לך איזו תחושת החמצה?

"לא. המחויבות הזו לקריירה היא דבר שאתה מבין אותו וחי אותו, ואין פה מקום לתחושת חרטה. אתה אמנם לא הולך לגיבושון עם חברים מהישיבה, אבל אתה עושה דברים אחרים לא פחות חשובים. אני מסכים איתך שגיל 16 שלי היה גיל מעט מבלבל, שבו אתה די תלוש בין נעורים לבגרות. אין מה לעשות, משהו מהילדות והנעורים שלך מתפספס. אבל מצד שני אתה גם מרוויח לא רק את העתיד שלך, אלא גם את הבגרות והאחריות שנבנים בך, בדרך לשם".

איציק דדיה בהופעה (קרדיט צילום: יונתן פדידה)

"אני עדיין בהתחלה של ההתחלה"

לאחרונה שיחרר דדיה אלבום נוסף, בשם "מכוון אל האור". על הפקתו, עמלו דדיה והצוות שלו שנה שלמה, ורבים מהשירים בו אף הוקלטו בעבודה עצמאית של דדיה מאולפנו הפרטי. שבועיים בלבד לאחר צאתו, והאלבום כבר מסומן כהצלחה גדולה, שכן מאז הופעתו בחנויות – הספיק להימכר כבר ביותר מ-20,000 עותקים. גם שם, מסתבר, מטפח דדיה קריירה מצליחה במקביל. מקסיקו, צרפת וברזיל הם רק חלק מהמקומות בהם הוא נחשב לכוכב עולה ומבטיח.

בשונה מאלבומיו הקודמים, ניכר שהאלבום הנוכחי, מציג את דדיה בגרסה בוגרת ומעמיקה יותר - זו שאין קשר בינה לבין הגיל הצעיר שהוא אוחז בו. "כשאני שומע היום את האלבום הראשון שלי, אני שומע ילד מבולבל, שחסר את הבשלות הנכונה לצאת עם מה שיש לו לעולם. הייחודיות שלו היא גם בזה שהנושאים שאני שר עליהם שייכים לכולם ומדברים לכולם. היום, אחרי שהתבשלתי בתהליכים פנימיים עם שני האלבומים הקודמים, באלבום הזה – אני מרגיש יותר בשל ובנוי וכבר יודע מה אני רוצה מעצמי".

אז מה אתה רוצה מעצמך, בעצם?

"כל אדם שואף למשהו בחייו והיה רוצה שיכוונו אותו אל היעוד שלו, אל הכי טוב שהוא יכול לתת לעולם והעולם יכול לתת לו".

הפרש של שנתיים בין אלבום לאלבום, זה הישג לא רע.

דדיה צוחק. "אני מבחינתי מרגיש שאני עדיין בהתחלה של ההתחלה. אמנם האלבום הזה די משמח אותי, יש בו כותבים ומלחינים מן השורה הראשונה, כמו יואלי דיקמן ועדי ליאון, מי שהלחין בזמנו את הלהיט 'מי שמאמין לא מפחד' לאייל גולן, ועוד. התגובות החמות שאנחנו מקבלים על האלבום החדש מוכיחות שכל החבר'ה שעבדו איתי על האלבום - בהחלט עשו עבודה נהדרת, ואני אסיר תודה על כך. אבל עם זאת, החזון גדול והדרך אליו – עדיין נמשכים".

אני נדרכת ושואלת האם זה אומר שבעוד שנתיים נדבר שוב. "למה שנתיים? תהיי אופטימית", צוחק דדיה ומרשה לעצמו להתרפק בזרועות החלום הבא, "תני לי להירגע קצת מהאלבום הזה, ודברי איתי ב"ה בעוד שנה וחצי. יכול להיות ששנינו נופתע עד אז".