הטור של עמיר בניון: מקווה שאבחר תמיד בטוב

אין ממה לחשוש
כי זה הכל אצלך בתוך הראש
בן תמותה אל תפחד
המסע הזה קצר אז תן לי יד
אין לי מאום
לא אוכל להבטיח כלום
רק מקווה שאבחר תמיד בטוב
דע לך שהכל 
כדי שתלך תקום ותפול עד שתחדל
בן תמותה למה נרדם
תתעורר ותהיה כבר בן אדם

(עמיר בניון - "אין לי מאום")

בשלב מסוים של חייו האדם מגיע למסקנה שבסך הכל, יש לו הכל ואין לו כלום. את הכל הוא מקבל בחסדי השם, ולא בזכות עצמו. אף אחד לא שואל אותו בנוגע לחיים שלו, מעבר לזכות הבחירה שלו כמובן. אם הרצון הוא לבחור בטוב, זה בידיו, ואם לא - אז להפך.

הקב"ה נתן לנו, ברוב חסדו, שמות, נשמות ורגשות. הוא נתן לכל אחד להיות עצמו. הוא נתן לכל אחד מתנות רבות, כדי שנראה את נפלאות. ככל שהיצירה תהיה יותר יפה, כך נבין כמה היוצר יותר גדול.

המילים "בן תמותה למה נרדם, תתעורר ותהיה כבר בן אדם" הן רעיון שלקחתי ממאיר אריאל, שלקח אותו מחז"ל. הרעיון הוא שיש לנו את היצר הטוב ואת היצר הרע, ואת האדם שמשתמש בחומר לצרכים של כאן ועכשיו. מנגד יש אדם בעל ראייה פתוחה ורחבה, מעל השכל. אפשר לכנות את זה היצר הטוב והיצר הרע.

במקרה של השיר, היצר הרע נקרא "בן תמותה", והיצר הטוב נקרא "בן אדם". אדם שחושב שהוא תמיד הולך למות וזהו, ללא המשכיות - יש בו משהו שרוצה לנצל את הכאן ועכשיו, כמו עשיו. אבל הבן אדם הוא בעצם מה שאתה אמור להיות, המהות שלך, החשיבה על המשכיות ומשמעות לחיים. זה שאנחנו בני תמותה - אנחנו יודעים כולנו. אבל מה שלא ברור הוא ההצלחה לקום ולהיות בני אדם. האם כולנו בני אדם? מסתבר שלא כל האנושות כזו.

היתה תקופה שהמוזיקליות שלי התבססה על "בן תמותה", וככה זה גם נשמע ונראה בזמנו. לאט לאט התחלתי להבין שזה לא נכון. היום ברור לי ששום דבר לא שלי. ובכלל, ככל שתחשוב שזה שלך - רק תאכל את הלב יותר. אני לא מקנא בבני אדם ששומרים על הכסף שלהם עד שהם מזדקנים, ואז לא יודעים מה לעשות עם מה שצברו, עד שבזקנתם אנשים אחרים מתחילים להילחם על זה. זה כמו אדם שנתנו לו פסנתר, וניגן רק על רבע ממנו במשך כל חייו. היי, תשתמש בכל הפסנתר, אתה ממילא עומד ללכת לאדמה.

הידיעה שהחיים שלנו כאן זמניים מאוד מעציבה אותי, אבל מה אפשר לעשות? זה לא מונע ממני לנסות לעשות טוב בעולם הזה, אפילו שבהמשך נעבור תהליך לא נודע. הכאן ועכשיו זה לעשות טוב, מבחינתי. זו המסקנה שאנחנו אמורים להסיק. לא תמיד אני מצליח לעסוק בזה, אבל בשיר אני אומר שאני לפחות מקווה שאצליח לבחור תמיד בטוב. וזו בחירה יומיומית.