קדושים תהיו, אבל איך בדיוק?

בפתיחת פרשת "קדושים" נאמר (ויקרא יט, א–ב): "וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם".

הנצי"ב מוולוז'ין, בביאורו למקרא "העמק דבר" על אתר, כתב כי "קדושים תהיו – כלפי מעשה ארץ מצרים וכנען בתאוותם לפרוץ אפילו כל חוק, בא המצווה על כל עדת בני ישראל, להיות גדור מן התאווה".

הנצי"ב מוולוז'ין, אומר אפוא כי ציווי זה של "קדושים תהיו", מכוון כלפי פרישות מן התאווה, ובא בכדי להבדיל את עם ישראל מדרכיהם של יושבי ארץ כנען ויושבי ארץ מצרים, שאורח חייהם התנהל ע"פ דפוסי התנהגות כאלו, וכפי שנאמר עוד במקרא:

"כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, ובחוקותיהם לא תלכו", (ויקרא יח, ג).

"כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ", (ויקרא יח, כז).

"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו... ובחוקותיהם לא תלכו", (ויקרא יח, ג).

המלבי"ם (בביאורו לויקרא יח, ג) כתב: "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכו': מבואר מזה כי ארץ מצרים כללה בתוכה כל התועבות שבעולם עד שבמה שכתב שלא יעשו כמעשה ארץ מצרים וכן מעשה ארץ כנען כבר יזהרו מכל מיני התועבות והגלולים שכולם התקבצו שמה".

הרש"ר הירש (בביאורו לויקרא יח, ג) כתב כי "משפטי ארץ מצרים חתרו תחת כבודו וחירותו של אדם. ואילו חוקות ארץ כנען קידשו פריצות מוסרית – עד לדיוטה התחתונה של התבהמות".

אף החוקרים התייחסו למצבם החמור והירוד מאוד מבחינה מוסרית של יושבי כנען, וכתבו כי מנהגיהם של יושבי כנען "נוטים היו לעמוד בשפל המדרגה המוסרית, היו משתמשים הרבה בקדשים וקדשות, והיו שטופים בפולחן הנחשים וגם קורבנות אדם היו מעשים שכיחים, לא מצינו בשום ספרות מיתולוגית של הקדמונים מידה גדושה כל כך של שפיכות דמים ופריצות מינית כמותה של הספרות הכנענית", (אנציקלופדיה מקראית, ערך כנען).

במספר מקומות בדברי חז"ל מצאנו תיאור על כך שבני האומה המצרית ויושבי כנען היו שקועים מאוד בעולם החומר ובתאוות העולם הזה:

"מעשיהם של מצרים מקולקלים מכל עממין... מעשיהם של כנענים מקולקלים מכל האומות", (ספרא על ויקרא יח, ג).

"מקיש מעשה ארץ מצרים למעשה כנענים, מה מעשיהם של מצרים שטופים בעבודה זרה ובהרבעת בהמה אף מעשיהם של כנענים כיוצא בהן", (ילקוט שמעוני, ויקרא, פרק יח, סימן תקצ).

אין להתפלא על הדמיון בין התנהגותם של יושבי ארץ כנען, להתנהגותם של המצרים, שכן ידוע שהאימפריה המצרית שלטה במשך תקופה ארוכה על כנען (לפני יציאת מצרים), והשפיעה מבחינות רבות על אורח חייהם של יושבי כנען.[1]

לאחר שבני ישראל בילו אפוא מאות שנים תחת האימפריה המצרית והושפעו רבות מדרכיהם הרעות[2], הם זכו לצאת ממצרים ולקבל את התורה הקדושה, שבה הם צוו ע"י הקב"ה – להיות קדושים, כלומר לפרוש מן הדרכים הרעות שהם ראו במצרים, ולא להימשך אחרי הדרכים הרעות של יושבי ארץ כנען, שהם באים שמה לרשתה.