"עזבתי את בעלי בשביל גבר ניגרי"; ynet על הזוג: "מקסימים"

בהתחלה חשבתי שפתחתי בטעות אתר באיזו מדינה נידחת על האטמוספרה, אבל העברית הייתה ברורה מדי. ברורה עד כאב. לנגד עיניי התנוססה כותרת בולטת "עזבתי את בעלי בשביל גבר ניגרי". נו טוב, חשבתי לעצמי, בטח מישהי שהשתבשה עליה דעתה, ירדה מהארץ, נעלמה לאיזה אי נידח בהודו, ושם עשתה את מה שעשתה.

אבל מסתבר שממש טעיתי. עיון נוסף בכתבה, שפורסמה בשבוע האחרון ב-ynet, הבהיר לי שמדובר בתיאור פרטני, על גבול ההערצה, של הזוג שמתגורר בישראל. תמונותיהם נמרחו על המסך כשהם מחייכים מאוזן לאוזן, כאילו עשו את המעשה הכי נאצל בחייהם - כאילו לא מדובר כאן בבגידה והתבוללות.

חשבתי שאני לא קוראת נכון. איבדנו את הבושה? לא רק שמכריזים קבל עם ועדה 'חטאתי, בגדתי' – עוד מתפארים ושולחים ציונים לשבח על המעשים הללו? נשגב מבינתי, אך בעיקר מעורר כעס. למה אי אפשר לעשות מעשים כאלה מבלי להתרברב בהם בראש חוצות? למה כולם צריכים לקרוא את הדברים? ואיזה מסר מקבלים הצעירים שנחשפים לכתבה מהסוג הזה?

בכתבה מתוארת אישה נורמטיבית ובורגנית, שעזבה חיים שלווים עם בעל ושני ילדים, לטובת גבר ניגרי אותו הכירה במשך שבועיים. מהכתבה קשה להבין: האם היא רוצה על זה פרס? היא חושבת שזה מעשה להתפאר בו? מביך אותי לגלות שמדינת ישראל, זוג מתבולל זוכה לכותרת מפוארת, ובמיוחד כאשר הצורה בה הכירו, אינה עומדת בגבולות המוסר של בני אדם מתורבתים.

"מקסימים", תיארו ב- ynet את הזוג המדובר, במסגרת כיתוב תמונה, ועוררו בי בחילה. לא כי אני גזענית, ממש לא. אבל אני יהודייה. ועזבו אתכם עכשיו משיוך מגזרי. אתם, בתור יהודים באשר הנכם, הייתם מוכנים לראות את הדבר הזה מקבל כזו לגיטימציה? זה לא משאיר טעם מריר בפה? לגלות שאיבדנו כבר גבולות מוסר וערכים?

בתור אתר חדשות במדינת ישראל, הייתי מצפה שלא יתנו לגיטימציה לאנשים שמאיימים על הזהות שלנו כעם, ועל הדרך, גם לא ממש מראים דוגמה נבונה לזוגיות מוסרית. לנופף בעובדה שעזבת את בעלך בשביל גבר ניגרי. זה לא דבר שיש להתגאות בו, בלשון המעטה.

קצת צניעות ומחשבה מאחורי הכותרות, אם לא מאחורי הסיפורים, לא הייתה מזיקה. אם אתם לא מתנגדים, לפחות אל תעודדו בגידות והתבוללות בנשימה אחת, יש כאן אנשים שזה אכפת להם, שזה צורם להם, שזה מכעיס אותם, ואני מקווה שהם הרוב – הרוב השפוי.