"סבתא, את יהודיה?"

המראה שלו מתעתע. מצד אחד הוא נראה כאחד העם בתוך קהל מתפללים בבית הכנסת, מצד שני בוקע ממנו ניחוח ים תיכוני מעורר סקרנות. וכשהוא מתחיל לדבר באנגלית רהוטה – העומד מולו כבר לגמרי מתבלבל ומתקשה לפענח את התעלומה. קצת קשה להבין איך יתכן שאדם אחד הוא בעצם קומבינציה של כל כך הרבה דברים, שהבולטים שבהם נשמעים ככוחות מנוגדים בתכלית. אך זהו המקרה המיוחד של מרדכי חלאווה.

חלאווה, רווק בן 34, גדל כילד מוסלמי חילוני בכווית בבית שהיה בו כל טוב גשמי. אביו היה הבעלים של חברת בניה משגשגת, וכך הוא וארבעת אחיו חיו חיי מותרות, בהם חוגים ונופשים ברחבי העולם.

שנת תש"נ, ראשי תיבות "תהא שנת ניסים" (1990 למניינם) נראתה בזמנו כשנה מדאיגה. במהלך הזמן שחלאווה ומשפחתו נפשו בספרד, פלש סדאם חוסיין לכווית וסיפח אותה לארצו. כך יצא שעסקי אביו נלקחו יחד עם מדינת הולדתו. מכיוון שהבינו שאין להם לאן לחזור, היגרו משם לקנדה. אך קצב העולם המערבי לא היה לטעמו של אביו, ומסיבה זו, יחד עם שיקולים כלכליים, החליטו הוריו כי המשפחה תעבור לגור בירדן. אך חלאווה היה היחיד מתוך בני משפחתו שנשאר בקנדה. הוא למד פסיכולוגיה ומחשבים באוניברסיטת אונטריו, חרף אי שביעות רצונו של אביו מהעניין.

באחד הערבים בהם שהה בספריית האוניברסיטה צד את עינו מראהו של גבר שנראה כיהודי חסידי. ההיסטוריה של חלאווה הייתה עלולה להטעות ולחשוב שהוא יסלוד מהמראה ויתרחק ממנו במקרה הטוב, שכן חונך על האמונה כי יהודי הוא האחרון בשרשרת המזון האנושית, בריה נתעבת ודחויה. אך באופן מתמיה ובלי להתבלבל הוא דווקא פנה אליו ושאל אותו האם הוא יהודי. "לא, אני סתם אוהב להתלבש ככה", ענה בציניות. בינו ובין היהודי, ד"ר יצחק בלוך, התפתחה שיחה בה הזכיר חלאווה באגביות כי סבתו יהודיה. אז הפתיע אותו ד"ר בלוך כשהבהיר לו כי על פי היהדות - יהודי נשאר תמיד יהודי, גם אם המיר את דתו. חלאווה עמד כעת במרכזה של סערת רגשות שלא ידע כיצד לעכלה, ויחד עם זאת הרגיש כי כל החלקים מתחברים למקומם.

הדבר הבא שעשה היה שיחת טלפון לאמו, שביטלה את הדברים. "אנחנו מוסלמים", חתמה. הוא התקשר לסבתו, סבתא רואידה, ולאחר שיחה על הא ועל דא ניגש לעניין: "סבתא, את יהודיה?". היא אומנם לא ענתה על שאלתו, אך נתנה לו להבין בעקיפין את התשובה. סבתו היא יהודיה שהתאסלמה. היא סיפרה בבכי על אחיה שנפטר בירושלים, ומיררה על המתח בין הערבים ליהודים. חלאווה גם נזכר כיצד בילדותו ראה את סבתו עם ספר עם אותיות גדולות (לימים הבין שהיה זה סידור), קוראת מתוכו ובוכה. הוא זוכר גם כיצד מצא בביתה את תעודת לידתה ובה נכתב כי נולדה בירושלים, ושם משפחתה היה מזרחי.

לאחר שיחה טעונה זו, החליט להשקיט את ראשו מהעניין המורכב, וכך חזר להתמקד בלימודיו וקידום הקריירה שלו. אך רק חודשים ספורים לאחר מכן נקע את היד במהלך פעילות ספורטיבית, ונאלץ להיעדר מהעבודה. החופשה גרמה לו להרהר בנושא היהדות, וביום שבת בבוקר נזכר בד"ר בלוך ובבית הכנסת בו אמר שהוא מתפלל. למרות שחשש שיראה שם כעוף זר, החליט לבוא למקום. עם הגיעו ציידו אותו בציוד המתאים - כיפה וסידור - ומיד צירפו אותו לחלק משירה ציבורית: "ושמרו בני ישראל את השבת... וביום השביעי שבת וינפש". המעמד היה עבור חלאווה מרגש ומוכר כאחד, והדמעות שטפו את פניו. מאוחר יותר סעד עם ד"ר בלוך ארוחת צהריים והביע בפניו את פליאתו נוכח השתלשלות העניינים. "כל יהודי נולד כשבתוכו תורה קטנה ומנורה קטנה", אמר לו ד"ר בלוך, "כל מה שהוא צריך זה יהודי אחר שיתקל בו וידליק אותה".

מאז השתנו חייו של חלאווה לבלי היכר. הוא עבר גיור לחומרה, וכיום הוא שומר תורה ומצוות, חי בירושלים ומשמש כאיש עסקים הנע בין ארץ ישראל ומדינות ערב, ומפאת הנסיבות יוצאות הדופן שלו מהווה גם מעין שגריר בין יהודים לערבים.

מרדכי, עד כמה האסלאם והיהדות שונות זו מזו?

"היהדות מכבדת בני אדם. אתה מרגיש שזה בא אליך ישירות מאלוקים, ואין מתווכים באמצע. אומנם אפשר לשאול את הרב ולבקש עצה ועזרה, אבל הכל בינך ובין השם. היהדות מכבדת את האדם, ומלמדת אותו לכבד את מי שסובב לו. רואים כאן ערכים. במשפחה היהודית יושבים יחד כל שבת, משוחחים, מדברים על פרשת השבוע. זה עולם יפהפה. יש גם הרבה ספרים שאפשר ללמוד מהם בלי הפסקה וכל הזמן להחכים, כמו גמרא, שולחן ערוך, שפשוט מסבירים את החיים לפרטיהם, איך לעשות כל דבר, איך להתנהג בכל מצב, פרטים על גבי פרטים, שזה לא יאומן שאנשים דנים בהם ולומדים אותם יום יום. ביהדות יש חגים שונים, תפילות שונות לכל חג, כלומר כל דבר הוא בעל משמעות ופרטים. לעומת זאת, באיסלאם אתה מתפלל ובזה זה נגמר. אבל מה אתה לומד? איך אתה צומח? ואחר כך אתה הולך הביתה ואומר שאתה רוצה להרוג יהודים ונוצרים. כילד מוסלמי, אם אתה שואל שאלות קיומיות, שאלות על אלוקים - אתה רק מסבך את עצמך בצרות. אסור לך לשאול שאלות. למעשה, עדיף לא לשאול בכלל. שתוק והקשב".

זה מדהים כי בדרך כלל אדם מאוד מושפע מהסביבה שלו, מהמשפחה, מהתרבות שהוא נולד לתוכה. אז איך מתוך מקום כזה עם דעות חשוכות, מצאת את הכוחות לא רק לגלות את השורשים שלך, אלא ממש לשנות את חייך ולחזור בתשובה?

"התחלתי לפתוח את העיניים שלי ולהסתכל סביבי. גדלתי במשפחה ובסביבה שלא מעודדת שהות במחיצת קשקושים דתיים. זה לא דבר שאהוב על משפחתי. במיוחד אבי הביע נחרצות את רגשותיו על אנשים דתיים. אבי לא אוהב דתיים, נקודה. זה לא משנה אם הם יהודים דתיים או נוצרים דתיים או מוסלמים דתיים. צריך להבין שגדלתי בארץ שמרנית. אנשים שם לוקחים את ילדיהם למסגד, אז חברי ללימודים, שהכירו את הדעות בבית שלנו, היו באים אלי כי ידעו שהמשפחה שלי קולית. הם היו מתלוננים שמשפחותיהם מאלצות אותם ללכת למסגד, ובסופו של יום זה קשה. אצלי זה היה הפוך, אם הייתי הולך למסגד אבי היה עושה לי בעיות. במילים אחרות, לא היה לי חינוך דתי פורמאלי. ההשפעה הרעה שחוויתי הגיעה מבית הספר. התחנכתי בבית ספר פרטי נחמד, אבל בו זמנית, הייתי שומע דיבורים שליליים על היהודים. תמיד קיימים שם הדיבורים על היהודים. אם היה איזשהו אירוע מיוחד, המורה היה מגיע ואומר היום לא נלמד מתמטיקה, אלא נדבר על מה שקורה בישראל. והם היו מספרים שהיהדות לא קיימת, או שהיהודים הם שקרנים ועוד ועוד".

איך זה השפיע עליך?

"מבחינתי זאת לא הייתה בעיה אלא מתנה, כי למרות שלא הייתי דתי, בתת המודע היו לי נקודות שליליות נגד יהודים. לכן כשנחשפתי לראשונה לקהילה היהודית - ראיתי אנשים שסותרים באופן ישיר את כל הדברים שלמדתי: היהודים קמצנים, הם שונאים אותנו וכו. בפעם הראשונה שהלכתי לשיעור תורה התביישתי לדבר. אמרתי שאני רבע יהודי, ואז אמרו לי לא, אין דבר כזה. יהודי הוא יהודי שלם, ואז כולם מציעים לי להתארח אצלם בשבת. כמעט התווכחו מי יארח אותי. ככה הם היהודים. שאלתי אותם למה הם מזמינים אותי כל הזמן, והם ענו כי אתה סטודנט, וזה לא משנה אם זה סטודנט או אדם ללא משפחה, או אלמנה, הם חושבים שחייבים להזמין אותם ולשמח.

המוסלמים סולדים ממקרים כאלו, לא רוצים קשר אליהם, רוצים שיניחו להם. אף פעם לא שמעתי מהם, למרות שאני בטוח שיש הרבה מוסלמים נחמדים, שמישהו יגיד האשה הזאת מסכנה, בעלה נפטר ויש לה ילדים קטנים, בא נזמין אותם לשבת. אין דבר כזה. ואצל היהודים זה ככה כל הזמן, מזמינים חברים, מזמינים שכנים, משפחה, יהודי שזקוק לעזרה. זאת היהדות שהכרתי. והתאהבתי".

היית בן 26 כשהבנת שאתה יהודי, אבל מתי הרגשת יהודי?

"מיד. לאחר שגיליתי שאני יהודי כבר התחלתי לשאול שאלות, ללמוד קצת מפה, קצת משם, לקרוא על כך באינטרנט, ללמוד בבית הכנסת. ואני ממשיך ללמוד כל הזמן".

אתה חושב שבהמשך למחזה שלה כשהיא בוכה וקוראת מתוך הסידור, סבתך מצטערת שהיא התנתקה מהיהדות?

"כן. ויתכן שהיא גם מתגעגעת למשפחתה. כשאתה יהודי, דתי או לא, יש לך קהילה סביבך. יהודי לא חי לבד, הוא סובל ללא קהילה. יש חגים, שבתות, יש שנים מלאות וצבעוניות בשמחות, ולדעתי היא פשוט מתגעגעת אליהם. יכול להיות שיש לי כאן קרובי משפחה ממש לא רחוק ממני, ואני אשמח מאוד אם אזכה להכיר אותם".

אמא שלך מתעניינת ביהדותה?

"לא. והיא גם אומרת בפה מלא שהיא לא מתעניינת בזה. פעם אחת התחלתי לספר לה על בריאת העולם. סיפרתי לה איך השם ברא תחילה את הדברים הגדולים, את היקום, הכוכבים, אח"כ את בעלי החיים הגדולים, ולאט לאט ירד עד לפרטים הקטנים ביותר. ואז יצר את האדם, ואמר: זה לא מושלם. אז הוא ברא את האשה. לאחר מכן אמר השם אני חושב שעשיתי עבודה טובה, הכל מושלם, והוא הפסיק ליצור. היא הקשיבה ואמרה שזה יפהפה. אמרתי לה זה מהתורה, ואז ישר היא דחתה את הדברים ולא רצתה לשמוע. אבל הרבה פעמים אני יכול לדבר איתה על היהדות בצורה פשוטה, והיא מתחברת, ומתלהבת. הראיתי לה תמונה של חלות שבת, ואפילו לא ציפיתי שהיא תסתכל על זה, אמרתי לה זאת חלה, היהודים מכינים את זה לשבת, והיא התלהבה ושאלה איך מכינים את זה. אם היינו גרים בקנדה, אמי הייתה יושבת בשולחן השבת שלי. גם עם האחים שלי, לכל אחד מהם יש תחומי עניין שדרכם אפשר לעניין אותם ביהדות".

ואיך אביך הרגיש עם השינוי שעברת?

"אבי לא אוהב את הרעיון שאני מאוד מעורב בקהילה היהודית, הוא לא מבין, ואני גם לא ממש מפתח את זה. הוא עסוק בחייו. היום מערכת יחסינו טובה, אני לא מדבר איתו על עניינים דתיים. יש בינינו קשר חברי. אני אוהב את משפחתי אבל חושב שאנחנו לא צריכים להיות יותר מדי מעורבים אחד בחייו של האחר, כי אחרת יהיה לי קשה לשאת את זה. לפעמים זה מתסכל. פעם אחת אמרתי לאמא שלי: לאנשים יש הרבה בעיות גדולות בחיים, הייתי יכול להיות חלילה גנב, אלכוהוליסט, אז הבעיה היחידה בי היא שאני יהודי? שיש לי יראת השם? זאת בעיה? המדיניות שלי היא שאני לא מתערב בחייכם ובחופש הבחירה שלכם, ואני רוצה שזה יהיה הדדי".דרוש הרבה אומץ לעשות את מה שעשית. מאיפה לדעתך קיבלת את הזכות הזאת?

"לכל יהודי יש את הזכות לעשות את מה שאני עשיתי. את האנרגיות קיבלתי מאמי. זה מזכיר לי את אברהם. השם אמר לו שיעזוב את בית אמו ומולדתו, והדברים יסתדרו עבורו. גם עבורי הדברים הסתדרו".

אז עכשיו כל מה שנשאר הוא לעשות עלייה באופן רשמי.

"אני רוצה להיות חלק מהבית היהודי השלם. אני מאמין שאעשה את זה בקרוב, כן. אני רוצה לחיות בישראל".

אם לא היית מגלה את יהדותך – איפה היית היום?

"האמת היא שזה עבר לי בראש, הייתי בירדן, הסתכלתי סביב וחשבתי מה היה קורה אילו הייתי חי שם. הכל זול יותר, חברי מרוויחים הרבה כסף, אין מיסים, מה אם ומה אם. התחלתי לדמיין את זה, ופשוט רציתי לבכות, הבנתי שאני אפילו לא רוצה לדעת את התשובה לכך. אני לא יכול לדמיין את חיי אחרת היום. זה יהיה כמו להוציא דג מחוץ למים. אני פשוט לא יכול. אני מאושר, ברוך השם".