הטור של משה חיים: פייסבוק לזיכוי הרבים

את דף הפייסבוק שלי פתחתי בשנת 2007, שנה אחרי שמארק צוקרברג התחיל להפעיל את הרשת החברתית הגאונית והגדולה ביותר בעולם. מאז ועד לפני כשנה, חבריי לפייסבוק היו בני משפחה ועוד כמה חברים, חלקם קרובים יותר וחלק פחות. במקרה הטוב נכנסתי לאתר אחת לחודש, והעליתי אולי חמישה פוסטים במשך כל אותה התקופה, לפעמים גם תמונות, במקסימום זכיתי ל- 15 לייקים. באותם שנים התחלתי להתחזק, לחזור בתשובה, ולא בדיוק מצאתי את מקומי בפייסבוק. סדרי העדיפויות שלי השתנו. אמרתי לעצמי שבמקום לבזבז את הזמן בצפייה בפרופילים של אנשים, עדיף ללמוד תורה ולהתחזק באמונה.

משה חיים. פייסבוק בקדושה

חשבתי שלשלב את שניהם ביחד זה כמעט בלתי אפשרי. באותה תקופה הייתי ״באורות״, היה לי קל להתרחק אבל לא להתנתק. כולם דיברו על לייקים ועל פוסטים. מתוך בחירה הייתי מחוץ לעניינים, אבל באיזה שהוא מקום השארתי פתח לחזרה, ולא מחקתי את הפרופיל. נחשפתי לדרך נוספת,  חדשנית ומעניינת לתקשר עם בני אדם - התקשורת הווירטואלית. פתאום הבנתי שאנשים מעדיפים לשבת בבית מול המחשב ו"לדבר" עם האחר בצורת תקשורת חדשה, כזאת שלא הייתה קיימת עד היום. זה כבר לא כמו פעם. היום משוחחים, רואים, שומעים ומתקשרים דרך הרשתות החברתיות. נכון, קר ואולי גם קצת מנוכר אבל זו המציאות והיא חזקה מאיתנו.

בשנים שהייתה לי חברת קוסמטיקה השקעתי את זמני ומרצי בכל מה שקשור לעיצוב גרפי. למדתי ורכשתי ציוד ,ידע וניסיון. במהלך השנים הגרפיקה הפכה להיות החלק העיקרי בפעילות שלי בחברה. עיצבתי את המוצרים שמכרנו, והתמקדתי בתחום העיצוב הפרסום והאופנה. ניתבתי את הכישרון שה׳ זיכה אותי בו בעבודה ובפעילות היום יומית.

כשהתגרשתי נאלצתי לפרוש מהחברה, ומאז ועד לפני כשנה הפסקתי להתעסק בתחום העיצוב והפרסום. כל אותו הזמן חסרה לי מאוד ההתעסקות בתחום האומנות. כשאומן לא עוסק ביצירה שלו זה מתסכל! כך הזמן עבר, כשאני צמא ליצירה וחוזר בתשובה...

לפני כשנה התחלנו להריץ ברמת אביב פעילות מיוחדת שכוללת הרצאה שבועית של גדול מזכי הרבים, הרב זמיר כהן (על ההרצאות ועל הקשר שלי עם הרב אפשר וצריך לכתוב טור בפני עצמו). במהלך ההרצאות הראשונות, שמתי לב שכאשר אנשים יוצאים להפסקה, הדבר הראשון שכמעט כולם עושים זה לשקוע לתוך הטלפון הסלולרי - להתחבר לפייסבוק, להריץ פוסטים, להעלות תמונות ולתייג. הם צמאים לידיעה, לעדכון או לכל מידע חדש. לאט לאט התחלתי להבין את הכוח הרב עוצמה שטמון ברשת החברתית הזאת, ואת היכולת שלי לנצל אותה לקדושה. התחלתי לעצב ולהעלות פוסטים אישיים לגבי נושאים שמעניינים אותי, להעביר אינפורמציה על הרצאות, לחזק חברים שחוזרים למסורת ורוצים להתקרב לבורא עולם.

בסוף אחת ההרצאות נגשתי לרב זמיר, כדי להתייעץ, כפי שאני עושה כבר שנים רבות, ושאלתי את הרב בעניין הפייסבוק. תשובתו של הרב הייתה  שאם המטרה היא  זיכוי הרבים, אז זה בסדר גמור.

כך התחילה ההכרות שלי אתכם - חבריי לרשת. בהתחלה עדכנתי בפרופיל האישי, העליתי צילומים ושיתפתי בחוויות אישיות מההרצאה. עם הזמן עיצבתי מודעות במחשב. בהנאה גדולה וחזרתי לעסוק באמנות שאני כל כך אוהב. הרגשתי שסוף כל סוף הדברים שאני עושה מנותבים למטרות טובות ולקידוש שם שמיים. קצב בקשות החברות ממני גדל ובכל יום מצטרפים עשרות חברים חדשים. 

בימים אלה אני נמצא בפעילות רצופה בפייסבוק. כל יום אני מעצב מודעות מחדש, מעדכן במעשיי ומחשבותיי, משתדל שכל הפוסטים יהיו מקוריים, לא מעתיק ולא מפרסם מודעות מסחריות, אלא רק מתעסק בקדושה. כיום יש למעלה מעשרים אלף חברים וב״ה הדף גדל כל יום. החברים שלי מאוד פעילים בדף, מעדכנים ומתעדכנים, מגיבים, מייעצים ומתייעצים. הכי חשוב שאנחנו מתחזקים ביחד ומחזקים אחד את השני.

בפייסבוק, כמעט כמו ברחוב, אדם בוחר לעצמו איפה הוא רוצה לשוטט, עם איזה חברים הוא מעוניין להסתובב ועל איזה נושאים לדבר. נכון שברשת  הכול חשוף והגירויים גדולים, אבל זה חלק מהניסיונות שהקב"ה מעביר אותנו, כי במקום הכי ״פרטי״ הכי ״סודי״ - פה בדיוק אנחנו נמדדים. עד כמה אנחנו נאמנים לבורא עולם גם כשאנחנו לבד ואף אחד כביכול לא ״מסתכל״ עלינו.

אני חייב לסיים, לא העליתי משהו כבר כמה שעות. נתראה בטור הבא.

עמוד הפייסבוק של משה חיים, לחצו כאן.