מפרסם הפתקים מהכותל? אין לו אלוקים - תרתי משמע

עמוס בן 41, כך מכנה עצמו משתמש שפרסם דף שנוי במחלוקת בפייסבוק, ובו הציג פתקים שהוציא מן הכותל, לרוב כדי ללעוג לאנשים פשוטים ומסכנים.

דתיים וחילונים גם יחד, הרגישו שמדובר במעשה חצוף ונפשע, חדירה לפרטיות, וגם אם אינו פלילי – הרי הוא מעשה בלתי מוסרי בעליל. הנה דוגמאות לתגובות של גולשים חילונים על הדף:

"אני חילוני גמור, וזה פשוט מזעזע! אנשים מוציאים שם דברים שמטרידים אותם, חשובים להם, כואבים להם- מי שעשה את דף הפייסבוק צריך להתבייש בתור אדם. זו מציצנות ביחד עם בריונות אינטרנטית"

"מה הקשר למדינה דמוקרטית? איפה המצפון ואיפה המוסר?! גם אם הפתק אנונימי, אף אחד לא רוצה לגלות את בקשותיו הפרטיות והסודיות מופקרות וחשופות לעיניי כל! ואם אתה בן-אדם שלא מסוגל להבין את זה, אם אתה כל-כך אטום יש לך בעיית אישיות קשה!"

ועוד מאות תגובות בסגנון זה, שמראים שבכולנו מפעם לב יהודי מרחם ומבין.

בעקבות התלונות הרבות על הדף, שהגיעו מכל קצוות הקשת הישראלית, בתאריך 08.09.14 הגישו מטעם לשכת רב הכותל תלונה למשטרה, בגין חילול המקום הקדוש, ופגיעה ברגשות הבאים בו. או אז החליף עמוס את פניו, טען לפתע שמדובר במתיחה, זיוף שנועד להשיג כמה שיותר צפיות, ושהוא כתב את כל הפתקים השונים בעצמו (למרות שלכל אחד מהם כתב יד וסגנון כתיבה ייחודי לו). מעט אנשים האמינו לו כאשר טען שזייף את הפתקים.

מעט מאוד תומכים נמצאו לעמוס, כי כפי שנאמר, חילונים כמו דתיים הרגישו נעלבים בשם המתפללים בכותל, והחדירה לתפילותיהם האישיות של מתפללים.

אך מעניין לקרוא מה בכל זאת טוענים תומכיו המעטים מאוד של "עמוס".

בכתבה שפורסמה ב-Ynet (קובי נחשוני ואלי מנדלבאום, 08.09.14) צוטט אחד התומכים הבודדים של עמוס כשהוא כותב:

"בין אם הפתקים אמתיים או לא, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ולכן זכותו לפרסם זאת. ואלוהים לא קיים (חלילה – ד.ב)".

מובן שאיש אינו חושב שדמוקרטיה פירושה לדרוך על רגשות הזולת לצרכי בידור וזלזול. אך מעניינת במיוחד השורה האחרונה שכתב להצדיק את מעשיו, כביכול אלוקים לא קיים.

כי אם חושבים על כך - אין ספק שזוהי ההצדקה היחידה למעשה השפל: המחשבה כי אם לא תוגש תלונה למשטרה, והחוק לא ייאכף, אז אפשר וגם מותר לדרוך על אנשים אחרים ולזלזל ברגשות הפרט, כי הרי אין מי שיאמר לנו מה לעשות בדמיונו של האתאיסט. ואם "אין אלוהים", אז מדוע שנמנע מפגיעה ברגשות הזולת - אם זה מבדר ומצחיק אותנו, ומביא לנו רייטינג?

ייתכן שנזכרתם במקרה מעט דומה, ובו בחור דתי הוציא את הפתק של הנשיא אובמה מהכותל. לאחר שנחשף, הבחור הדתי התחרט על כך מאוד, ביקש סליחה בפרהסיה וטען שהוא לא עמד בסקרנות. אני מביא את המקרה הזה כדי להראות, שאין בכתבה הזו מטרה לומר שדתיים אינם טועים, מועדים, או חוטאים! כי הרי כולנו בני אדם, ולכולנו יש יצר רע. אלא שהאדם המאמין (גם חילוני שמאמין בכח עליון), יש לו הצדקה מוסרית לעשיית טוב, וחרטה על עשיית רע - לא רק בגלל מחשבה על שכר ועונש שיקבל בעולם הבא, אלא קודם כל מתוך אמונה עמוקה בכך שהטוב והרע מגיעים ממקור עליון, מבורא עולם, שדורש מן האדם תפקיד מוסרי בעולם. בעוד האתאיסט חש שהעולם הזה הוא הפקר, "אין דין ואין דיין" (ויקרא רבה, כח). במילא מובן מדוע כאשר אינו נתפס - גם אינו צריך לחוש אשמה.

כאשר אברהם אבינו עלה למצרים, הוא הסווה את עצמו כאחיה של שרה, והסביר זאת מאוחר יותר: "ויאמר אברהם: כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה, והרגוני על דבר אשתי" (בראשית כ, יא).

אברהם אבינו חשש מאתאיזם, ממקום שבו אין מחשבה על אלוקים, והמוסר אינו יותר ממשחק ביד כל אדם.

חשיפת פתקים מן הכותל הפוגעים ברגשות הזולת, ועד פגיעה חמורה בחפים מפשע - אינה שונה מהותית בעיני מי שמאמין בכל לבו ש"אין אלוהים". ובכל זאת שימו לב שאיננו אומרים לרגע שאתאיסטים חייבים או צריכים להיות רעים ומרושעים, כלל לא!

הטענה היא שאתאיסטים, בתור בני אדם רגילים לגמרי שיש להם יצר רע, מסוגלים לעשות רשע מבלי לחוש אשמה ומעצור מצפוני, מכיוון שהם חושבים ש"אין אלוהים", ובמילא אין מקור עליון למוסר ומצפון שמחייב את האדם!

אתאיזם והומניזם אינם הולכים יד ביד, כי יחד עם הכפירה באלוקים. האתאיזם כופר במצפון והמוסר שניתנו מאת אלוקים. האתאיזם כידוע טוען שאין לאדם נשמה, שהוא אינו שונה מכל חיה טבעית, שהמוסר והמצפון שלנו אינם נובעים ממקור עליון, אלא סתם ממוטציה במח החומרי שלנו. כך יוצא שהמוסר הוא בסך הכל אשליה אנושית, המצאה, דבר שנתון להחלטתנו ורצוננו האישי. ובראיית עולם שכזו, היטלר ימ"ש יכול היה להצדיק את עצמו כאשר אמר - "האדם הוא רק בקטריה קוסמית מגוחכת". טענתו הייתה שבני אדם הם יצורים טבעיים, מקריים בעולם, וככאלה אינם שונים מבקטריות שמותר להרוג. כך גם חשבו האתאיסטים הגדולים, סטאלין ומאו, שהיו אחראים על רצח עשרות מיליוני אנשים.

כך כתוב בערך "רצח עם" מתוך ויקיפדיה:

"המאה העשרים, שנולדה משופעת תקוות להיות מאת הנאורות, הקדמה, הרציונליות וההומניזם, הייתה למאה הכי עקובה מדם בהיסטוריה. במאה זו שבה נרצחו על ידי השלטונות, ברוב המקרים על ידי ממשלותיהם הם, שנועדו לדאוג לרווחתם, בין 170 ל-360 מיליון בני אדם נטולי הגנה, בשואה אוניברסלית חסרת תקדים בתולדות האנושות".

אף דת בעולם, ואף כל הדתות ביחד, לא הצליחו להביא לרצח אנושי גדול כל כך, כפי שהביאה ההשקפה האתאיסטית בתוך שנים ספורות. מה היה הדבר היחיד שהיה משותף לרוסיה הקומוניסטית של סטאלין, לסין של מאו, ולגרמניה הנאצית של היטלר ימ"ש? ובכן, היה להם מחנה משותף אחד: הזלזול בערך הדת, כשבמקומו ניצבה ההתייחסות אל בני אדם כאל מין של בעלי חיים בטבע.

אמנם האתאיזם אינו מחייב עשיית רשע, אך הוא בהחלט מסוגל להצדיק אותו ללא צורך להתחשב במצפון ומוסר. אמת הדבר שגם נוצרים ומוסלמים לאורך הדורות עשו מעשי רשע לא מעטים, אולם ההתמודדות נגדם הייתה מצפונית, כאשר הוויכוח הוא לגבי המוסר הנדרש מאיתנו מאת האלוקים, בעוד האתאיזם יושב מן הצד ומבטל את כל המוסר מעיקרו, ומזלזל במצפון האנושי ללא ויכוח וללא חרטה. כי הרי אנו בסך הכל חיידקים, ולמי אכפת מחיידק זה או חיידק אחר?

עם אדם דתי (ולא משנה מאיזו דת) אתה יכול להתווכח על מוסר וערכים, אך עם אתאיסט - אין בכלל על מה להתווכח, כי יחד עם כפירתו באלוקים - הוא גם כופר בכל המוסר והערכים האלוקיים שהבורא טבע בתוכו.

לא מן הסתם נוהגים ברחוב לומר על אדם מסוכן: "אל תתעסק איתו, דע לך שהאדם הזה - אין לו אלוקים". הביטוי הזה, מקורו במה שכעת ראינו - לא שכל אתאיסט חייב להיות רשע או מסוכן, אלא שההצדקה הטובה ביותר לרשע הוא האתאיזם, ולכן זוהי השקפת העולם המסוכנת והמטרידה ביותר שיש.

מה שהתחיל בפרסום פתקים מהכותל, ופגיעה ברגשות הציבור לצורך בידור אישי ורייטינג - יכול יום אחד להפוך לאסון לאומי, כי ההשקפה האתאיסטית היא המחנה המשותף לרוע מצפוני: אם אין אלוקים, איננו חייבים דין וחשבון על מעשינו. אכול ושתה כי מחר נמות.

הבה נראה בפרשייה העגומה הזו - תמרור אזהרה רוחני לכולנו.