תולדות ה"אמרי חיים" מויז’ניץ זצ"ל

מתולדותיו

נולד בשנת תרמ"ח בעיירה הקטנה ויז'ניץ שבגבול רומניה וגליציה. לאביו רבי ישראל בעל "אהבת ישראל", בן אחר בן לשלשלת ויז'ניץ-קוסוב עד רבי יעקב קאפל, מתלמידי הבעל שם טוב.

גם במעלליו התנכר הנער וכל רואיו העידו עליו שלגדולות נוצר. הוא חונן במוח חריף, בהתמדה עצומה ובלב רגיש מלא חמלה על כל אחד ואחד מישראל.

בגיל שבע עשרה לקח אותו רבי זאב מראחמיסטריבקא כחתן לבתו, מספר שנים ישב בבית חותנו והשתלם בתורה וחסידות. כעבור חמש שנים התמנה כרבה של העיר ווילחאוויץ שבמרמורוש ופעל שם גדולות ונצורות לביצור חומת הדת.

בפטירת אביו בשנת תרצ"ו מילא את מקומו כאדמו"ר מויז'ניץ בגרוסוורדיין. אישיותו הנעימה והזכה משכה אליו עם רב של אלפי חסידים. הוא גם יסד ישיבה גדולה בעיר והצליח להעמיד תלמידים הגונים משך שלושת שנות קיומה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה וריבוי צרות, יגון ואנחה, שימש ביתו כמרכז לפליטי חרב שהצליחו להמלט מעמק הבכא והרבי הקדיש כל זמנו ומרצו להקלת סבלם.

בתש"ד פלשו הנאצים לגרוסוורדיין, תיכף גזרו גזירות נוראות על היהודים והרדיפות והנגישות נתרבו מיום ליום. בנסי נסים נמלט הרבי עם משפחתו לבוקארעסט, בירת רומניה, בכוונה לעלות ארצה, שנתגשמה רק כעבור שנים עקב בעיות בקבלת ויזות מארצות המעבר. בתקופת ישיבתו בעיר הפיח הרבי רוח חיים בעצמות היבשות של המון יהודים שצרות השואה השפיעו עליהם לרעה והוא, בפניו המאירות ואהבתו המופלגת לכל אשר בשם ישראל יכונה, הצליח לחולל מהפיכה נפשית אצלם ורבים השיב מעוון.

אחר החורבן שב לגרוסוורדיין וחזר ויסד את ישיבתו, אולם, השתלטותם של הקומוניסטים על המדינה שינתה את תוכניתו והתחיל במסע לזרז את אנשיו לעלות לארץ הקודש. בשלהי שנת תש"ז הגיע ארצה וקבע את מושבו בתל אביב. אבל לא ארכו לו שם הימים ותיכף התחיל בתכניתו הגדולה לבנות שיכון חסידי בבני ברק, ואכן, חפץ ה' בידו הצליח ובשנת תש"י עבור לקריה החדשה.

משך השנים הצליח הרבי לבנות מוסדות מסועפים וכל צרכי הדת ומוסדות חסד מכל הסוגים באופן נעלה. חסידות ויזניץ פרחה ועלתה מיום ליום וגם בערים אחרות נפתחו להם סניפים, ואכן זכה הרבי לראות נחת מפרי עמליו.

נפטר זקן ושבע ימים בט' ניסן תשל"ב. בניו ממשיכים בהנהגת העדה הקדושה בארץ ישראל ובאמריקה.

הרב דוד זילבער שליט"א "במעלות קדושים וטהורים" (ברוקלין תש"ס) ע' קי"ח

לה"אמרי חיים" היתה יראת הכבוד גדולה מאד עוד בחיי אביו הס"ק, ומכל שכן אחרי שקיבל ההנהגה, ואף אחד לא ההין לדבר אתו דיבורים בעלמא כמו שמדבר אדם אל חבירו הדומה לו, אלא הכל היה בהרגשת אימה ויראה גדולה.

ה"אמרי חיים" היו לו עוד בימי צעירותו חסידים שהיו מקושרים אליו בלב ונפש בהתקשרות עצומה, אף שעדיין היה אביו הס"ק חי, והוא לא היה אלא אברך בשנות העשרים לחייו, בכל זאת היו הרבה חסידים מופלגים בעלי דעת מתדבקים אליו באהבה שאינה תלויה בדבר, וכל בן עליה שהגיע לוויז'ניץ לדרוש את ה', תיכף נתדבק אליו באהבה גדולה והתקשרות עצומה. עד כדי כך הגיעה התדבקות החסידים אליו, כי פעם עוד בחיי הס"ק, שהה ה"אמרי חיים" בראש השנה בעיר "ווילחאוויץ". ואמרו, שהיה לו ציבור יותר גדול ממה שהיה אצל אביו. עקב כך, אחרי הסתלקות הס"ק, נתדבקו אליו כל החסידים בני העליה, ונכנעו תחתיו כתלמיד לרבו, ולא היה ספק כלל מי ימלא את מקומו, כבהסתלקות שאר צדיקים אשר החסידים אינם יודעים לאן יפנו ואל מי יתדבקו.

החסידים במחוז "מארמאריש" שהיו ידועים כחסידים מופלגים שאין להם הבנה וידיעה בעניני העולם, בשנה הראשונה שאחרי הסתלקות הס"ק, באו כולם יחד לשהות במחיצת קדשו של ה"אמרי חיים" בראש השנה, וכאשר הגיעו ל"גראסווארדיין", ראו שנתרחבה קצת דעתו של ה"אמרי חיים", בהיות שהחשיב הדבר כעין סמיכה מאת חסידי מארמריש להיות הוא מנהיג את קהל ה'.

הגה"צ רבי יהודה הורביץ מדז'יקוב זצוק"ל (מרשימת כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א) "זכרון יהודה" (ירושלים תשס"ג) ע' קל"ו

בחתונת הרה"ג רבי ישראל שליט"א [בן כ"ק מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א] (י' בסיון תשכ"ג), אחרי ה"קבלת פנים" לפני ההליכה לחופה, ראיתי שרבינו הק' בעל "אמרי חיים" זיע"א ישב אחוז שרעפים. לפתע פנה להרה"ג ר' משה שווימר ז"ל שעמד על ידו (היה עד קידושין בחופות צאצאי רבוה"ק), ואמר: "יא דער טאטע איז שוין דא, מ'קען שוין גיין צי דער חופה!" [כן, האבא כבר כאן, אפשר ללכת אל החופה!]

ר' משה ז"ל נזדעזע כל כך לשמע דברים אלה, עד שצבט בידי בחוזקה מרוב התרגשות...

(מפי הרה"ח ר' יצחק אייזיק אדלר הי"ו) "צעירי ויז'ניץ" סיון תשס"ג, ע' ל"ג

בשלהי תרצ"ט לפ"ק פרצה מלחמת העולם השניה, ובמדינות סביבות האיזור שבו היתה המלחמה בתוקפה התחילו לגזור גזירות חדשים לבקרים שונים ומשונים, כאשר יתואר באריכות בספרי הימים.

באותו תקופה סגרה מדינת ראמעניא את גבוליה אין יוצא ואין בא, והשמועה נתפשטה בכל המדינה שלא יהיה עוד היכולת לחצות את הגבול לעבור למדינת הונגריה.

כאשר שמע רבינו (הגה"צ רבי שלמה זלמן פרידמן זצ"ל, אב"ד טענקא) מהגזירה החדשה, עלתה תשוקה בנפשו לנסוע להונגריה על מנת להשתקע שם בעיר 'גראסווארדיין' סמוך ונראה לבית אבותיו.

רבינו שם לדרך פעמיו, כשפניו נועדות למדינת הונגריה, וכבר עבר הגבול, פתאום באמצע הדרך פגש את הרה"ק רבי חיים מאיר האגער זצ"ל אדמו"ר מוויז'ניץ, האדמו"ר שהיה מכירו עוד מבית אבותיו הק' שאל אותו: טענקער רב וואס טוהט איהר דא.

רבינו השיבו שבא על מנת להשתקע כאן בעיר גראסווארדיין, אמר לו האדמו"ר הנ"ל: שמיד יחזור למקום מגורו בטענקא. והמשיך באומרו: קבלה בידינו מאבא מארי שבראמעניא טוב יותר מבהונגריה, ואם היה לי היכולת נסעתי ג"כ לראמעניא.

כששמע רבינו את דבריו, אמר לו שעכ"פ קודם חזרתו לטענקא רוצה לבקר את אביו בגראסווארדיין, אמנם הרה"ק הנ"ל אמר לו שימהר לביתו תיכף ומיד.

פקודתו שמרה נפשו ותיכף ומיד חזר לביתו בעיר טענקא, ויהי לנס, כי עלתה לו לרבינו לנסוע במסילת הברזל האחרון שעבר את הגבול ותיכף אח"כ סגרו את הגבולות.

"גדול בישראל" (ברוקלין תש"ס) ע' ע"ד

זקיני האמרי חיים זצ"ל אחר המלחמה, היה מתפלל בכל יום עם הבחורים, והיה מסובב בין השולחנות ואמר שאף שאמרו חז"ל כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, אך ברצונו שהבחורים שארית הפליטה ילמדו להתפלל בחמימות.

הרה"צ רבי מנוחם מנדל הגר שליט"א אב"ד קרית ויז'ניץ-ב"ב "בצילא דמהימנותא" תולדות תשס"ד, עמ' ו'

כאן המקום לציין ולספר לדורות הבאים את גודל תשוקתו והתלהבותו של מו"ר מרן האמרי חיים זצ"ל אשר דאג תמיד לכלכלת הנצרכים לחג הפסח, אשר באחד השנים הקדמוניות כאשר הייתי תלמיד בישיבת ויז'ניץ בני ברק, וזכיתי להיות נוכח וגם להשתתף בעת שהאמרי חיים זצ"ל אמר ועשה וסידר אפיית מצות מיוחדת עבור קמחא דפסחא, אשר גם הוא בעצמו השתתף באפיית המצות המיוחדת הזאת שכל כולה היתה מוקדשת לחלק בחנם לנצרכים, עדיין עומדת לנגד עיני תמונת צורת קדשו אשר היה בשמחה רבה ועילאית על שזכה לסדר אפיית מצות אך ורק לצרכי קמחא דפסחא ויוכל לחלק מצות ממש לכל דיכפין.

הרה"ג ר' אפרים פישל שטיין שליט"א "אוצר אפרים" (ב"ב תשס"ג) ח"ג, ע' תק"ט

הוא (הגה"צ רבי אליהו רוט זצ"ל) סיפר פעם אחת מהרה"ק בעל ה"אמרי חיים" מוויזניץ, שאחרי המלחמה שהה בגרמניה, שם נפגש עם יהודי המקום שהיו 'מתנגדים' מבטן ומלידה, ולבסוף הפכו לחסידים נלהבים, הדבר הפתיע מאד את הגבאי שלו; איך הצליח לפעול מופת כזה להפוך "דייטשישע אידן" לחסידים?...

האדמו"ר פתר את תמיהתו:

"אהבתי אותם בכל לבי ונפשי, ללא גבול, והאהבה היתה גדולה כל כך עד שבהכרח אהבו הם גם אותי והלכו אחרי - - - כמים הפנים לפנים".

"איש חסיד היה" (ירושלים תשס"ב) ע' רנ"א

זכורני כשהייתי אצל כ"ק האדמו"ר רבי חיים מאיר זצוק"ל מויז'ניץ זצוק"ל שמעתיו שאמר לפני עשיית המצוות בזה"ל: 'הריני רוצה לעשות רצון בוראי'. והבנתי אז שהשי"ת - בוראי - רוצה ממני דבר שאני יכול לקיימה עבורו והנני לעשות רצונו ולקיים מצוותו, שבקשנו לעשותו, וכן יש לומר לפני כל מצוה כגון קר"ש ברהמ"ז וכל חסד שעושים ולפני לימוד התורה.

הגאון רבי חיים ברים זצ"ל "ירח ימים" (ירושלים תשס"ב) ע' ט"ו

שמעתי פעם מרבינו הק' האמרי חיים שאמר "איר ווייסט וואס הייסט מקושר להשי"ת מי נעמט א דיקע שטריק (היודעים אתם מה נקרא להיות מקושר להשי"ת, לוקחים חבל עב) כאלו שמקשרים הספינות כשעומדים ביבשה שהחבל הזה אי אפשר בשום אופן לינתק, ולקבוע, עם חבל עב וחזק כזה צריך להיות מקושר להשי"ת.

כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א "זכרון יהודה" (ירושלים תשס"ג) ע' קנ"ו

שמעתי מאבי מורי שליט"א, מעשה נפלא על עבודת השמחה שראה אצל כ"ק מרן "האמרי חיים זי"ע, כאשר נקרא לצפת, בערב תשעה באב, בשנת תשכ"ט, להסיע את כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל ללוויית האדמו"ר מחוסט זצ"ל [שהיה חתנו בזו"ש של בתו הרבנית מ.], וכשנכנס הרבי זי"ע למכונית, היה שבור ורצוץ, ולא הפסיק לבכות על פטירת חתנו במשך זמן רב. לפתע עצר עצמו בפתאומיות, ושקע במחשבות עמוקות וטמירות, ומיד אחרי כן אמר כמה דברי מליצה, וניגן לעצמו ניגון של שמחה, וחזר להיות בשמחה עילאית נפלאה מיוחדת. כך נשאר אפילו כשחזר למעונו שבצפת והיה דבר לפלא לכל הסובבים, עד כמה שלט בעצמו, שלא לאבד את מדריגת עבודת ה' בשמחה.

הרה"ג ר' יצחק בירך דסקל שליט"א "צעירי ויז'ניץ", אדר-ב' תשס"ג, ע' כ"א

עם כ"ק האדמו"ר האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע, היה רבינו (כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אהרן זצוק"ל) בקשרי ידידות מובהקים (רבינו גם בחר עבור בנו בכורו כ"ק מרן אדמו"ר [מתולדות אברהם יצחק] שליט"א, ושלח אותו ללמוד ולהתעלות בישיבת ויז'ניץ אצל האמרי חיים זי"ע בבני-ברק, ואכן האמרי חיים היה מקרבו מאד באופן יוצא מן הכלל, והדברים עתיקין). ורבינו היה פוקד אותו לביקור בביתו מזמן לזמן, והרבה שיחות מרוממות התקיימו ביניהם, דיבורים נשגבים בעניני חסידות וגם בעניני השקפה.

ומספר הרה"ח ר' חיים הכהן ראטה שליט"א:

בקיץ תשי"ג שבת רבינו פעם אחת את שבתו אצל האדמו"ר ה"אמרי חיים". ומעשה כך היה.

רבינו היה באותו קיץ בעיה"ק צפת יע"א לנופש למשך כמה שבועות לרענן את כוחותיו ולחזק את בריאותו. בכל ליל שישי וכן בעש"ק היו באים כמה בחורים ואברכים מירושלים, כדי לשבות את שבתם בצילא דמהימנותא יחד עם רבינו זי"ע.

פעם אחת ביום חמישי ציוה עלי רבינו - כי אני הייתי במשך כל השבוע עם רבינו לשמשו - להתקשר לירושלים ולמסור הוראתו שלא יבואו על שב"ק הבא, מאחר והוא רוצה הפעם לשבות את שבתו אצל כ"ק האמרי חיים מויז'ניץ, שגם שהה בשבועות אלו בצפת. רבינו גם המתיק את הענין בעיני, כי הוא רוצה הפעם להיות אצלו כמו אחד מן החסידים ללא מלוים וללא משמשים, ובלי כל גינונים של מלכות והאיך יבא אליו עם חסידים משלו!.

שני בחורים בלבד קבלו רשות להגיע לצפת, מאחר והיו צריכים להביא את האוכל לשב"ק שהכינו לו בירושלים.

ואכן כך היה, כי רבינו זי"ע שבת אותו שבת במחיצתו של האמרי חיים כחסיד מן השורה, התפלל כל התפילות אצלו וגם ישב אצל שולחנו, שנערך באיזה אולם, וכאחד החסידים, אם כי האמרי חיים קירבהו וכבדהו מאד, והושיב אותו על ידו ממש.

[באותו שב"ק נהג כ"כ בהתבטלות בפני האמרי חיים זי"ע, כאשר יצא מגדרו להתנהג שם בפשטות גמור, עד כדי כך, שכאשר חשש שאחד משני הבחורים אשר היו עמו ועמד על ידו בשעת תפילה, קירב לו במידת מה את הכסא, ציוה עליו מיד להתרחק ממקומו ולעמוד קרוב מאד על יד הדלת במשך כל התפילה, כדי להיות רגוע ששוב לא יזיז לו יותר את הכסא, (מפי הר"ח ראטה.)]

במשך שעת השולחן בזמן שציבור החסידים שרו ניגונים וזמירות, היה האמרי חיים משוחח עם רבינו זי"ע שיחות נפלאים, וסיפורים מעבודת הקודש של אבוה"ק.

באותה הזדמנות גם שח האמרי חיים את אשר על לבו לרבינו,  על הקשיים הרבים שעבר עד שזכה לראות בהקמת הקריה (קרית ויזניץ בבני-ברק שהיתה אז בשלבי הקמה מתקדמים) [האמרי חיים גם גולל בפני רבינו זי"ע את "חבלי הלידה" ואת עמלו הקשה שהיה מנת חלקו, ובמיוחד על הקשיים הגדולים להשיג מימון בשביל דבר חשוב כזה, להקמת קריה חסידית על דרך התורה]. וסיפר שאחר שנכנס לעובי הקורה לקנות השטח להקמת הקריה, נעשה מזה בע"ח גדול מאד עד שלא היה לו מהיכן לשלם. בעקבות כך שמע לעצת ידידיו והלך לכתת את רגליו לחו"ל, לבקש שם את עזרת תלמידי וחסידי אביו האהבת ישראל זצ"ל. הוא נסע שם בסוף החורף ונשאר על חג הפסח ותחילת הקיץ. האמרי חיים הבליע אז בנימה של שביעות רצון, שזכה לטעום אז טעם סדר שני של פסח, ביו"ט שני של גלויות, שהיה "חסר" לו מאז שהשתקע בארה"ק.

למרות שהותו הארוכה והמפרכת בארה"ב, לא הצליח שם כל כך, וכאשר הצטרך כבר לחזור לארה"ק, התבונן וראה שנשאר עדיין עם חלק גדול מאד מהחובות, ונצטער ע"ז הרבה מאד.

אמנם אני החלטתי אז - וכאן הרים האמרי חיים זי"ע את נימת קולו קצת, ופנה ישירות לרבינו זי"ע ובקול רם - כי למרות הקשיים שבגיוס כספים להקמת הקריה, אבל מהם - כוונתו על הממשלה וגרוריהם - אינני רוצה לקחת מאומה, ממש כלום, לדבר קדוש כזה כהקמת קריה חסידית ולבניית בתים בישראל. וחשבתי לעשות מעשה, ולחזור לארה"ק ולהקים על כל השטח איזה "גוט" (משק גדול עם לול ורפת וכיו"ב), ומזה יהיה הכנסות גדולות במשך כמה שנים, לשלם את כל החובות, ואז אתחיל בעזהי"ת לבנות את השיכון בכוחות שלי, ובעשר אצבעותי, הכל כדאי ובלבד שלא אצטרך לקחת מהם מאומה.

והאמרי חיים היה מסיים: כי לבסוף היה לי סייעתא דשמיא מיוחדת ולא הוצרכתי לזה, וב"ה כי הצלחתי לשלם את חובותי ולהקים את השיכון בסיוע ועזר של אחב"י, ע"כ סיפר האמרי חיים לרבינו. [מפי הרה"ח ר' חיים הכהן ראטה שליט"א ששמע אז בשעת מעשה. והוסיף ר"ח ראטה, כי אחר שנים כשסיפרתי את כל תוכן השיחה - שבין האמרי חיים לרבינו ה"דברי אמונה" - לכ"ק מרן אדמו"ר (מתולדות אברהם יצחק) שליט"א אמר לי כ"ק מרן אד"ש: וכי לי אתה צריך לספר, אני שמעתי זאת מהאמרי חיים בעצמו יותר מפעם אחת.]

"תורה ואמונה" (ירושלים תשס"ב) ע' קי"א

האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א סיפר לי, שפעם בא אחד לפני ה"אמרי חיים" זצ"ל באמרו שהציעו לו שידוך, ופירט את מעלת השידוך. אמר לו האמרי חיים, תספר לי את החסרונות, את המעלות יש לי זמן לשמוע אחר השידוך, כי כל מעלה שאתוודע עליה אחר כך תוסיף לי שמחה.

הרב חיים גרוס שליט"א "נעימות החיים" (ברוקלין תשס"ד) ע' קמ"ט

קו אופייני בולט בדמותו של האדמו"ר רבי חיים מאיר מויז'ניץ היה, שתמיד שרתה עליו השמחה והקפיד מאד להתרחק מן העצבות. כיצד הגיע למדריגה זו, הרי זה נעוץ באחד הסיפורים על קורות-חייו המעניינים.

בהיותו אברך, נתון היה לרדיפות של שלטונות הצבא, אשר ביקשו לגייס אותו, ולכן נאלץ היה לברוח ולהסתתר. אביו, הסבא-קדישא, היה מודאג ביותר וחרד לשלומו. פעם התבטא ואמר בענין זה: "לעולם אינני נוהג להיבהל, שכן לפני שאני נבהל - הריני חושב היטב אם יש אמנם ממה להיבהל, כך שהבהלה ממני והלאה. אבל, עכשיו, גם לאחר ישוב-הדעת, הנני נבהל מן הרדיפות שיש לבני", והוא הבהיר היטב מה מבהיל אותו ברדיפה הזו: "בן כה יקר, שיהיה מסור בידיהם של בעלי-בחירה".

ואולם, בפיו של הבן עצמו, רבי חיים מאיר, היו דברים נוספים על אותה תקופה של בריחה מאימת הצבא. כך סיפר, כי באחת השבתות הסתתר בבית-חולים מסויים, וכדי שלא יכירוהו ולא יעלה שום חשד, החליט להשאר לבוש בבגדי-החול שלו, וכך הוא נכנס לתוך שבת-קודש, כשאינו יכול להסיר מעליו את בגדי-החול שלו, הכל כדי שלא ייתפס, אך נקל לתאר כמה עגמת-נפש נגרמה לו בגין כך.

אותה שבת, שבת של חול המועד סוכות היתה, אך שעה שעמד להתפלל את תפלת קבלת שבת, שכח להשמיט מן הזמר "לכה-דודי" את החרוזים "מקדש מלך", "התנערי" וכו', כפי שנהוג להשמיטם בשבתות של חול המועד. כיון שנזכר בשיכחתו, עמד ועיין היטב בתוכנם של החרוזים, ואז מצא כי היו דוקא מתאימים ביותר למצבו, וכה הסביר:

-"קומי צאי מתוך ההפיכה, רב לך שבת בעמק הבכא" - - "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי" -  זהו רמז למלבושי השבת שכל כך חסרו לו, והוא התנחם בשמחה רבה: "כי קרבה אל נפשי גאלה", בציינו לעצמו, כי היתה זו השגחה פרטית מיוחדת ששכח להשמיט את החרוזים הללו.

והוא סיים את סיפורו זה, באומרו: "מני אז איני נוטל לעצמי כל עצבות"!...

הרב שלמה רוזמן הי"ו "ראשי גולת אריאל" (ברוקלין תשל"ו) ח"א, עמ' פ'

שמעתי מפ"ק של כ"ק מו"ר מרן אדמו"ר ז"ל, בעל אמרי חיים, בשולחנו הטהור בעת נעילת החג, ביו"ט שבועות שנת תשי"ח לפ"ק. הדבר היה לאחר שקם ממחלתו ונתרפא, בעת שהעמיד שני בקבוקי יין לשולחנו בעידן חדוותא של שבח והודאה לה' על כל תגמוליו, אמר בזה"ל: שני בקבוקי היין הם כנגד שני פעמים "יזכור" שפטרתי את בני מלאומרם, פעם בחג הפסח ובפעם השניה בשבועות.

אח"ז אמר עוד והוסיף, שבזה הוא מפייס את בנו הרב אב"ד [מרן אדמו"ר] שליט"א על שלקח ממנו את אמירת ההגדה בליל פסח ואת אמירת האקדמות בחג השבועות. [אוסיף דברי הסבר ונימה אישית. חתונתי התקיימה בכ"א אדר תשי"ח, כ"ק מו"ר האמרי חיים זצ"ל, השתתף אישית בכל מהלך שמחת החתונה מרישא לסיפא, וזו היתה החתונה האחרונה שאדמו"ר זצ"ל השתתף בכל החתונה עד לסיומה. מאז והלאה הופיע האדמו"ר זצ"ל רק בחופה בלבד ותו לא. הסיבה לשינוי הזה היתה כי מיד אחרי החתונה שלי חלה האדמו"ר זצ"ל, וגם שהה זמן מה בביה"ח. רק לקראת חג הפסח שב וחזר לביתו בקרית ויז'ניץ.

יש לציין, שבאותה שנה, שנת תשי"ח גם לא התקיים סדר ליל פסח בביהמ"ד כנהוג ומקובל בבית ויז'ניץ, בגלל חולשתו של אדמו"ר זצ"ל. באותה שנה התקיים הסדר בביתו נאוה קודש.

בזה מוסברים הד"ת בנעילת חג השבועות, שהיה כעין סעודת הודיה. אדמו"ר זצ"ל, ביטא אז בפומבי את רגשות לבו על שזכה בזכות תפילת רבים להחלים ממחלתו הקשה, וזכה להסב בצוותא חדא עם תלמידיו וחסידיו בשולחן נעילת החג של שבועות. בהזדמנות זאת העמיד כאמור שני בקבוקי יין ואמר את הד"ת דלעיל.]

הרה"ג ר' אפרים פישל שטיין שליט"א "אוצר אפרים" (ב"ב תשס"ג) ח"ה, ע' א'תקפ"ב

...דכירנא, שכאשר נסתלק זקני הקדוש (הס"ק ה"אהבת ישראל" זי"ע) בליל שב"ק (ב' בסיון תרצ"ו) אחרי ספירת העומר, וצעקו "שמע ישראל", הרי מובן מאליו מה היתה הרגשת הלב של כל אחד ואחד. ור' משה מיכל (ווייסבלום) חתנו של ר' מרדכי חנא ע"ה פרץ בבכי גדול, וזעק: מה יהיה עמנו, וכדומה. פנה אליו אבי הקדוש (ה"אמרי חיים") ואמר לו: "משה מיכל, אל תשכח ששבת היום, זכור נא ששבת היום!

- מי שזכה לראות מה היתה שבת אצל אבי הקדוש... הרי השבת נמסכה בכל עצמותיו, וממילא פרצה גם החוצה. אם השבת חודרת בכל האיברים, היא פורצת ויוצאת גם לחוץ...".

כ"ק מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א צעירי ויז'ניץ" אדר תשס"ב, ע' כ"ט

נביא עובדה מדהימה מהקפדתו של ה"אמרי חיים" על גבאי צדקה, על חיובם להיות זהירים:

הרב פלוני (שמו שמור) עוד היה במחיצת ה"אמרי חיים" בגרוסוורדיין. ערב אחד הוא נקרא אל חדרו של הרבי. ה"אמרי חיים" אמר לו, כי יש בידו כמה עניני צדקה, שהוא מעוניין לסדרם: "רצוני שתהיה הגבאי שלי לדבר זה", אמר האמ"ח, ר' פלוני שמח שמחה גדולה על הזכות שנפלה בחיקו בפתע פתאום והנהן בראשו בהסכמה מלאה.

הרבי מויז'ניץ זצוק"ל הוציא מחיקו סכום כסף נכבד ואמר: "תמסור לפלוני אלמוני, לאיש זה, לאלמנה זו ולנזקק זה וזה. הלילה, תנקוש על דלת ביתם ותתן להם את כספם המגיע להם". על פניו של האמ"ח נמתחה נהרה - היתה זו תוצאה של חדווה מיוחדת, השמורה לשעה של עסקי הצדקה - "בצדקה תכונני".

הלילה ב'גרוסוורדין' היה חשוך כמו תמיד. ר' פלוני כיתת רגליו מכתובת לכתובת ומבית לבית עפ"י רשימה ארוכה, שרשם לעצמו עוד בחדרו של האמ"ח.

לקראת סיום מלאכתו בקדש חש, כי רגליו עייפות יותר מתמיד, והשעה מאוחרת, "נשאר לי ללכת לעוד אלמנה אחת, והשעה מאוחרת", הרהר לעצמו, "הרי היא מתגוררת בקצה השני של העיר, וי לי, שלא תכננתי את הליכתי, התרחקתי מביתה, ועתה אני בצד השני של העיר. מה אעשה?" נעמד על עומדו וחשב, אח"כ החליט: "היות שאין לה צורך מידי בכסף, שהרי באמצע הלילה אין מרכולות או חנויות שיווק של אוכל ובגדים, החנויות כבר נעולות משעות הערב, לכן אלך השכם בבוקר, עוד לפני התפילה, כך שבשעה מוקדמת מיד כשבני הבית יעורו משנתם אתן לה את הכסף.

אמנם הרבי אמר לי למסור את הכספים הלילה, אך סביר להניח, כי אין הבדל בין שעת לילה מאוחרת שכזו לשעת בוקר השכם, עוד לפני שה'חלב'ן מחלק את החלב, היינו הך הם." כך עשה, חזר לביתו בשעה מאוחרת, ובבוקר השכים, רץ, נקש על הדלת וקיים את המצוה.

לאחר תפילת שחרית ניגש לרבי זי"ע, "נו?" שאל האדמו"ר קצרות.

"עשיתי ככל אשר צוויתי, נתתי לכולם", השיב בשמחה.

"איך ומתי?", התענין ה"אמרי חיים" וביקש לשמוע את כל פרטי הלילה, הוא זיע"א היה מעונן לדעת את צורת הנתינה, את הלב שבחלוקת הצדקה. ר' פלוני סיפר את כל פרטי החלוקה, לרבי היתה קורת רוח מרובה. כשעמד לסיים, וסיפור האלמנה עלה על דל שפתיו, נכמרו פניו של הרבי, הוא שתק. השתיקה היתה מדאיגה. ואז הגיב ה"אמרי חיים" בצער: "אתה כבר לא תוכל להיות גבאי אצלי", הרבי המשיך ואמר בכאב: "האם אינך חושש, שהאלמנה לא ישנה כל הלילה, אני בטוח שכך היה. הרי היא יודעת שבתאריך הקבוע מגיע שליח בלילה ונותן לה כסף לכל צרכיה, והנה שעות הערב חלפו, ואיש לא בא החלו המחשבות מכרסמות במוחה "מי יודע... אולי..." המחשבות הלכו וגברו, והרי אין לה אפילו למי להשיח את דאגותיה. היא לבד. אלמנה. הדמעות צצו, והלב עלה על גדותיו - היא לא ישנה הלילה! צער של אלמנה..."

הרבי סיים את דבריו, ור' פלוני ידע, שגבאי צדקה אצל ה"אמרי חיים" הוא כבר לא יוכל להיות. גם הוא, הגבאי החדש, לא ישן באותם לילות מרוב צער, כי גדול היה בחסידות ובתורה וביראת אלוקים, אך את הנעשה אין להשיב.

"בחוזק יד" (ירושלים תשס"ב) ע' 158

שמעתי מספרים שבתקופת השואה הנוראה, בעת אשר לקחו את צעירי הבחורים לעבודת פרך בגבול ההונגארי והרוסי, ולדאבונינו רובם לא חזרו משם ומתו ברעב או בצמא ומעבודה קשה, עלה רבינו (מרן ה"אמרי חיים") זצוק"ל על הבימה לפני תפילת "כל נדרי" ביום הכיפורים, לבקש רחמים על צעירי בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה, ואמר רבינו פירושו של סניגורן של ישראל הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע עה"פ "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו", וכך אמר: אתה הראת לדעת, כי ה' הוא האלקים - אם הנך רוצה לעשות משם הוי"ה הרומז לרחמים - שם אלקים הרומז לדין - אין עוד מלבדו - אינך יכול לעשותו לבדיך, ע"ז הנך צריך לשאול את צדיקי הדורות, את הבארדיטשובער רב שמעורר רחמים וחסדים על כלל ישראל, את אבי הק' שהי' אוהב ישראל ומסר נפשו עבור כלל ישראל, כפי ששמעוהו אומר בתפילת מוסף בימים הנוראים לפני תפילת עלינו לשבח "הריני כפרת ישראל", "אמר ר' עקיבא הריני כפרתכם", הנך צריך לשאול בעצתם אם הם מסכימים אתך, אבל "לעושה נפלאות גדולות לבדו", לעשות מדינים קשים רחמים וחסדים, זה אתה יכול לעשות לבדך.

הרה"ח ר' מנדל שטיינמץ ז"ל "עדות חיה" (לונדון תשס"א) ע' 441

בשנת תשי"ז זכה (הרה"ח הישיש ר' יהודה שמעונוביץ ז"ל) למופת גלוי בזכותו של רבנו בעל "אמרי חיים" זי"ע. היה זה כאשר ירד לטבול בחופה של נתניה, כשכוחו עימו והינו יודע היטב לשחות. בעודו שוחה נסחף לפתע במערבולת חזקה, ולא הצליח להיחלץ הימנה. במחשבתו כבר אמר את מילות הוידוי והתכונן לקיצו - אולם לפתע פתאום הצליח באופן ניסי לצאת מן המערבולת. מיד הגישו לו טיפול החייאה במקום, והנה, בעודו מתאושש - הבחין ברבנו בעל "אמרי חיים" היושב על כסא על שפת הים, כשרגליו וקצה-מקלו טובלים במים. הוא נגש אל הגבאי הרה"ח ר' דוד פישבך ז"ל, שעמד מאחורי הרבי, ושאלו, האם יוכל לתת "שלום" לרבי. הביט בו ר' דוד ושאלו בתימהון: "האתה הוא זה שהצילוך ממים זידונים? לפני זמן קצר נטל הרבי את מקלו מידי, והיכה על הים מספר פעמים, בחוזקה. הבחנתי, כי דבר-מה נסתר מבינתי מתרחש כאן..." ר' יהודה הבין, כי הרבי זי"ע הוא זה שהצילו מן המוות בחסדי ה', ניגש אל הצדיק והודה לו על הנס הגדול...

"צעירי ויז'ניץ" אייר תשס"א, ע' נ"ה

בשנתו האחרונה של הגה"ח רבי אריה מרדכי הלוי הורביץ זצ"ל אבד"ק באנילא בחודש אייר תשכ"ז, פרצה מלחמת ששת הימים. כמה שבועות לפני המלחמה היה הפחד גדול בארץ, כי חששו מפני המלחמה שעמדה לפרוץ בכל רגע. כיון שבביתו בתל אביב לא היה מקלט, נסע עם הרבנית לשכון ויזניץ, והתאכסנו במושב זקנים שם עד יעבור זעם.

מספר בן דודי הרב ר' חיים משה הורוויץ שליט"א: בהיות אאזמו"ר (הרב מבאנילא) בשכון ויזניץ נכנסתי עמו אבלח"ט אל כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל בעל אמרי חיים. התאונן הרב בפני הרבי שהוא מודאג מאד מהמצב החמור שכל מדינות ערב עומדים עלינו וזוממים להשמידנו ח"ו. סיפר לו הרבי: שמעתי מאבי הקדוש שפעם אחת בשבתו בבית הסבא הקדוש בעל "צמח צדיק" מויזניץ, נכנס לבית יהודי שרצה להכנס לרבי. הלה סיפר לאבי שהוא עומד לפני משפט קשה, וצפוי לו עונש חמור. כששמע אבי מהיהודי על מצבו החמור, אמר לו שכשיכנס לרבי ידקדק לשמוע בדיוק את דברי הרבי.

כשיצא היהודי מחדרו של הרבי סיפר לאבי שהרבי איחל לו הצלחה במשפט, ואמר לו את המלים "לית אנא מוביד סברי מן בריי". (במדרש רבה (ויצא סח, א) מובא שיעקב אבינו אמר כשברח מעשו "מאין יבא עזרי". חזר ואמר מה אני מוביד סברי מן בריי? ח"ו, לית אנא מוביד סברי מן בריי). הסביר לו אבי פירוש המלים: איך פארלאז נישט מיין האפפנונג פונם הייליגען באשעפער (אין אני מאבד תקותי מהבורא הקדוש). אבל טמונה בזה כונה עמוקה. כי ידוע ששם הוי"ה כשהוא כסדרו הוא רחמים. ובהיפוכו הוא דין. ולהיפך שם שרו של אדום סמאל מורה על דין. וכשהוא מהופך נמתקו הדינים. והנה ראשי התיבות לית אנא מוביד סברי, אותיות סמאל בהיפוך. ובזה המתיק הדינים ממך. כשגמר האדמו"ר לספר, התרומם מכסאו והכריז: לית אנא מוביד סברי מן בריי.

לא עברו ימים רבים ופרצה מלחמה. והקב"ה הראנו נסים גלויים, שהערבים ספגו מפלה מוחצת, וזכינו לקבל בחזרה את ירושלים העתיקה והכותל המערבי שריד בית תפארתנו, ושאר מקומות הקדושים.

הרה"ג ר' אברהם יעקב בומבאך שליט"א "נפשות חסידיו" (ירושלים תש"ס) ח"ב, ע' קנ"ו

באחד הלילות בשעה מאוחרת, כאשר עמד הרה"ח ר' עביר ווייס [בבחרותו] מאחורי דלת ביתו של מרן (ה"אמרי חיים") זי"ע, ברצותו להתענג בשמיעת לימוד התוה"ק שלו, כשהיה שונה בקול ערב עם ה'גמרא-ניגון', לא יכול היה בשום אופן לעזוב את המקום וללכת לישון, כי היה התענגו הרוחני גדול מאד. לפתע פתח מרן את הדלת ומצאו עומד שם. ביקש מרן זי"ע מר' עביר הי"ו שילך לקנות עבורו חפיסת סיגריות (דובק 10). מעטים היו הסיכויים למצוא חנות פתוחה בשעה כזו, אך ר' עביר יצא לשליחותו. לאחר שניגש לכמה חנויות, והם כבר היו סגורות, חשב לחזור בלי למלא את שליחותו. אלא שאז נזכר במעשה רב ממרן המגיד הק' ממעזריטש זי"ע, שפעם באה אליו אשה אחת שבעלה נעלם זה כמה שנים, והיא נשארה עגונה. ביקש המגיד מהחברייא קדישא שימצאו "היתר" לעגונה הזאת. נכנסו החברייא לביהמ"ד, חיפשו היתר ולא מצאו. עד שנכנס הרבי ר' זושא זי"ע לביהמ"ד וחיפש בספרים, עד שמצא היתר, והסכימו עמו החברייא. הפטיר הרבי ר' זושא: הרבי לא ביקש מאתנו לחפש אם יש היתר, אלא שנחפש היתר לעגונה הזאת, עלכן ידעתי בבירור שיש היתר, אלא שצריך לחפשו עד שימצאו אותו. ובכן התפללתי תפילה חרישית להקב"ה שיאיר עיני למצוא את ההיתר, עד שמצאתיו.

כעת, התעקש ר' עביר וחיפש במספר רחובות רחוקים יותר, עד שמצא חנות שעדיין לא היו שעריה נעולים, קנה חפיסת סיגריות והביאם אל מרן. כשהגיע, אמר לו הרבי זי"ע בחיבה: "זיי מיר מוחל וואס איך באדין זיך מיט דיר. לעולם, דארף איך דיך באדינען, נאר ווי באלד מ'רופט מיך רבי, האב איך געמוזט דיך שיקען..." (מחול לי על שאני משתמש עמך. לעולם, צריך אני לשמש אותך, אולם מכיון שמכנים אותי 'רבי', הייתי מוכרח לשלוח אותך...).

"בית יוסף להבה" (ב"ב תש"ס) ע' 182

שמעתי מפי כ"ק מרן סבא קדישא בעל אמרי חיים זצ"ל שאמר תמיד בליל יו"ט בלשם יחוד "מה שצוו חכמינו ז"ל לקדש על היין", משא"כ בליל ש"ק אמר תמיד "לקיים מצוות עשה לקדש על היין", כיון שליל יו"ט הוי רק מדרבנן (עיי"ש). ואגב המנהג אצל כ"ק בעל אמרי חיים זצ"ל היה להסיר בשבת בבוקר אחר הקידוש המפה העליונה מהחלות, וזהו מחלוקת בין הצדיקים הראשונים הרה"ק החוזה מלובלין עם הרה"ק רבי ר"מ מרומינאוו זצ"ל. ...דקדקתי אצל כ"ק אדמו"ר בעל אמרי חיים מויז'ניץ זצ"ל בש"ק בבוקר שתה תחילה כוס של קידוש ואח"כ שתה משקה אחת ואמר לחיים, וע"כ הנני נוהג ג"כ שלא לומר לחיים על כוס של קידוש, רק אם שפכתי עוד יין להכוס. (עיי"ש עוד)

הגה"צ רבי שרגא פייבוש שנעבאלג זצ"ל

"שו"ת שרגא המאיר" ח"ד סי' פ', ח"ב סי' כ"ה [מובא ב"חושן ואפוד" - המודיע, כ"ד סיון תשס"א, ע' י"ב]

מלבד עצם התפילה, שהיתה אצל רבנו (כ"ק מרן אדמו"ר ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל) כאש להבה, היה תמיד משתוקק וכמיהה להתפלל. בכל עת היה בכוננות לתפילה.

פעם אחת, כששר את הפסוק "צמאה לך נפשי" בהשתפכות הנפש, אמר כי זוהי בקשה שמבקשים מהשי"ת שתצמא הנפש אליו, כפי שאומרים בתפילת "נשמת כל חי" - "הן הם יודו ויברכו" - שגם זאת היא בקשה שמבקשים מהשי"ת שהאיברים והרוח והנשמה והלשון יודו ויברכו לשמו הגדול.

הרב שמואל אבישי שטוקהמר שליט"א "בטאון ויז'ניץ" מנחם-אב תשכ"ה, עמ' ה'

שמעתי מהרה"ג ר' אברהם חיים שפיטצער שליט"א אב"ד קהל אור החיים בבארא פארק, שפעם נכנס להרה"ק בעל אמרי חיים זיע"א בליל מוצאי שמחת תורה, והיה נראה עליו שעכשיו אחרי סיום עבודת כל החודש כולה, יש לו כבר געגועין גדולים, ואמר בלשונו הקדוש: "אברהם חיים לאמיר נאך אמאל אנפאנגן" [אברהם חיים נתחיל מחדש]. היינו להתחיל עוד את עבודת כל החודש כולה. והתחיל לנגן נוסח הידוע לסליחות, "אשרי יושבי ביתך" וכאשר אמרו זלגו עיניו דמעות.

הרה"ג ר' משה מנחם טויבנפלד שליט"א "בפיקודיך אשיחה" (שיכון-סקווירא תשס"ה) ח"ב, ע' קל"ו

הוי עובדא אצל זקיה"ק (בעל ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל) שנכנס אליו יהודי חסידי, והתאונן לפניו שהוא טרוד כ"כ במשך ימות השבוע להביא טרף לביתו, ואינו יכול להתעסק כראוי בחינוך הבנים המוטל עליו, ואינו מצוי בבית במחיצת ילדיו אלא ביום השבת קודש. אמר לו זקיה"ק, שמוטל עליו להתגבר ביום השב"ק בכל כוחו להחדיר בבניו חינוך רב מתוך דוגמה אישית, שיראו אצלו לימוד תורה ועבודת השי"ת, בקידוש וזמירות ואמירת ד"ת בדרגה נפלאה, באופן שזה יקרין עליהם למשך כל ימי השבוע. אמר אותו חסיד לזקיה"ק, רבי! אמנם מוטלת עלי מצות חינוך ילדי הרכים, אך הנני יודע שויז'ניץ זה "אמת", והרי הרבי מכיר אותי היטב שאינני לא צדיק גדול ולא ערליכער יוד ובעל התלהבות גדול כ"כ, וא"כ איך אעשה שקר בנפשי להתנהג במדריגה שהיא למעלה ממדריגתי האמיתית, שהרי אין זה "אמת".

השיב לו זקיה"ק: דע לך, כי למען חינוך הילדים רשאי אדם להתנהג לפעמים אפילו בהתלהבות שהיא מדומה, והיא למעלה ממדריגתו, בבחינת "אש זרה".

והביא זקיה"ק ע"ז ראיה נפלאה מן התורה, דמצינו שנדב ואביהוא נענשו בהקריבם אש זרה לפני ה', והכתוב (במדבר ג', ד) מדגיש לאמר "ובנים לא היו להם", משמע שעיקר מה שנענשו ונחשב להם לחטא, מפני שלא היו להם בנים, אבל אלמלי היו להם בנים, היו רשאים להביא "אש זרה".

הרה"צ רבי מנחם מנדל הגר שליט"א רב ואב"ד קרית ויז'ניץ-ב"ב רעוא דרעוין ויגש תשס"ה במונטריאול "האיגוד", טבת תשס"ו, ע' כ"ו

הוה מרגלא בפומיה דרבנו (כ"ק מרן אדמו"ר ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע) לומר בעת הנחת תפילין לבחור ביום הבר-מצוה, שלא ידבר דיבורי חול כשהוא מעוטר בתפילין. והוסיף רבנו:

אם לא תדבר שיחת חולין בשעה שהתפילין עליך, "וועט דיר זיין גוט בזה ובבא" (יהא לך טוב בזה ובבא).

הרב שמואל אבישי שטוקהמר שליט"א "בטאון ויז'ניץ", מנחם אב תשס"ה, עמ' ו'

מספר אחד התלמידים שיחי' (שלמד בישיבת ויז'ניץ בגרוסוורדיין בשנת תש"ו), שפעם ישב בביהמ"ד עם חבריו ושוחחו על השואה האיומה. תוך כדי דיבור מופיע לפתע רבינו (מרן אדמו"ר ה"אמרי חיים" מויז'ניץ) זי"ע וניגש אליהם, ומתעניין על מה מדברים. הבחורים שתקו מחשש ומורא, וכ"ק רבינו זי"ע שברוח קדשו ידע מחשבותיהם ודיבוריהם, הצביע לתוך הגמרא שהיתה פתוחה לפניהם בריש פרק ערבי פסחים (צט:) מאן לימא לן דמתרצתא הוא דילמא משבשתא, ופירוש ואמר: מאן נוט' א-ל מלך נאמן, רומז לאמונת אלוקי עולם, אם יש אמונה - "לימא לן דמתרצתא הוא", הכל מתורץ ומחוור. "דילמא" - אם יש ספיקות ומחשבות שונות, "משבשתא" - הכל משובש... הבחורים נדהמו מרוח הקודש שהופיעה בבית המדרש ושבו לתלמודם מתוך התחזקות עצומה.

הרה"ח ר' שלמה קליין הי"ו "בטאון ויז'ניץ", אדר תשס"ו, ע' 58

רבינו (כ"ק מרן אדמו"ר ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל) התבטא כמה פעמים שהוא מחפש דרך להכיר טובה לאדמו"ר ה"בית ישראל" מגור זי"ע אשר כל כך הרבה בא לעודדו בשעת מחלותיו השונות. אך ה"בית ישראל" מנע מרבינו להטריח את עצמו לבקרו. רק בשנת תשל"א, לאחר שניתחו את האדמו"ר ה"בית ישראל", ביקרו רבינו בחיפה (שם ערכו את הניתוח). הרבי זי"ע התחיל בהתרגשות רבה לברכו בברכת "בריך רחמנא דיהבך לן ולא לעפרא", ה"בית ישראל" התרגש מאוד עד כדי בכי, וכל הנוכחים התרגשו עד כדי דמעות. המעמד הנשגב הזה אשר אינו ניתן לתיאור כלל לא ימוש מזכרוני. לאחר שרבינו חזר למעונו, התבטא "מלבד שקיימתי מצוות 'בקור חולים' קיימתי גם הכרת הטובה לאדמו"ר מגור".

הרה"ח ר' מנחם אליעזר מוזס שליט"א "בטאון ויז'ניץ", ניסן תשס"ה, ע' 40

בדרך כלל היה רבנו (כ"ק אדמו"ר ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל) מתפלל שחרית בשעה קבועה. ברוב השנים, גם בגרויסוורדיין וגם בארץ הקודש. שנים רבות היה מתפלל עם תלמידי הישיבה, והקפיד מאד על זמן התפילה, עד כדי כך שבשלב מסויים אף ננעלו דלתות בית המדרש עם תחילת התפילה, ובחור שאיחר נשאר בחוץ.

בשנותיו האחרונות אירע פעמים רבות שאיחר להתפלל.

באחד מביקוריו הרבים של כ"ק האדמו"ר מגור בעל "בית ישראל" זי"ע אצל רבנו, שאל את רבנו אם התפלל כבר, והשיבו כי לא.

לאחר שהות מה אמר רבנו לרבי מגור:

המגיד מקוזניץ זי"ע פירש את דברי חז"ל "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים", כל זמן שהם מאחרים, "דעתם מתיישבת". אני ממתין עוד קצת כדי להתיישב.

הרב שמואל אבישי שטוקהמר שליט"א "בטאון ויז'ניץ", מנחם-אב תשס"ה, עמ' ו'

כל מי שהתבונן בעבודתו הק' התעוררה בו רוח טהורה ואהבת הבורא ב"ה, זכורני תפלתו הק' בשנה הראשונה אחרי פטירת הסבא קדישא זי"ע בהתלהבות ובחמימות, בהתלהטות אש קודש ובדבקות הבורא ב"ה, ועל ידי זה רומם על העומדים סביבו, הפיח בקרבם חמימות והתלהבות...

[ועיין בס' מאיר החיים ח"א, ע' קנ"ו, שכ"ק מרן אדמו"ר מוויז'ניץ התבטא פעם: "כי תפלתו בשנה הראשונה לאחר הסתלקות הס"ק אפשר להגדירה כ"תפלה סטרליסקאית" "בעלי מוח ודעת" רבים התפעלו מתפלות הללו של מרן ועל ידן נקשרו אליו לנצח..."]

כ"ק מרן אדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א רעווא דרעוין, פר' צו, תשמ"ח "מאיר החיים", ח"ב, ע' ס"ח

לאחר הסתלקות הסבא קדישא בעל "אהבת ישראל" זי"ע, והתקשר רבינו (הגה"צ רבי יודל'י הורביץ זצ"ל מדז'יקוב-ירושלים) לבנו, דודו הרה"ק בעל "אמרי חיים" זצוק"ל. דבקותו המיוחדת באדמו"ר, היתה לה שורש וסיבה.

בראש השנה, בעיר גראסוורדיין, נפל רבינו (רבי יודל'י) למשכב. לפני תקיעת שופר, נכנס בעל "אמרי חיים" לבקרו, בלוית הבחור החשוב ישראל הערלינג הי"ד, ועוד בחור אחד.

סיפר רבינו, כי זקנו ה"אהבת ישראל" נגלה אליו בחלום ואמר לו: במשנה באבות נאמר "עשה לך רב והסתלק מן הספק". והרי במשנה שלפניה כבר נאמר "עשה לך רב". מורה התנא, כי אם הצדיק "הסתלק מן הספק" - מעולם התוהו מלא הספיקות - מצוה לו לאדם, כי יכתיר רבי לראשו. "מגיעים זמנים קשים לישראל - הפטיר הס"ק בחלום - על כן, התקשר לרבי (בעל "אמרי חיים")..."

נפעם רבינו ונרעש מהחלום.

אמנם ברופשיץ אין מתפעלים מחלומות - אמר רבינו - ברם, "חלום" זה היה כמעט בהקיץ. ותו: מעולם לא שמתי אל לבי בהיותי ער, את הדיוק שבפרקי אבות מופיע פעמיים הציווי "עשה לך רב". משמע שחלום אמת הוא.

אכן, בגין חלום זה, הקפיד רבינו בימי השואה והחורבן, לעת שהתגלגלו ונסתרו מחמת המציק, להמצא בקרבת בעל "אמרי חיים".

ברבות הימים, לאחר פטירת בעל "האמרי חיים", כשנשאל רבינו אודות התקופה ההיא: אם אמת שלא זזה ידו מיד "האמרי חיים" בכל תקופת השואה? בתחילה ניסה רבינו להשתמט מלהשיב, לאחר הרבה הפצרות סיפר: שאחז בידיו של "האמרי חיים" וכך רץ עמו כברת דרך, ואע"פ שקשה לרוץ שני אנשים כאחד, מ"מ לא היתה לי ברירה אחרת, לפי שהרגשתי שאם אני מרפה את ידיו, אני נופל במקום מרב פחד שהיה לי שם.

"זכר צדיק לברכה" (ירושלים תש"ן) עמ' 35

כ"כ היה דבוק אף אחרי עשרות שנים באביו הסב"ק מרן בעל "אהבת ישראל" זי"ע ובתהלוכות חייו הק', עד שכאילו היה חי ממש לגביו כשלא נשכח ממנו מאומה. פעמים אין ספור כשהיה מדבר ברבים או ביחידות מאביו הסב"ק זי"ע חי' מדגיש ומוסיף בביטוי הנעלה ומלא כיסופים "מיין הייליגער טאטע" "או מיין הייליגער אומפאגעסלעכער טאטע" ["אבי הקדוש" או "אבי הק' הבלתי נשכח"], כאילו עומד לפניך ילד שנתייתם מאביו היקר רק לפני זמן קצר המתרפק בגעגועי אהבה לזכר אביו מטיבו ברוחניות ובגשמיות. פעם נוכחתי לראות בהתרגשות שאחזה בא' מגדולי ראשי הישיבות שליט"א שיצא מבית מרן רבינו זצ"ל אשר בתוך שיחתו מסר לו ד"ת בשם אביו הסב"ק זי"ע ועכ"י בהטעימו בהרגלו שהוא אביו "הבלתי נשכח", באמרו, כי כעת נוכח לדעת דרך אגב מעוצם מדרגת רבינו זצ"ל שאף אחרי זמן מרובה כ"כ מהסתלקות אביו לא נפגמה התקשרותו והתבטלותו לאביו הסב"ק זי"ע ועכ"י.

"אז נדברו", ניסן תשמ"ז, ע' 45

בימי המלחמה היה משא ומתן בין הגדולים אם יש איזה היתר מפני פיקוח נפש לעשות לעצמו מסמכים של שמות גוים, ובין גדולי פולין היו שהקילו בזה. אך גדולי אונגארן לא רצו להקל, ואאמו"ר ז"ל לא רצה להזדקק לזה בשום אופן ולא השתמשו כל בני משפחתו בעצה זו, וכשעברו הגבול לא רק שהיה לנו תפילין כ"א גם הייתי מלובש בטלית קטן וכן אאמו"ר ז"ל.

...חסדי ה' כי לא תמנו, שאנו נותנים שבח והודאה להשי"ת שהציל אותנו ברוב רחמיו וחסדיו ולא תמנו וגוענו, ובפרט במשפחת אאמו"ר ז"ל שכל המשפחה ניצלה בשלימות ולפי ידיעתי לא היתה משפחה גדולה כזו שינצלו עם כל יוצאי חלציהם, וכל אחד ניצל בפני עצמו באופן שאחד לא ידע מהשני ולא היה איזה תכנית הצלה מיוחדת להצלתם רק כ"א ניצל באופן מיוחד לעצמו, וכאשר חצתה אחותי הרבנית אדלער ע"ה את הגבול נתפסה והושיבוה למאסר ואז חשבו דבר זה לצרה גדולה כי ידעו שאותן שהיו במאסר היו הראשונים שנשלחו לאושביץ, אכן למעשה נצמח מזה טובה גדולה שעי"ז נסתבב הצלת אאמו"ר ז"ל, בהיות שאחותי הרבנית ארנסטר תחי' עסקה בדרכים שונים להצלתה וכשהעמידו את הגעטא שלחה שליח לאאמו"ר ז"ל בשאלה האם תישאר מחוץ לגעטא והיתה תשובתו שתישאר בחוץ, ועי"ז הגיעה שמועה לאזנה אודות קבוצת העובדים ביער ועשתה השתדלות שגם אאמו"ר והרה"צ ר' יודעלע ז"ל ואני נהיה נמנים בקבוצה זו ומזה נסתבבה הצלתנו, והאמת הוא שכל ענין ההליכה לעבודה ביער לא היה לו שום מובן ופירוש מדוע הוצרכו לזה ובפרט שמיד נתבטל כל הענין וכל היהודים ההם נלקחו בחזרה לתוך הגעטא, אלא שהכל היה הכנה שתהיה אפשרות להצלת אאמו"ר ז"ל שנמנע מלברוח ע"י שיחצה את הגבול, ומן השמים נסתבבה שיהיה מוכרח לילך ליער כדי שאח"כ יחצה את הגבול.

כ"ק מרן אדמו"ר מויז'ניץ-מאנסי שליט"א ביום הצלתו ל"ד בעומר תשנ"ג "דברי תורה" (מאנסי תשנ"ז) ע' שנ"ז טו"ב

אף לעת זקנותו ותשות כחו היה רבינו הק' בעל "אמרי חיים" זצוק"ל, נוסע לפעמים לפני חג הפסח למירון להשתטח על ציו"ק של התנא האלקי רשב"י זיע"א, כשנשאל אודות טרחתו והתאמצותו הגדולה על הדבר, השיב: כיצד אפשר לגשת לומר "פקודא בתר דא" (מאמר בזוה"ק מרעיא מהימנא פר' בא, שאומרים קודם אמירת ההגדה) בלי רבי שמעון... ופעם כשניגש אל הציון הקדוש שמעו שאמר: "רבי שמעון בר יוחאי הקדוש, פעלו במרומים שחיים מאיר בן הינדא יזכה לתשובה שלמה באמת, ושתהא לו דעת למצה הקדושה!"

הגש"פ "נצח שבמלכות" (וויז'ניץ-דז'יקוב)

רבינו בעל "אמרי חיים" זצוק"ל, סיפר משל בשם מרן הבעש"ט הק' זיע"א: פעם אחת הוזמן גוי לליל הסדר אצל יהודי. ראה הגוי שמניחים על השלחן מצות קשות, מטבילים כרפס במי מלח, אוכלים מרור ואח"כ שוב אוכלים אותו כרוך במצה קשה - קם וברח מהשלחן. לאחר זמן מצאו היהודי ואמר לו, מדוע ברחת, אילו היית ממתין עוד מעט, היית רואה שמגישים לשולחן כל טוב...

וסיים רבינו: "קינדערליך, גייטץ נישט אוועק פונע'ם פראנט, ס'וועט נאך זיין גוט!" [אל תלכו מהחזית, (החזיקו מעמד) עוד יהיה טוב].

הגש"פ "נצח שבמלכות" (וויז'ניץ-דז'יקוב) ע' קל"ו

יום ההילולא

...אא"ז הק' מרוזין זי"ע אמר, הצדיקים אחרי הסתלקותם לעולם העליון לג"ע נהנים מזיו השכינה ומתענגים בנועם זיו העליון ומשתעשעין בשעשועין דמלכא וכתוצאה מזאת שוכחים לגמרי מצרות בנ"י בעוה"ז ולבקש רחמים עליהם, ולכן היום שהוא זמן המתקת הדינים כנ"ל, צריכים בעלי הדעת להקהל ולהתאסף יחד ולצעוק אל הצדיקים שבג"ע אמת אשריכם ואשרי חלקם שזכיתם להתענג בנועם זיו העליו ולהשתעשע בשעשוין דמלכא בכל יום אין לכם להסתפק בזה אל לכם לשכוח מצרות בנ"י...

"אמרי חיים" (וויז'ניץ) במדבר, ע' קמ"ח טו"א

קדושת השבת

"...קדושת השבת יקדח בקרבו עד כלות הנפש זכורה עדיין תפלתו הקדושה, בשבת קודש, ערי