לא ייאמן: הדרכים המסוכנות בעולם שילדים עוברים בהן מדי יום - כדי להגיע לבית ספר

לרגל שבוע הכרת הטוב (שהמצאתי ברגע זה), הנה כמה נקודות למחשבה שיעזרו לכם ולי, לקבל את החיים שלנו בשמחה, באהבה ומבלי להתלונן. שנה חדשה לפנינו, הילדים חזרו ללימודים (מה שאומר שההורים יצטרכו לקום שעתיים קודם לכן), ו... בשגרה, כמו בשגרה, מהר מאד צצים קשיים, ולא הכל הולך כסדר וכפי רצוננו: 'אוף. שוב הנהג הזה מאחר. מה? שאני אלך חצי שעה ברגל עד לבית הספר, משום שנהג ההסעות החדש פספס בטעות את התחנה של בני? חוצפה שכזו'.

אמא יקרה, את צודקת. זה מרגיז וברצוננו לעזור.

ואמנם לארגן הסעה בהתראה כה קצרה - לא נוכל. אבל אולי כן נצליח לעודד אותך בעזרת התמונות הבאות, בהן נראים ילדים רבים בעולם - שלא רק שאינם זוכים להסעה יומית לבית הספר - אלא אף נאלצים לעבור קשיים פיזיים רבים: הליכה בשמש קופחת במשך 5 (!) שעות תמימות, טיפוס על סולמות, צעידה בתוך שלג גבוה, ואפילו רכיבה על חמור בדרך צרה על צלע הר גבוה. נו, אז מה את אומרת?  קטן עלייך חצי שעה, לא?

ונקודה למחשבה: אם הם עושים את כל הדרך הזו רק בשביל השכלה, כמה אנו צריכים להשקיע בשליחת ילדינו לבתי ספר תורניים, שיבנו ויצילו את עתיד ילדינו בעולם הזה ובעולם הבא - גם אם בית הספר דורש עוד חצי שעה של הליכה רגלית או נסיעה באוטובוס?

מחוז כלשהו בהודו (לה' כי טוב) - ילדים עוברים על גזע עץ עבות מעל נהר רחב ידיים, כדי להגיע לבית הספר. 

מחוז גולו, סין - חמש שעות הליכה בגשם, בשמש היוקדת ובסתיו הקריר - נאלצים הילדים לצלוח כל יום, על הר גבוה ומטיל אימה, בדרכם לבית הספר. הייתם מתחלפים איתם? לא נראה לי. 

לפעמים תופסים טרמפ עם חמור - אבל אז צריך להתפלל כל הדרך, כדי שהחמור לא יסטה ממסלולו חלילה.

מחוז סומטרה, אינדונזיה - את מיומנות ההליכה על החבל הדק, מוכרחים הילדים האלה לסגל בגילאים צעירים מאד. אין להם ברירה, אחרת - לא יוכלו להגיע לבית הספר. 

כן, כן, וזה עוד לא הכל. אחרי החבל הדק, מחכה קטע נוסף לא פחות מפחיד ומסוכן - 'הליכה' בעזרת הידיים על אותם החבלים, ובלי שום עזרים. 

קולומביה, מעל נהר ריו - האמת? מתמונה לתמונה אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי: 'האם זה באמת שווה את זה'? בחייכם, תלמדו בבית. בשביל זה יש ספרים, מחשב. לעשות סנפלינג מעל תהום פעורה ומפחידה, בשביל להגיע לבית הספר? לאן הגענו? אבל זהו, בדיוק. שלהם, אין את הפריווילגיות שלנו. 

לילדים האלה אין את הזמן לפחד, כי את הזמן הזה הם מוכרחים להשקיע בעתיד שלהם ובלימוד, שביום מן הימים, יעזור להם בחיים. כך שהאמצעים בהחלט מקדשים את המטרה. 

זנסקר, הרי ההימלאיה ההודית - בדרכם לבית הספר, נאלצים הקטנים לעבור בתוך משטחי שלג גבוהים ולטפס על קרחונים חלקלקים, תוך שהם מסכנים את חייהם ממש. 

כפר בדרום סין - ילדים מטפסים ויורדים מדי יום לבדם בסולמות גבוהים, כדי להגיע לפסגת ההר - שם נמצא בית הספר.