דבר-תורה שפעל ישועה

רוחו של אפרים החוכר סערה וגעשה. הפריץ אשר ממנו חוכר הוא את הפונדק, מקור פרנסתו, החכיר לו אותו בתנאים דלהלן: אפרים יתפעל את הפונדק, אחת לשנה ישלם אפרים דמי שכירות מראש לפריץ, ומלבד סכום זה - עליו לשלשל לידי הפריץ בסופה של שנה - אחוז מסוים מהרווח הנקי אותו גרף לכיסו מן הפונדק.

היום קרא הפריץ לאפרים, למרות שסיומה או תחילתה של שנה חדשה טרם נראו באופק. ליבו של אפרים חרד מפני הבאות. ואכן, לצערו לא התבדה: בפנים אדומות מזעם גער הפריץ באפרים ישר-הדרך על כי מעז הוא לרמותו, "שמועות גונבו לאוזני", צרח הפריץ, "שאתה מעלים אחוזים נכבדים מרווחיך בפונדק, בכדי שתצטרך לשלם לי פחות עמלה מן המגיע לי".

אפרים גמגם שלא היו דברים מעולם, לא עלה בדעתו לשקר את הפריץ שמיטיב עימו. אך דבריו נפלו על אזניים ערלות. הפריץ הודיע לו חד משמעית שהוא כבר שכר עו"ד ממולח שימצה את הדין עם אפרים בחומרה.

אפרים דנן, חסיד בעלזא היה. מיד כששמע את איומו של הפריץ החליט שאינו חוזר לביתו, ייסע לו אל רבו הקדוש רבי שלום רוקח – מייסד חסידות בעלזא (יום שני כ"ז אלול יום פטירתו), שכונה בפי חסידיו ה"שר-שלום", והוא בוודאי ימצא דרך להושיעו מעלילות הפריץ.

שני שליחים נאמנים שיגר אפרים במהירות: האחד להודיע לבני ביתו שנוסע הוא אל רבו הקדוש בדחיפות, והשני, לשכור עו"ד צעיר ומבריק בשם מאלקוב, שהתגורר בסביבה, למען ייצגו נאמנה במשפט.

בהגיעו לבעלזא נכנס אפרים על הקודש פנימה, סח לצדיק מנהמת לבו על הצרה המתרגשת עליו, וה"שר-שלום" בירכו שלא יאונה לו כל אוון. במקביל, הגיעה טלגרמה מבני משפחתו שהגיע מכתב המזמן את אפרים למשפט עם הפריץ, ועורך דינו ועד-ראייה של הפריץ הינו לא אחר מאשר... מאלקוב. אביו של עורך הדין ששכר אפרים.

בליל שבת קודש פרשת ראה, נשא ה"שר-שלום" דבר-תורה בשולחנו מן הפרשה, וכה אמר: כתוב בתורה "כי 'גם' את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש", הגויים מוכנים לצורך עבודתם הזרה לשרוף חיים את היקר להם מכל. ורש"י כותב במקום, שמהמילה "גם" לומדים לשון ריבוי, שהבנים הורגים את אבותיהם.

והוסיף על כך ראיה מן הגמרא: "אמר רבי עקיבא, אני ראיתי גוי שכפתו לאביו לפני כלבו, ואכלו"...

שאל על כך האדמו"ר: הרי אנו מאמינים שכל דברי חכמים אמת. לשם מה היה רבי עקיבא צריך להוסיף את עדותו על הגוי שכפת את אביו? ותירץ, שלמרות שאמונתנו בדברי חז"ל היא כה אמיתית, עדיין יש לה חיזוק, כאשר רבי עקיבא מעיד שראה זאת בעיניו. שהרי אינה דומה ראייה לשמיעה.

החסידים ניסו להבין למה ירמזון דברי רבם, מעודם לא הסכינו ל"דבר-תורה" משונה שכזה מפיו.

אולם לאחר השבת הגיעה ידיעה לאפרים, שמאלקוב הבן, ישב עם אביו לשיחה, וביניהם התגלע סכסוך חריף, שהסתיים בנעיצת סכין של הבן בלבו של האב. בלי עו"ד שיעיד לטובת הפריץ - המשפט בוטל.

כאן הגיע חלקו של אפרים לבאר לקהל החסידים את דברי התורה שנשא ה"שר-שלום", וכיצד התברר שבאותה שעה ממש הרג הבן את האב, על ידי דבריו של הצדיק שפעלו בשמים.