תולדות ה"חתן סופר" זצ"ל

מתולדותיו

מור"ר שמואל עהרענפעלד ז"ל נולד לאביו הג"ר דוד צבי עהרענפעלד, שהי' חתן הח"ס ז"ל בפרעסבורג בשנת תקצ"ה, ובימי עלומיו כבר היה נראין בו סימני טהרה ולמד בהתמדה אצל אביו הגאון, ודודו בעל הכתב סופר, ורבו דודו הנ"ל כ"כ אהבו וכבדו, שכל דבר גדול וקטן בענין הנהגת הקהלה יעץ עמו, וכל שאלה להלכה שכ' הראה מקודם לתלמידו בן אחותו הנ"ל, כי הגאון ר' שמואל כבר בנערותו הי' חריף עצום משנתו זך ונקי והי' חכם מחוכם, ואף שאחר חתונתו שלקח בת הגביר הצדיק ר' בונם פאשקעס אבי הג"ר אליעזר פאשקעס אב"ד גאלאנטא לאשה, עסק במסחור, אפי"ה התמיד מאד בלימודו, וגם הרביץ תורה ברבים, ובכל חפצו הצליח בתורה וסחורה, אך מה' מצעדי גבר, אף שמנע עצמו מלקבל רבנות במשך הימים ירד מנכסיו, והוכרח לקבל רבנות בבעטלאן בשנת תרכ"ו ושם תפס ישיבה גדולה, ויצא לו שם בגדולים, ובשנת תרכ"ח כבר מילא כסא רבנות בעיר סיקס, מקום הגהק"ר הילל ל"ש מקאלאמעא, שם נהרו אליו תלמידים הרבה, ופעל והרביץ תורה בשקידה נפלאה, והוא הי' עניו גדול מאד, ובשנת תרל"ד הוציא לאור ספרו חתן סופר ח"א חי' בפתיחא רבתי בשם בניות ברמה, ובשנת תרל"ח הח"ב, וספרו הנ"ל עשה רושם בין לומדי התורה כי מלא וגדוש בחריצות ובקיאות ובלימוד הישר, ובשנת תרל"ז נתקבל לאב"ד מאטערסדארף, למקום שישב זקינו מרן החת"ס, ושם נתוספו עוד ספסלים בביהמ"ד שלו, והי' נוהג עצמו בלימוד ובעבודה כזקנו מרן הח"ס, ועבודתו הי' במסירת נפש, ודבריו הנעימים היוצאים מעמקא דליבא נכנסו באוזן ולב השומעין, ומקרבן לתורה ועבודה, כל גדולי דורו כבדוהו עד למאוד, ואחר מות הגאון מהר"ם שיק בחרו בו אנשי קהל חוסט למלא מקומו, אבל הוא ז"ל לא עזב מקומו, תורה ועבודה וגמ"ח הי' שעשועיו כל הימים, וביום א' מחודש אב שנת תרמ"ג נסתלק הגה"ק הנ"ל וספדוהו כל גדולי דורו, והגה"ק ר' מנחם כ"ץ פרוסטיץ ז"ל אב"ד צעהלים שהי' תלמיד מובהק למרן הח"ס, אמר בעת הספדו עליו החת"ס הצעיר נסתלק, ודומה כאילו היום לוקח מרן הח"ס מעמנו כי הוא הי' קדש קדשים, ובגאון עוזו הי' רב חילו באורייתא, ונשארו ממנו עוד ספרים הרבה, ומאז חוץ מחי' חתן סופר ב"ח נדפס שו"ת חתן סופר על ד|"ח שו"ע, ובראש הספר חלק אגדתא בשם שלום אסתר, ע"ש אמו בת מרן הח"ס, וגם שם חידושי אגדתא מבנו הגאון ר' שמחה בונם סופר ז"ל, שהי' ממלא מקומו במאטערסדארף, בשם מענה שמחה, וחתנו הי' הג"ר מאיר א"ש אב"ד וואלאוואיע בן הגאון ר' מנחם א"ש זיעועכי"א.

הגאון רבי אברהם שטרן זצ"ל "מליצי אש" (ברוקלין תשכ"ב) ח"ג, ע' ו'

הגה"ק רבי שמואל עהרנפעלד זצ"ל - בעמח"ס חתן סופר, אמו היתה בת זקיני רבינו החתם סופר זי"ע, והיה בנו של הג"ר דוד צבי עהרנפעלד זצ"ל חתן החת"ס שהיה תלמיד חכם מופלג וגביר גדול. שמעתי לספר שתלמידי החת"ס היו מתפלאים תמיד על מה שהיה לוקח חתנים לבנותיו סוחרים ובעלי בתים. אמנם חשבתי לפרש הכוונה, דהנה החת"ס הקפיד מאד שלא ליהנות משל אחרים, ומחוץ מה שלקח המשכורת הקבועה מהקהילה מידי חודש בחודשו, לא קיבל כסף משום אדם,וע"כ השתדך רק עם גבירים בעלי ממון, שלא יצטרך לפשוט יד ולקבל משל אחרים. והגם שחתניו של החת"ס לא היו רבנים, מכל מקום זכה שנכדיו היו רובם רבנים ואנשי שם, ורבי דוד צבי עצמו היו לו שלשה בנים שכיהנו ברבנות. החתן סופר היה נכדו הבכור שנולד להחת"ס לעת זקנותו, והחת"ס לא זכה להפקד בזרע של קיימא מאשתו הראשונה, ובניו נולדו לו רק בזיווג שני אחרי שנשא את בתו של ק"ז רשכבה"ג רבינו עקיבא איגר זי"ע, והיה אז החת"ס בן נ"ב שנה, והחתן סופר נקרא שמו בישראל על שם אביו של החת"ס רבי שמואל, והיה דבר זה חשוב מאוד אצל החת"ס. מספרים שבתו של החת"ס לא זכתה להפקד בזרע של קיימא במשך שש שנים מעת נישואיה, וביקשה מאביה הגדול שיעתיר בעדה שתזכה להפקד בפרי בטן, והחת"ס אמר לה שלא תדאג ועוד תוליד בנים ובנות, וכשנולד בנה הראשון החתן סופר, הוריד החת"ס דמעות מרוב שמחה והתרגשות על שזכה לראות דור שלישי לעת זקנותו.

מספרים שאמו של החתן סופר לא יכלה להניק את הילד, ובאותם הימים היה דבר זה מסוכן מאד, והלכו והזכירו אותה אצל אביה החת"ס, ואמר החת"ס "מה אני יכול לעשות צריכים לסמוך על הקב"ה והוא כבר יעזור" [אגב אורחא, פעם בא מישהו אצל החת"ס ותינה בפניו את צערו, ואמר לו החת"ס שצריכים לבטוח בהשי"ת שימלא כל משאלות לבו לטובה, ואמר היהודי אבל עד שהישועה תבוא צריכים ג"כ משהו, ואמר החת"ס שעד שהישועה תבוא צריכים ג"כ לבטוח בהשי"ת, ופירש בזה החת"ס הפסוק בטחו בה' עדי עד, שעד שהישועה מגעת ג"כ לבטוח בהשי"ת] והנה אותו יום היה יום גשום במיוחד ואף נפש חיה לא נראתה ברחוב, ופתאום באה אשה אחת ושאלה אם צריכים כאן מינקת כיון שהיא מינקת, ואמרו לה שבודאי צריכים אותה והביאו אותה לפני אמו של החתן סופר, והניקה את הילד במשך תשעה חדשים, מבלי לבקש תשלום של גמול ומבלי שתגלה את זהותה, וכעבור תשעה חדשים נעלמה.

כאמור אביו הג"ר דוד צבי זצ"ל היה תלמיד חכם וסוחר, ואותם הימים היו ימי מלחמה, והפרנסה ירדה והתמעטה עקב המלחמה, ובלית ברירה נכנס החתן סופר לחנותו של אביו, לעזור לו בימי המצוקה, אבל אפילו בהיותם בחנות היו לומדים שניהם יחדיו, ואפילו כשהקונים היו מבקשים מהם סחורה היו ממשיכים ללמוד ולהתפלפל ביניהם. ושמעתי לספר שפעם ביקשו הקונים כמה חבילות סוכר, ורבי דוד צבי שלח את החתן סופר שיעלה על הסולם ויוריד מהעליה את חבילות הסוכר, ובהיותו למעלה על הסולם אמר לו אביו "לדעתי המהרש"א צודק בדבריו אפילו שהקשינו עליו" והקונים שחקו עליהם שבאמצע הבאת הסוכר הוא דואג להבנת דברי המהרש"א. והחתן סופר מתמרמר בהקדמה לספרו שהיה מוכרח לפרוש מתלמודו לכמה חדשים ולעסוק במקח וממכר. כעבור כמה שנים נתקבל לכהן ברבנות במטערסדארף. זקיני החת"ס היה שם רב כמה שנים טרם בואו לפרעשבורג, כמו"כ הגה"ק רבי בונים איגר זצ"ל [אחיו של זקיני הגרע"א] כיהן שם ברנות. והחתן סופר פתח שם ישיבה גדולה, וזכה להעמיד ממנה תלמידים הגונים, וכמה מהם נעשו ברבות הימים למנהיגי ישראל, הגה"ק רבי אליעזר דוד גרינוואלד זי"ע בעמח"ס קרן לדוד, הגה"ק רבי שאול בראך זי"ע אב"ד קאשוי, הגה"ק רבי משה זי"ע אב"ד מאקווא. והנה הגה"ק רבי שמעון סופר זי"ע אב"ד קראקא [שהיה דודו של החתן סופר בהיותו אחי אמו בת החת"ס] היה נציג בבית הנבחרים של המלכות במדינת וויען, ובכל כמה חדשים היה צריך לבוא מקראקר לוויען להשגיח מקרוב שלא יגזרו הגויים גזירות על היהודים, והיה רבי שמעון מתמרמר שהוא מקנא את בן אחותו שנמצא במטערסדארף הסמוכה לוויען, ויושב שם על התורה ועל העבודה על מי מנוחות, ואילו הוא צריך לבוא מקראקא הרחוקה ולשבת עם הגויים בוויען, ואמר הלואי שיזכה גם הוא להיות כמותו.

החתן סופר לא האריך ימים ל"ע ונפטר בהיותו בן מ"ז שנים בלבד. קודם פטירתו נחלה ונסע למרחצאות מרפא, ולא יכול להמשיך ברבנות וללמוד עם התלמידים. ובס' אגרות סופרים [הוא ספר קובץ מכתבים ממשפחות הגרע"א והחת"ס] נדפס ממנו מכתב שכתב לראשי הקהילה בהיותו במרחצאות על ערש דוי, ובו הוא מבקש שכיון שנחלה ושוב אינו יכול לשמש את הקהילה כימים מקדם, קיבל על עצמו שלא יקח המשכורת מהקהילה, וקיבל על עצמו בתורת נדר והנודר בעת צרה אין לו התרה, ואינו רוצה לקבל בשום אופן כסף מהקהל, וזה נהמא דכיסופא שהוא אינו משמש את הקהל ואיך יקח המשכורת, ובפרט שאירעו בעיר כמה הזיקות ושריפות, שהוצאתם מרובה וקופת הקהילה ריקה. וכותב שם, שהכסף שכבר שלחו לו יקחו בחזרה ממנו, ומבקש מאד שלא יעשו שום ערמה או תחבולות שיתנו לאשתו ולבני ביתו, וכותב "והנאת המעות אצלי הוא איסור גמור שאין לו התרה", והוא מתנצל שאינו יכול לקחת ממון, והעולם אומרים שאמונה היא ג"כ מצוה, וע"כ יאמינו לו שאינו יכול לקחת הממון, ומסיים שם, "ואני גוזר שלא יקבל שום אדם מהקהל עבורי". ובשולי המכתב הוסיף שהוא מבקש שהקהל ישלחו לו מכתב תשובה שאכן קיבלו את בקשתו ולא יתנו הכסף לשום אדם ממשפחתו, וכותב שאינו מתכוין לפגוע ח"ו. רואים מזה את גודל צדקותו שהרי היה רב בקהילה שנים רבות, ואעפ"כ מיד כשהיה צריך להפסיק מעבודתו הקדושה, ביטל את המשכורת הקבועה שהיה מקבל בכל כמה חדשים מקופת הקהילה.

הגה"צ רבי נתן גשטטנר שליט"א אב"ד ור"מ קרית אגוד"י-ב"ב "חודש בחודשו", אב תשס"ו, עמ' ב'

זקיני החתן סופר זצ"ל היה פעם בצאנז על חג השבועות, ומרן הדברי חיים אמר לו ששמע איזה דבר בשמו והתפעל מזה. זקיני חשש קצת, שמי יודע מה העלילו עליו איזה רכילות... סיפר לו מרן הדברי חיים: היה אצלי יהודי שמתגורר בסיקסא (שם כיהן זקיני החתן סופר כרב), וחזר בפני ווארט ששמע ממכם בדרשת שבת הגדול, על מה שאומרים בהגדה, מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, ודייקתם, למה אומרים קרבנו לעבודתו ולא קרבנו לעובדו, שנראה מותאם יותר. אלא שאמרו חז"ל (ברכות ז, א) מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל וכו' מאי מצלי, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי ואתנהג עם בני במדת רחמים וכו'. נמצא שהתפילה והעבודה של הקב"ה היא על בני ישראל, והיינו שאנו התפלה שלו, וזה"כ קרבנו המקום לעבודתו, שאנו נהיינו העבודה שלו. וסיים מרן הדברי חיים, שמאד התפעל מווארט זה.

אחר כך הוליך הגבאי של מרן הדברי חיים את זקיני החתן סופר לבית אכסניה, שם היו הרבה אורחים עניים וכו', ששמחו מאד לקראת כל אורח, שיוכלו לבקש ממנו מעות... וכן היו שם כמה חולים וכו', וזקיני שאל את הגבאי אם יכולים להחליף אכסניה, והגבאי ענה שצריכים לשאול את הרב. לא רצה זקיני להטריח את מרן הדברי חיים בענין זה, ונשאר ללון שם בקושי. באמצע הלילה היתה שם אשה שסבלה מחבלי לידה, ובקשו מזקיני שיתפלל עליה, והיא נושעה. בבוקר, כשהלך לתפלה, פגע בו מרן הדברי חיים ואמר לו: עכשיו אתם מבינים למה שלחתי אתכם לאכסניה זו... שרצה שיתפלל על היולדת ההיא.

מרן הדברי חיים אמר אז אחר שבועות לחתן סופר בביקורו אצלו, שב"ה עמדי (עפ"י הכתוב בראשית כט, יט), אף כי יש לי הרבה חסידים, אבל אני מבקש ממך, ש'מואל ב'ן ה'ינדא, שתשב עמדי ותישאר כאן על עוד שבת...

הגאון רבי שמחה בונם עהרנפלד שליט"א גאב"ד מטרסדורף "בצילא דמהימנותא", בשלח תשס"ח, ע' ט"ז

דכירנא מה שסיפר לי הגאון המפורסם מו"ה שאול בראך זצ"ל אבד"ק קאשוי, תלמידו המובהק של ק"ז החתן סופר זצ"ל, שהוא היה באותו מעמד עת שקדוש זקיני ז"ל ביקר בקהלה הסמוכה למאטערסדארף בעסק מצות פדיון שבויים, וכשבא לבית הגאון אב"ד דשם מצא שם גם את ראש הקהל איש נגיד ונכבד מאוד בקהלתו, ושאל הלה את מרן ק"ז ז"ל שהיות שבנו לא יהי' בבית אבותיו ביום הבר מצוה שלו שחל להיות בשבת קודש ולא יוכל לעלות לתורה כנהוג בכל תפוצות ישראל, וע"כ נפשו בשאלתו אם רשאי הוא, אביו, לברך ברכת ברוך שפטרני בשעת ברכת המזון. כששאל אותו ק"ז ז"ל מה היא הסיבה שבנו לא יהי' בביתו ביום הבר מצוה, ענה לו ראש הקהל שבנו לומד בעיר גדולה בגימנזיום וע"כ לא יוכל לבוא לביתו אלא ביום א', ק"ז כששמע זאת השיבו מיד בלהבות קודש, אם כן אין צורך שתברך ברוך שפטרני ומוטב שתברך ברוך דיין אמת, כי הוא שריפת נשמה אם גם הגוף קיים.

הגה"צ רבי שמואל עהרנפלד זצ"ל גאב"ד מטרסדורף "שם משמואל" (ירושלים תשכ"ג) עמ' ט"ו

שמעתי מהה"ק מנאסאד אשר שמע מהגה"צ מוה"ר משה פאנעט מדעש עובדא שהוה בדידיה. אשר פ"א הי' הרב חתן סופר במדינת זיבנבערגן כאשיא שם את בנו, והרב הגה"ק מוהרמ"מ מדעש (בעל מעגל צדק) זצ"ל שלח את בנו הרב מוה"ר משה הנ"ל לייצגו בחתונה ושיגר עמו את הספר שו"ת דברי חיים (אשר יצא לאור בעת ההיא) לדורון דרשה להחתן וסימן בתוך הספר עי"ז שקימט בהדף ההוא שכתובים התשובות הנ"ל שאסר המצות מכונה, ובעת סעודת הנישואין הניח הר"ר משה הנ"ל את הספר על השולחן לפני החתן ואביו הגאון חתן סופר, ובראות הגאון חתן סופר (אשר הי' כידוע מן המתירין את המצות מכונה) את הספר החדש פתחו לעיין בו, ומדי נפתחו לפניו התשובות הנז' לאיסור המצות האלו, נענה החתן סופר ואמר להר"ר משה הנ"ל לומר לאביו כי "אני ב"ה לא הבאתי לתוך פי מהמצות האלו מעודי, ואף דבתחילה הי' בביתי מהמצות הנ"ל לב"ב, אך זה זמן רב שאיני מכניס כלל מצות אלו לביתי בפסח" עכ"ד, כל זה סיפר לי הגה"צ מנאסאד ששמע זאת מבעל העובדא עצמו.

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זצוק"ל "ישראל סבא", ח"ד, ע' רס"ח טו"א

היה רגיל אאמוה"ג ז"ל במוצאי שבת קודש כשהגיע לחרוז "אורח חיים תודיעני", להוסיף לומר "אורח חיים יורה דעה אבן העזר חושן המשפט תודיעני", ואמר שזה הי' מנהגו של אביו כק"ז החתן סופר ז"ל.

הגה"צ רבי שמואל עהרנפלד זצ"ל גאב"ד מטרסדורף "שם משמואל" (ירושלים תשכ"ג) עמ' ט'

הגה"ק רבי שמעון סופר זי"ע החזיק מאד מבן אחותו הגה"ק רבי שמואל עהרנפעלד בעל ה'חתן סופר' זי"ע, פעם התבטא לאמר: "מקנא אני בחסידים שעוזבים הכל ונוסעים לרבם לראש השנה, כי אלמלא יכלתי לנסוע לאחייני הרב ממאטעסדארף לר"ה, היה יוצא מזה תועלת גדולה, אולם מפאת חובתי כלפי אנשי קהילתי אינני יכול לעזוב אותם".

הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"א "מפי ספרים וסופרים" (ב"ב תשס"ח) ח"א, ע' ש"ס

ואנא עובדא ידענא מה שסיפר כ"ק אאמוה"ג ז"ל, שכאשר ק"ז החתן סופר ז"ל הי' בשנה הראשונה במקום כהונתו במטאערסדארף ורקד בליל שמחת תורה בביהכנ"ס עם ספר תורה בידו, אמר שיודע אני בעצמי שדבר זה הוא מילתא דתמוה בגלילות זו, אבל אני מתאמץ עצמי בזה ביתר שאת, כדי שאתעורר בשמחה של מצוה זו במקום זה, כדי שהמדינה הלזו לא תגרום לי קרירות ח"ו בשמחת תורתינו הקדושה. ואנשי העיר ק"ק מט"ד המה ראו כן תמהו על המראה הנורא שלא הורגלו לראותו, ונתלהבו ונתרשמו מאוד ושפעו משפעת קדושת רבם ז"ל עליהם.

הגה"צ רבי שמואל עהרנפלד זצ"ל גאב"ד מטרסדורף "שם משמואל" (ירושלים תשכ"ג) עמ' ל"ח

ראשית חכמה

שמעתי מאדמו"ר הגה"צ (בעל "חתן סופר") זצ"ל "ראשית חכמה יראת ה'" כמו שאם עושה כמה אפסים (נולע"ן כזה 0) בלי מספר אינו עולה לשום חשבון, אבל כשמעמידים קודם להם מספר אחד, אז הכל נתעלה, כן גבי היראה אם היראה הוא הראשית, אז הכל נקרא חכמה, משא"כ להיפך כי בלי יראה הכל אפס ואינו כלום.

הגה"צ רבי משה פארהאנד זצ"ל אבד"ק מאקאווא "אוהל משה" (ירושלים תשמ"ט) ע' פ"ו

בא אלי

מרגלא בפומיה דזקיני הגה"צ ממאטערסדורף זצ"ל, שהיה אומר פעמים אין-ספור בשם זקינו החתן סופר זי"ע על הפסוק שאמר משה רבינו (שמות יח, טז) כי יהיה להם דבר בא אלי, שיתרו היו לו טענות למשה רבינו: מדוע אתה יושב לבדך ונושא בעול של כלל ישראל, תמנה אחרים שיעזרו לך, הרמב"ן מפרש 'כי יהיה להם דב"ר' לשון תפילה, והמפרשים הקשו על שינוי הלשון: 'כי יהיה להם' לשון רבים ו'בא' הוא לשון יחיד. ומבאר החתן סופר שמשה רבינו אמר ליתרו: אתה יודע למה אנשים באים אלי? 'כי יהיה להם דבר' - וזקיני אמר את המילים דלהלן בהדגשה ובהטעמה: "בא אלי" ווערט דאס מיין פראבלעם! [=זה נהיה הבעיא שלי!] ודבר זה לא יוכל שום איש זולתי למלאות.

הרה"ג ר' שמחה בונם קאהן שליט"א רב דקהל "עטרת ישעיה"-לעיקוואוד "בחצר הקודש", חיי-שרה תשס"ז, עמ' ג'

קדושת בית הכנסת

... ובענין קדושת ביהכנ"ס אזכיר בזה דברי ק"ז החתן סופר זצ"ל על מה שנגו לומר הקרא "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" בעת הכניסה לביהכ"נ, ולכאורה איך הנהיגו לומר דוקא פסוק זה שהוא מברכת בלעם הרשע וקבעו אותו לאומרו במקום קדוש - וביארו עפ"י מאמר חכז"ל בפ' חלק (סנהדרין ק"ה:) מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו וכו' אמר ר"א בר קפרא כולן חזרו לקללות חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות וכו' - והנך רואה בזה גודל זכות בתי כנסיות ובתי מדרשות שבכל הברכות שלטה קללת הרשע, חוץ מביהכ"נ וביהמד"ר שגודל קדושתן וזכותן עמדה להן לישראל שלא ישלטו בהן - נמצא שמזה שהרשע אמרן ונתכוון לרעה ומ"מ לא נהפכו לקללה הרי זה הוראה על גודל קדושתן, ולכן ראוי ונכון לאומרו בעת כניסתו לביהכ"נ כדי להורות בזה עוצם קדושתן, ולהזהר להתנהג שם בקדושת ביכהנ"ס כראוי לו.

 הגה"צ רבי שמואל עהרנפלד זצ"ל גאב"ד מטרסדורף "שם משמואל" (ירושלים תשכ"ג) עמ' י"ב