הלכות: שמיטת והפקרת פירות

בתורה כתובים כמה פסוקים בנושא שמיטת פירות, ומספר ציווים עולים מפסוקים אלו והם:

הפקרת פירות השדה בשמיטה

איסור איסוף פירות השדה לביתו

אסור נעילת או גידור שדהו

בפירות של שנת השמיטה יש קדושה ולכן צריך לשמור על קדושת הפירות, הדבר מתבטא בשני עניינים והם:             

איסור הפסד פירות השמיטה, פעולה הפוגעת בקדושת הפרי

איסור סחורה (מכירת) פירות השמיטה , פעולה הפוגעת בקדושת הפרי

איסור אכילת ספיחים

ביעור פירות שמיטה   

הפקרת פירות

מצוות עשה להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשמיטה שנאמר: "והשביעית תשמטנה ונטשתה", היינו אדם שיש בבעלותו שדה או עצים שיש בהם תבואה או פירות, חייב הוא להפקיר את התבואה או את הפירות שבבעלותו.

אסור לאדם לאסוף כמות גדולה של פירות לתוך ביתו, אלא צריך להפקיר הכל, אמנם מותר לאדם לקחת מעט פירות אל תוך ביתו, היינו כמות של פירות המספיקה לכל בני ביתו לשבוע ימים  וכשסיים לאוכלם רשאי לקחת שוב כמות קטנה של פירות אל ביתו, וחוזר חלילה. אדם שעבר והביא כמות גדולה של פירות אל ביתו, אעפ"י שעשה איסור, אין פירות אלו נאסרים באכילה, אלא מותרים באכילה.

וכן אסור לאדם לנעול או לגדור את שדהו.

אמנם בשדות שיש חשש שיבואו גויים לגנוב פירות או כלי עבודה הנמצאים בשדה או שיש חשש שבעלי חיים ישחיתו פירות, מותר לנעול את השדה, ולהושיב שומר שיפקח על הפירות, אך יתלה בעל השדה שלט בפתח השדה שהפירות הם הפקר, וכן יציין בעל השדה במקום בולט שכל הרוצה לקחת פירות מן השדה יכול לקבל את מפתח הממוקם במקום פלוני, או שיציין שניתן לקחת פירות בשעה מסוימת מהשדה.

אדם שלא הפקיר פירות שדהו או מנע כניסה לשדהו בלי כל סיבה (המבוארת לעיל), ישנה מחלוקת אם פירות אלו מותרים באכילה, והעולם נוהגים להקל, אך צריך לנהוג בפירות אלו קדושת שביעית (דין קדושת פירות יבואר לקמן). אמנם המחמיר על עצמו ולא אוכל פירות אלה, תבוא עליו ברכה.

אין פירות השדה הפקר, עד שהבעלים יפקירו אותם.

פירות של השנה השישית שנשארו על העצים גם בשנת השמיטה, אינם הפקר, ואין נוהגת בהם קדושת שביעית (עניין הקדושה הנוהגת בפירות יבואר לקמן).

רק פירות שנוהגים בהם קדשות שביעית חייבים להפקירם, אך עצי סרק, פרחים, בשמים, פטריות, דשא וכדומה אין צריך להפקירם.