מתי חלה קדושת שביעית על פירות?

פירות וירקות או תבואה של שנת השמיטה יש בהם קדושה, שנאמר על שנת היובל "כי יובל היא קודש תהיה לכם", ולמדו רבותינו מה היא קודש אף תבואתה קודש, ולקמן יבואר במה מתבטאת קדושה זו.

צריך שימלאו מספר תנאים על מנת שתחול קדושת שביעית על הפירות או הירקות. רק פירות וירקות שנתקיימו בהם כל התנאים, חלה עליהם קדושת בשביעית, והם:

גידולים באדמה תחת כיפת השמים (ולא גידול בבית או בחממה).

גידולים באדמה בארץ ישראל.

גידולים באדמה השייכת ליהודי.

גידולים לצורך תשמישי האדם או בהמה.

גידולים שההנאה מהם וביעורם באים כאחד (היינו גידולים שבשעה שהאדם נהנה מהם הם כלים ומתבערים מהעולם).

גידולים השווים לכול נפש (היינו גידולים העומדים לאכילה ולא לרפואה וכדומה).

פירות שחנטו בשנת השמיטה (היינו פרי שליש גידולו היה בשמיטה ולא לפני או אחרי השמיטה).

ירקות שנלקטו בשנת השמיטה (היינו ירק שנקטף בשמיטה ולא לפני או אחרי השמיטה).

מספר דוגמאות לגידולים שנוהגת בהם קדושת שביעית:

כל גידול שהתקיימו בו כל התנאים הנזכרים לעיל.

קליפת פרי הראויה למאכל אדם או בהמה, כגון קליפת תפוח, אגס, אפרסק, בננה וכדומה.

גרעיני אבטיח (לא הקליפה הקשה אלא רק הגרעין).

אדם שבישל פרי במים, ופרי זה נתן טעם טוב במים, אסור לאבד מים אלו, אלא חייב לנהוג בהם בקדושה כמו שנוהגים בפרי,

וכגון: מים של קומפוט, מים של קופסאות שימורים וכדומה, וכן אם בישל בפינג'ן על האש שיבה או נענע או לואיזה צריך לנהוג במים אלו קדושת שביעית, אמנם אם נתן שיבה או לואיזה או נענע בכוס תה - אין מים אלו קדושים, שכן כלי שני לא מבשל כלל.

מלפפונים שאין בהם קדושת שביעית וכבשו אותם עם תבלין שיש בו קדושת בשביעית, וכגון שכבשו אותו עם שמיר שיש בו קדושת בשביעית, צריך לנהוג גם במלפפונים קדושת שביעית.

צמחי תבלין, (אפילו אינם נאכלים בפני עצמם), נוהגת בהם קודשת שביעית, שהרי הם מאכל אדם, כגון: שיבה, לואיזה, רוזמרין, נענע, פפריקה, כורכום, פלפל שחור, כמון, כורכום וכדומה.

פירות, ירקות, תבואה, שלא מתקיימים בהם כול התנאים כולם (הנזכרים לעיל), אין חלה עליהם קדושת שביעית, ולכן אין צריך לנהוג בהם דיני קדושה כלל

כללים הלכתיים, ודוגמאות לגידולים שאין נוהגת בהם קדושה:

כל גידול שחסר בו אפילו אחד מהתנאים הנזכרים לעיל.

גידולים בבית או בחממה (כיוון שלא גדלו תחת כיפת השמים).

גידולים באדמה בבעלותו של גוי (אפילו אם האדמה היא בארץ ישראל).

גידולים באדמת שנמכרה לגוי (אפילו אם האדמה היא בארץ ישראל).

צמחים ופרחי נוי (שהרי אינם מאכל אדם או בהמה).

דשא (שהרי אינו מאכל אדם או בהמה).

פרי שחנט לפני השמיטה ונקטף בשמיטה, לא נוהגים בו דיני קדושה.

ירק שנלקט לפני או אחרי השמיטה, לא נוהגים בו דיני שמיטה.

צמחי ריח, צמחי נוי, שהרי אינם מאכל אדם או בהמה, וכגון: הדסים, שושנים, פרחי נוי וכדומה ולכן צמחי בושם שהריחם ואינו רוצה להריח בהם יותר וכגון הדסים שמחלקים במוצאי שבת שלאחר שסיים לעשות עמהם הבדלה - ניתן לזרקם לאשפה כרגיל.

עצים המיועדים להסקה, אין בהם קדושת שביעית, משום שאין ההנאה מהם וביעורם באים כאחד, היינו שהאדם נהנה מחום העצים בעודם קיימים ורק לאחר זמן הם נשרפים והופכים לאפר.

 פטריות - גם אם הן ראויות למאכל אדם או בהמה, אין בהם קדושת שביעית (שהרי אין להן שורשים ולא נחשבות לגידול הארץ כלל, וכמו שידוע לעניין הברכה על אכילתן היא "שהכול" שהרי אינם נחשבות לגידול הארץ).

פשתן וכותנה העומדים לתעשיית הביגוד (אמנם פשתן או כותנה העומדים למאכל אדם או בהמה - ודאי שיש בהם קדושה).

פירות עורלה.

כל גידול שאינו ראוי או עשוי לאכילה, כגון גרעיני פירות שאינם ראויים לאכילה, וכגון גרעיני אתרוג שהם מרים, גרעיני ענבים, גרעיני שסק, גרעיני תמרים, גרעיני חרובים, גרעיני תפוזים או קלמנטינה, גרעיני תפוח עץ, גרעיני אגס, גרעיני משמש, גרעיני אפרסק, גרעיני שזיף וכדומה.

קליפת פרי שאינה ראויה למאכל אדם או בהמה כגון קליפות אגוזים, פיסטוקים וכדומה.

בקליפות תפוז יש מחלוקת בדבר אם יש בהם קדושה או לא, ומעיקר הדין לא נוהגת בהם קדושה. אך המחמיר לנהוג בהם קדושה תבוא עליו ברכה.

גרעיני פירות הקדושים בקדושת שביעית ונשאר על הגרעין מעט מאוד מהפרי, אין במעט זה קדושה (אף על פי שיש חולקים וסוברים שנוהג במעט קדושת שביעית). אמנם לכול השיטות אם נשאר על גרעין הפרי כמות ניכרת של פרי , צריך לנהוג בשיירים אלו קדושת שביעית.

 עצמות שהתבשלו עם ירקות או פירות שיש בהם קדושת שביעית.

מים שבישלו בהם פירות או ירקות הקדושים בקדושת שביעית וטעם המים טפל, כגון: מים שבישלו בהם תפו"א, וכגון מים שכבשו בהם מלפפון חמוץ שיש בו קדושת שביעית.

כל גידול שפג טעמו ואינו ראוי לאכילה או לתת טעם, כגון תבלין שיש בו קדושת שביעית והשתמשו בו בתבשיל ופג טעמו של התבלין וכבר אינו ראוי, לא לתת טעם ולא לאכילה, (כגון: עלי נענע או שיבה או לואיזה שבושלו בפינג'ן על האש ופג טעמם ואינם ראויים כבר לתת טעם או אינם ראויים לאכילה.

טבק להרחה או סיגריות, כיוון שאינן עשויים למאכל אדם או בהמה, וגם מכיוון שרוב הטבק מיובא מחוץ לארץ ואינו גדל בארץ ישראל.

צמר גפן.

דבש המופק מצמחי בר.

פירות שנתלשו קודם הזמן שהם ראויים לאכילה, אעפ"י שנוהגת בהם קדושה, מותר לעשות מהם משקה כיון שעכשיו אינם ראויים למאכל אדם.

חשוב מאוד: כל הגידולים הנזכרים לעיל, שאין נוהגת בהם קדושת שביעית, אין צריך לשומרם מהפסד, וכן מותר לזרקם לפח כרגיל וניתן להתנהג עימם כפי שמתנהגים בכל שנה רגילה.