שמירה על קדושת הפירות - איסור הפסד פירות שביעית

כתוב בתורה: "והיתה לכם הארץ לאוכלה", ודרשו חז"ל לאוכלה ולא להפסד, כלומר פרי שיש בו קדושה צריך לשמור שלא לפגום את קדושתו ולא לגרום לו הפסד. ושמירה זו באה לביטוי בכמה אופנים, כגון:

דרך אכילת הפירות (יבואר מיד)

שמירת הפירות מהפסד (יבואר מיד)

אחת הדרכים לשמירת על קדושת הפרי היא "דרך אכילת הפרי", כלומר שאין להשתמש בפרי, ירק, או בתבואה בתשמישים אחרים שאינו מיועד אליהם, אלא ישתמשו בפרי רק בתשמיש שאליו הוא ראוי.

וכן אחד מהדרכים לשמירת על קדושת הפרי היא "שמירה מהפסד", כלומר שאסור להפסיד סתם את הפרי שכן יש בו קדושה. הדבר מתבטא בכמה נושאים, כפי שיבואר מיד.

פעולות הנחשבות ש"מפסידות" את הפרי ואסור לעשותן, הם:

גידולים  שהדרך היא לאוכלם, אסור לעשות בהם תשמישים אחרים כגון לצביעה או תשמיש שאינו אכילה

גידולים שדרכם באכילה, אסור לשתותם

גידולים שדרכם בשתייה, אסור לאכלם

גידולים שהדרך לאוכלם חיים, אסור לבשלם

גידולים הראויים למאכל, אסור לזרעם

גידולים המיועדים למאכל אדם, אין להאכילם בהמה

גידולים המיועדים לאכילה, אסור לסחטם, כגון: תפוחים, אגסים, רימונים אפרסקים וכדומה. מי שעבר וסחט פירות אלו, מותרים הם בשתייה בדיעבד (וצריך לשמור על סחיטה זו בקדושת שביעית)

אסור להאכיל גוי מאכל שיש בו קדושת שביעית

אסור להוציא פירות שיש בהם קדושה לחוץ לארץ

אסור לערבב פרי עם דברים מרים וכגון שפרי זה נפסד מחמת הדבר. (אמנם מותר להוסיף תרופה כגון כדור אקמול או אקמול נוזלי לבננה או לפרי אחר, כדי לתתו לתינוק, שהרי אין האוכל נפסד כאן, משום שסופו לאכול בננה אוכל זה)

אסור לקלקל את טעמו של פרי אפילו עם ע"י כך משביח מאכל אחר, וכגון שאסור לכבוש מלפפונים או זיתים  עם חומץ הקדוש בקדושת שביעית, שכן נחשב הדבר שמפסיד את החומץ, וכן אין לנקות חסה בחומץ הקדוש בקדושת שביעית 

אסור לכבוש ירקות בחומץ הקדוש בקדושת בשביעית

אסור לערבב פרי עם תרופה (כדי להמתיק את התרופה)

אסור לקצוץ ענפי אילן שיש עליו פירות, שהרי מפסיד את הפירות. והדבר אסור אפילו אם הפירות קטנים מאוד והם עדיין בוסר ואינם ראויים למאכל, אמנם הקיצוץ בא להציל את העץ מותר לקוץ ענפים אעפ"י שיש בהם פירות ופירות אלו יפסדו

אסור למרוח על תבנית אפיה שמן הקדוש בקדושת שביעית, אם עושה כן רק כדי למנוע הידבקות

אסור לסוך כלים בשמן הקדוש בקדושת שביעית (אך מותר לסוך את הגוף, ויתבאר לקמן)

אסור לסוך אפילו את הגוף ביין או בחומץ הקדוש בקדושת שביעית, משום שאין דרך לסוך את הגוף בדברים אלו

אסור למוהל להשתמש ביין של שביעית בשעת המציצה. אם יש חשש לחיי התינוק, בוודאי שמותר

אדם שבישל פרי במים ופרי זה נתן טעם טוב במים, אסור לאבד מים אלו, אלא חייב לנהוג בהם בקדושה כמו שנוהג בפרי, וכגון: מים של קומפוט, מים של קופסאות שימורים וכדומה

יין הקדוש בקדושת שביעית צריך להיזהר ולהחמיר שלא לשפכו באמירת דצ"ך עד"ש באח"ב שבסדר ההגדה של פסח או לכבות בו את הנר. ומכל מקום, אם אין לו יין אחר - יכול לשפוך ממנו כשאומר את עשרת המכות שבהגדה

אדם שאכל פירות או ירקות בצלחת ונשארו לו שיירי מאכל בשיעור ניכר, אסור לו לזרוק שיירים אלו לפח, שכן גורם להפסיד את הפרי שיש בו קדושה, אלא צריך לעטוף את השיירים בשקית ורק אז להשליך לפח. ויש שמחמירים ומייחדים פח מיוחד למאכלים אלו, ובכך אין מערבבים מאכלים שיש בהם קדושת שביעית עם שאר פסולת הנזרקת לפח, ותבוא עליהם ברכה

פירות שהונחו תחת המיטה - שורה עליהם רוח רעה וצריך להימנע לאוכלם. אך הבעיה בדבר היא שאם עושה כן ונמנע לאוכלם, יוצא שמפסיד פירות שיש בהם קדושה. העצה היא להטבילם כדי להסיר מהם רוח רעה ואז יכול לאוכלם. ואם בכל זאת אינו רוצה לאוכלם, יניחם בצד עד שיפסלו מאכילת בהמה וישליכם בתוך שקית ניילון לאשפה

אדם שקטף ענבים או זיתים בדרך המותרת (היינו שקטף מעט מעט), ורוצה לעשות מהם יין או שמן זית, אסור לו לדרוך על הענבים בדרך הרגילה, אלא יסחט הענבים בכלי קטן כגון בקערה, וכן ינהג בזיתים

אדם צריך לחנך את בניו הקטנים שהגיעו לחינוך, שלא יבזבזו אוכל שיש בו קדושת שביעית

פעולות שאינן נחשבות ש"מפסידות" את הפרי ומותר לעשותן, הם:

כל פרי או ירק שהדרך לאוכלו גם חי וגם מבושל או מטוגן, מותר לבשלו או לטגנו, ואין נחשב הדבר להפסד הפרי. כגון: בישול פירות לקומפוט,  בישול גזר ועגבנייה, וכן טיגון חציל, בצל וכדומה

כל פרי שיש דרך לסחטו, מותר לסחטו. וכגון: ענבים וזיתים שמותר לסחטם כדי לעשות מהם יין או שמן, שהרי הם מיועדים לכך

כל פרי שהדרך גם לאוכלו וגם לסחטו, מותר לסחטו. וכגון: תפוזים, לימונים ואשכוליות, משום שפירות אלו מיועדים גם לאכילה וגם לסחיטה

יש להקל בימינו לסחוט גזר כדי לעשות ממנו מיץ, כיוון שהיום יש דרך לסחטו

מותר לסחוט לימון כדי לעשות ממנו מיץ לימון, וכן מותר לסחוט לימון על דגים או על כל אוכל, כיוון שדרכו בכך

כל פרי או ירק שהדרך לאוכלו מרוסק או טחון, מותר לטוחנו או לרסקו. ולכן מותר לרסק תפו"א, בננה, אבוקדו, עגבנייה, שום, בצל, אגוזים או בוטנים וכדומה (ואם טוחן כדי לתת המאכל בתערובת, יזהר שלא ייתן כמות קטנה בתערובת עד כדי כך שאינם ניכרים כלל בתערובת, שנחשב הדבר שמפקיע קדושתם, משום שאינם ניכרים כלל בתערובת. אם אין פי שישים צריך לנהוג בתערובת זו בקדושה. ואם יש יותר מפי שישים, אין צריך לנהוג בתערובת זו בקדושת שביעית)

פרי שאין דרך לרסקו, אסור לרסקו בשמיטה, ובכל זאת מותר לרסקו לצורך תינוק וכן לצורך לחולה או זקן

כל שיש ספק אם הפרי או הירק הוא קדוש בקדושת שביעית או לא, יש להקל ואין צורך לנהוג בו קדושת שביעית (משום שיש כאן ספק באיסור דרבנן שהרי השמיטה בימינו היא מדרבנן)

כל אוכל שנשאר מסעודה ,והוא בכמות קטנה, כזו שבדרך כלל נוהגים להשליכה לאשפה, מותר להשליכה לאשפה. אמנם לפני שמשליך את שיירי האוכל יניחם בשקית ניילון, ורק אז ישליכם לאשפה

מותר לקלף פרי שיש בו קדושת שביעית או לחתוך ממנו חלקים שאינן ראויים לאכילה, ואין הדבר נחשב להפסד הפרי. (אמנם אם הקליפות ראויות למאכל אדם או בהמה, צריך לשמור על קדושת הקליפות ואסור להשליכן לפח כך, אלא צריך לעטפם בשקית ניילון ורק אז מותר להשליכם לפח – כפי שהתבאר לעיל)

מותר לכבוש ירק או פרי שיש דרך לכובשו, גם אם אינו עדיין מבושל כל צורכו, ואין נחשב הדבר להפסד הפרי

מותר להאכיל בהמת גוי מאכלי בהמה שיש בהם קדושה

אדם הרוצה לאכול רק חצי פרי, מותר לו לחתכו לשניים גם אם לא אוכל את כל הפרי

מותר לתת לתינוק פרי או ירק גם אם יש חשש שהתינוק יפסיד או ילכלך או יזרוק את הפרי על הרצפה. וכן מותר לתת לתינוק בננה שלמה גם אם יודע שהתינוק יטנף או יפסיד את שאר הבננה (וכמובן, מה שנשאר יניח בשקית ויזרוק לפח), אמנם אם אפשר לתת לתינוק רק חלק מהפרי בלי לגרום להפסד הפרי עדיף לעשות כן, (וכל אדם יפעיל שיקול לדעת כיצד לנהוג, ואם התינוק מתעקש לקבל את כל הבננה, יכול לתת לו הכול ללא כל פקפוק)

מותר להניח מאכלים בשמש או במקום שיש זבובים או חרקים ועל ידי זה יופסד המאכל, משום שאין הקלקול נעשה בידיים, ואין נחשב הדבר להפסד פירות שביעית. וכן אדם האוכל מרק או קומפוט ונשאר לו מעט אוכל, אינו חייב להכניסו למקרר כדי שלא יתקלקל

אוכל שאינו טרי כל כך, וכן אוכל שפג טעמו, וכן אוכל שהתקלקל - אין חייב לאוכלו ומותר להשליכו לאשפה. אמנם חייב להניח האוכל בשקית ניילון, ורק אז מותר להשליכה לאשפה

חסה, כרוב וכדומה, שהתעפשו בהם כמה עלים, מותר להשליכם לאשפה ואין הדבר נחשב להפסד הפרי. אמנם חייב להניח האוכל בשקית ניילון ורק אז מותר להשליכה לאשפה

מותר לעשות הבדלה ביין של שביעית, אמנם צריך שישתה את כול הכוס, (והרוצה לסמוך על הפוסקים שמתירים גם אם נשפך מעט יין מהכוס וכן מתירים לכבות בו הנר וכן מתירים להניחו על גב העיניים וכדומה כפי שנוהגים בכל שנה, יש לו על מי שיסמוך. יש מחמירים, וטוב להחמיר לכתחילה

מותר לשטוף כלים גם אם יש על הכלים אוכל הקדוש בקדושת שביעית והוא הולך לאיבוד בכיור, ובתנאי שכמות האוכל שנשארה בסיר או בצלחת היא כמות שנוהגים לשטפה בכל שנה ואין נוהגים לאוספה. (אומנם אם נשארה כמות אוכל ניכרת, היינו כמות אוכל שנוהגים לאסוף מהסיר - אם רוצה לזרקה לאשפה צריך להניח האוכל בשקית ניילון, ולאחר מכן יניח השקית באשפה כפי שהתבאר לעיל)

מותר להאכיל תולעים, עלים של פירות הקדושים בקדושת שביעית, משום שאין הקלקול נעשה בידיים, ואין נחשב הדבר להפסד פירות שביעית

יש מקילים להפוך משקה הקדוש בקדושת שביעית לאוכל

מותר לסוך את הגוף בשמן הקדוש בקדושת בשביעית

מותר להדליק נרות שבת בשמן הקדוש בקדושת שביעית

ישנה מחלוקת אם מותר לאדם להדליק נרות חנוכה בשמן הקדוש בקדושת שביעית, ולהלכה: לכתחילה לא ידליק בשמן זה, ורק אם אין לו שמן אחר יכול להדליק בו

מותר להדליק נרות בבית הכנסת לעילוי נשמת נפטרים בשמן הקדוש בקדושת שביעית, אם עושה כן בלילה, אך ביום אין להדליק בו

אדם שיש ברשותו לחם שעשוי מחיטים הקדושים בקדושת שביעית, מותר לו לשרפו בערב פסח. אין נחשב הדבר להפסד, שהרי מחויב לשרוף את החמץ שברשותו.   

כל הגידולים שאין נוהגת בהם קדושה, אין צריך לשומרם מהפסד, וכן מותר לזרקם לפח כרגיל, וניתן להתנהג ולהשתמש בהם עמם כפי שנוהגים בכל שנה רגילה.