מסעות התשובה של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

כבר מתקופת כהונתו ברבנות הראשית, התפתח אצל מרן המנהג לצאת למסעי התעוררות בימי אלול ועשרת ימי תשובה. עצרות התשובה היו לשם דבר ואלפים השתתפו בהן. מדי ערב, מכתת היה רגליו בין עצרת תשובה אחת לחברתה, כאשר כל דרשה מותאמת להפליא לקהל שבפניו נאמרה. לעתים נשא ארבע דרשות בערב אחד, עד כדי כך, שפעם חישבו מקורביו ומצאו, כי שנה אחת במהלך ימי הרחמים והסליחות – דרש במאה וחמישים כנסים ועצרות!

גם בתקופת זקנותו, כאשר ההיטלטלות ממקום למקום היתה קשה עליו, לא ויתר על מנהגו, וקבע לעצמו את ימי חודש אלול כימים של מסירות למען הציבור, והיה יוצא מירושלים לכנסים ברחבי הארץ. אין פינה ברחבי הארץ שלא דרכו בה רגליו. מצפונה של הארץ ועד לדרומה נודד היה להשמיע דבר ה' ולהשיב לב העם לתשובה. למקומות מרוחקים, היה מגיע בעזרת מסוק מיוחד.

על אף מקום לא ויתר. גם לאילת הרחוקה הקפיד בכל שנה להגיע, כאשר מפאת ריחוק המקום נאלץ ללון שם. למחרת בבוקר מבקש היה ללכת דוקא לבתי ספר חילוניים להשמיע בפניהם דברי התעוררות. הראשון לציון הגאון רבי שלמה עמאר שליט"א סיפר שפעם טס עם מרן בימי חודש אלול לעצרת תשובה באילת. "למחרת ביקרנו בתיכון חילוני", סיפר הגר"ש, "התלמידים וגם הצוות החינוכי היו לבושים בלבוש לא צנוע, אשר בודאי אינו לכבודו ולא לכבודה של תורה... מרן אחז בידי הוריד ראשו ונכנסנו במרוצה ישר עד לקידמת הבמה שעליה היה צריך לדבר. הוא דיבר קצרות, וקרא לעבר התלמידים ברגש "דעו! בורא עולם אוהב אתכם, אתם בנים שלו 'אהבתי אתכם אמר ה''...".

קבלת עול מלכות שמים

שיאן של העצרות, היה המעמד המרגש של קבלת עול מלכות שמים, שכנראה מרן הוא הראשון שהחל להכניסו לעצרות התעוררות. בסיום דרשתו היה מבקש מכל הקהל לעמוד על רגליהם, והיה קורא בקול ובנעימות סוחפת את פסוקי קבלת מלכות שמים כמו "שמע ישראל", כשהקהל מחרה מחזיק אחריו. לאחר מכן עורך היה "מי שברך" לבבי לכל הקהל, ושב לביתו לחיים טובים ולשלום.

בשיחה שנתן לאברכים, ביקש להמריצם לצאת לפעילות רוחנית בקרב שדרות העם, ולכן סיפר כי יש התעוררות גדולה בעם לרוחניות. כדוגמא לכך תיאר בפניהם את אשר מתחולל בקהל בעצרות התשובה. מענין לקרוא את הדברים מנקודת מבטו (הובאו דבריו ב'מעדני המלך' ח"א):

"כשאנחנו הולכים בחודש אלול ממקום למקום כדי להשפיע על העם לקראת ראש השנה וכיפור, אנו מוצאים באנשים אוזן קשבת. אנשים שלא תאמין עליהם, בלי כיפה על הראש, חברו רומז לו, לוקח מטפחת מכיסו ושם על ראשו, וכולם שומעים בהקשבה. הם יודעים בשביל מה באים לשם, לא מחלקים לא לביבות ולא סוכריות. הם באים לשמוע רק דברי תורה, יודעים שזה 'עצרת התעוררות' ובאים ויושבים ארבע שעות רצופות, הולך חכם אחד בא חכם אחר. בבית הכנסת אחד בחיפה יש אלפיים חמש מאות מקומות ישיבה, ועוד חמש מאות בעזרת נשים, וכולם היו אחד על השני וגם בחלונות, וכולם שומעים ומקשיבים בקשב רב עם דמעות בעיניהם.

"בצפת היינו כמה פעמים, אין להם בית-כנסת גדול, כל בתי-הכנסת שלהם קטנים. הולכים שוכרים קולנוע כדי שנעשה ערב התעוררות. הלא עתיד הקב"ה להפוך את כל בתי תיאטריות לבתי מדרשות... (מגילה ו' ע"א). למעלה מאלף חמש מאות, כולם צובאים על הדלתות על החלונות כדי לשמוע דברי התעוררות. כתוב במודעות 'עצרת התעוררות', לא מחלקים להם תופינים ועוגות וכיו"ב. וכל זה כיון שיש בהם ניצוץ קדוש.

"פעמים רבות אני עסוק במקומות אחרים, עד שאני מגיע לשם השעה שתים עשרה, והם יושבים מחכים משבע-שמונה, ושמעו כבר הרבה רבנים... כשבאתי בשתים עשרה, שמעו את הדרשה שלי. בסיום הדרשה, עמדו כולם על רגליהם, קיבלנו עלינו עול מלכות שמים 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד'. וכשהיו אומרים "שמע ישראל", עיניהם זולגות דמעות כיום הכפורים. אחר כך אני בורח, פוחד שלא ימעכו אותי מרוב אהבה... אנשים שתחשוב אותם אנשים פשוטים, וכי עם ישראל מורכב רק מתלמידי חכמים? מורכב גם מאנשים שמסכנים לא חינכו אותם, ואתה רואה איך שהם מתקרבים...". "אני מספר לכם כל זה", סיים מרן "כדי שתדעו איך עם ישראל משתוקק לשמוע דבר ה'".

ויותר ממה שהעגלים רצו לינק מדבריו הנעימים, היתה במרן הרועה הגדול אהבה גדולה להשפיע על לבותיהם ולהשיבם לצור מחצבתם. מדי שנה בחודש אלול, היה מרן מוזמן לשיחת חיזוק בפנימיה לתלמידים מחו"ל. שנה אחת לא הזמינוהו, אולם מרן לא שכח אותם, וביקש ממזכירו כי יתקשר אליהם ויאמר שברצונו לבוא לחזק את התלמידים. ראה המזכיר כי יומנו של מרן עמוס לעייפה, ונסה לדבר על לבו כי אין את הפנאי לכך. "בכל זאת", אמר מרן בנועם, "תלמידים אלו רחוקים מהבית וזקוקים לחיזוק מיוחד". עמד המזכיר על כבודו של מרן, ואמר אם חפצים הם בכך, שיתקשרו הם. ראה מרן כך, נטל בעצמו את הטלפון והחל לחייג. "הרב עושה לעצמו בושות" מחה המזכיר, אך מרן רק הגיב "יחזקאל בן בוזי נקרא כך כי היה מבזה עצמו על דברי תורה".

כשנה לפני פטירתו, תוכננה בערב יום הכפורים עצרת תשובה גדולה בהשתתפות מרן באיצטדיון "יד אליהו". בסמוך למועד העצרת, נאלצו לבטלה מסיבות שונות. באותו יום לפנות ערב קרא מרן לבני ביתו ושח להם בדאגה כי מאחר ובוטלה העצרת, הלא עתה הוא מפסיד זמן יקר, כי הימים הם ימי תשובה, ויש בכחו להשפיע בדברי התעוררות על הקהל. לכן ביקש שימצאו לו מקום חילופי שיוכל להרצות שם את דבריו. ובהשתדלות עוזרו הרב צבי חקק שליט"א, הלך מרן בלילה ההוא ל"מרכז הרב", והשמיע שם דברי תורה ומוסר.