משה חיים: כך הכרתי את עלמא דשיקרא

השבוע נסעתי באיילון בדרכי לפגישת עסקים. תוך כדי נסיעה הבחנתי ברכב מפואר, שבתוכו ישב מכר ותיק, איש עסקים נחשב שלצורך העניין נקרא לו מוני. בימים עברו, מוני היה חבר או לפחות כך חשבתי. הפעם האחרונה שקיבלתי שיחת טלפון ממנו הייתה, לפני ארוחת ערב שערכנו פנינה ואני, לימים גרושתי, לכבוד ראש הממשלה, אריק שרון ז"ל.

משה חיים. חברים, לא?

ההכנות היו בעיצומן, מספר המוזמנים היה מוגבל, הורו לנו שצריך לשמור על מידור וסודיות. הטלפון צלצל, השב"כ על הקו, בגלל האירוח היו צריכים לאבטח את הרחוב שבו גרנו, ולמקם מאבטחים סביב הבית. ועכשיו למוזמנים... את מי נזמין? בהתחלה אף אחד לא ידע על הארוחה עם ראש הממשלה. אחרי המוזמן השלישי כבר לא היה צריך לצלצל כדי להזמין חברים - הם צלצלו אלינו. כולם רצו להיות שם. באחד הבקרים קיבלתי שיחת טלפון ועל הצג שמו של מוני. "היי משה אחי, איפה אתה?", הוא שאל, "איך אתה נשמה? לא בא, לא מצלצל מה קורה?".

מוני הוא איש עסקים ססגוני שאוהב להיראות ליד אנשים חשובים, כמו ראשי ממשלה ומכובדים אחרים, רק בשביל עוד תמונה במדורי הרכילות, בשביל ה"כבוד", שידברו עליו ויראו אותו. היה ריח של חנופה באוויר ולאט לאט השיחה קבלה כיוון די ברור, וזה כבר הפך למעיק...יש לי הרבה דברים על הראש...

בזמן הזה הייתי עוד תמים בנוגע לאנשים מסוימים. בטח שאני אעזור לחבר שרוצה וצריך אותי. לכן עניתי לו: "אין בעיה אחי תבוא אני דואג לך". חברים, לא?

בסופו של דבר, אותה ארוחה מדוברת עם ראש הממשלה, אריאל שרון ז"ל לצערי לא התקיימה כמתוכנן. שעה לפני הגעתו לביתנו, אחרי שכל ההכנות כבר נעשו, כל הרחוב כבר היה סגור ומאובטח, וחלק מהמוזמנים כבר היה בדרך אלינו, אירע פיצוץ בקניון השרון, ומסלולו של ראש הממשלה השתנה לכיוון נתניה - לזירת האירוע.

ברור שהתאכזבנו ברמה האישית, לאחר כל ההכנות והציפייה, אבל כמובן שליבנו היה עם הנפגעים באירוע המצער והכואב הזה. לפחות את המאכלים הרבים שהכנו, ואת תבשיל הכבש המיוחד שאריק ז"ל כל כך אהב שלחנו כתרומה לאנשים נזקקים. נחמה פרוטה.

הימים עברו ומוני הפך לטייקון גדול בתחום הנדל"ן. אנחנו כבר פחות בקשר, ואני בעיקר רואה אותו דרך התקשורת. כשאני התגרשתי גם הוא עבר תהליך גירושין. למיטב הבנתי הוא  איכשהו הצליח לעבור זאת די בקלות (או לפחות כך היה נראה). אני לעומת זאת הייתי בתקופה ממש לא טובה. לא ידעתי היכן אני אתחיל את דרכי החדשה. הייתי מאוד מבולבל ולחוץ מבחינה אישית והכלכלית. ערב אחד ישבתי בדירתי השכורה. כמוצא לבלבול הרב שהייתי נתון בו, ולחוסר ביטחון החלטתי לצלצל למוני חברי משכבר הימים. הפעם הייתי אני על הקו: "היי מוני מה נשמה? מה קורה? איפה אתה? לא בא, לא מצלצל.” מהצד השני אפשר היה להרגיש את הקרירות באוויר. הוא ענה לי: "תקבע פגישה עם המזכירה שלי", וזאת התחמקה באלגנטיות, "אני מאוד מצטערת אבל מוני מאוד עסוק בחודש הקרוב צלצל בעוד חודש ונראה מה קורה".

באותה תקופה כואבת וקשה, ובמיוחד באותו הרגע, הרגשתי טוב מאוד מה זה "עלמא דשיקרא" (עולם השקר). כשאתה מצליח, בין אנשים מצליחים, אתה נמדד במידות של עושר וכבוד, אין מקום לערכים כמו חברות ואמת. ברגע שהעושר והכבוד נלקחים ממך, אתה מגלה פתאום כמה זה חסר לך, ואולי גם מעולם לא היה לך.

אתה נוכח לדעת שאותם ערכים פשוטים וזמינים לכל אחד, כמו צניעות טוהר וטוב לב, שמלמדת אותנו התורה הקדושה, הם המשענת האמיתית שלנו. אין לנו להישען אלא על אבינו שבשמיים, כי בעת צרה הוא ורק הוא יהיה לצדנו וירים אותנו מתהומות.

חברים יקרים שתהיה לכולנו שנה טובה.

עמוד הפייסבוק של משה חיים, לחצו כאן.