מדריך לכתיבה יהודית: העשרת הלשון

העתק לשון

כדי ליצור מטאפורות ודימויים מקוריים, מומלץ לצייר בדמיון כל פעולה וכל התרחשות עליה כותבים. בדרך זו, קל יותר להגיע לדימויים מעניינים. למשל: כאשר מדמיינים אדם צועק על חבירו, קל להגיע למטאפורה 'הצליף בו מלות קשות'. או כאשר כותבים שאדם מסוים הצטרף לאיזה קבוצה, אם מציירים בדמיון את פעולת ההצטרפות, יהיה קל יותר להגיע למטאפורה 'הצטרף לעגלה'.

אין לעשות שימוש מוחצן בהעתקי לשון ולהרבות בהם בזה אחר זה או להאריך בהם, אלא כתבלין למאכל, במדה במשקל ובמשורה.

בהעתק-לשון, אין להשאיל תכונה לענין רחוק שאין לו שייכות אפילו בדמיון, כמו "דיבר ברגליו", או "יצא בידיו".

 יש להקפיד שהמטאפורה תובן בלי פירושים.

אם יש מלה שפירושה הפשוט מבאר טוב יותר את הענין, אין להשתמש בהעתק לשון, כי המטרה לבאר הענין ולא לערפלו.

בהעתק לשון הדימוי נעשה בלי כ"ף הדמיון או מלת השוואה אחרת ("כמו", "דומה ל..." וכו'). לדוגמא: "נגענו בקצה המטה של יערת הדבש של הרב...", או "הרב שקע במעמקי ים התורה".

מטאפורות שחוקות, כמו "לב הים", אפשר להחיות (זו גם מטאפורה...) על ידי שינוי או הרחבת הביטוי הנדוש, לדוגמא לכתוב "לב הים פועם", או במקום "עין הסערה" - "עינה של הסערה הביטה בו מכל מקום אליו נסה להימלט".

יופי מיוחד יש להעתק-לשון שבא בתיאור אירוע. הנה לדוגמא תיאור חי של 'הבדלה' (מתוך הספר 'בכל מקום שהם' מאת הסופר מיכאל שיינפלד הי"ו): "יד רועדת החזיקה בגביע הכסוּף. דמעות של יין זלגו ממנו, נפרדות. להבות הנר הקלוע בערו ורגשו, תחילה כל אחת כמו לעצמה, ולבסוף התלכדו לאבוקה...".

דימוי

הדימוי מאופיין בדרך-כלל על ידי מלה או אות המקשרת (כמו / כפי / כ... / כאותו / דומה ל...), או השוואה (מ... / יותר מ... לדוגמא "קל מסובין" (בבא בתרא צ"ח ע"ב), אך לעתים נדירות מופיע הדימוי בהשמטת מלים אלו כאשר הן מובנות מתוך המשפט, כך למשל בביטוי "יששכר - חמור גרם" (בראשית מט, יד), או בדימוי בן ימינו: "הוא התפלל בקצב של קריאת עשרת בני המן".

לפעמים נאה יותר לפתוח את המשפט בדימוי. למשל: "כדליקת קוצים ביום חמסין, פרצה השמועה הרעה אודות...", או דוגמא מהתנ"ך "כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב - הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת-פְּשָׁעֵינוּ" (תהילים קג, יב), "כחומץ לשיניים וכעשן לעינים - כן העצל לשולחיו" (משלי פרק י').

הדימוי עשוי להיות רחב ומורכב או לחילופין קצר ופשוט. דוגמא לדימוי רחב במקרא: "ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" (בראשית כ"ב). דוגמא לדימוי קצר: "קל כנשר" (מסכת אבות).

יש להימנע מכתיבת דימויים רחוקים שנראה מהם כי הכותב התאמץ למתוח קו ביניהם.

ישנם דימויים נדושים. למשל כשרוצים לכתוב דימוי לדבר שנחטף, כותבים "לחמניות", דבר שנקנה בתדירות - "לחם וחלב", דבר שמחליפים הרבה - "גרבים". תפקיד הכותב לשנות בדימויים כאלו דבר-מה, ולהפיח בהם חיים חדשים. למשל: "הספרים נחטפו כלחמניות טריות במוצאי פסח", "אדום כסלק אחר חיתוכו".

חריזה

השימוש בחריזה נעשה בעיקר בשירים, אך לאו דוקא; גם באמצע מאמר ובעיקר בסופי קטעים, כתיבה חרוזית תכניס משב רוח נעים (למי שלא שם לב, הדוגמא במשפט האחרון...). צורת כתיבה זו מצויה בספר "פלא יועץ". עם זאת, בחידושים ושו"תים לא נהוג לכתוב בחריזה, ובודאי לא להרבות בהם.

יש להתרחק משימוש ב'חרוז דל', דהיינו כאשר יש זהות רק של תנועה + עיצור בלבד בסיומת סגורה (כמו: שור-חמור) או של תנועה בלבד בסיומת פתוחה (כמו: אני-סופי). דרישה זו מופיעה כבר בשיר המיוחס לרבי אברהם אבן עזרא זצ"ל (הובא בספר נחלת יוסף ח"ב דף מ"ו ע"ב), ומבוסס על הפסוק "לא תחרוש בשור ובחמור יחדו" (דברים כב, י): "לא תחרו'ז בשור ובחמור יחדיו, אך אמנם תשמור החמור בהר המור, ואת השור תקשור בערי המישור".

כאשר נוספים בשני אברי החרוז צלילים משותפים (עיצורים או תנועות) מעבר לנדרש על-פי כללי החריזה, החרוז נקרא 'חרוז עשיר' (לדוגמא: אישור-קישור).

רצוי ששני אברי החרוז יהיו מלעיל או שניהם מלרע, ולא כמו נשימה-קדימה.

כדאי לחזר אחר חרוז מפתיע המשלב מלים הרחוקות זו מזו מבחינת חלקי הדיבור, כמו שם עצם עם פועל. דוגמא נאה: האשה הנעלה (תואר) נעלה (פועל) נעלה (שם עצם).

לשון נופל על לשון

לשון נופל על לשון יכול להיות גם חזרה על צלילים שאינם מופיעים דוקא בתחילת המלה. כמו: "אמת מארץתצמחוצדק משמים נשקף" (תהלים פה, יב).

יש דרך מובחרת יותר להשתמש בלשון נופל על לשון, באופן ששתי המלים זהות זו לזו לגמרי בצלילן ובכתיבתן, אך משמעותן שונה לגמרי. דרך זו מכונה "צימוד". לדוגמא: "אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט" (תהלים פב, א) - בראשון הכוונה לקב"ה ובשני לדיינים (ואפשר שבמכוון לא כתב דיינים כדי שיהיה לשון נופל על לשון). וכן בקינה "שאי קינה" הנאמרת בתשעה באב אומר מקונן: "ובא בִיתֵּר ושם בִּתֵּר (הראשון שם עיר והשני מלשון חיתוך). צימוד משולש ניתן לראות ב'אזהרות' לשבועות: "שמח ואמור האח, בהחיותך האח, והנותר באח, יְהָשְלַך על אורים (הראשון מלשון שמחה, השני הכוונה לאחיך, והשלישי לתנור).

מתוך הספר "הכתב והמכתב" - הנחיה והדרכה באמנות הכתיבה, מאת הרב עובדיה חן. ליצירת קשר עם המחבר:  7654216@gmail.com