מדריך לכתיבה יהודית: ביקורת עצמית וחיצונית

ביקורת עצמית

חזור על הדברים שכתבת והגיהם יפה יפה. האינדיקציה הראשונה במעלה, היא ההגהה שלך. אם אתה מבין את דבריך היטב, סביר להניח שאף אחרים יבינו, אך אם אתה עצמך נתקל בקושי בהבנה, ודאי שגם אחרים לא יבינו את שיחתך. ולכן אם במהלך ההגהה חזרת אחורנית לקרוא קטע מסוים (ולא בגלל אי-ריכוז), סימן שיש לנסח אותו בצורה ברורה יותר.

כדי למנוע סתירות ממקום למקום, רצוי שהגהת כל נושא תיעשה בפעם אחת, ולא טיפין טיפין.

כדי שייקל עליך לבקר את עצמך ולהימנע משוחד עצמי, נסה לנתק עצמך מהעובדה שאתה הוא הכותב. קרא את הדברים כאילו אדם אחר ביקש ממך שתגיה את דבריו, וזו הפעם הראשונה שאתה נתקל בטקסט הזה. הקפד לא להתחבר יותר מדי למה שכתבת. יצא מתחת עטך משפט מליצי מדהים - נפלא! אך האם הוא מתאים לאופן הכתיבה הכללית של הספר או המאמר. אין לנסות להשאיר בכח משפט שאינו מתאים או שאינו משתלב, רק בשל כך שהינך מחבבו.

כדי לחדד את הביקורת שלך כלפי עצמך, ישנן מספר עצות: א. קרא בקול את המאמר. כך גם תשתף בהתרשמות את חוש השמיעה, ולא רק את חוש הראיה, והאזנים לעתים אמינות יותר מהעינים. ב. אם אתה מבצע את ההגהה במחשב, רצוי לפחות בהגהה האחרונה להדפיס את החומר, ולהגיה בעט על הדף. הניסיון מורה כי יש בהגהה פיזית על דף מה שאין בהגהה הוירטואלית. את התיקונים על הדף, עַדכן בהקדם האפשרי בקובץ המחשב, בעוד הדברים טריים בזכרונך, כדי שלאחר מכן לא תהיה לך עבודה מאומצת להיזכר בסיבת כל הגהה. ג. בעת ההגהה, נסה לשער כיצד רבך או אדם אחר ביקורתי היה מגיב על הדברים.

לבד מההגהה הראשונית מיד עם כתיבת המאמר, כדאי מאוד שתגיה פעם נוספת (לפחות) לאחר שעבר פרק זמן מכתיבת המאמר. בעיות רבות בהגהה מתפספסות מהסיבה שאתה מכיר מקרוב את מה שכתבת, ובמקום לקרוא את מה שכתוב באמת, אתה קורא מזכרונך, כך שגם סגנון לקוי מספיק לך להבנה. רק לאחר שעבר זמן, וכבר אינך 'מונח' בענין, או-אז תיטיב להבחין בניסוח הטעון תיקון. אגב, אם קריאת דבריך לאחר זמן, הֵסֵבה לך עונג, אות הוא כי הדברים נכתבו בצורה נאה. וכן אם אתה קורא דברים שכתבת בעבר, ואתה אומר "היום הייתי כותב אחרת", זהו אות וסימן שהתקדמת, והיום אתה כותב טוב יותר מבעבר.

מכיון שכדאי לתת לחומר ל'התבשל', טוב תעשה אם תתחיל לכתוב כמה שיותר מוקדם מהתאריך בו עליך לפרסם את הדברים, ויפה שעה אחת קודם. ככל שיגדל מרווח הזמן מהכתיבה עד לפרסום, כתיבתך תשתפר - הן מבחינת התוכן, כיון שבמשך הזמן תתוודע לרעיונות חדשים שיכולים להוסיף נופך למאמר, ולולא הכנת המאמר מבעוד מועד לא היית עירני לקשר ביניהם; והן מבחינת הסגנון, שבבחינה מחודשת לאחר זמן, משתפר הניסוח לטובה. על כל פנים, גם אם התבקשת לכתוב מאמר וכתבת אותו מיד, טוב תעשה אם תניחהו בצד לזמן מה, ואח"כ תעבור עליו שוב.

שינויים במהלך ההגהה

 אין איסור להעביר קו או למחוק חידושים שאתה מוצא בהם פירכא, ואין בכך משום זלזול בדברי תורה. אך אם בין המלים כתוב: ה', או הקב"ה, יש להיזהר לא למוחקם, אלא להקיפם בעיגול (ואפילו שכתוב הקב"ה בר"ת).

אם אתה מוחק משפט (בפרט במחשב) כדי לתקנו, עדיף קודם לכתוב את התיקון ולאחר מכן למחוק את המשפט הלקוי, כדי שתזכור את אשר כתבת ועל פי זה תתקן.

כאשר אתה מעוניין למחוק אות, ובמקומה לכתוב אות אחרת, לא כדאי לרשום כתב על גבי כתב, לפי שעלולים לטעות בזה, אלא יש להעביר קו על האות, ולכותבה בצורה מתוקנת מעל האות המחוקה (או שתמחק על ידי טיפקס). ואם אתה מעוניין להוסיף כמה מלים בינתיים, סמן צורת תלייה, כך: V ורשום את ההוספה.

כאשר אתה מבצע במחשב את האופציה 'החלף', היזהר לא להתפתות לבחור באופציה 'החלף הכל', לפני שתוודא שאין בקובץ מלה באותן אותיות שאותה אינך רוצה להחליף. לדוגמא: אם אתה רוצה להחליף כל מקום במסמך שכתוב 'הרב' ל'הרב הגאון', אם יהיה כתוב במקרה 'עושרו הרב', גם שם יחליף המחשב הגולם ל'עושרו הרב הגאון'. לכן עדיף להחליף מלה מלה. וכן יש להיזהר כאשר אתה מבצע 'החלף' כדי לפתוח בפעם אחת ראשי תיבות מסוימים שמופיעים פעמים רבות על פני כל המסמך. לדוגמא: אם אתה מחליף כל מקום שמופיע ר"ת מ"ש ל'מה שכתב', יש מקומות שצריך להפוך ל'מה שכתבו', או אם אתה מחליף כל מקום שמופיע ר"ת א"כ ל'אם כן', יִפָּתַח לך גם הר"ת משא"כ, ל'משאם כן'. וכן כל כיו"ב. בספר אחד, עורך לא זהיר פתח את כל ראשי תיבות ע"ה - 'עם הארץ', אך לרוע מזלו המחשב החליף גם במלים 'משה רבנו ע"ה'...

אחר הוספה או השמטה (וכן אחר כל הגהה), אל תסתפק בבדיקת מקום התיקון בלבד, אלא קְרָא את כל הקטע מתחילתו, ווודא שהתיקון השתלב טוב, ואינו מפריע לרצף הקריאה.

שיכתוב

אם אינך כותב ישירות במחשב, השלב הסופי והחשוב ביותר בהגהה - הוא השיכתוב. מחקרים גילו שאצל כותבים טובים, השיכתוב מהווה כארבעים וחמשה אחוזים מזמן הכתיבה! בשלב זה, מעתיקים את המאמר מחדש, ותוך כדי עורכים אותו בצורה מחודשת. ויש לדעת כי בכל פעם שמעתיקים מחדש, הסגנון הולך ומשתפר, ו"אין מדרש בלא חידוש" (חגיגה ג' ע"א).

כאשר אתה משכתב מאמר שנכתב בעבר, מומלץ שתקרא קודם לכן את כל המאמר, ורק לאחר מכן תשכתבו. כך, כבר מתחילה תקבל היבט כללי על כל המאמר, ולא תהיה זקוק להעיף מבט כל מספר מלים במקור ההעתקה. הדבר יקל גם בעריכת הדברים וסידורם מחדש.

בעת השיכתוב, חשוֹב כאילו בכוונתך לפרסם הדברים ברבים (גם אם כעת אינך כותב לצורך פרסום), וכך השיכתוב ייעשה בְּיֶתֶר רצינות והשקעה.

 על כל קטע שהועתק כדאי להעביר קו, או לכתוב "הועתק", כדי למנוע כפילויות.

כדי לקצר בזמן ההעתקה בשיכתוב, מומלץ לסמן שלש נקודות במקום הציטוטים (ולא וכו', שלא ייראה כחלק מהטקסט), ובשיכתוב האחרון לפני ההדפסה, להשלים את הציטוטים במלואם.

אם במהלך השיכתוב אתה מעוניין לשנות הסדר ולהעביר קטע להמשך המאמר, כאשר אתה מדלג על אותו קטע, זכור לסמן תזכורת (בדף ממנו אתה מעתיק) במקום שאתה מעוניין להכניס הקטע. פעמים רבות כאשר מגיעים בהעתקה למקום בו יש להכניס את הקטע, שוכחים וממשיכים בהעתקת המאמר, ויחנו בחסרו'ת. ואם העברת הקטע נעשית במחשב על ידי "גזור הדבק", אחר ה'גזור', מיד 'הדבק' את הקטע במקומו. פעמים קורה שמשאירים ההדבקה לעוד מספר שניות, ולבסוף שוכחים לבצעה.

כאשר אתה מעביר קטע ממקום למקום, דאג שהקטע ישתלב היטב עם הקטעים שלפניו ושלאחריו, וכן שחסרונו לא יפגע בקטעים שלפניו ושלאחריו במקום הקודם. ובפרט היזהר בזה כאשר אתה מעביר במחשב קטע כדמותו וכצלמו (על ידי "גזור הדבק"), שהואיל והעברת הקטע נעשית בקלות ללא העתקה מחדש, מצוי שלא שמים לב לכך.

אם ציינת בקטע המועבר או בקטע אחר במאמר: לעיל / לקמן / הנ"ל / שם (וכדומה), וודא שאחר שינוי המקום אין צורך לשנות הציון.

אם לאחר השיכתוב הינך מרגיש שסגנון המאמר עדיין אינו מושלם, העתק וערוך את הדברים אפילו פעם או פעמיים נוספות באותו זמן, עד אשר תקבל סגנון מתוקן. כאשר הדברים "טריים" בזכרונך, קל יותר לעורכם ולסדרם מחדש, ואילו אם תשאיר את השיכתוב לזמן מאוחר יותר (כאשר תחפוץ להדפיסם), יהיה עליך לעבוד עבודה כפולה ומכופלת, כי "קשיא עתיקא מחדתא" (יומא כ"ט ע"א).

לעתים במשך השיכתוב שוכחים לשבץ במאמר הוספות שנרשמו בצד בתלייה, ולכן בסיום השיכתוב, מומלץ לוודא שכל ההוספות שובצו במקומן.

אחר השיכתוב, מומלץ לשמור עותק של הטיוטא, כי לפעמים הוא נצרך לבירור הדברים.

ביקורת חיצונית

אף שאתה עצמך הגהת דבריך היטב, אל לך לסמוך על הגהתך בלבד, אלא תציע הדברים לפני רב או אפילו חבר, והם יתקנו את הטעון תיקון, ויחוו דעתם הן בתוכן והן בסגנון. ישנן טעויות שלעולם לא ירגיש בהן הכותב עצמו כי-אם זולתו, כי כל אחד בוחן את הדברים מההיבט האישי שלו.

לפני מסירת החומר לביקורת, תְּמַצֶּה מבחינתך את הליטוש וההגהה עד קצה גבול היכולת. אל תסמוך על המגיה שיגיה הכל, שכן הוא יתחיל להגיה מהמקום שבו אתה סיימת. כאשר המאמר מלא בטעויות דפוס וטעויות פשוטות, המגיה יתמקד יותר בתיקון טעויות אלו, ואילו כאשר תיקונים אלו כבר נעשו, יהיה לו חשק להתרכז בתיקונים שדרושה להם הבחנה מעמיקה יותר.

מומלץ להגיש למגיה את החומר רשום בכתב נאה ומתוקן. הדבר יגביר את מרצו להגיה יותר בקפידה. כמו כן, כדאי שתצלם ותשאיר העתק אחד אצלך למשמרת, כדי שאם חלילה יאבד המאמר, והיה ההעתק הנשאר לפליטה, ובכך תימנע עגמת נפש רבה.

להגהת החומר, בחר דוקא באנשים בעלי חוש ביקורת, שאינם חוששים לומר את הביקורת האמיתית בפרצוף, ולא כאלה שישבחו את כתיבתך גם כשהיא גרועה. אל תגיש את מה שכתבת בצורה של 'הנה מה שכתבתי', או 'אשמח לשמוע מה דעתך', אלא תדגיש שאתה חפץ בביקורת נוקבת ללא רחמים. נכון, זה לא הכי נעים, אבל מה לעשות, רק כך תשתפר כתיבתך. אם המגיה אומר לך שהכל מצוין ואין צורך לשנות דבר – הודֶה לו בנימוס וחפש מישהו אחר (לכל הפחות, בַּקֵּשׁ ממנו שירחיב ממה בדיוק הוא נהנה). לעומת זאת, מבקרים שהערותיהם תרמו לך, חזור אליהם להגהות נוספות.

את ההגהות, מומלץ למגיה לרשום בעט נובע שניכר השוני בינו לבין צבע הכתב הרגיל (מומלץ אדום). ואם יש למגיה תיקון על ההגהה שלו עצמו, מומלץ שירשמה בעט בעל צבע אחר מהעט בו הגיה, כדי שיהיה ניכר שזו הגהה על ההגהה. ופעמים שהנוסח הראשון מקורי יותר ועדיף יותר.

קבלת הביקורת

אין להיבהל מגלי ביקורת. קח את הביקורת כמחמאה. כותב שאין מבקרים דבריו, בדרך כלל דבריו אינם ברמה שיתייחסו אליהם.

המשוב של הקוראים הוא בדרך כלל אמת המדה להעריך נכונה את מה שכתבת. על פי הבעות פניהם ותגובותיהם, אתה יכול לדעת באיזה סגנון להשתמש בכתיבתך. כגון: אם לכתוב לפני הקושיא "קשה", או "קצת קשה", וכן אם לחתום את הקושיא בצ"ע, או בצע"ג וכיוצא בזה. רבי משה אבן עזרא בספרו "שירת ישראל" (עמ' ק"מ) ממליץ: "קרא דבריך שחברת באזני איש אחר, כדי שתראה עד כמה יקשיב אליהם וישמח בהם, או להפך יתרשל מלשמעם. הקשבת השומעים תהיה לך לאמת המדה. הסתכל היטב אל השומע, והבט בו היטב באופן שלא תרמה את עצמך, ותדע אם הוא מסכית לדבריך ומקשיב אליהם. משום שהעין תבחן ותכיר את האמת בפני השומע, והדברים שלשונו תוציא בהסח הדעת מעידים על מה שבלבו... ואם יזדמן לך שומע, ואתה רואה שהוא מקשיב לדבריך, אף על פי שאינם טובים, תדע שהוא עושה זה בבערותו או בקנאתו - וחדל ממנו".

אם אתה מבחין שהמבקר מתעכב בהבנת דבר מסוים, במקום לנסות להסביר לו, בדוֹק מה הסיבה לקושי ההבנה, ועל פי זה תתקן. זכור! המשיג אינו מייצג רק את עצמו, מן הסתם יהיה כמותו קהל גדול שלא יבין. גם לאחר שיתפרסמו הדברים, רְאֵה כל מבקר באחוזים, שכן כנגד כל מבקר שניגש אליך, יש אנשים רבים ששמרו את הביקורת ולא טרחו להעיר.

במיוחד יש להתייחס ברצינות להערה שחזרה על עצמה מפי מספר מגיהים, או להערה שגם אתה עצמך חשת בה במהלך כתיבתך.

חקור את המבקר לגבי הנקודות שאהב במיוחד בכתיבתך. בדוֹק אם היו קטעים שהוא דילג עליהם או קרא אותם בדילוגים מחוסר ענין. ברר אצלו באופן ספציפי לגבי קטעים או נקודות שאינך מרגיש שלם איתם. כמו כן, מומלץ שתעבור על כל ההגהות, ותבדוק בכל הגהה איזו סיבה גרמה למגיה להעיר, ומזה תלמד לא לחזור על טעויות להבא.

לא כל הערה יש לאמץ בזרועות פתוחות, ויש לבחון בתשומת לב רבה כל הערה לגופה. לא כל רעיון מאדם אחר, בהכרח מתאים למאמר שלך. אם המבקר אינו בקי בכתיבה, הערותיו יכולות גם לפגוע בכתיבתך. ופעמים מדובר בסך הכל בענין של טעם וסגנון, והמגיה אינו רשאי להפוך את סגנון הכותב לסגנונו האישי, כי לכל אחד סגנון משלו.

פעמים רבות הביקורת נובעת מכך שלא מונחים היטב בענין (בפרט בחידושי ש"ס שצריך לזכור את כל מהלך הסוגיא, וקשיא עתיקא מחדתא), ומרחק הזמן מהכתיבה גורם לך לחשוב שההערה נכונה. לעתים הדבר קורה אפילו כאשר אתה עצמך עובר על דברים שכתבת, ואתה נתקל בסגנון הנראה במבט ראשון כטעות, אך למעשה נכתב כך במכוון. הדבר מצוי גם כאשר אתה נתקל במלה שניתן להחליפה במלה נרדפת נאה יותר, ולמעשה כתבת כך במכוון, כדי לא לחזור שוב על אותה מלה שנכתבה כבר באותו קטע. לכן על כל שינוי ותיקון להיעשות בכובד ראש, כדי שלא יבוא לתקן ונמצא מקלקל.

מתוך הספר "הכתב והמכתב" - הנחיה והדרכה באמנות הכתיבה, מאת הרב עובדיה חן. ליצירת קשר עם המחבר: 7654216@gmail.com