האדם יראה לעיניים? ראיון עם חיים ג'רבי – בעל תפילה עיוור מלידה

חיים ג'רבי מנגן. תמונה באדיבות המצולם

אולי זה קצת מביך להודות, אבל עד היום כששמעתי את המילה פייטן, עלתה בראשי דמות של אדם מבוגר, עומד עטוף בטלית, מסלסל בגרונו וסוחף את הקהל. אולי זה משום שבני עדות אשכנז פחות זוכים לבוא בצל קורת פייטנים. חזנים יש לא מעט...

דעתי משתנה מהר מאוד כשאני נחשפת לשם חיים ג'רבי. הוא רק בן 30, והספיק כבר כל כך הרבה, שאני מסופקת כמה עוד הצליחו להגיע כל כך רחוק בגיל כה צעיר. מלבד היותו מרביץ תורה ומעמיד תלמידים, שזה הדבר הראשון שחשוב לו בחיים, הוא חזן, פייטן, בעל תוקע, מפיק אירועים, מרקיד אנשים ומקרב לבבות. מנגן על 12 כלים, ויש לו בבית אישה וילד קטן, ופרט קטן ששכחתי לציין, ג'רבי הוא עיוור מלידה.

השיחה איתו סוחפת למחוזות שאם תרצו או לא תרצו – אתם עפים לשם. קשה שלא לדמיין את האדם שמשוחח איתך, כשהוא מתאר בתיאורים צבעוניים ומדויקים, עולם שכלל לא ראה מימיו. הצחוק, הכנות, הרהיטות, האהבה לכל דבר שבקדושה, מצליחה להותיר אותי ללא מילים, וקשה לי לסיים את השיחה.

ילד מחפש את דרכו באפילה

הוא נולד בראשון לציון להוריו, אחד משלושה ילדים – כולם עיוורים. על הוריו הוא מעיד, כי מעולם לא עשו לו הנחות, והוא נאלץ ללמוד לתפקד כאחד האדם – מה שהפך אותו לאדם שהוא כיום. זה כל כך בולט שהחינוך שקיבל היה למופת, שכן לא כל ילד, וכל שכן שאינו רואה דבר, יוצא עם כוחות נפש כה גדולים, ועם עשייה כה מבורכת ובלתי פוסקת.

"גדלתי בבית מסורתי", מספר ג'רבי. "פיוטים ושירה לא היו זרים לי, וזרמו בעורקיי דרך אבא וסבא – שהיה פייטן בעצמו. ידעתי שאני מאוד אוהב חזנות, ולקראת גיל 13 הוריי שלחו אותי ללמוד אצל החזן והפייטן אברהם אזולאי". במקביל גם החל לעסוק גם בנגינה, והפך לילד פלא מבוקש בקרב זמרים כמו שרית חדד, קובי פרץ ועוד, שחיזרו אחריו והעלו אותו איתם על הבמה. אבל ג'רבי הרגיש שמקומו לא שם. בד בבד עם העיסוק בחזנות, הוא התחיל להתחזק. "הלכתי לשיעורי תורה, והרגשתי שאני לא מסוגל לוותר על זה", הוא אומר. פאר ויקר, ובעיקר ממון רב, יכול היה לעשות לו רק ביקש זאת. בתור גימיק הוא היה מושלם: הנער העיוור שמנגן על 12 כלים!  על במות ענק וקהל משולהב. הוא הגיע להחלטה שאינו יכול לבעוט במקום שבו התחיל, וזה עולם החזנות, ובכלל, כיצד יעלה על במות כשהקהל מעורב, ויש זמרת? הוא מצא טעם בחיים הרוחניים והחל להימשך לשם עוד ועוד.

איך ילד עיוור לומד לנגן על כל כך הרבה כלים?

"אפשר ללמוד, בטוח שיש שיטות. אבל אני כמעט לא למדתי", הוא מחייך מעבר לקו. ג'רבי התחבר לכלים שונים ומיוחדים, שיש באפשרותם להפיק צלילים מיוחדים. "היו כלים שהלכתי לקבל קורסים אצל מורים, אבל את רוב הנגינה שאני מנגן, אפשר לומר שלמדתי בעצמי. הנגינה מדברת בשם הלב, ויש לה שפה. וכשאתה לומד לדבר, אתה לא צריך הנחיות או תווים, אתה פשוט מדבר ואומר מה שאתה מרגיש, זה יוצא החוצה והקהל מבין אותך". ג'רבי לא מסתפק בנגינה, הוא גם מרכיב בעצמו חלק מהכלים מחומרים שהוא אוסף, עד שיפיקו את הצליל הראוי לו. קחו למשל את חליל נאי. מקורו צינור חלול עשוי קנה, ויש העשויים  PVC ומתכת. החליל של ג'רבי מורכב מהפלסטיק הפנימי של ידית נשיאת נרתיק הלולב.

מעולם לא ראית אותו – כיצד ידעת שהוא מתאים לך?

"זה היה בתקופה שחיפשתי חומר שירכיב את החליל ויפיק קול מדויק כמה שיותר קרוב למקור. קניתי נרתיק ללולב, וכשאחזתי בידית, שאלתי את אבי ממה היא מורכבת. הוא אמר שנדמה לו שזה מפלסטיק. הפצרתי בו שיעזור לי לפרק אותה אחרי החג. גם אם טעינו, מקסימום הלך הנרתיק. כשהבנתי שהחומר הזה מתאים לי בדיוק, התחלתי לערוך "מגבית" נרתיקים בבית הכנסת", גם הפעם אני שומעת את חיוכו מלא הסיפוק מעבר לקו. בנוסף הוא מנגן על כינור, עוד, קנון, קלידים ועוד.

 עם השנים העמיק ג'רבי את תחום עניינו בשירה וחזנות. ככל שהתחזק, ביקש לקחת את אהבתו למקום של קדושה. כיום הוא חזן בימים נוראים ובעל תוקע. אני לא מתאפקת, ושואלת אותו, כיצד הקהל מקבל את העובדה שהחזן צריך לקרוא את התפילה בכתב ברייל? זה לא הופך את התפילה לאטית יותר ומסורבלת? את החיוך שלו אני שומעת מעבר לקו. "תראי", הוא הופך לרציני. "גם הקהל הקשוב ביותר, הסבלני ביותר, דורש תפילה כמו שצריך. עם כל הכבוד לי, אני לא יכול להגיד לציבור שלם, חכו רגע, אני אניח את השופר, אמצא את המקום שבו עצרתי קודם, אז התאמנתי במשך חודשים ושנים, כמו שאני עושה בעצם כל החיים שלי. הכל זה עניין של השקעה ומיומנות".

אין רגעים של שבירה ונפילה לייאוש?
"ברור שיש", הוא עונה נחרצות. "מי שיגיד לך שאין, משקר". ואכן, ההתמודדות של חיים, ואשתו אוריה, שהתעוורה לפני עשור, בגיל 15 בעקבות מחלה, היא יומיומית. הם מגדלים את בנם בן השנתיים, שעדיין אינו מבין, שהוא רואה את הוריו, אבל הם רואים אותו בצורה לגמרי שונה. "תמיד יש טריגרים", הוא אומר. "ברגעים קשים אני אומר לעצמי, נישאתי, הבאתי ילד, עכשיו אני אשבר? ולפני החתונה, היו לי דברים אחרים שהשגתי ויכולתי להתחזק בזכותם". כשאני שומעת ממנו את המשפטים האלו, בושה מציפה את לבי. האם אנחנו, האנשים שהעולם פרוש לפניהם במלוא מובן המילה, גם נאבקים בכזו אמונה צרופה?

כמדי שנה בשנה, ייסע גם השנה ג'רבי עם בני משפחתו לעיר הולדתו, ראשון לציון, שם יעמוד כשליח ציבור וינעים את התפילה בקולו הערב, ויתחנן בקול מלא רגש, ויבקש כמו כולם, לזכות לראות את זיו השכינה – תרתי משמע.

חיים ג'רבי במעמד סליחות. תמונה באדיבות המצולם

איך הקהל באמת מקבל בעל תפילה שונה?

"הקהל נחלק לכמה סוגים כמובן. יש את אלו שייגשו בטבעיות, ילחצו יד, יחמיאו, יזרמו. יש את אלו שניגשים ואני יכול ממש לראות את הבלבול והמבוכה שלהם. טוב, לא ממש לראות, אבל להרגיש. ויש את אלו שיעדיפו לא לגשת כלל".

תחילת דרכו בעולם החזנות לוותה על ידי אנשים טובים. ג'רבי ניגן בתזמורת של קול ישראל, בניצוחו של זוזו מוסא ז"ל, והיה תחת חסותו. עם השנים, כשהוכיח את היכולות שלו, הפך להיות בזכות עצמו.

מכל הסיפור המיוחד של ג'רבי ורעייתו, שראוי להישמע בכל חוצות, אני לא יכולה שלא לקחת משם דברים מיוחדים לימים אלו – ימים נוראים. אדם שחי עם מגבלה קשה מאוד, וכל מעשה הכי קטן, כמו לשבת מול צלחת אוכל ולאכול, הופך להיות מעשה שדורש אימון, אינו מוותר לא רק על תפילה, אלא על עמדת שליח הציבור. מה אנחנו יכולים לומר שעשינו בכזו עוצמה ותשוקה לכבוד המשפט השנתי שלנו, אצל אבא שנתן לנו את הכל בחיים?