הרב זמיר כהן על כוחו של הרהור תשובה

בהלכות תשובה להרמב"ם מבואר שהשב בתשובה צריך לעמוד בארבעה תנאים:

א. חרטה על העבר. שאומר היאך עברתי על רצון הבורא יתברך, הלוואי שלא הייתי עושה מעשה רע זה (ולא כאותם שחיים בתחושה שמה שהיה היה, ואינו מתחרט על מה שעשה, משום שנהנה מהעברה או מסיבה אחרת, ורק מחליט לפתוח מעכשיו דף חדש).

ב. קבלה לעתיד, שיותר לא יעבור עברה זו.

ג. עזיבת החטא

ד. וידוי (כמבואר כל זה בהלכות תשובה להרמב"ם. ודע שמה שכתב רבנו יונה בשערי תשובה כמה וכמה דרישות נוספות מהשב בתשובה, זה על הצד היותר טוב, אבל אינו תנאי לקבלת התשובה. ולא כמו שהיה סבור מי ששאלני בכאב שהיאך יעשה תשובה לאחר שנואש מתשובה, כאשר ראה שאינו עומד בכל מה שכתב רבנו יונה).

מלבד זאת, ישנם ארבעה דרגות בחומרת העבירה, וממילא גם בכפרה עליה:

א. עבר על מצוות עשה ועשה תשובה, מיד מתכפר לו.

ב. עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר. לפי שהוא חמור יותר מעבר על מצוות עשה, כיוון שזה עבר על רצון ה' על ידי שקם ועשה בפועל מעשה המנוגד לרצון ה', ואינו כמי שעבר על מצוות עשה, שחטאו היה במה שישב ולא עשה מעשה כרצון ה'.

ג. עבר עבירה שיש בה כרת או מיתת בית דין - תשובה ויום הכיפורים שניהם תולים, וייסורים הבאים עליו מכפרים.

ד. עבר על איסור חילול ה', תשובה ויום הכיפורים וייסורים תולים, ולא מתכפר לו עד יום עזיבתו את העולם.

אולם גילו לנו רבותינו ז"ל סוד גדול ונכבד, שכל התנאים האמורים נדרשים לאדם רק כדי להביאו לניקיון גמור מהחטא, אבל מיד כאשר מהרהר הוא בתשובה, אף על פי שעדיין לא עבר את כל השלבים האמורים לעיל, מיד כבר נקרא הוא אצל הקב"ה בשם צדיק! לפי ששב לאביו שבשמים.

שהנה בגמרא במסכת קידושין (מט ע"ב) מבואר שהמקדש אשה, ואומר לה בשעת הקידושין כי היא מקודשת לו "על מנת שאני צדיק, אפילו (התברר שהוא) רשע גמור – מקודשת (מספק, לעניין שצריכה גט). שמא הרהר תשובה בדעתו". והדבר תמוה: הלא גם אם הרהר בדעתו בתשובה, עדיין לא התוודה בפיו על חטאיו, ועדיין לא עבר את כל שלבי הטהרה מן החטא - איך התמלא תנאו להיקרא צדיק? 

אלא לימדונו חז"ל בזה, שישנם שני שלבים בחזרה בתשובה. השלב הראשון, לשוב לאלוקים וכבר להיקרא צדיק. והשני, להתנקות מכתמי העוון שנשמתו מוכתמת בהם. לשלב הראשון די בהרהור תשובה, כלומר, הרהור חרטה על כל מה שעשה עד היום נגד רצון הבורא יתברך. על שלב זה נאמר: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם! אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ג, ז). הרי בוודאי שכוונת המילים "אשובה אליכם" אינה במשמעות תיקון חטא, אלא קרבה. קרבה זו מושגת כאשר האדם שב לאלוקיו אפילו בהרהור תשובה, ומיד ה' יתברך שב ומתקרב אליו. אמנם לשלב השני, שעניינו ניקיון והיטהרות ההכרחיים לאדם לטובתו הנצחית, נדרשים כל חלקי התשובה המבוארים בהלכות תשובה להרמב"ם.

משל למלך שצעד עם בנו ופמלייתו בשדה הסמוכה לעיר, והנה ראו לצדם ביצה טובענית. בן המלך, שהיה נער המחפש אתגרים וריגושים, לא שעה לאזהרות אביו, ורץ אל תוך הביצה לשחק שם, מתוך התמודדות עם הבוץ המסוכן. הנה רגליו החלו לשקוע, והוא מחייך וצוהל. חבל הצלה מושלך לעברו, מלווה בקריאת אהבה מאביו: "שוב לאבא, בטרם יהיה מאוחר!", אך בן המלך אינו מוכן ליטול את החבל לידיו. הבוץ כבר הגיע למותניו, הוא החל להבין כי חייו בסכנה, אך עדיין ניסה להראות את כוחו. אולם כשכל גופו שקע בבוץ הטובעני עד חזהו, ורק ראשו וידיו ומעט מגופו נותרו בחוץ, פתח בן המלך בזעקות שבר וקרא בתחנונים לאביו לחלצו. מיד הזעיק אביו את חיל האוויר. מסוקים הוזנקו וחגו מעליו, עד שהצליחו לחלצו ולהנחיתו ליד אביו. רץ בן המלך בבכי ותחנונים לאביו כשכולו מטונף בבוץ, והאב האוהב חיבקו בחום ואהבה ואימצו אל לבו.

הבן כבר שב לאביו, אבל נדרש לו כעת ניקיון רב כדי להיטהר מטינופו.

זהו כוחו של הרהור תשובה. לחלץ את הבן האובד מזרועות הסטרא אחרא, ולהשיבו אל אביו. הוא רק הרהר במחשבתו: "אבא! אני מתחרט על מה שהיה, אני רוצה לשוב אליך!". בכך פתח הוא פתח כפתחו של מחט, וכבר אבינו שבשמים פותח לו פתח כפתחו של אולם ומקרבו אליו, בבחינת הכתוב: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם! אָמַר ה' צְבָאוֹת" (מלאכי ג, ז).

בן מלך יקר ואהוב, טועה ותועה זה, כבר אינו מוגדר 'רשע' כפי שהיה עד כה (רשע – רש ע'. עני ורש בעין הראיה. שאינו רואה את האמת ומפיל עצמו ביד אויבו), ואפילו נקרא הוא כבר בשם 'צדיק' (צדיק – צד י' ק'. י' הוא שם הוי"ה, ק' הוא בסוד הקדושה. וביחד: המלך הקדוש. והנה בן מלך זה כבר יצא מהביצה הטובענית, ונמצא הוא כיהלום יקר ערך המכוסה בבוץ, בצדו של המלך הקדוש). אך עדיין מטונף הוא בעוונו וצריך לעבור שלבי ניקיון בסיסי שהם חרטה על העבר, קבלה לעתיד, וידוי ועזיבת החטא. וכדי להיטהר לחלוטין, זקוק הוא לעבור את שלבי ארבע חילוקי כפרה לפי חומרת חטאו, אם זקוק הוא ליום הכיפורים או גם לייסורים או חלילה יישאר במצבו עד למותו.

שהנה ארבעת שלבי הניקיון דומים להעברת סחבת ניקיון על לכלוך המוטל לפנינו. כעת המקום נקי, אבל אינו סטרילי מחיידקים. לשם כך נדרש טיהור מיוחד. וזהו ביאור שני השלבים: א. תשובה תולה, היא מבצעת באמצעות ארבעת חלקיה את הניקיון הבסיסי, אבל עדיין נדרש יום הכיפורים או ייסורים או מיתה שיכפרו. 'כפרה' ביאורה טיהור מוחלט של הנשמה מכל שריד של כתמי החטא.

שבע יפול צדיק?

על פי זה מובן באופן נפלא ביאור הכתוב: "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד, טז). והכל תמהים: הלא היה צריך לומר כי שבע יפול אדם וקם? וכי איזה צדיק זה שנופל פעמים כה רבות?

אולם עצם העובדה שאינו מתייאש, אלא קם מנפילתו ושב לאלוהיו, גם אם נופל הוא שוב, הרי הוא מוגדר צדיק, משום שאינו משלים עם ריחוקו מה' יתברך. אלא עם הלכלוך שעליו רץ הוא לחיק אביו המלך, ומכל נפילה מנסה ללמוד איך לא ליפול שוב. הרי אדם זה שאינו מתייאש, ומוגדר צדיק, יגיע בסופו של דבר גם לניקיון מוחלט כאשר יקיים את כל חלקי התשובה.

ועוד מובן על פי זה מדוע בתפילת העמידה, לאחר בקשתינו בברכת השיבנו: "והחזירנו בתשובה שלימה לפניך", מוסיפים אנו ומבקשים בברכה מיוחדת: "סלח לנו אבינו כי חטאנו"? הלא לכאורה לאחר שנשוב בתשובה, ממילא ייסלח לנו?

אולם חזרה בתשובה ניתן להשיג בהרהור בלבד. ועדיין נדרשת סליחתו של ה' לנו, סליחה שתפעל את פעולת הניקיון והכפרה.

אל יאוש!

לסיום יש להדגיש, כי ישנו גורם הפוגע קשות בעלייתו הרוחנית של האדם ובהתקרבותו לבוראו, והוא הניסיון לקפוץ למדרגות גבוהות אשר עדיין אינו שייך אליהן. וכאשר נופל ממדרגות גבוהות אלה, שכבר דמיין את עצמו מונח בהן, שוקע הוא בייאוש וסבור שאין לו תקנה עולמית. שהרי "השתדלתי ואפילו התאמצתי ומה לא עשיתי, והנה ראה באיזה תהום אני נמצא כעת". ואינו יודע כי עצת היצר הרע היתה זאת, להכניסו לדמיונות של מדרגות גבוהות כדי להפילו ולייאשו.

אדם זה אל יבוא בטענות לבורא העולם: "רציתי להתקרב אליך ולא עזרת לי!". ההתקרבות צריכה להיות הדרגתית, כאשר הסדר הוא:

א. סיכום ושימור המדרגה הרוחנית העכשווית. כלומר, מה הן המצוות אותן הוא כבר מקיים, ואותן לשמר.

ב. לבחון מהי המדרגה הבאה בסדר העליה הרוחנית.

ג. לעלות אליה, ורק אליה.

ד. להתייצב במדרגה זו, לשמוח בטוב שעושה, ואז לעלות למדרגה הבאה.

וכך, שלב אחר שלב, עד השלימות הרוחנית, הבאה לידי ביטוי בשמירת כל המצוות המוטלות על האדם.

קפיצה לראש הסולם, ללא עליה בשלבים, סופה נפילה קשה וכואבת לארץ ואפילו שבירת העצמות. בפרט כאשר מדובר בחומרות והידורים, ולא בהלכות המחויבות מעיקר הדין. על אדם טועה זה ביאר הגאון מוילנא את כוונת הפסוק: (משלי יט, ג) "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ". הנה לשונו: "לפעמים אדם מתחיל ללמוד תורה ולעשות מצוות, ואחר כך פורש לפי שאין מסייעים לו, וזועף על ה' למה לא סייעוהו. ובאמת הוא מחמת איוולתו! והיינו, כי כל אדם צריך לילך (להתקדם) לפי מדרגתו ולא יקפוץ, ואז יסייעוהו. אך זה האדם לא התחיל לילך (להתקדם) בדרכו, לכך לא סייעוהו".

מתוך כך גם נבין שברוב ככל המקרים טועים המכריחים את עצמם להפסיק הרגל רע בבת אחת, מבלי להיות מודעים לעובדה כי כמעט תמיד הדבר בלתי אפשרי. כדי להגיע לשינוי אמיתי ויציב, הדרך ארוכה. ויש להתחיל צעד אחר צעד, בצעדים קטנים ובטוחים, מבלי להרפות ולבלי להתייאש, עד לגמילה מההרגל הרע. ויידע בכל תקופה זו כי הקב"ה אינו מצפה ממנו שיעשה יותר ממה שביכולתו לעשות עכשיו לפי דרגתו.

אמנם למניעת טעות עלינו להדגיש כי מאידך יש להיזהר שלא לעצור את ההתקדמות הרוחנית מעבר לנדרש, רק מתוך דאגת יתר שמא אני מתקדם מהר מידי. על כגון זה אמרו חכמים "עשה לך רב" (אבות א, ו). רב מלמד ומדריך, אשר יעודד להתקדם כשקיימת בשלות, וימתן את הריצה בתקופת בוסר, עד ההגעה אל היעד הנכסף.

עוד יש לזכור תמיד כי האדם אינו מכונה הפועלת יום יום באותו קצב, אלא יש ימים של עליה ואפילו תנופה רוחנית (מאוזנת, כאמור) ויש ימי חולשה. דרגתו הקבועה של האדם אינה נמדדת לפי ימים אלה בלבד או אלה בלבד, אלא לפי מצבו הממוצע. ימי העלייה והתנופה יפים הם ויש לשמוח בהם על ההשגות הגבוהות יותר מהממוצע, אך תמיד לזכור כי ימים אלה אינם משקפים את הדרגה הקבועה, אלא מעניקים טעימה של מקום גבוה יותר שיש לשאוף להגיע אליו בשלב מסוים. כך לא מאוכזבים ולא מתייאשים, כאשר שבים למצב הנכון שבדרגה הקבועה.

זה טיבה וזהו טבעה של העבודה הרוחנית בדרך העולה אל השלימות השייכת בבני אדם. וכמה חשוב שכל הנכנס למסלול העבודה הרוחנית יידע זאת מראש, ויקבל על עצמו בימים גדולים אלה של ההכנה לקראת יום הכיפורים, ובכל עת במרוצת השנה, קבלות מאוזנות ונכונות שיסייעו לו להגיע בבטחה אל היעד.