סגירת מעגל: הציל תינוק בפיגוע, וחגג איתו את בר המצווה

בבוקר יום ראשון י"ט באדר תשס"ב עדכנו כלי התקשורת בישראל על הנורא מכול: "פיצוץ רב עוצמה נשמע אמש, מעט אחר השעה 19:00, ברחוב חיים עוזר בשכונה החרדית בית ישראל שבמרכז העיר ירושלים". במוצאי שבת הרעידו פיצוצים רבי עוצמה את הבתים: מחבל מתאבד הפעיל מטען ברחוב, בצמוד לקבוצת אזרחים. תושבים רבים היו בחוץ, חלקם הגדול חוזרים בתשובה שהתארחו בישיבה מקומית, וכשישים איש נפצעו.

הפיגוע צרוב בדמה של ירושלים. עשרה הרוגים נרשמו בלילה ההוא. טראומה רבת משתתפים. ובשוליים תמונה אחת לא משה מהזיכרון. תיעד אותה צלם מוכשר, וביום ראשון היא התנוססה על שער 'ידיעות אחרונות'. איש זק"א בנצי אוירינג נראה עומד כשבידיו תינוק פצוע מהתופת. המראה הדהים את ישראל ואת העולם והצליח להנציח את תחושת המוות שמסביב, את האימה הגדולה, את הדרמה קורעת הלב, את התלישות של ילד שהוריו נפגעו והוא זקוק לחיקם.

בבוקר יום ראשון א' בתמוז תשע"ד, השבוע, נסגר המעגל: שמעון ישראל לוי, הזאטוט מהשער, נכנס לנועם עול מצוות כשאת שמחתו מפאר אוירינג, שמאז הפך לבן משפחה. סיום שיש בו נחמה בתוך אסון כבד. לא בכל יום רואים אנשי ההצלה השלמה אופטימית של סיפור כה כואב, וכשאני שואל את אוירינג על התחושה הוא עונה: "מה זאת אומרת? הרגשתי כאילו אני מכניס בן שלי לעול תורה ומצוות. זאת התחושה".

הנער החתן שמעון ישראל לוי עם מטיבו ואיש חסדו המציל ר' בנצי אוירינג

הוא לא מגזים. האב, אורן לוי, מסכים איתו. לפני למעלה מ-12 שנים נעשה אוירינג בשר מבשרה של המשפחה - אירועים, שמחות, הכול - ובר המצווה הזאת סימלה את נקודת הניצחון. ילד שיש לו שני הורים ומציל נאמן אחד.

לתפוס נשמה של תינוק

בבית ישראל נעשו בעבר מספר ניסיונות פיגוע, אך אלה הסתיימו ללא נפגעים בסייעתא דשמיא. אחד מהם, שנה מוקדם יותר, התרחש באותו מקום בדיוק. 'נס גדול היה פה', נכתב על שלט ענק בבניין הסמוך. אבל הישועה נשכחה שנה לאחר מכן. "זה מחזה שאי אפשר לתאר", סיפר עד ראייה. "יותר גרוע מהמחזות שהיו במדרחוב. ראיתי עגלת תינוק ריקה, ומסביב הרוגים ששכבו על הרצפה. אחד מהפצועים צעק 'אני רוצה שיצילו לי את היד'".

בישיבה הסמוכה התקיימה שבת בהשתתפות אורחים שונים, ביניהם הזוג לוי. חצי שעה לפני הפיגוע הבחינו כמה תושבים בחשוד וחייגו למשטרה, אך זאת לא טרחה לבדוק את העניין. אורן ורעייתו יצאו אל הרחוב בשעה שפיצוץ נורא החריד את האזור. הוא, היא ושמעון הקטן נלכדו.

הגיע לגיל מצוות, ב"ה

"הייתי באמצע הבדלה כששמעתי את הבום", לא יכול אוירינג לשכוח. "מניסיונות קודמים למדתי שקול כזה אומר פיגוע. לקחתי את הציוד והגעתי במהירות לשטח". שלא מרצונו, כבר היה בוגר לא מעט אירועים חבלניים, פיגועים ותאונות דרכים. הוא מתנדב ותיק בזק"א ששימש בתפקיד קצין מבצעים וצבר ניסיון רב. "הכרתי את הנוהל וידעתי מה אגלה מול העיניים ברגע שאגיע". אבל גם העיניים למודות הרוע חשכו. גופות, פצועים, דם. הזירה סיפרה על אסון בסדר גודל תקדימי.

הוא לא איבד עשתונות, טיפל בשוכבים בזריזות ולפתע הבחין בתינוק חסר ישע בין הרכבים. "בן שנה או שנתיים. היה אסור לי להתמהמה. תפסתי את הילד, העליתי אותו בזריזות לאמבולנס לאחר טיפול מהיר ודרשתי שיפנו אותו לבית חולים במהירות האפשרית. מד"א לקח עליו אחריות מיד".

הרגע הזה שבו הרים את התינוק מהרצפה וניגב אותו מהדם הפך לאחד הזכורים ביותר מהאינתיפאדה השנייה, אבל לו עצמו לא היה מושג. מקריאת העדכונים שמח לראות שהילד האלמוני ניצל, וזהו. שום דבר לא דחף אותו לברר מי הוא ומה שמו.

לוי האב זוכר את האירועים מנקודת מבט אחרת לגמרי. הוא ומשפחתו סיימו שבת מרוממת בישיבה ופנו לשוב לביתם. הם יצאו את הפתח, ואז נגדע חוט ההכרה. בפעם הבאה שהזיכרון חוזר אליו הוא באמבולנס שמוביל אותו לבית החולים. אמבולנס נוסף לוקח את אשתו, ושלישי את ילדו. באשפוז הוא לא מצליח לברר מה עלה בגורל יקיריו. "אלה רגעים קשים. מכל עבר זרמו דיווחים על ההרוגים והעגלות הריקות. לא ידעתי מה לחשוב. מהר מאוד חיברו בבית החולים ביני לבין אשתי, ועדיין לא ידענו מה קורה עם הילד".

התמונה המרגשת מלפני 13 שנים

הסיבה: בעוד לוי ואשתו מגיעים לשערי צדק נשלח שמעון הפעוט לביקור חולים. שעות מלאות חרדה ודאגה עוברות על ההורים הפצועים. בסוף הם מתאחדים ושמחים בחיים שקיבלו מחדש. מספר חודשים מאוחר יותר זוכה לוי בבת. למשפחה שלום.

מתי הבנת שאוירינג טיפל בשמעון?

"כבר בבוקר שאחרי, כשראיתי את התמונה שכל המדינה דיברה עליה. כל כך הודינו לה' ושמחנו על הנס. לא הכרתי אותו, אבל מאז ידעתי מי הוא".

לנשום את העבר הבוכה

'המציל', הם קוראים לו, ולא מגזימים. "אם לא הייתי מגיע בחצי הדקה הזאת היה מתרחש אסון", אומר אוירינג.

מיד לאחר מכן הוא שב לעיסוקיו הרבים, ועד שמתוודע למשפחה לראשונה חולפת שנה. "השתתפתי בשמחה. ניגש אליי יהודי, מוציא תמונה שלי מהכיס ושואל אותי אם אני הוא בנצי אוירינג. עניתי בחיוב, והוא אמר: 'אתה רואה את הילד בתמונה? זה הבן שלי, ואתה זה שבזכותו הוא חי היום'. התרגשתי מאוד".

קרה לך דבר כזה בעבר?

"פה ושם פגשתי אנשים שהייתי מעורב בטיפול בהם בתאונות דרכים, למשל, אבל ככה? בוודאי שלא".

מכאן פרחה ידידות נפלאה. הלוים התעקשו להכיר את מטיבם, והמשפחות התקרבו וקיימו קשר טוב. במיוחד בין אוירינג לילד הגדל והולך. "אני משתתף בכל אירועי המשפחה, ולהפך. אנחנו קרובים לכל דבר ועניין".

מערכת היחסים התחזקה, והשבוע הגיעה לשיאה: "זה מחזיר אותך 13 שנה אחורה. אני מנסה לשחזר את מה שקרה, מהפיצוץ עד שהוצאתי את שמעון מתוך להבות האש, ואני מרגיש שהוא חלק ממני. זה יום מרגש מאוד. לא בכל פעם מתעסקים רק בשכול ובגופות".

הופיעו בכותרות הראשיות

לאורך כל בר המצווה וביום שאחרי הסתובב מאושר. "אגיד לך את האמת, ההורים הם אלה שהזמינו אותי אבל בהמון מובנים הרגשתי שגם אני שייך לשמחה הזאת. אחרי כל השנים האלה זיכרונות צפים ועולים, ומה שאתה רואה מול העיניים זה תינוק בזירה מדממת. אם אתה לא מציל אותו בתוך דקות ספורות, ירחם ה'. אני יכול לומר לך בוודאות: אשריי שזכיתי".

"קשה לתאר את השמחה הגדולה", אומר לוי. "כשהזמנו את בנצי לחגיגה, מעבר להיותו כמו דוד, הרגשנו שהפעם זאת שמחתו שלו לא פחות משזו שמחה שלנו ושל שמעון. הוא היה מחותן ראשי. אנחנו כל כך מכירים טובה על מה שעשה, וזה פתח את הלב והפך אותנו לחברים קרובים וידידים אהובים".

בר המצווה התפרסמה, ואנשי ארגוני הצלה רבים הגיעו כדי לאחל מזל טוב להורים, לנער ולאוירינג. הם חשו חיבור עמוק. מי כמוהם יודע מה זה קשר שנוצר בעתות קשות ומבין את גודל הפלא. "זאת חוויה לא פשוטה בכלל", מסביר אלי, מתנדב זק"א והצלה. "למרות שאתה מורגל בהגעה לזירת תאונה או פיגוע, בראיית גופות שרועות בכל עבר ובשמיעת זעקות פצועים ותדהמת פגועי הלם - זה עדיין הלם משמעותי בשביל איש הצלה, שצריך לפעול בזריזות וביעילות. הכול תלוי בו. פעמים רבות אנחנו חוזרים הביתה מערב כזה המומים ולא מסוגלים להוציא הגה במשך שעות. לפעמים במשך ימים.

"בנצי זכה לסוף טוב. כמובן, היו הרבה אנשים שלא ניצלו, ופצועים קשה, וזיכרונות רעים - והוא לא עומד לשכוח אותם לעולם. הם קיימים בתודעה וחוזרים לראש שוב ושוב. מצד שני, כשהוא חושב על הפיגוע הזה הוא יודע שילד קטן שב לנשום בזכותו. כל איש הצלה מרגיש ששמעון הקטן הוא בן טיפוחיו, כי בדיוק בשביל זה אנחנו מתנדבים יום ולילה. בשביל לראות את הניסים האלה, את ההצלחות. בשביל פעם אחת כזאת שווה לקפוץ מהמיטה ומשולחן השבת בכל קריאה. רק בשביל הפעם האחת שתינוק יצטרך אותך ואתה זה שתעניק לו חיים".

חגיגת הבר מצווה. בן לשני הורים ומציל

אפרים, מתנדב נוסף, מבקש להגיד מילה טובה גם למשפחה: "צריך להוקיר ולכבד אותה על מה שהיא עשתה פה. הרי אפשר להתעלם, ויש ניצולים רבים שרוצים להמשיך הלאה, לשכוח. יש המון אנשים שהרגעים הקשים לוקחים אותם אחורה, וזה טבעי לגמרי. אנחנו לא פה בשביל לגזור קרדיט או לקבל פרחים. הפרחים שלנו מגיעים מריבונו של עולם. אבל משפחה כזאת שיודעת להבין את המקום הגדול שיש לחיי בנה בחיי המציל ונותנת לו להפוך להיות חלק? כן ירבו בישראל".

אורן, אומרים לכם תודה.

"באמת? לנו? בנצי הגיש לנו את חיי הבן שלנו בעזרת הקדוש ברוך הוא. כמה שאודה ואספר לא אגיע לנקודה בים הכרת הטוב שאנחנו מרגישים אליו. הוא המשיח הפרטי שלנו".

לראות בורא מעבר לכביש

דווקא אוירינג ממעט בקרדיט. "זה נכון שהייתי עם שמעון בדקות הקריטיות, אבל לא צריך להיסחף. הקדוש ברוך הוא הציל אותו, לא אני. הרבה שליחים למקום, ואני הייתי אחד מהם. אני מודה על הזכות הזאת, אבל את ההלל יש להפנות לבורא עולם". בין השורות צצה שוב האהבה הגדולה שבלבו למשפחת לוי ולנער שצמח. "אני מאחל לו שיהיה תלמיד חכם ומלא בחסידות. הוא כבר מספק גאווה להוריו ולבני משפחתו, ואני בטוח שימשיך כך".

אני מבקש מלוי ומאוירינג להתייחס לסוגיה אחרת. פעם ניהלתם את חייכם בפרטיות, והיום אתם מפורסמים, אני אומר. תמונות מבר המצווה הופיעו בכלי התקשורת, ולא מעט אנשים מזהים אתכם.

נס גלוי. חתן הבר מצווה מוקיר תודה

אוירינג מורגל מעט יותר בסיטואציה. "הפרסום הוא חלק בלתי נפרד", הוא נאנח. "לא רוצים אותו, והוא מופיע בלי לשאול. לומדים לחיות איתו ולא לתת לו להפריע לעשייה עצמה". לוי מתקשה: "זה גורם לחלישות הדעת. בכל זאת, פתאום מבול טלפונים והתעניינות, שאלות ונבירה בפרטים. לא קל ולא נחמד. מנגד, צריך לראות את הקידוש ה' הגדול שנוצר ואת הסיפור על הישועה הגדולה ולהתנחם בהם.

"הבוקר הראה לי מישהו קטע מ'ידיעות' שמביא את התמונה המפורסמת ומחבר אותה לבר מצווה. כתב העיתון שוחח איתי במשך כמה דקות, ואני הסברתי על מהותו של הנס, על חסד ה' ועל ההודיה הגדולה - והנה זה מופיע שחור על גבי לבן בבמה חילונית. אם שמו של הקדוש ברוך הוא הגיע למקום כזה, אמר לי האיש, שווה לסבול קצת. אני מסכים איתו. זה קידוש ה' והפצתו בעולם".

אהבתם את הכתבה? הכנסו לקשור הבא