10 הוכחות לכך שה’ אוהב אותך, על אף הייסורים

 יש שמשתמשים בשאלה זו רק בתור תירוץ לכפירתם, אך אין באמת קשר לוגי בין המסקנה שיש א-לוהים לבין הבנת מעשיו; גם מי שחוקר חיידק מזיק או יתוש, יאלץ להודות על הגאונות האדירה הטבועה ביצירתם למרות שהם מזיקים לנו. כמה פעמים שמעת כבר את התשובה: "אי אפשר לדעת"? תשובה זו לא מתחמקת כמו שנוטים לחשוב. אחרי הכל, אף אדם לא יכול לומר שהוא באמת מבין את העולם שבו אנו חיים, כאשר טובי המדענים עדיין מתחבטים להבין את סודות היקום, את מיפוי הדי-אנ-אי והמח האנושי. האדם לא מסוגל להסביר אפילו את עצמו, את התא הקטן ביותר שבגופו או מקור המוסר והערכים שבו. מיהו ה"אני", ומהי הנשמה שלנו? מהי הבחירה החופשית, ומאין אנו יודעים להבדיל בין טוב לרע, ויכולים בכלל לשאול את עצמנו שאלות כמו "למה הבורא יצר סבל בעולם"? ובכל זאת אנשים שואלים את עצמם: "האם א-לוהים רוצה ברעתי? אם לא, אז למה יש סבל בעולם? אולי א-לוהים ברא את האדם רק בשביל שיסבול?" למרבה הצער, אנשים רבים אשר נתקלים בסבל ויסורים בחיים, מהרהרים בשאלה הזו לפחות פעם אחת. כאשר הם שומעים על אסונות טבע או על אדם שנפצע בתאונה קשה, הם מרגישים שלא קיים א-לוהים מטיב ואוהב, אולם כאשר הם עצמם ניצלים מתאונה קשה או מחזיקים בידם את תינוקם הרך שעכשיו נולד - הם מרגישים בכל ליבם שקיים א-לוהים אוהב, דואג ומרחם שרוצה בטובתנו. אז מה בדיוק קורה כאן? האם א-לוהים הוא טוב רק כאשר טוב לאדם, ונעלם כאשר רע לאדם? האדם המאמין מרגיש בלבו שא-לוהים הוא טוב, אך הוא לא תמיד מצליח להסביר מאין הוא יודע זאת; גם אדם שסובל, מרגיש בסופו של יום כי היסורים נשגבים מבינתנו, ויש יותר סיבות טובות לחיות מאשר למות. ולכן, עד כמה שישמע הדבר מפתיע, הפעם לא ננסה לענות על השאלה "מדוע קיים סבל בעולם"...  במקום זאת ננסה לענות על שאלה יסודית הרבה יותר: "מאין אנו יודעים שא-לוהים הוא טוב?", כיצד יכול אדם שרע לו, לדעת שא-לוהים באמת אוהב אותו? יתכן שעם התשובה לשאלה הזו, גם יפתר הקושי של השאלה הראשונה. במאמר זה נפנה את השאלה לבריאה עצמה, אל האדם, ומתוך חקר האדם ונשמתו נלמד מדוע הבורא הוא טוב, ואוהב את האדם אפילו כאשר רע לאדם. נסו להיזכר בהוכחות הבאות כשתיתקלו בצער בחיים, ותיווכחו בכל פעם מחדש שא-לוהים אוהב אתכם ורוצה בטובתכם.

* * *

1. היכולת לשכוח

הבורא נתן לאדם את היכולת לשכוח, ועשה שהזמן יוכל להשכיח את הצרות שקרו. גם אחרי הכאבים הקשים ביותר שאפשר לדמיין, האדם מסוגל שוב לחייך ולצחוק בהמשך חייו. עם הזמן האדם מסוגל לשכוח גם מהחלל שמותירים האהובים שנפטרו, ולהמשיך הלאה (אפילו ניצולי שואה הצליחו לבנות חיים אחרי השואה, בנו שוב משפחות, וזכו שוב לרגעי שמחה ונחת). אם לא היה רוצה הבורא בטובתו של האדם, הוא לא היה נותן לו את מתנת השכחה. דמיינו לרגע עולם שבו לא היה ניתן לשכוח: אדם שהיה עובר חוויה קשה או מאבד אהוב, היה זוכר את האסון שקרה לו גם אחרי עשרות שנים כאילו זה התרחש רק אתמול, והזמן לא היה משכיח את הזכרונות הרעים. בעולם שכזה האדם לא היה מסוגל לשכוח מהצרות והיסורים שפקדו אותו, ולעולם לא היה מצליח לשקם את חייו אחרי חוויה קשה או אהוב שנפטר, כי האסונות היו נחרטים בזיכרונו ומעיקים עליו תמיד עד יום מותו. היכולת לשכוח מוכיחה שהבורא לא רוצה בצערו של האדם, השכחה מוכיחה שיש לסבל תכלית עליונה, ואין הבורא רוצה שהאדם יסבול ויצטער. רק מסיבה זו דאג הבורא להקל על סבלו של האדם באמצעות היכולת לשכוח את היסורים ולשקם את חייו אחרי אסון.

2. היכולת להסיח את הדעת

הנה מושג שאנו מתייחסים אליו כמובן מאליו - היכולת להסיח את הדעת. שימו לב כיצד אדם שחווה כאב או יסורים בהווה, מסוגל לשכוח מהם לגמרי בעת דיבור, קריאה או תעסוקה. גם אדם שעבר ניתוח וסובל מכאבים מסוגל להסיח את דעתו על ידי שיחה והתעסקות בעניינים אחרים. גם אדם שרוב יומו סובל ומצטער יכול לחייך לפתע למשמע בדיחה, כאשר משהו מעניין קרה, האדם יכול לשכוח לרגע מיומו הקשה במהלך שיחה או רגעים במשפחה, והוא מוצא את עצמו נהנה מרגעי שמחה קטנים שכאלו בכל יום. תחשבו לרגע על עולם שבו היה ניתן לשכוח זכרונות רעים עם הזמן, אך לא היה ניתן להסיח את הדעת מהם בהווה. בעולם שקשה אדם שסובל מכאבים, או שעבר עליו יום קשה, לא היה מסוגל להסיח דעתו מהצרות בסוף היום ולהרגע, הוא לא היה מצליח להנות משיחה קצרה או לימוד חדש או ישיבה רגעית בחיק המשפחה, כי ההרגשה הרעה של היום והכאבים לא היו מניחים לו לשכוח את הצרות של ההווה. הרי היה זה נורא ואיום! למרבה השמחה אנו חיים בעולם שבו האדם מסוגל להסיח את דעתו מחייו העכשויים, אפילו אם הוא שוכב חולה במיטה או שעבר עליו יום קשה, האדם תמיד יכול להתעניין בדברים אחרים שיסיחו את דעתו ממה שקורה, ויתנו לו כח חיובי והרגשה טובה שיאפשרו לו להתמודד עם חייו בצורה טובה יותר. היכולת להסיח את הדעת בהווה היא עובדה נוספת לכך שהבורא אינו רוצה שהאדם יסבול, אחרת לא היה מסוגל האדם לברוח מהמציאות ולנשום לרווחה אפילו לרגע. היכולת להסיח את הדעת ולשכוח לפתע מכל הצרות העכשויות, היא בעצמה הוכחה לכך שהבורא רוצה בטובתו של האדם ולא בצערו.

3. כח התקווה 

תקווה אינה דבר מובן מאליו, וקשה לדמיין את החיים בלעדיה. בזכות התקווה אנו משפרים את חיינו כל הזמן, מתכננים תוכניות ומבקשים לחיות. הבורא נתן לאדם את היכולת לקוות, לצפות, לרצות ולשנות, כי הבורא נתן לאדם את יכולת הדמיון. באמצעות הכח הפנימי הזה מסוגל האדם לחשוב על עצמו במצבים משמחים יותר, ולקוות לחיים נוחים יותר בעתיד. התקווה מחזיקה ומעודדת את רוב האנשים בעולם להמשיך ולהתאמץ, והיא אשר נותנת את הטעם לחיות גם עבור מי שנמצאים בשפל המדרגה.בעולם ללא כח התקווה, כל האנשים היו חיים תמיד בהווה מתוך שנאה קיומית, היינו חיים בשפל, כי בני האדם לא היו מתאמצים לשפר את חייהם ולא היו מקווים ליצור עולם טוב יותר. עמים לא היו דורשים לצאת מיד עריציהם הדיקטטורים, ואנשים קטנים לעולם לא היו הופכים לאנשים גדולים. בלעדי התקווה לא היו מתאמצים בני האדם להצליח בחיים, ולא היו משיגים שום הישג חומרי או רוחני. אנשים לא היו מצליחים להתמודד בשעת מצוקה וכאב, כי הם תמיד היו מיואשים ובלתי כשירים לשנות את המציאות שבה הם חיים. בזכות התקווה בני אדם המציאו חידושים שלא היו, טכנולוגיה ומדע, מערכת שיוויון וכלכלה. רק בזכות היכולת לקוות לעתיד מזהיר (ואפילו לדמיין הצלחות דמיוניות ובלתי אפשריות) מסוגלים רוב האנשים להשיג חיים נוחים וממוצעים. בזכות התקווה, מסוגל אדם רעב ועני להמשיך ולשרוד, וגם לחייך ולהנות מדברים אחרים בחיים. התקווה מוכיחה שהבורא לא רק רוצה להקל על סבלו של האדם בעולם הזה - אלא לאפשר לו למצוא תרופה לסבלו וחיים טובים יותר. מכאן שיש לסבל מטרה עליונה, ואין הבורא רוצה שהאדם יסבול ויחיה בצער.

4.היכולת להתרגל למצב

הרי לכם עובדה משונה שקשה מאוד להסביר. כיצד מסוגל האדם להתרגל לכל מצב, ואפילו למצב הקשה והנורא ביותר שניתן להעלות על הדעת? כיצד מצליחים קטועי גפיים, עיוורים, אנשים חולים או ניצולי שואה לבנות חיים חדשים אחרי חיים הרוסים לגמרי? 
זהו כח בלתי נתפס שהבורא טבע באדם, כח בלתי הגיוני, ולמעשה אפילו בלתי אפשרי... ובכל זאת המציאות מוכיחה את ההיפך: גם אדם חולה מסוגל להתרגל למצבו של החולי, גם אדם עני מסוגל להתרגל למצב של העוני, וגם אדם זקן מסוגל להתרגל למצב של הזיקנה. אך הפלא הוא שהיכולת להתרגל קיימת לא רק אצל הסובלים מלידה שלא הכירו חיים אחרים (כמו עניים או עיוורים מלידה), אלא גם אצל אנשים שאיבדו את מה שהיה להם: גם אדם עשיר שהפך לעני, ילד שהפך ליתום, ובריא שהפך לגידם או עיוור, יהיו מסוגלים עם השנים להתרגל למצבם הקשה, ואז שוב לחייך ולשמוח מהנאות רבות אחרות שעוד נותרו להם בחיים. ניתן לומר בביטחון שרק בזכות הכח להתרגל למצב, מסוגלים אנשים נכים וקטועי איברים לשקם את חייהם מחדש, לשמוח ולהנות, ואף לגלות אהבה לחיים על אף הקושי והמוגבלות הקשה בה הם נמצאים. רק בגלל היכולת להתרגל, מסוגל האדם להתמודד עם קשיים שלא משתנים, לחזור לתפקד ולהנות מדברים אחרים שהחיים מציעים. אם לא היה רוצה הבורא בטובתו של האדם, הוא לא היה נותן לאדם יכולת כל כך לא-נתפסת להתרגל למצבים בלתי-משתנים בחיים, ואז היה האדם חי את כל חייו בצער ויגון תמידי על מה שהוא הפסיד, ולא היה מצליח לשקם את חייו אחרי נפילה קשה. אנו כל כך רגילים למצבנו בהווה, עד שקשה לנו אפילו לדמיין מציאות בלי כח ההרגל! בלעדי היכולת הזו היה האדם מתאבל כל חייו על כל דבר שהוא איבד, ומצטער בכל רגע ובכל שעה על המציאות אליה הוא נקלע. היכולת להתרגל למצב, היא עוד הוכחה לכך שהבורא אינו באמת רוצה שהאדם יסבול מחייו, ומכאן שיש לסבל מטרה עליונה. ולכן נתן הבורא תרופה למכה, והאדם מסוגל להתרגל למצבים מגבילים, לעבודה קשה שבכל יום, לעוני או נכות, וכך להצליח לשמוח מכל מה שבכל זאת יש לו. רק בזכות עובדה זו מצליחים כל העניים והמוגבלים לחיות את חייהם, להקים משפחות, לשמוח ולהנות על אף הקשיים.

5. היכולת לחלום ולדמיין

האם שמתם לב לעובדה שהאדם סובל מסיוטים דווקא בתקופה של לחץ או מצוקה? ואז הוא בדרך כלל יחלום על הדברים שהוא מפחד מהם יותר מכל... אין זה צירוף מקרים. מסתבר שהחלומות הם סוג של תרפיה פסיכולוגית, שבה האדם לא רק בורח מהמציאות, אלא מתמודד עם הפחדים הגדולים ביותר שלו, ולומד להתמודד איתם. כאשר האדם עובר בחלומו את הגרוע מכל, הוא מסוגל אחר כך להתמודד טוב יותר עם קשיים אמיתיים בחייו כאילו היה בעל נסיון. אך אנו חולמים בכל לילה ולא רק בתקופה של לחץ או מצוקה. החלומות עוזרים לנו לברוח מהמציאות היומית, להשתחרר ולחיות חיים אחרים, טובים או מעניינים, והם מאפשרים לנו ללמוד על הרגשות שאנו מפנימים בתת-מודע. כח החלומות הינו כח אדיר, שבלעדיו לא היינו מסוגלים לתפקד כל יום מחדש, כי ההגיון אומר שהיינו משתעממים ומתייאשים מכל דבר שאנו עושים, מלימודים או עבודה. אין פסק-זמן טוב יותר מאשר שינה טובה עם חלומות שיוצרים תחושה של זמן חולף, ובריחה מכל מציאות קשה או שגרה. 

היכולת לשון ולחלום מאפשרת לאדם להתמודד עם צרות ויסורים בחיים, לנשום לרווחה בסוף היום, ולעשות פסק זמן מהמאמץ היומי או המציאות הקשה. גם אדם חולה או עני, ואפילו אדם שסבל והתייסר מכאבים במשך היום - מסוגלים להירדם בסוף היום ולברוח מהמציאות. אפשר לומר שהשינה שווה לטיפול פסיכולוגי, או לחופשה בסוף היום שבה אנו בורחים מכל הדברים שמטרידים אותנו. שימו לב לעובדה המעניינת שאחרי השינה כל הצרות נראות קטנות יותר. השינה עוזרת לאדם להרגע ממצב רוח רע, מכעס או כאב, כי החלומות יוצרים תחושת זמן והפסקה מהחיים. אפילו כאשר האדם אינו זוכר את חלומותיו בבוקר, הוא מרגיש שחלף זמן, והוא מביט על יום האתמול בפרספקטיבה אובייקטיבית יותר. בזכות החלומות מסוגל האדם לשכוח מהיסורים, להיות במקומות אחרים, ואחר כך לקום רגוע יותר. החלומות עושים במהירות את מה שהזמן עושה באיטיות - הם עוזרים לאדם לשכוח מהצרות ולפתוח דף חדש אחרי כל מה שעבר עליו. בלעדי השינה היו כל החיים שרשרת אחת ארוכה של אירועים, ועבור אנשים רבים החיים היו סבל מתמשך ללא התחלה או סוף. רק בזכות השינה והחלומות מסוגל האדם לדלג מעל הזמן, להרגיש שהימים חלפו ואיתם גם הצרות של אתמול. אם הבורא לא היה רוצה בטובתו של האדם, הוא לא היה נותן לו את היכולת לחלום חלומות. במציאות שכזו היינו עדיין צריכים לתת לגופנו לנוח מידי פעם כמו דגים, אך לא היינו מסוגלים לישון שינה עמוקה ולחלום חלומות. אז היה האדם המתייסר סובל תמיד, כי הוא לא היה מסוגל לברוח מהמציאות, ולא היה מרגיש שהזמן חולף. היינו משתעממים ומתעייפים מכל עבודה שאנו עושים, ואף אדם לא היה מצליח להרגע ולשכוח מהצרות אפילו שעה. לשמחתנו הבורא נתן תרופה למכה, ומאפשר פסק זמן מהחיים לכל אדם בכל יום ויום, שינה עמוקה וחלומות דמיוניים שמקלים על הסבל והשיגרה, ומאפשרים לנו לקום רגועים ונינוחים יותר כאילו יצאנו לחופשה בכל לילה. כך הוכיח לנו הבורא פעם נוספת שהוא רוצה בטובתו של האדם, ומכאן שיש לסבל מטרה משלו בבריאה.

6. כח הזוגיות - הבורא נתן לאדם את האשה

מלבד ההנאה הגופנית שהבורא נתן לגבר וגם לאשה בכח הזוגיות, הוא נתן להם את היכולת להתחבר גם בנפש, כפי שאומרת התורה (בראשית, פרק א, כד): "יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ולא סתם אומרים שאהבה עיוורת, כאשר גברים וגם נשים מוצאים חיבור של נפש בנפש, בתור מה שהם מזהים כפסגת האושר והשלמות בחיים. חז"ל לימדו שגבר שאין לו אשה שרוי בלא שמחה ואינו נקרא עדיין "אדם" כי הוא לא שלם בלי אשתו. הבורא יצר טבע מיוחד בבני-אדם כדי שיחיו בזוגות ויקימו משפחות ביחד, כדי שהאדם לא יהיה בודד. רוב בעלי החיים הם בודדים, חיים את מרבית חייהם בקבוצות או בשיטוט עצמאי, ואף הזוגות שבהם לא מסוגלים להתחבר נפש בנפש. האדם דבק באשתו, והאשה דבקה בבעלה, והם הופכים לישות אחת שחיה ופועלת הכל ביחד, משפחה. את הטבע הזוגי והמשפחתי יצר הקב"ה בבני האדם כדי להטיב להם, כדי שלא יחיו לבדם. רק בזכותו יתברך חש כל בחור כזו התעלות ושמחה כשהוא מוצא את האשה המיועדת לו, וכן האשה. וכך מלמד אותנו פרק ב בספר בראשית, שתחילה הבורא יצר את האדם יחידי כדי שיבין עד כמה הוא זקוק לאשה כדי להצליח ולזכות לחיבור ולשמחה. ואם נביט על הגופניות של הגבר והאשה, נראה ביניהם השלמה בכל איבריהם, אך זהו רק קצה המזלג, כי הבורא יצר את האשה עם נפש ותבונה שונה משל הגבר, עד שבני האדם מסווגים את "המין הגברי" ו"המין הנשי". וכל תכונותיהם מתאימים זה לזו כיד לכפפה: הגבר מטבעו שכלי ותקיף בדעותיו, ועל כן האשה מטבעה רגישה ועדינה, המח הגברי מתואם למאמצים גדולים והפסקות, בעוד האשה בנויה לסדרה של פעולות חוזרות. האשה משלימה את הגבר באמצעות האינטואיציה הנשית ("בינה יתירה" בלשון חז"ל) ויכולתה להשפיע על החלק הרגשי שחסר אצלו, ואילו הגבר משלים את האשה באמצעות חיפושו אחר סדר חברתי והגיון מעשי. כמובן שגם לגבר וגם לאשה יש יכולת שכלית ורגשית, אך כל אחד מהם זכה לתכונות מסויימות חזקות יותר מהשני, בכדי שישלימו זה את זו. אי אפשר להפסיק להתפעל מהחוכמה הרבה של מבנה האשה, גופה וגם נפשה, ולא מן הסתם התורה מציגה אותנו כמתנה אלוקית שניתנה לאדם. כח הזוגיות הוא לא רק היכולת לחיבור חומרי, אלא היכולת לחיבור רוחני ונפשי, באופן שבו הגבר והאשה משלימים זה את זו, מסוגלים להתאהב ורוצים לחיות לעד ביחד. רבים מגדירים את האהבה שבין גבר לאשה כאהבה החזקה ביותר שיש, וכמתנה הנפלאה ביותר שהכירו בחייהם, עד שאי אפשר לספור את כל שירי האהבה וההקרבה שנכתבו אודותיה. עלינו לזכור את יוצר הטבע האנושי שזיכה אותנו בחיבור הפנימי והגופני של הזוגיות, והמציא לנו את האהבה המדהימה הזו. הבורא נתן לגבר את המתנה הנפלאה ביותר שיש, את האשה והכח לאהוב אותה, כח הזוגיות, בזכותו זכה גם הגבר וגם האשה, ואלו מוכיחים לנו פעם נוספת עד כמה גדולה אהבתו של הבורא לבני האדם.

7. כח האהבה

הכח לאהוב, והיכולת להיות נאהבים, הוא הדבר הנפלא בתבל, והפיצוי הגדול ביותר כנגד כל הקשיים האישיים בחיינו. איננו מדברים על אהבה ספציפית אלא הכח לאהוב: אהבה של הורים לילדיהם, אהבה של ילד להוריו, אהבה של גבר לאשתו, אהבה שבין חברים יקרים, אהבה למורים והמחנכים, אהבה לבריאה ולבריות. כולנו יודעים שההנאה הגדולה ביותר בחיים נמצאת בכח האהבה שא-לוהים נתן לנו, בלעדיה אין לחיים טעם, אך בזכותה החיים מלאים יופי ותקווה. בזכות האהבה מחפש האדם את החצי השני שלו, מקים משפחה ודואג לילדיו. בזכות האהבה קשורה האמא לילדיה ורוצה בהצלחתם. האהבה לאחר היא כה חזקה, עד שאנשים יהיו מסוגלים להקריב את חייהם עבורה. 
הביטו כיצד ההורים לא מקנאים בהצלחת ילדיהם, אפילו כאשר ילדיהם מצליחים יותר מהם ומוכיחים כישרון נדיר - זוהי כוחה של אהבה שאינה תלויה בחומר. בזכותה אנשים מתחתנים, מביאים ילדים לעולם, עוזרים ודואגים זה לזה. ולמעלה מכל אלה, רק באמצעות כוחו האדיר של האהבה מסוגל האדם לאהוב את הבורא בכל לבו ובכל נפשו על אף כל הנסיונות והיסורים, ואפילו למות על קידוש השם. כח האהבה הוא הרגש החזק ביותר בבריאה, והדבר הטוב ביותר שקיים בעולמנו. הבורא למעשה נתן לאדם את המתנה הגדולה והיקרה מכל, המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת, את היכולת לאהוב ולהיות נאהבים. מכאן ההוכחה האולטימטיבית שהבורא רוצה בטובתו של האדם ואוהבו. אם הבריאה נועדה להרע לאדם אז לא היתה קיימת אהבה בעולם.

8. כח הרחמים

הבורא נתן לאדם יכולת מיוחדת במינה, את היכולת לרחם על האחר ולהזדהות עם סבלם של אחרים. האדם מטבע בריאתו מסוגל להזדהות ולהרגיש את הסבל של האחר, ואפילו של אנשים שהוא לא הכיר מעולם. האדם מסוגל להצטער ואפילו לבכות בגלל צערם של אנשים זרים, והוא מסוגל לעזור לאנשים זרים רק מתוך רגש הרחמים. האדם מטבעו מרחם על ילדים, הוא מרחם על אנשים נכים ומוגבלים, הוא מרחם על אבלים, והוא מסוגל לרחם גם על סבלם של בעלי חיים. הבורא נתן לאדם כח מיוחד במינו, באמצעותו דואג האדם לעשות חסד עם הנזקקים, לעזור לחולים, ליתומים, לאלמנות ולעניים. בלעדי כח הרחמים, לא היו מסוגלים בני האדם לחוש בצערם של אחרים, והם היו מתעלמים מסבלם של אנשים זרים. הבורא נתן לאדם את הכח המופלא הזה כדי שהוא יהיה מסוגל להרגיש את האחר, וגם לדאוג לאחר. בדוגמה זו אנו רואים כיצד הבורא דואג לאדם על ידי האדם, באמצעות הרחמים אותם הוא הכניס אל תוך ליבו. אילו רצה הבורא להרע לאדם, הוא לא היה נותן בליבו רחמים כלל, כך שהסובלים לא היו זוכים לעזרה ודאגה מאיש. ללא הרחמים היה זה עולם קר ואנוכי כמו עולמם של כרישים או אריות. אולם הבורא נתן לאדם את רגש הרחמים, דרכו לומד האדם כיצד הבורא מרחם עליו ודואג לו; באמצעות הרחמים דאג הבורא שבני האדם יעזרו אלה לאלה, יעסקו בצדקה וחסד בכל רחבי העולם, ולא יעלימו את עיניהם ממצוקתם של אנשים אחרים בעולם. כך הוכיח הבורא שהוא לא רוצה בסבלו של האדם, כי אם בטובתו. הרחמים אינם טבעיים, ולכן בכוחם להוכיח שהבורא הוא רחמן. מכאן אנו למדים שלסבל יש מטרה משלו, היות והבורא דאג להקל את הסבל בעולם על ידי מידת הרחמים.

9. אלף מתנות נפלאות

הבורא נתן לאדם חושים, תכונות ויכולות המאפשרים לו להנות מהעולם יותר מכל יצור אחר. הכותרת הזו כוללת רשימה ארוכה מאוד של הנאות, גשמיות ורוחניות שאי אפשר לספור. הבורא נתן לאדם את היכולת להנות מן הטבע, מזוגיות, מחיק המשפחה, מהילדים הרכים שנולדים לו, מהלימוד, ומכל דבר שיש לו בחיים. האדם זכה ביכולת דמיון, דיבור, מחשבה, יצירה, מוסר, אומנות ואפילו חוש הומור. 
זו עובדה שהבורא יצר עולם מופלא, והוא נתן לאדם גוף מופלא, שבאמצעותו מסוגל האדם להנות הרבה מאוד בחייו. היכולת להנות מיופי, מן הבריאה, מהמשפחה, ומכל דבר שהשגת בחיים, היא מכלול של אלף הוכחות לכך שהבורא רוצה בטובתו של האדם. חשבתם כמה פעולות ושרירים האדם מפעיל כדי לדבר, להוציא מילים, להביע את עצמו באמצעות שפה? רוב בעלי החיים הם אילמים ואין להם את היכולת לדבר גם לו היו מסוגלים לכך. הביטו בפנים האנושיות ותגלו שיש בהם שרירים דקים יותר מכל בעל חיים, כי באמצעותם אנו מביעים את התחושות והרגשות הדקים ביותר שלנו. קיבלנו מן הבורא גוף נפלא שהוא פאר היצירה, עד שהוא מכונה בספרים "המכונה שלא תאמן". יש לנו חושים נפלאים ומח מדהים: ראייה צבעונית ותלת-מימדית, שמיעה בסטריאו, חוש הטעם, חוש הריח, חוש המישוש, ידיים מורכבות עם אצבעות מדוייקות ואפילו גבות שמונעות את כניסת הזיעה לעיניים. אנו יצורים אסתטיים וסימטריים, ואפילו צורת הגדילה של הזקן והשיער מעידים על חוכמה עליונה. אנו כל כך רגילים לחושים שלנו עד שאנו שוכחים להתפעל מהם. איננו מסוגלים לדמיין אפילו לרגע חיים בלי ראייה או שמיעה, ולמרות זאת איננו חושבים על מתנות נפלאות אלו בכל יום. האדם קיבל את היכולת לראות, ולהנות מראייה רחבה של העולם סביבו, עם תחושת עומק ומראה צבעוני שאין לרוב בעלי החיים. כך מסוגל האדם להנות ממראות וצבעים, מנופים מרהיבים ואפילו ממבט בעלה ירוק; הבורא נתן לאדם את היכולת להריח ולטעום, ובזכותם מסוגל האדם להנות מטעמים וריחות רבים מספור, המאכלים והמזון שאנו מכניסים לגופנו בכל יום; הבורא נתן לאדם את היכולת להחזיק, לממש, להרגיש, לשבת וגם ללכת, וכך מסוגל האדם להסתובב בעולם בקלות ולגעת בכל מה שסביבו, להנות ממגע ומתחושה, היוצרים קשר חשוב גם בזוגיות. הבורא נתן לגבר והאשה את הקשר הזוגי המאחד אותם, היכולת להתייחד בשמחה ולהביא ילדים לעולם. הבורא נתן לאדם גוף מופלא ומתוחכם מאין כמותו, ואין כלי מתאים ממנו להבעת הרגשות והמחשבות שלנו. קיבלנו את היכולת לדבר והפנים שלנו מסוגלים להביע אלף תחושות ורגשות יותר מכל בעל חיים אחר בטבע. כל העובדות הללו מוכיחות שהבורא ביקש להטיב לאדם, ואינו מבקש את צערו של האדם. רק בגלל שהאדם קיבל גם את כח ההרגל, הוא לא מתפעל בכל יום מחדש על כל המתנות הנפלאות שיש בחייו. 

אילו היה רוצה הבורא שהאדם יצטער ויסבול מחייו, הוא לא היה נותן לו את הכח להנות מכל כך הרבה תכונות ויכולות. קיבלנו גוף מדהים ויכולות רוחניות שאין לאף יצור אחר בטבע. והכי חשוב, קיבלנו את היכולת להנות ולהתפעל מכל מה שיש לנו, וזוהי ההוכחה לכך שהבורא אינו רוצה בסבלו של האדם כי אם בטובתו והצלחתו, הבורא רוצה שהאדם ישמח ויהנה מהבריאה, ואילו לסבל יש מטרה בלתי נמנעת שצריך להבין.

10. הבורא נתן לאדם את התורה ומשמעות החיים, ולא נטש אותו

הבורא נתן לאדם את התורה ומשמעות החיים, ולא נטש אותו: 
הבורא יצר את האדם עם שאיפה מיוחדת למשמעות דתית בחיים, בדרך זו נתן הבורא לאדם את היכולת להכיר בו, להשיג את הוראות היצרן, לדעת שיש נשמה וחיים אחרי המוות, וגם להבין סוף כל סוף את משמעות הסבל ותכלית החיים. כל אלה עוזרים לאדם להתגבר על הסבל והיסורים, כאשר הוא יודע שיש לקיומו תכלית, כאשר הוא יודע שזה עולם נסיון ושיש חיים אמיתיים יותר לאחר המוות. את הדברים האלה מבינים כל בני האדם, ואפילו הגויים, כי הבורא טבע את הידיעות הללו בנפש האדם. לכן הם הפכו לעיקר ותכלית כל דת, היות והם נמצאים בתודעתו של כל אדם. היכולת להשיג משמעות בחיים, להכיר את תורת האמת ותכלית הבריאה, היא בעצמה ההוכחה לכך שהבורא רוצה להטיב לאדם, והוא ברא אותו עבור תכלית מיוחדת. מכאן שהסבל הוא רק אמצעי בבריאה אך לא התכלית, ואין הבורא מעוניין בצערו של האדם, כי אם בטובתו של האדם והצלחתו התכליתית.

*) ההוכחה הבאה לא כלולה ברשימה, כי רק מי שניסה להתקרב לקב"ה בכוחות עצמו יכל להכיר באופן אישי את אהבתו: האדם קיבל את המתנה המדהימה ביותר בבריאה כולה, שאין חומר או חי שישווה לה, דבר שאין לאף אחד מבעלי החיים: נשמה אלוקית. כולם יודעים שהאדם הוא היחיד שזכה בתבונה, בכח דיבור ובחירה חופשית, אך הנשמה נותנת הרבה יותר מזה... האדם מסוגל לשלוט במצבו של העולם ולהחליט על גורלו האישי ועל נתיב חייו, האדם לבחור בין טוב לרע, להכיר בבוראו או להכחישו, ורק הוא יכול להתפלל ולבקש עזרה והדרכה מהקב"ה ולראות אותו בחייו! לימדונו חז"ל שהנשמה שקיבל האדם היא חלק אלוק ממעל, היא נצחית. האדם זכה להיות הבריאה המיוחדת בתבל, כי הוא היחיד שקיבל נשמה אלוקית, יש בו את היכולת להגיע לדרגה גבוהה ממלאך, להביא את העולם לתיקונו וגאולתו השלמה, ולהגיע עם מותו אל יוצרו הנצחי שברא אותו. מה שללא ספק מוכיח שהקב"ה אוהב את בני האדם כבניו, בגלל הקשר האלוקי שיצר בנשמתנו, והזכות שניתנה לנו להכיר בבוראנו ולתקשר עימו. נסו בעצמכם ותיווכחו באהבה זו: מצא לעצמך פינה שקטה ודבר עם הקב"ה במילים שלך, בפתיחות אך בכבוד, דבר עימו על ההתלבטויות והקשיים שלך, ותגלה להפתעתך כיצד הקב"ה מתגלה אליך בחייך הפרטיים, בעזרה בלתי צפויה, בעצה שמגיעה לפתע משום מקום, בדלתות חדשות שנפתחות, בזמן ובעיתוי הנכון ביותר (עצה זו נאמרת לבני כל הגילאים, גברים ונשים כאחד). הכר את כח התפילה שלך, את כח הנשמה שקיבלת, למד את התורה וגלה את הקשר שהיהדות נותנת לך עם בורא עולם, ואז תדע שהקב"ה באמת אוהב אותך כבנו.

* * *

כפי שקל לראות, א-לוהים ברא את העולם טוב מטבעו, כשיש בו נסיונות וקשיים איתם אנו צריכים להתמודד עד מותנו. הבורא יצר תרופות רבות כדי להקל על הסבל של האדם בעולם הזה, כדי להתמודד עם הסבל ואף כדי להתגבר עליו. הבורא הוא רופא הגוף וגם רופא הנפש, והוא יצר באדם טבעים אשר יעזרו לו להתמודד עם הקשיים והצרות, ולאהוב את החיים על אף היסורים. חקירה אובייקטיבית של הבריאה מגלה שרצונו של הבורא הוא להטיב לאדם, ומכאן שיש לקיומו של הסבל תכלית וסיבה מיוחדת משלו. היכולות שנתן הבורא לאדם מוכיחות יותר מאלף עדים כי הבורא רוצה בטובתו של האדם ולא בצערו; יכולות כמו אהבה, רחמים ומשמעות, מלמדות שיש תכלית מיוחדת לקיומו של האדם - ומכאן אנו למדים שישנו הסבר וגם תכלית מאחורי קיומו של הסבל - גם אם אלה נסתרים מאיתנו בעולם הזה.

בברכה,

דניאל בלס.