מישל אלבז: "רוצה להגיע לקיסריה בקדושה"

מישל אלבז (רוזן) בכלל לא התכוונה לשיר לנשים בלבד. היא רצתה ללכת על כל הקופה, והייתה בעיצומה של בניית קריירה מוזיקלית מצליחה, יחד עם האמרגן רוברטו בן שושן. אבל השורשים שלה, אותם ספגה מהבית, היו נטועים בה עמוק מדי, כך מסתבר. רגע לפני הפריצה הגדולה, וקצת אחרי סינגל ראשון ששחררה לרדיו וזכה להשמעות בלתי פוסקות – מישל אלבז החליטה לוותר על הכל למען האמת, ולחזור הביתה, תרתי משמע.

אלבז, 24, למי שעדיין לא זכה להכיר, היא אחותו של הזמר גד אלבז, הגדולה בין שבע אחיות, וגם ביתו של הזמר בני אלבז - מה שעשוי להסביר מעט את המשיכה שלה למוזיקה. "מגיל קטן תפסתי מיקרופון ושרתי בבית", היא מספרת. "בכל שבת היינו עושים תחרות מי שר יותר גבוה, ושרים באופרה כל מיני פסוקים בסידור. תמיד ידעתי שאני רוצה להתעסק במוזיקה. בלימודים, הראש שלי היה בכלל בחלומות על הבמה, שרה עם נגניות. זה מה שרציתי כל הזמן, וזו הייתה המטרה". את הכישרון שלה גילתה לראשונה המורה למוזיקה בבית הספר חב"ד נס ציונה בו למדה, כשאלבז היתה בת שמונה בלבד, ומאז החלה להופיע בקביעות בכל הכנסים של בית הספר לאורך השנים.

"אבא בכה ואמר לי: אני לא יכול לעצור אותך, אבל אני אתפלל עלייך'

כאמור, למרות שהתחנכה כל חייה בבית חרדי, כשהגיעה אלבז למרומי גיל 16, משהו קרה לה. "בגיל 16 הרגשתי שאני רוצה לעשות עוד, שאני מבוזבזת ושאני יכולה הרבה יותר מאשר להופיע בבית הספר", היא מסבירה. "רציתי ליצור מוזיקה. הרגשתי שזה לא מספיק לי. לא חשבתי על זה שזה יהיה מול גברים, רציתי פשוט לפרוץ החוצה. החלום שלי היה, שכל ילד בן ארבע ישיר את השירים שלי.

"ואז באתי לאבא עם הבשורה, שאני רוצה להיות זמרת גדולה. הוא אמר לי: 'אין בעיה, נוציא לך דיסק לנשים ותצליחי'. אבל אני התעקשתי, ואמרתי לו שאני רוצה לשיר לכולם, ולא רק לנשים. לא אשכח איך הוא אמר לי בכאב: 'קול באישה ערווה! אחרי כל מה שחינכתי אותך'. ואני התעקשתי וביקשתי שייתן לי לנסות. אחרי דין ודברים, הוא הוריד את הראש, הזיל דמעה, ואמר לי: 'אני יודע מה זה אומן בנשמה, ומה זה הדחף והרצון להוציא החוצה. אבל אני גם יודע, שלא ככה חינכתי אותך, ושזה לא מה שרציתי. אני יודע שאני לא יכול לעצור אותך כרגע, אלא רק להתפלל עלייך'. ואני לעולם לא אשכח את המילים האלה. ומאז הוא באמת התפלל עליי.

"אמא לעומתו, היתה בוכה לי בדמעות. בזמן הדלקת נרות של שבת למשל, היא היתה מדברת איתי דברי מוסר. בגדול, ההורים שלי קיבלו את זה ולא נלחמו בי, רק טפטפו לי כל הזמן באהבה דברי מוסר. היום בדיעבד, אני יכולה לומר, שהגישה שלהם היא שעזרה לי המון להתקרב אחר כך בחזרה. המצפון שהם השאירו לי, שיש בורא עולם, והוא מסתכל עליי, שאני בת ישראל ויש לי כבוד שאני צריכה לשמור עליו, והסבירו לי שאיפה שאני רוצה להיות יהיה לי קשה לשמור את זה. בכל מקום שהייתי בו זכרתי את זה. זה מה שהחזיק אותי מול הקב"ה".

ההצלחה: "זה היה כאילו שמו ילדה טובה בתוך גיהינום"

קצת אחר כך, כבר הוציאה אלבז לרדיו את השיר הראשון שלה, שנקרא "אתה המלאך שלי". מהר מאוד, זכה השיר להשמעות רבות בתחנות השונות, ואף הגיע למקום השני במצעד ההשמעות של אחת התחנות המובילות ("היום החזרתי את השיר הזה בתשובה ואני שרה אותו לה' בהופעות שלי"). השמחה של אלבז לא ידעה גבול.

מהר מאוד, התקשר אליה סוכן האמנים רוברטו בן שושן, והציע לה לחתום אצלו על חוזה חלומות, שיהפוך אותה לכוכבת כהבטחתו. "הוא החתים אותי על חוזה בן שבע שנים, שמי שמבטל משלם לו 25,000 $ קנס, ופשוט אמר לי שהוא הולך לשנות לי את החיים ולקדם אותי".

אבל מציאות לבד וחלומות לבד: מהר מאוד הבינה אלבז שהחלום אותו רקמה, הוא לא יותר מאשר אשליה אופטית. "הייתי כמו בובה על חוט שעושה מה שאומרים לה", היא מספרת. "הייתי באולפני הקלטות עד השעות הקטנות של הלילה, ונחשפתי לעולם אחר לגמרי ממה שחשבתי. זה היה כאילו שמו ילדה טובה ותמימה בתוך גיהינום. אין ספק שרוברטו דאג לי, שאגיע עד הבית במונית ספיישל כל פעם, וניסה לשמור על התמימות שלי, אבל במקום הזה אתה מאבד אותה נורא מהר. ראיתי המון אנשים בקלקלתם.

"לאורך כל הדרך, המצפון היה מציק לי, המוסר של אבא לא עזב אותי. הייתי משתיקה אותו בכך שאני עושה מוזיקה ומגשימה חלום. בשלב כלשהו, הלכתי לרב של המשפחה, הרב בועז גבריאלי, וביקשתי ממנו ברכה, והוא אמר לי:  'מה את רוצה? את עושה כבר מה שאת רוצה, קליפ, אלבום. איזה ברכה עוד את צריכה?'. ביקשתי ממנו שהמצפון ייעלם, והוא צחק ואמר לי: 'את שומעת את עצמך? אדם יהודי, כמה שהוא יהיה רחוק מה' יתברך, הקב"ה תמיד יהיה בלבבו ובמחשבתו, ואת זה אי אפשר לקחת ממנו'".

בשלב זה, הידרדרות נוספת במצבה הרוחני של אלבז. "יום שישי אחד מתקשרת אליי חברה חדשה מהסוכנות של רוברטו, ואומרת לי: 'אין דבר כזה זמרת שומרת שבת, זה לא הולך ביחד. איך תופיעי ככה?' אמרתי לה שאת שבת אף אחד לא ייקח ממני, אז היא הציעה שאם לא יוצאים, אז לפחות נשב בגינה. אצלנו בבית זה היה חוק, שבשבת כולם ביחד, באווירה של שבת, הולכים לבית הכנסת, יושבים סביב שולחן השבת. אפילו לרדת לגינה זה לא היה מקובל. אבא תמיד היה אומר לנו: 'מי שרוצה אתכם – שיבוא אליכם'. אבל איתי הוא נהיה לגמרי אחר, הוא שינה את הגישה שלו ונהיה יותר עדין ויותר מסביר.

"וכך התיישבנו בגינה אני והחברה מדי שבת, והתרגלנו לעניין, לאט לאט התיישבתי איתה באוטו, עד שבסוף כבר נסענו בשבת. היא אמרה לי: 'אבל את לא עושה כלום, את רק יושבת לידי, אין לך מה להתרגש, זו אני שנוהגת'. אבל הייתי מבוהלת. הרגשתי נורא. הרגשתי ששברתי איזשהו מחסום, אחרי שכל חיי שמרתי תורה ומצוות, ובבום אחד שיניתי הכל. הרגשתי שעולמי חרב עליי עכשיו. בסיום הנסיעה יצאתי מהרכב, הסתכלתי לשמיים, וביקשתי מה' שלא יזכור את זה, ושזה יהיה בינינו.

התאונה: "אין לי מושג איך נשארתי חיה"

"במוצ"ש אותה שבת חזרתי לשגרה ויצאתי לבלות. בסביבות 4-5 בבוקר, כשחזרתי הביתה במונית ספיישל, נהג שנסע מולנו לא עצר בתמרור עצור ונכנס בנו בתאונה חזיתית. אני ישבתי מקדימה, ליד הנהג. כשיצאתי מהאוטו, ראיתי שכל האוטו מחוץ, במיוחד בצד שלי. כל מי שהיה ברכב נפגע, נהג המונית קיבל מכה חזקה בראש, ואני יצאתי בלי שריטה. ואני יוצאת מהרכב ובוכה. מסתכלת על האוטו שנהרס כולו, והבנתי שעברתי תאונת דרכים קשה, ואין לי מושג איך נשארתי חיה. היום אני מבינה שזה כנראה בגלל שיש לי שליחות בעולם.

לאחר התאונה החלה אלבז להתפכח. " הרגשתי שהקב"ה לא מעניש אותי, אלא מחבק אותי וקורא לי לחזור. ואז הכל צף ועלה חזרה: אבא, השבת, לכה דודי של אבא. פתאום כל זה היה חסר לי. הבנתי גם שהעולם שם לא בשבילי, והקב"ה רוצה אותי במקום אחר לגמרי, ונמאס לי להדחיק את זה".

מיד לאחר מכן השתתפה אלבז במספר סמינרים לקירוב לרווקות, של הארגונים צוהר וערכים, ושם גמלה בליבה ההחלטה הסופית לבטל את החוזה עם בן שושן, בכל מחיר, ולהפסיק לשיר בפני גברים. זאת, למרות שזכרה היטב את עניין הקנס בגובה 25,000$ שהיתה עתידה לשלם במידה ותבחר לבטל את החוזה.

"ידעתי שה' יהיה איתי. באתי לרוברטו בן שושן, ואמרתי לו שהעולם שלו לא בשבילי, שאני רוצה לחזור חזרה לאבא שלי שבשמיים, ולאבא שבבית. זה היה חודשיים לפני שהייתי אמורה להתגייס ללהקה צבאית, והוא אמר לי: 'אסור לך לוותר! עוד קצת את עם אלבום וקליפ ביד!'. כשהוא הבין כמה אני נחרצת, להפתעתי, הוא קימט את החוזה ואמר לי: 'מישל, בתור יהודי, אחד הדברים שאני לא יכול להתווכח איתם זה אמונה של אדם'. הוא אמר שהוא הרגיש מצפון מהרגע הראשון שלקח אותי. על כך שהוא הולך להרוס בחורה כל כך תמימה וטהורה. בכל פעם שעליתי לבמה, הוא סיפר לי שהמצפון שלו הציק לו, ועכשיו הוא הרגיש שהקב"ה הוריד ממנו אבן מהלב. תראי מה זה יהודי, בכל אחד יש ניצוץ גדול כזה, שיכול לשנות עולמות. זה מדהים".

במקביל, החליטה אלבז לסיים קשר רומנטי שהחלה חודשיים קודם לכן, עם בחור חילוני שהכירה, שהיה חסר כל קשר ליהדות. "באתי לאותו בחור ואמרתי לו שאני רוצה שניפרד כי אני רוצה לחזור חזרה, ולהיות בת של מלך. אבל הוא לא ויתר. הוא התחיל לשמור שבת ולהתחזק, ואני במקביל נכנסתי למדרשה".

כך, במשך תקופה ארוכה, נסעה אלבז כל ערב במסירות נפש באוטובוסים מנס ציונה לבני ברק, כדי  לשמוע שיעורים במדרשית סלה ("עד השבוע של החתונה ממש"). במקביל, הבחור המדובר התחזק אף הוא – ובשלב כלשהו, החליטו השניים להינשא. "לפני ששנינו התחזקנו, תכננו להתחתן בחתונה מפוארת, שאינה מופרדת, ותכננו כבר איך ניכנס ביחד וכמה שמלות יהיו לי. מה שמדהים הוא, שאחרי שהתחזקנו, עשינו בדיוק את החתונה שחלמנו עליה, אבל בהבדל אחד: היא היתה בהפרדה. הופיעו בה כל מי שרק רציתי: אבא שר לנו, וגם גד אחי, מידד טסה ואביעד גיל, ועוד המון מוזיקאים שומרי תורה ומצוות. עשינו גם כניסה מרשימה, כמו שחלמנו. אמנם כל אחד נכנס לבד, אבל היינו כל הזמן עם ה', הייתה מחיצה, והיינו שלמים לחלוטין עם ההחלטה הזאת. עד היום אנשים זוכרים את החתונה שלנו. היו לנו מאות מוזמנים, רבים מהם היו חילוניים, שהכרתי בתקופת הפרסום שלי. כולם התרגשו בטירוף. היה קידוש ה' גדול מאוד".

היום מישל ושגיא רוזן נשואים באושר, והורים לאביגיל, יעל ויוסף עובדיה ("הוא נולד עוד לפני פטירתו של מרן, וקראתי לו ככה כי אבא שלי קשור אליו בלב ונפש").

"זו הגאווה שלי, שבעלי לומד כל היום"

אלבז מתארת, שהחיים אחרי החתונה היו רחוקים מלהיות קשורים למוזיקה. "עבדתי בכל מיני עבודות רגילות, כמו שירות לקוחות. לא התעמקתי במוזיקה, התעמקתי בזוגיות שלי". בעלה של אלבז, נכנס לכולל של אברכים, שם הוא לומד במשך יום שלם עד היום. "זו הגאווה שלי, לשלוח את בעלי ללמוד. אמן שתמיד יהיה בי הכח שהוא יהיה אברך. זה לא מובן מאליו. הוא רצה להיות אברך, ואני החלטתי שאם זה מה שה' רוצה - זה מה שאני עושה, למרות שלפעמים זה לא פשוט. אני מרגישה איך כשמוסרים נפש לקב"ה -  הוא מחזיר לך את זה בריבית, והאמת שגם אם הוא לא היה מחזיר, הייתי מוסרת נפש למענו". בהמשך הספיקה גם לנהל עד גיל 21 מדרשה ביבנה, יחד עם דוגמנית העבר תמי בן-ישי, מדרשה שקיימת עד היום.

גאה שבעלה לומד תורה

שנתיים לאחר מכן, החל החיידק המוזיקלי שבה להציק שוב. "שאלתי את עצמי לאן? איך אני אקדם ואגשים את עצמי מכאן? ידעתי שהמשפחה תיתן לי את הדחיפה הראשונית, אבל לא ידעתי עם מה להתחיל, ואבא וגד כיוונו אותי מאוד. היו לי גם הרבה חששות, כי אז זה היה תחום לא מפותח בעולם הדתי, הייתה בו חדווה לוי בעיקר, היום הוא גדל. חששתי גם, שנשים יבואו להופעות שלי בגלל גד ואבא, ולא בגלל מישל בעצמה. אבל ראיתי שזה הולך ומביא קהל, ואני כשלעצמי מסקרנת נשים. גם לא ידעתי איך אני אסתדר עם הילדים וההופעות".

ואיך את באמת מסתדרת?

"אני קוראת לזה 'שוויון בנטל', או 'יד לוחצת יד'" (צוחקת). "בעלי לומד כל היום, ואני כל היום עם הילדים ולפעמים עם בייביסיטר. בערב אני יוצאת להופעות, ובעלי מארגן ומרדים אותם. בנישואין חייב להיות שוויון בנטל. בעלי יודע שאני לא אישה רגילה, אני עובדת קשה בלילה, והוא איתם ומסתדר".

השלב הבא: פרויקט IMR

אלבז מספרת שבמהלך ההופעות שלה, היא פוגשת נשים ונערות רבות, שנמצאות בדיוק במקום שבו היא היתה רק לפני כשמונה שנים. "אני זוכרת איך בגיל 16 כל כך רציתי לשיר, ויכול להיות שאם היה משהו גדול יותר במגזר, לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי. אני פוגשת רבות, שחשות שחבוי בהן כישרון, שיש להן חלום, אותו הן רוצות להוציא מהכח אל הפועל, ואינן מוצאות את דרכן לכך בעולם היהדות. ויש מי שמתפתות ומגיעות בסופו של דבר להופיע בציבור הכללי בגלל זה".

בדיוק לשם כך, הקימה אלבז את IMR" הפקות". "בעזרת המנהלת האישית שלי, רונית קמר", היא מסבירה, "אני רוצה להגשים חלום לכל אחת שיש לה את הכישרון. בין אם זה מנגנת, מתופפת, משחקת. התכנון הוא לעשות אודישנים, לרכז את הכישרונות האלה וליצור מחזמר לנשים. זה כרגע אמנם רק בהתחלה, אבל יש לנו הרבה שאיפות, והכל על טהרת הקודש ובהתייעצות עם רבנים. לא נפגע לעולם בקדושה של בת ישראל".

מעבר לכך, מבקשת אלבז להעביר מסר חשוב לציבור הנשים: "הייתי בהופעה לא מזמן, ומהלחץ של הזמן, לא אישרו לי לעלות על הבמה. ניסיתי בכל אופן לעלות, והיו שם כמה נשים שאמרו: 'לא באנו לשמוע שירים, אלא הרצאה'. קיבלתי את זה באהבה, אבל אני מוכרחה לומר שיש לי תחושה, שבעולם הדתי לפעמים לא יודעים להעריך את המוזיקה כמו שצריך. נשים נוטות לזלזל בהופעות וללכת לשמוע רק הרצאות, וזה לא נכון. בעיני למוזיקה יש את הכוח שלה לחזק, לא פחות מהרצאות".

"בשלוש דקות של שיר אפשר לקרב יהודי"

דומה שחמש שנים אחרי, מישל אלבז מסמנת לעצמה מקום של כבוד, עם שני אלבומים, "מי כמוך אלי", ו"חייכי בחייך", והיד עוד נטויה עם אלבום שלישי שבדרך. העיסוק העיקרי שלה כיום, הוא הנחיית ערבי הפרשות חלה, והופעות בפני נשים בכנסים וארועים. "לבוא היום להופעה, שנשים מכירות את השירים שלי, זה הישג וכיף, ואני מתפללת כל הזמן להמשיך להיות אהובה בעיני אלוקים ואדם", היא אומרת בחיוך. 

"היום אני יודעת להעריך את המתנה שה' נתן לי, שהיא לגרום להרהורי תשובה לנשים דרך המוזיקה, 'בקולי אעורר שמו'. אני חושבת שהרהורי התשובה שאפשר לגרום ליהודי בארבעים דקות של הרצאה – אפשר לעשות גם בשלוש דקות של מוזיקה טובה בקדושה. אני רואה את זה כל הזמן. איך נשים יכולות לבכות מארבע דקות של שיר. מבחינתי אין דבר יותר גדול ממוזיקה, מלגעת בנשמה של הבנאדם".

היום במבט לאחור, את שלמה עם הבחירה שלך?

"מאוד. למרות שאין הופעה שלא אומרים לי: 'לכי תעלי על במה, את מבוזבזת'. כל הזמן אומרים לי שאני במקום הלא נכון, אבל אני לא נשברת. היום אלה משפטים שחולפים לי ליד האוזן כי אני יודעת מה התכלית, וזה מה שמחזיק אותי. בסופו של דבר, אני יודעת שמסירות נפש תמיד משתלמת בסוף".