הכישלון שהפתיע - מיומנו של יוצר

בטור הקודם סיפרתי על הקושי שגיליתי בתחילת העבודה עם הלהקה. גיליתי שהביטחון העצמי המופרז שהיה לי - רק כיסה על חוסר הידע שלי, וברגע שהתחלנו לעבוד על חלוקת התפקידים והקולות בלהקה, גיליתי שקשה לי לשיר כשאנשים נוספים שרים הרמוניות יחד איתי. בהסתכלות לאחור, בהתחשב בתובנות שיש לי היום דרך תורת החסידות, אני מבין שזה נבע מחוסר ההקשבה שהייתה לי לזולת, ומתוך ההסתכלות הסובייקטיבית שהניעה אותי כשאני רואה רק את עצמי ואת האינטרסים שלי.

בסופו של דבר, לאחר חזרות מרובות, הצלחנו להעמיד את המופע על הרגליים, והנה מסתמן לו באופק מחזור הגיוס הראשון של החיילים הקרביים - שבפניהם אנחנו עומדים להופיע. ההתרגשות עטפה את כולנו במין תחושה מיוחדת ומקרבת. פתאום הריבים והמחלוקות היו שוליים, ונראו לנו כלא חשובים. זה מרגיש לי כמו התחושה שמלווה את היהודים שגרים בחו"ל, לקראת העלייה שלהם לארץ ישראל. הם יכולים לריב ולא להסתדר כשהם גרים שם בגולה, אבל ברגע שהם מחליטים לעשות עליה לארץ, כל המחלוקות זזות הצידה והציפייה לקראת ההתחלה החדשה מקרבת אותם ועוטפת בתחושת ערבות הדדית, כאילו שאם אחד לא יצליח - זה יהיה הכישלון המשותף של כולם.

היום הגדול הגיע – ההופעה הראשונה שלנו כלהקה מתחילה ממש בעוד כמה שעות. ישבנו יחד ושיתפנו זה את זה בחוויות ובדברים מצחיקים. חיזקנו האחד את חברו ודאגנו להעלות את המורל כדי שכולנו נעלה על הבמה בשיא הכוח. פתאום הבנו שאנחנו כוח אחד, ואם אחד מאיתנו מפשל - זה יהיה הכישלון של כולנו. זה מדהים שאותם ארבעה אנשים שיושבים עכשיו יחד, קרובים יותר מאי פעם, רק לפני כמה שבועות רבו וצעקו אחד על השני בצורה שהרגישה כאילו לעולם לא נהיה חברים. המתח שליווה את העבודה הקשה של הכנת המופע, פתאום הפך לאנרגיה שמקרבת, ולא לכזו שמרחיקה, כמו שהיה עד עכשיו.

אחרי רגעים יפים של אחדות, עלינו למופע הבכורה שלנו כלהקת הבקו"ם. בזמן האמת, על הבמה, מרוב ההתרגשות שכחתי את כל התפקידים שלי, זייפתי ושכחתי את המילים של השירים לא פעם. זה היה פשוט נורא. בסוף ההופעה רציתי לברוח רחוק, אבל אורי, המנהל המוזיקלי של הלהקה, כבר קבע איתנו לפני שהתחילה ההופעה - שניפגש אחרי ההופעה לשיחת משוב. אין ברירה, אצטרך להתמודד עם הכישלון שלי, זה שגרר את כולם יחד איתו לחוויה ממש לא נעימה. הקהל היה קר ומנוכר, צעקו לנו כל מיני דברים במהלך המופע, וללא ספק זה קרה בגלל שהמופע לא היה מוצלח.

הגעתי לנקודת המפגש שסיכמנו לשיחת המשוב, ולמרבה ההפתעה שלי - כולם חיבקו אותי והרעיפו עלי אהבה ומחמאות. לא הבנתי מה קורה פה, אולי הם לא שמו לב ? לא, אי אפשר שלא לשים לב למה שקרה איתי שם על הבמה. זו יכולה להיות הזדמנות מצוינת בשבילם כדי להחזיר לי על היהירות וההתנשאות שלי, אבל הם בחרו לעטוף אותי ולנחם. כנראה שזה משהו בעצם הנשמה של כל יהודי. אנחנו יכולים לריב ולהיות חלוקים על מלא דברים במשך החיים, אבל בשעת האמת – אנחנו נחבק ונעטוף, ננחם ונשכח מכל מחלוקות העבר. אורי סיכם את המשוב על ההופעה במשפט קצר – "כל הכבוד לכם על טבילת האש, יחסית למופע ראשון זה לא היה כזה גרוע, ציפיתי שיהיה הרבה יותר רע". באופן מפתיע אפשר לקחת את זה אפילו כמחמאה, והדבר הכי מפתיע היה, שלאורך כל פגישת הסיכום הזו, אף אחד לא דיבר על מישהו ספציפי, זה היה של כולנו יחד, לטוב ולטוב יותר שיהיה בעתיד.

עם ישראל הוא גם סוג של להקה. בזמן הגלות יש לנו מחלוקות אחד עם השני, יש כל כך הרבה זרמים ביהדות וכל אחד חושב שהרבי שלו הוא הגדול ביותר מכולם. אנחנו יכולים לריב ולחלוק אחד על השני בלי סוף, אבל ברור לכולנו ולא פעם הוכחנו את זה, שבשעת האמת – אנחנו נמצאים על האוניה הזו יחד. אם מישהו אחד יעשה חור בקרקעית החדר שלו, המים ייכנסו והאוניה כולה תטבע, וזה ברור לנו כשמש. כשזה מגיע לדברים החשובים באמת, ל"הופעה", אנחנו מתאחדים תחת מטרה אחת משותפת, וגם אם לא נגיע לתוצאה המושלמת בפעם הראשונה – נמשיך ונשתפר, נצמח ונעלה מחיל אל חיל, עד שנגיע לשלמות. בסופו של דבר נדע גם להעריך את הדרך שעברנו, ובזכות כל צעד אחד אחורה, נתחזק ונצעד עשרה צעדים קדימה.

בטור הבא אספר לכם על ההגעה לנקודת השלמות. במובנים של הלהקה שלנו, זו הייתה ממש הגאולה האמיתית והשלמה. וזה לא קרה מיד, לקח לנו עוד שני מחזורי גיוס שהופענו בפניהם, ואפילו שרון הספיקה להשתחרר מהצבא ובמקומה נכנסה זמרת חדשה בשם שירה. ואני, שהייתי הכישלון הגדול והלא מוצלח של הלהקה, הפתעתי את כולם בגדול. בעיקר הפתעתי את עצמי, כשגיליתי משהו מאוד מיוחד שאני יודע לעשות, וזה מה שהפך את המופע שלנו לחוויה סוחפת ובלתי נשכחת.

הפעם החלטתי לשתף אתכם בשיר קסום של רועי לביא - "עד אליך", שיר שפורט על מיתרי הלב ומזכיר לנו כיצד דווקא מתוך הדברים שעברנו ועודנו עוברים, צצות הזדמנויות חדשות שלא תמיד אנחנו יודעים לשים לב אליהן.. ובסופו של דבר הכל מדויק בתכלית הדיוק. הקב"ה מוביל את כולנו בדרך אחת – הדרך לגאולה האמיתית והשלמה.