על מוות קליני באמצע הימורים בלאס וגאס

עדות מעניינת על מה שחווה במוות הקליני מספר אמריקאי ושמו ג'ק:

הייתי בלאס וגאס, באמצע מועדון הימורים, כשחשתי כאב חזק בחזה, וקיבלתי התקף לב. הרגשתי שאני יוצא במהירות מתוך גופי, ונכנס לתוך חלל לבן. הכול היה שם לבן. לא הייתה שם טיפת צבע או כל חפץ. רק לבן לבן... הרגשתי פחד גדול. אימה. בדידות. לא הבנתי לאן נעלם הכול, אשתי, המכונית שלי, הבית שלי, לא ראיתי כלום. לפתע שמעתי קול, שכאילו חדר לתוך מחשבותי -

הקול אמר:" זהו הנצח שלך... "

האימה התגברה. מה?! כך אהיה לנצח, בתוך השיממון הזה, בלי כלום? רק צבע לבן חלול?!...

צעקתי לכיוון הקול: "מה עלי לעשות כדי לצאת מהמקום הנורא הזה, ולא לחזור לכאן לעולם?!... "

והקול ענה: "תתאמץ לדעת אותי... " (באנגלית: "gettoknowme…")

באותו רגע, הצליח צוות ההצלה שהזעיקה אשתו, להחזיר את נשמתו של ג'ק לגופו, והוא חזר לחיים. מאז הוא מסתובב ומספר את הסיפור הזה לכל מי שמוכן להקשיב.

ראיית השכר המצופה בגן עדן לפני הפטירה

ברגעים האחרונים לפני פטירתו של אדם צדיק, הקב"ה מוליכו למקומו הראוי לו בגן עדן ומראה לו את שכרו המיועד לו בעולם הבא, ועל כך נאמר בספר תהלים (פה, יד): "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו".

("אדרת אליהו" בראשית יח, א).

וכך מובא במדרש רבה (חיי שרה סב, ב): "כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבוא, ומראה להם הקב"ה עד שהם בעולם הזה מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם".

(לפי "אוצרות אחרית הימים" (חלק רביעי, פרק ו', עמוד כ))

מתי מראה הקב"ה לאדם את חלקו בעולם הבא?

 "אימתי מראה הקב"ה (לבני האדם) היוקר שהוא מתוקן להם? סמוך למיתתן... "

(ילקוט שמעוני, תהלים רמז תתעד)

משל למה הדבר דומה: למלך שערך סעודה גדולה, ולפני שהאורחים סעדו את לבם, המלך הראה להם את התפריט העשיר המוכן עבורם. כך גם הקב"ה, לפני שהוא מביא את הצדיק לגן עדן, הוא מראה לו לפני פטירתו את השכר שהוא עתיד לתת לו.
כאשר הצדיק רואה את מתן שכרו בעולם הבא, הוא עוזב את העולם הזה מתוך עונג נפלא, מתוך סיפוק שאין כדוגמתו ומתוך תחושה עצומה של "ותשחק ליום אחרון" (זוהר פרשת ויקהל).

(ריקאנטי על ספר דברים פרק יד פסוק ח)

בשעת הפטירה רואה הנשמה את אור האין-סוף של הקב"ה

ראוי לציין כאן את דברי חז"ל:

"הרי הוא (החומש) אומר: כי לא יראני האדם וחי (שמות לג) בחייהם - אינם

רואים, אבל רואים הם בשעת מיתתן" (במדבר רבה, סוף נשא).

ועוד אמרו חז"ל: "כיוון שבא האדם להיפטר מן העולם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא וכו'".

(ילקוט שמעוני איוב, תתקכב).

בזוהר (פרשת קדושים) נאמר: אין לנפש קושי גדול יותר מפרדתה מן הגוף, ואין אדם מת עד שרואה אור השכינה, ומתוך תשוקתו הגדולה למראה זה יוצאת הנפש לקבלת פני שכינה.

הנביאים ראו את אור השכינה בחייהם

בספר "אמונות ודעות" של רבי סעדיה גאון, בדברו על דרכי התגלות ה' לנביאיו, הוא כותב כי נביאי ישראל זכו בחייהם לאור הזה:

 "... ויש שתהיה אור בלא צורה, והבורא הגדיל נביאו שהשמיעו הנבואה מצורה עצומה ברואה מאור הנקרא כבוד ה'... והוא שהיה נראה לו אות מתחילת הדיבור עד השלמתו והוא עמוד ענן או עמוד אש או אור בהיר מבלעדי האורות הרגילים, וכאשר רואה הנביא זה יתברר לו בלי ספק כי הדיבור מאת הבורא".

פרידת הנשמה מהגוף ממושכת והסתלקותה אטית ומדורגת. רק לאחר שאין עוד חזרה לגוף מגיעה שעת הדין.

 "ואז מתגלה השכינה אל האדם. רק מאוחר יותר, אחר המוות, כשאין עוד חזרה לגוף, מגיעה שעת הדין והעונש".

(זוהר, פרשת נשא, קכ''ו עמ' ב')

מי לא יזכה לקבל פני שכינה בעולם האמת?

ארבע כיתות אינן מקבלות פני שכינה - כת ליצים, כת שקרנים, כת חנפים, כת מספרי לשון הרע.

(סנהדרין דף ק"ג ע"א)

בזמן יציאת הנשמה מהגוף היא רואה את צורת אדם הראשון

כל מי ששוכב על ערש דווי ורואה את צורתו של אדם הראשון לפניו, זה מורה שלא יינצל ממיתה. לפי שבשעה שאדם מסתלק מן העולם רואה לאדם הראשון, ואז הוא מת.

 אבל אברהם הסתכל בו וראה את צורתו, ונתקיים. וראה אור אחד, שמאיר במערה מצד נפשו של אדם ונר אחד דולק מצד נפשה של חוה...

אמר לו אברהם לאדם הראשון: האם היכל הנשמות שהוא גן עדן, קשור עם המקום הזה [מערת המכפלה]? כי מאחר שאתה קבור כאן, ודאי קבר אותי הקב"ה כאן, לפי שזה המקום הוא סמוך לגן עדן ויש כאן מקום מנוחה לנפש. ומאותו הזמן שנפטרתי עד עתה הנני טמון כאן... שלא נכנסה נשמתי עדיין אל מקומה הראוי, והטמין אותי הקב"ה כמי שטמון בתוך עור הקלע כדי שלא אהיה נקלע בכף הקלע כמו נפשות הרשעים.

(זוהר, חיי שרה קכז מתוק מדבש עמ' לז, קכח, מתוק מדבש עמ' מב)

מה שואל אדם הראשון את נשמת הנפטר

[כל בני העולם רואים את אדם הראשון בשעה שנפטרים מן העולם כדי להודות בפניו שבשביל עוונותיהם הם נפטרים מן העולם, ולא בשביל עוונו של אדם הראשון].

ושואל אותו על איזה חטא נסתלק מן העולם ואיך יצאה נשמתו אם בקושי או בקל (במסכת ברכות דף ח) - האדם אומר לו 'אוי שבשביל שחטאת בעץ הדעת נסתלקתי מן העולם', ואדם הראשון משיב לו: 'בני, אני עברתי רק על מצווה אחת ונענשתי בשבילה, ראה בני כמה עוונות עשית ועל כמה מצוות ה' עברת'.

עד היום הזה עומד אדם הראשון ורואה את האבות ב' פעמים ביום, ומתוודה על עוונו, ומראה להם אותו המקום שהיה בו בכבוד עליון בגן עדן. רצה לומר - מראה להם מעלת הגוף שלו קודם שחטא ומקום ישיבתו שם, והשגתו ומנוחתו וחופתו. והולך ורואה כל אותם הצדיקים וחסידים שיצאו ממנו והם יורשים לאותו כבוד העליון שהיה בו בגן עדן.

 וכל האבות מודים ואומרים "מה יקר חסדך א-להים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון", פירוש מה יקר ונכבד הוא חסדך א-להים שהיטבת חסדך אשר אדם הראשון שנתגרש מגן העדן, בניו הצדיקים בצל כנפיך בגן עדן יחסיון וחזרו לירש אותו כבוד העליון.

(זהר, בראשית נז, מתוק מדבש עמ' תרצ-תרצא)

פגישה עם האור

מתוך דבריה של אישה שעברה חוויה של מוות קליני:

כאשר אדם עובר חוויה של מוות קליני, הדבר משנה לחלוטין את תפיסת העולם שלו. ראיית המציאות מתרחבת לכלל מושגים ורעיונות שפעם לעגו להם או שהתייחסו אליהם כמופרכים לחלוטין. מה שמדהים הוא שכמעט כל אחד שעבר חוויה כזו, מספר ש:"אלוקים קיים. המוות – לא." האור האלוקי שחווים בחוויה זו הוא תמצית הקיום, ושונה מכל אור אחר בעולם הזה ובעולם הבא. הוא מיליון שמשות של אהבה מרוכזת שמכילה את הכול בתוכה, שהמפגש אתו יוצר התלהבות והתפעמות אדירת עצמה המאחדת את הכול בתוכה, מחברת לגרעין אחד כל מחשבה, כל תא וכל קיום שהיה בהיסטוריה האנושית חיבור של כל מה שהיה הווה ויהיה.

אתה יודע מיד שזה אלוקים. לא צריך שמישהו יבוא ויאמר לך! אתה פשוט יודע. אין צורך יותר "להאמין" באלוקים כי עצם המלה "אמונה" רומזת לאפשרות של ספק. כאשר יודעים בוודאות - אין עוד כל ספק.

מעכשיו אתה יודע כבר מי אתה: ילד של אלוקים, תא קטן בגוף האוניברסלי הגדול, ביטוי של מקור החיים. אי אפשר לשכוח, להכחיש, להתעלם או להעמיד פנים שאינך יודע את האמת. יש אלוקים אחד. האור עושה לך את זה. האור מאחד לתוכו את נשמתנו ומזרים לקרבנו אהבה טהורה וזכה. אנו נמסים מתוך נקודת ה"אני" שחשבנו שהיא המהות האמתית שלנו, ונולדים מחדש לתוך ה"אני" האמתי.

סוף סוף אנחנו נזכרים...