ערך התורה והמצוות בעולם האמת

כאשר סוף סוף באה אחותו של הגאון מווילנה לבקרו, לאחר תקופה ממושכת של חמישים שנה בקירוב שלא נפגשו, יצא מחדרו וקיבל אותה בסבר פנים יפות, אף בירך ברכת 'מחיה המתים' כדין וכהלכה. שאל לשלומה ולשלום משפחתה, ומיד חזר ללימודו.
"ראי נא, אחותי", הסביר לה ברוב ענווה, "שערותיי הלבינו, ויש לראות בכך בבחינת התראה מבית דין של מעלה שקצי קרוב, ובעולם העליון אדרש לתת חשבון על כל מעשיי, אם טובים ואם רעים. כיצד אוכל אפוא לבלות את הזמן בדברי רשות, בעוד הרגעים השמורים לי בימי חלדי, ספורים הם?...
אחותו הבינה לרוחו ופנתה לחדר הרבנית, ואילו הגר"א עצמו המשיך בלימודיו.

(מתוך "אוצרות אחרית הימים")

הזמן קצר והמלאכה מרובה

הגאון רבי יצחק יהודה שטרן זצ"ל היה מתלמידיו של ה"כתב סופר" זצ"ל. הוא עסק בתורה בהתמדה נפלאה, וממש לא פסק פומיה מגרסה. אהבתו לתורה לא ידעה גבולות, ולמענה הדיר שינה מעיניו ותנומה מעפעפיו. רבי יצחק יהודה הסתפק בשעות שינה בודדות, ומזונותיו שהיו מועטים רק כדי קיום הגוף ותו לא, נאכלו כלאחר יד וברגעים ספורים, וכל שאר עתותיו הוקדשו ללימוד התורה.
אף שחיבה מיוחדת רחש רבי יצחק יהודה לבניו וליוצאי חלציו ואהבם כנפשו, אך את התורה הקדושה חיבב והוקיר לאין ערוך, ומשום כך נמנע מלשוחח עם בניו, מלבד מה שנצרך לעבודת ה'. בהגיעו לגבורות, והוא בן שמונים וחמש שנה, נחלה ר' יצחק יהודה ושכב במיטתו מתייסר בייסוריו. בניו ונכדיו שגרו הרחק מעירו, לא חסכו כל מאמץ וטרחה לבוא ולסעוד את אביהם על מיטת חוליו. ומה גדלה תמיהתם בשמעם אותו פונה אליהם: "אנא, בניי אהובי, מחלו לי על שלא אוכל לשוחח עמכם, אך חוסו עלי, איני יכול לבטל מלימודי לשיחת רעים, כי הזמן קצר ומלאכת התורה מרובה"...
ובעוד ייסוריו מתעצמים, המשיך רבי יצחק יהודה ללמוד בדבקות נפלאה.

(מתוך הספר "כתב זאת זיכרון" כפי שהובא ב"אוצרות אחרית הימים")

"עוד מעט אקרא בפני בית דין של מעלה"

בגלל התמדתו הרבה בלימוד והכרת ערכה הרב של כל דקה סירב מרן הגראמ"מ שך לקבל סנדקאות. פנה אליו באחד הימים תלמיד וביקש ממנו שייאות להיות סנדק. הוא סירב והסביר: "אני כבר זקן, ועוד מעט אקרא בפני בית דין של מעלה. אם אהיה אצלך סנדק, אצטרך להיות גם אצל עוד אנשים ואז לא יהיה לי זמן לשבת וללמוד. האם רצונך חלילה, שאעלה לפני בית דין של מעלה כעם הארץ שאינו יודע כלום בתורה? חובה עלי לנצל את הזמן ללמוד תורה.
והעיד רבי משה מרדכי שולזינגר: "במשך שנים רבות היה בכיסו הספר "אבן שלמה" עם קמט בפרק שמדבר על יום המיתה ומה שלאחריו. הוא היה מעיין בו תכופות".

(מתוך "אוצרות אחרית הימים")

מה יעשו המתים אם יצאו מקברותיהם?

הגאון רבי חיים מבריסק אמר פעם: תארו לעצמכם שבאחד הימים יחליטו בשמים לאפשר לכל המתים לצאת למשך שעה אחת מקבריהם, ובאותה שעה יינתן להם לעשות כל העולה על רוחם. כאשר בשורה זו תיוודע לרבים, יחלו כל האנשים החיים לנהור לעבר בתי העלמין, כדי לפגוש את בני משפחותיהם אשר הלכו לעולמם.
והנה יגיע הרגע הגדול, כל הקברים ייפתחו ומתוכם יעלו ויבואו כל האנשים שמתו.
בראות בני המשפחות החיים את יקיריהם עולים מקבריהם, בודאי ירוצו לקראתם כדי להחליף עמם כמה מילים אחרי פרדה גורלית כל כך.
אלא, שהקמים מקברם ימהרו לפלס להם דרך בתוך ההמון שיקיף אותם, וירוצו כל עוד רוחם בם לבית המדרש הסמוך.

שם ישבו וילמדו בהתמדה עצומה, עד שיגיע זמן שובם אל האדמה. זהו ביאור "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית את עצמו עליה" (ברכות סג, ב). התורה מתקיימת אצל מי שמתייחס לזמן בעולם הזה, כהתייחסותו של מי שניתנה לו אפשרות לצאת מקברו לזמן מה. כאשר מגיעים לעולם האמת, יודעים לייקר כל 'טיפה' של זמן.

(מתוך "אוצרות אחרית הימים)