איך אפשר לסייע לנפטר לצאת מגיהינום?

בגיהינום יש מדור שהוא האחרון מכל המדורים והוא מדור על מדור, כמו בית ועליה, ושניהם נכללים יחד ונחשבים למדור אחד - האחד נקרא שאול, ויש תחתיו מדור אחר הנקרא תחתית. שניהם נחשבים למדור אחד. מי שיורד לאבדון הנקרא תחתית, אינו עולה משם לעולם וזה נקרא איש שנכרת ונאבד מכל העולמות, ולכן נקרא תחתית בשם אבדון לפי שנאבד שם לעולם... למקום ההוא מורידים לאותם האנשים שהיו מזלזלים ומבזים מלענות אמן, ולא רק פעם אחת, אלא על אמנים רבם שנאבדו ממנו שלא החשיב אותם, דנים אותו בגיהינום ומורידים אותו במדור ההוא התחתון שאין בו פתח לצאת ממנו והוא נאבד שם, ואינו עולה ממנו לעולם... כמו שענן מתבטל ואינו, "כן יורֵד שְאול לא יַעֲלֶה" [איוב ז, ט].

וכי אין מי שיעלה מן שאול [?] והרי כתוב ביונה הנביא [יונה ב:ג] "מִבֶטֶן שְאול שִוַעְתִי שָמַעְתָ" וְגו' והוא עלה משם, ועוד כתוב [יונה ב, ו] "מורִיד שְאול וַיָעַל", הרי שעולים גם משאול [!] ומשיב: אלא כאן כתוב שאול וממנו עולים, ומה שאמרתי שאינם עולים משם, הוא המדור התחתון של השאול הנקרא תחתית ופירשנו, כי מה שאמרנו שעולים מן השאול היינו כשחזר בו, ר"ל אם הרהר בתשובה קודם מותו ולא הספיק לעשותה, עליו נאמר מוריד שאול ויעל. מה שאמרנו שאינם עולים מן השאול, כשלא עשה תשובה, ר"ל שלא הרהר בתשובה קודם מותו, זה האיש יורד לשאול תחתית ולא יעלה.

(זוהר, וילך רפו מתוק מדבש עמ' שעו-שעח)

מה מחלץ את נשמת הנפטר מדינה של גיהינום

1. לימוד משניות לזכות הנפטר

בספר מגן האלף מובא: "וכתבו בספרים הקדושים, שלימוד משניות עבור נפש המת, היא טובה גדולה לו. ואמרו רז"ל, שאשר בן יעקב אבינו ע"ה יושב על פתח גיהינום, ולכל הלומד משנה - מצילו. והוא הדין אם אחר לומד בשבילו. וזה שאמר הכתוב: 'מאשר שמנה לחמו' - 'שמנה' אותיות משנה, זהו לחמו".

רבים הם גדולי ישראל וגאוני הדורות, אשר בצוואתם שבכתב בקשו מבניהם, מתלמידיהם ומחבריהם שילמדו משניות לזכותם ולעילוי נשמתם:

הגאון רבי עקיבא איגר כותב בצוואתו: "אם אגווע... יודיעו את פטירתי בעיתונים, עם ההערה שהריני מבקש את תלמידיי וחבריי ללמוד במשך השנה הראשונה כל יום ויום, פרק אחד משניות לזכות את נשמתי, וכן ביום היארצייט בכל שנה ושנה".

הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל כתב במכתב תנחומין לנכדיו: "נכדיי היקרים, מחובתכם עתה להשתדל עבור אביכם עליו השלום, אשר מסר זמנו ועתו עבורכם, ללמוד משניות בכל יום עבור נשמתו הקדושה".

בספר "תורה אור" מובא: "ולימוד משניות הוא תיקון גדול יותר מלהתפלל לפני התיבה".
בהסבר הקשר שבין לימוד משניות לבין עילוי נשמת הנפטר כתב השל"ה, ש'משנה' אותיות 'נשמה'.

הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן הוסיף, שהמעלה המיוחדת בלימוד משניות לעילוי נשמת נפטרים היא היות שהמשניות הן תמצית של כל התורה שבעל פה.

2. נתינת צדקה לזכות הנפטר

 בפסיקתא גרסינן: "גדולה צדקה שמוציאה מגיהינום, שנאמר: 'כפר לעמך ישראל'. יכול כיוון שמת אדם אין לו תקנה בצדקה? תלמוד לומר: 'כפר' - מלמד שזורקין אותו מדינה של גיהינום".

(שו"ת הרשב"א ז, תקלט)

3. הזכרת נשמות

"ומה שנהגו במקצת מקומות לזכור המתים, מצאנו סמך בירושלמי, כשם שהחץ יורה הקשת, כך מעלים צדיקים מדינה של גיהינום, לכך נוהגים לזכור אותם בבית הכנסת".

(שו"ת הרשב"א שם)

בעניין נקודות נוספות לגבי אמירת הקדיש, שבעת ימי האבל ועוד - נא לעיין בפרק מס' 2.

עשן הקרבנות משפיע על מלאכי חבלה בגיהינום

קיום האש [בגיהינום] נמשכים מנהר [דינור] של אש ששורשה בגבורה העליונה, וכל מלאכי חבלה שבגיהינום הם אש והמראה שלהם אש לוהטת, והם עומדים בין העליונים להתחתונים, דהיינו בין הרוחני לגשמי.

כאשר תמרות עשן מאש המזבח היה עולה, כלומר העשן משרֵפת האמורים ופדרים הנאכלים על המזבח כל הלילה, מסתלקים כל מלאכי החבלה שבגיהינום ונחלש כחם, ועולים ומתבטלים מאותה המדרגה שהיו עומדים להשמיד ולאבד ושורש קיום אש הגיהינום, שהיה נמשך מאש החזקה של הנהר דינור שהיא אש חזקה ועליונה חוזרת למקומה להמתק בשורשה שהוא הגבורה העליונה שנמתקה על ידי הקרבנות.

וכולם גם החיצונים נהנים מעשן האש של המזבח, לפי שמזבח התחתון נתקן כנגד מזבח העליון שהוא סוד המלכות, ובשביל זה כולם נהנים ונתקנים בתקונה, כלומר שהם עולים ומתקרבים אל הקדושה, אבל אינם מתאחזים בה. ואחר כך היה עולה עשן אחר מהקרבת הקרבנות שהקריבו ביום, שממנו היו נהנים מלאכים הקדושים...

והיה נראה המלאך אוריאל על גבי המזבח כמראה אריה חזק הרובץ על טרפו והכהנים והישראלים היו רואים אותו ושמחים כי על ידי זה היו יודעים שקרבנם נתקבל ברצון לפני המלך הקדוש. ואחר כך אש אחרת עליונה וקדושה ורוחנית יותר ירדה כנגד אש התחתונה של אוריאל שכבר נתגשמה עד שראוה הכהנים וישראלים, אז האדם שהביא את הקרבן נפל עליו פחד גדול והיה מזדעזע לפני קונו, ושב בתשובה שלימה.

משל למלך שבני המדינה שלחו לו דורון ומצא חן לפניו, אמר לעבדו לך וקח את הדורון שהביאו לי והביאו לפני, כך אמר הקב"ה למלאך אוריאל, לך ותקבל את הקרבן שבני מקריבים לפני ותקריב לפני.

וכשישראל לא נמצאו צדיקים, או אם זה האיש שהקריב את הקרבן לא הקריב את הקרבן בכונה הראויה, ולא נתקבל קרבנו לרצון, אז היו רואים שהעשן מאש הקרבן לא היה עולה בדרך הישר והיה קם רוח אחד מנקב הצפון ששם מקום הקליפות, ונכנס ועלה על המזבח והיו רואים צורת כלב אחד חצוף רובץ על הקרבן, אז היו יודעים שלא נתקבל הקרבן ברצון.

(זוהר, צו לב, מתוק מדבש עמ' שצח)

לכל מדור בגיהינום יש מדור מקביל בגן עדן תחתון

רשעי הגיהינום כולם עולים במדורים ידועים... אחרי שקבלו עונשם באיזה מדור הראוי לאות[ה] עברה, עולים במדור שלמעלה ממנו ושם נדונים על עברות קלות. והרבה פתחים יש לו לגיהינום וכולם מכוונים כנגד הפתחים של הגן עדן. ר"ל מי שקבל עונשו באיזה מדור הראוי לאותה העברה, אחר כך נכנס באותו פתח בגן עדן הראוי לו אחר קבלת עונשו. ובשעה שמוציאים מן הגיהינום לאותם הרשעים שכבר קבלו את עונשם, אותם הממונים פותחים את הפתחים ושמים אותם [ב]חוץ.

וכל הפתחים של הגיהינום בשמות נקראים כנגד הפתחים של הגן עדן, וכל פתח ופתח שבגן עדן נקרא שמו, כנגד אותו הפתח של הגיהינום המכוון כנגדו... מי שזכה לצאת מן הגיהינום באיזה פתח שנקרא בשם המורה על אותו העונש הראוי לאותו מדור, כנגדו פותחים לו פתח בגן עדן שהוא ראוי ליכנס בו אחר קבלת עונשו, ויש לו שם המורה על אותו שכר שראוי לקבל אז.

 (זוהר, וילך רנח, מתוק מדבש עמ' שעה-שעו)

שבעת הפתחים בגיהינום

ואמר רבי יהושע בן לוי: שבעה מדורות יש בגיהינום בהם נדונין הרשעים לעתיד לבוא כלומר אחר פטירתם מזה העולם ושבעה פתחים יש בגיהינום כי כל מדור יש לו פתח והם מכוונים כנגד שבעה פתחים שיש לנשמות הצדיקים להכנס בהם בגן עדן וכנגדן יש לנפש הרשע שבעה פתחים להכנס בהם בגיהינום ואלו הן שמותיהם: אופל צלמות שערי מות באר שחת טיט היון שאול ואבדון והם מכוונים כנגד שבעה שמות שיש לו ליצר הרע כי כל היכל והיכל מן הגיהינום הוא מיוחס נגד שם אחד משמות היצר הרע (כמבואר בזוהר פ' פקודי דף רסג רע"א) ושם נידונים שנים עשר חדש (כמבואר בזוהר פ' וירא דף קז סוע"ב)

 ושם יצפצפו בתשובה כפרש"י (במס' ראש השנה דף יז רע"א) ומצפצפים צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת ועולין ור"ל הרשעים שהרהרו בתשובה לפני מיתתם ולא הספיקו לעשות תשובה בפועל כי מתו בשבילם יורדים הצדיקים לגיהינום להעלותם משם (כמבואר בזוהר פ' פינחס דף רכ ע"ב) וזה שאמר ונשמתן של צדיקים פוגעין מתפללים לפני הקדוש ברוך הוא ומעלין אותן משאול שהוא המדור הששי שנאמר [שמואל א ב:ו] "מוריד שאול ויעל" הרי שמן השאול אפשר עוד לעלות

אבל מי שנכנס במדור התחתון שהוא אבדון שהוא מדור השביעי שוב אינו עולה כי למדנו אמר רבי יהודה אף על פי שנכנס בשאול עולה בתשובה שנאמר [יונה ב:ג] "מבטן שאול שועתי שמעת קולי" - אבל מן האבדון אי אפשר לעלות (כמבואר בזוהר פרשת וילך דף רפו)

וכתב האריז"ל (בשער הגלגולים הקדמה כב) ודע כי הרשעים אחר מיתתם נכנסים בגיהינום ומקבלים שם עונשם ומתכפר להם ומשפטם י"ב חודש

ויש רשעים שכתוב בהם "ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע" ואינם זוכים ליכנס לגיהינום אחר פטירתם למרק עוונם אלא נפשם הולכת מדחי אל דחי בגלגולים משונים עד ימרק ענשו קצת ויוכל ליכנס אחר כך בגיהינום י"ב חדש להתכפר לגמרי ולאלו אין זמן קצוב כי לפעמים ילכו בגלגולים ההם עשרים שנה או מאה או אלף והכל תלוי כפי ערך העוונות שעשה בתחילה, בעולם הזה, עיי"ש באריכות.

(זוהר חדש, לך לך לב, כרך א, מתוק מדבש עמ' תצה-תצו)

היציאה מהגיהינום

אחר צאת הנפש מן הגוף נידונים שניהם הגוף עם הנפש על ידי מלאך דומה, והיינו הגוף נידון בחבוט הקבר עד שחוזר להיות עפר, והנפש נידונית בגיהינום בכמה דינים עד זמן ההוא שנגזר עליה לקבל עונשה כפי עוונותיה. אחר שקבלה הנפש את עונשה, והגיע הזמן שתטהר מפגמי עוונותיה, אז היא עולה מן הגיהינום אחר שנתלבנה מעוונותיה כברזל המתלבן באש ומלאכי שלום המוציאים אותה מן הגיהינום עולים עמה ומלוים אותה עד שנכנסת בגן עדן של מטה ומתרחצת וטובלת באותם המים שיש שם וגם מתרחצת באותם הבשמים שיש שם כי היא צריכה רחיצה וטבילה ליטהר מזוהמת הגיהינום כמו שנאמר "מקוטרת מר ולבונה" פירוש - שבאלו הבשמים מתרחצים ומתלבנים הנפשות והיא עומדת שם בגן עדן התחתון

 וכשמגיע הזמן לעלות לגן עדן העליון אז המלאכים עולים עם הנשמה מדרגה אחר מדרגה עד שהיא מתקרבת כקרבן על המזבח כלומר שהמלאך מיכאל מקריבה להקב"ה כמי שמקריב איזה דורון חשוב למלך מיד אחר הגיהינום עולה הנפש לגן עדן או שמתגלגלת [שוב לעולם הזה] מיד בצאתה מן הגיהינום

(זוהר, פרשת מצורע מתוק מדבש עמ' תרסא- תרסב)

נהר דינור

הרוח מתרחץ בנהר דינור

אם האדם לא היה חוטא לא היה טועם טעם מיתה בזה העולם בעת שהוא נכנס לעולמות האחרים, אלא היה נכנס מעולם לעולם כמי שהולך ונוסע ממקום למקום. וענין המיתה היתה התפשטות לבוש של עולם הזה והתלבשות לבוש שהולכים בו בגן עדן. אבל לפי שחטא האדם הוא טועם טעם מיתה טרם שיכנס לאותם העולמות והרוח מתפשט מגוף הגשמי ומשאיר אותו בזה העולם, והרוח מתרחץ וטובל בנהר דינור כדי לקבל עונשו, כלומר, כדי לטהר אותו מזוהמות תאוות עולם הזה כדי שיהיה ראוי ליכנס לגן עדן התחתון. ואחר כך הוא נכנס לגן עדן הארץ ושם מכינים לו לבוש וגוף אחר המאיר הדומה ממש לדמות הגוף שהיה לו בעולם הזה והוא מתלבש ומתתקן בו ושם בגן עדן הוא המדור של הרוח תמיד והרוח מתקשר בראשי חדשים ושבתות בנשמה שבגן עדן העליון ועולה ומתעטר שם למעלה למעלה [כמו] שכתוב "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'"

(זוהר,שלח קנט מתוק מדבש עמ' לח)