המלך והנסיך הנבחר ביום הדין

זה התחיל ככל הנראה כך. היו היה מלך גדול רם ונישא. מהסוג שמצוי בעיקר בין פצלי ההיסטוריה העתיקה. תחתיו התנהגה לה מדינת ענק בשלווה יחסית, עת המלחמות הייתה כבר מאחוריו, נותר לו רק ליהנות מהתהילה והאוצרות, מהעם האוהב והשלווה האינסופית.

דא עקא שאין מי בעולם אשר מקבל את כל המתנות יחדיו, לכל איש בעולם חסר משהו, ככה זה בעולמנו הייעודי.  למלך שלנו לא היו בנים, וזה היה חסר לו מאוד.

כאב למלך, כאב למלכה, כאב לכל הממלכה. אין יורש עצר, מה עושים.

בלב כבד נפלה ההחלטה, המשפחה המלכותית תאמץ יורש עצר. ואם כבר אז כבר, כך נבחרו ברגישות רבה שלושה תינוקות נהדרים פקחים וחינניים.

שמחה בממלכה. שמחה רבה.

עברו ימים ושנים התינוקות גדלו והיו לנערים בוגרים בעלי חזון ותבונה. הצוות הפדגוגי המלכותי העניק להם את המיטב והעילית שהחינוך יכול להציע. ואכן הם היו כלי קיבול ראוי לשמו, לשם ולתפארת.

ברצות המלך להעניק להם ניסיון מעשי ומועיל בחכמת ניהול מדינה אנשיה ומשאביה, הוא חלק את ממלכתו לשלושה אזורים שווים וכל נסיך קיבל את הפרובינציה שלו. נחמד.

עברו ימים ושנים ההצלחה האירה לשלושה  פנים כמו גם התושבים במקומותיהם, הם נישאו והיו להם נסיכונים חמודים, הכל היה וורד, דבש.

אבל, וכאן התחיל ה'אבל' הגדול, הרחק משם, בעיר המוצא הבירתית, ביום מן הימים תוך התייעצות שגרתית בבית המלך קשישא, לחש על אוזנו יועץ קשיש ממנו כי 'הנה הגיעה העת'. המלך נאנח ונזכר, בזמנו דובר על כך כי משלושה יוצא אחד. רק אחד. רק מי שיהיה הכי הכי, הוא זה שיבחר ליורש העצר הסופי שימלוך על כל הממלכה כולה. הוא ואין עוד אחר, האחרים שיחפשו להם הגדרה מעניינת. לא נעים אבל ככה זה כשרוצים להתנהל בחכמה צריך לפעמים לחתוך בבשר החי. לא נעים, לא נורא.

וכך ביום בהיר אחד הגיע המכתב המלכותי. הכתב המוכר היה של המלך האב, למטה נוספה גם שורה חמה מאמא שכה פינקה תמיד, אבל החותם המהודר בעל הגוון הארגמני לא הותיר מקום לספיקות: זו פקודה מלכותית שיש לקיימה בטוב או במוטב.

ההוראה הייתה שווה לשלושת הנסיכים, יש להתייצב בתאריך הנקוב בעיר הבירה. שם יערך טקס ענק, כל גדולי הממלכה וזקניה לדורותיהם יהיו, וכמובן גם היועצים השרים ובראשם המלך והמלכה. נשמע מעניין אולם בבד בבד אל המנשר צורפו ההוראות הספציפיות לשלושת הנסיכים שלנו. כל אחד מהם בתורו יישא את נאום חייו. הנאום אמור להיות מלאכת מחשבת שיענה בתוכנו את התשובה לשאלה המתבקשת: למה דווקא אני, ולא אחי.

למי שלא היה ברור עד עתה הובהר בשורות הקטנות כי המשא המנצח יזכה את בעליו בתואר הנכבד והמבוקש. הוא יהיה יורש העצר הבלבדי.

לא נעים להתמודד מול אחים שלך, לא נעים להתמודד על המשרה שלך, לא נעים בכלל להתמודד כשזה על הבחירה להיות או לחדול מלהיות מי שאתה. אבל זה המצב.

* * *

ההיגיון החכם המציא את שלושת מיודעינו אל עיר הבירה כבר תריסר ימים קודם יום הטקס הגורלי. הם הבינו כי המשימה אינה פשוטה כלל וכלל, מי כמוהם הכיר את יריביהם – אחיהם וידעו כי יש להיערך כהוגן בכדי לצלוח ולהצליח.

הבן הראשון חכך בדעתו וניסה לחשוב מה אבא הגדול היה עושה בכדי להצליח ולהיות המיטבי, מה בעצם הוא מצפה ממני. לבסוף הוזמן יועץ מדופלם וחכם מהשורה הראשונה, מהסוג שמקבל את שכרו באלפים רבים. היועץ בא אל מלונו של הנסיך, למד את הנתונים היטב, חשב הרבה מאוד ולבסוף הגה את הגיגו ואמר את פסוקו: שמע בן יקר, אדבר אליך ישירות. הנה אכן יהיו באירוע המוני אחמי"ם נעלים ומרוממים כל אחד יהולל לפי מעלתו הוא, אולם מי שיקבל את ההחלטה בסוף זהו אביך ורעייתו המלכה. הבה ננסה לחדור אל מוחם בימים מביכים אלו ונבין כי מה שמטריד את הוד מלכותו זה אומנם קודם כל המדינה, אך כיוון שכל אדם חושב בעיקר על עצמו בוודאי גם המלך המזקין שלנו חושב על עצמו ותוהה האם היורש שיקבל את הממלכה גם יהיה זה שיכבד אותו באחרית ימיו... שהרי מילא בן ביולוגי מכבד את אביו מולידו מטבעו אך הרי כבודו... אֶפֶּס... ראוי לו שיעניק לו לאביו המלך תחושה כי לבדו הוא ואין בלתו, הוא אשר מי שהממלכה בזכות ניצחונותיו קיימת ועל כן אין לו תחליף חלילה וגם לא יהיה. שים לב, אל תדבר על עצמך ורצונך להיות מלך אלא על אביך וזכותו הטבעית והבכירה במלכות.  

הם ערכו יחדיו סימולציות אינסוף והיה נראה כי הנסיך הפנים כי נושא נאומו יהיה המלכת המלך הנצחי של הממלכה כולל הבהרות מרשימות והמחשות מבריקות עוד יותר.

עם בא הלילה בחדר במלון היו הייתה בהחלט תקווה.

הבן השני שעקב כל העת אחר אחיו, חקר מה קרה שם בדיוק, הוא כבר היה לחוץ ועד מהרה הפנים את השיטה כשאינו סומך על עצמו אלא מזמין יועץ חדשני וכמובן יקר יותר אל מלונו שלו. כנראה שזה מה שמלמדים המורים החכמים בבתי הספר למנהיגים, ככה גם יש להם פרנסה לאורך השנים.

היועץ הנכבד בא, למד את הנתונים היטב, חשב הרבה מאוד ולבסוף הגה את הגיגו ואמר את פסוקו: שמע בן יקר, הבה נחשוב ביחד, הרי היועץ הראשון צודק, צודק מאוד אפילו, אבל הוא הלא שכח כי מה שמטריד את הוד מלכותו המסור והנערץ זו גם הממלכה שאותה בנה בעשר אצבעותיו והיא תהילתו וכבודו. בוודאי מקננת בו המחשבה האם היורש שלו ישמור על ההישגים והאוצרות שהם הם תהילתו ושמו המפואר אחרי מותו של המלך השוכב עם אבותיו...

אחר כמה הבהרות הם ערכו יחדיו סימולציות אינסוף והיה נראה כי הנסיך הפנים כי נושא נאומו יהיה א. המלכת המלך הנצחי של הממלכה ב. סקירה מקיפה לאורך השנים האחרונות כוללת דין וחשבון מנהלי שיבהיר לכולם כמה יפה נוהלה הפרובינציה שלו, כיצד חושבנה קופת האוצר ובעיקר איך הייתה כל ההרמוניה הזו משולבת במלכותו הכבירה של המלך שהוא לבדו הוא ומורשתו הכבירה הם לוז העצמאות והעוצמה של בני הממלכה.

עם בא הלילה בחדר במלון הייתה תקווה מרשימה בהחלט.

הבן השלישי ראה את אחיו המתייעצים ועיניו כלות. הוא הבין כי עליו יהיה למצוא יועץ כביר מאלו שקדמו לו. לא על המימון כאב אלא על כי החכמה והיועץ הזה, מאין ימצא. אחר הרהורים רבים הוא הבריק משהו, הנסיך הבין כי יש מוח שעומד מאחורי כל ההתרחשויות האופפות לאחרונה וזה חייב להיות מישהו דווקא מהדור הקודם. אחרי בירורים וקשרים בחצר המלך הוא איתר את זקן היועצים המלכותיים איש קשיש המתמחה בלחישה על אוזניים מלכותיות. הפגישה ביניהם הוסדרה במעונו הפשוט של מר קשישא שאפילו לא דרש הרבה שלמונים. הוא גם לא התאמץ ללמוד את התיק ולא להפיק עצות חדשניות. האיש רק האזין ברוב קשב סימבולי, עם מבט שבע ימים והרבה סימפטיה. 

שמע בני וידידי הצעיר. אחיך לקחו יועצים חכמים וטובים. אני יודע זאת כי הם תלמידי הטובים ולפיכך מתאר אני לעצמי גם מה הם הציעו בתבונתם הרבה. העצות בוודאי סבבו סביב המלכת המלך האב וזכותו הטבעית והבכירה במלכות וכן סביב הדין והחשבון של השנים האחרונות שהוא מבחן התוצאה האמור להוכיח את העתיד הנכון. ובכן הם בהחלט צודקים, ולכן גם אתה תישא נאום שכזה ותעשה אותו הכי מוצלח שאתה רק יכול.

-נו ו...?! למה שאני אבחר אם...

אכן ברשותך אדוני הנסיך הצעיר, לאט לך, שכן לנאום המנצח שלך יתלווה קול חליל דקיק ומתוק, קול שיישא בכנפיו ניגון של שיר ערש עתיק יומין... 

מעט לפני שהנסיך דימה שהיועץ הקשיש הוזה בהקיץ... הקדים הלה והבהיר לו הלה את סוד חייו:

ידידי הנכבד, אינך יודע אולם אני הייתי זה שבחר את התינוקות לאימוץ בזמנו. אני הגשתי אותם אל המלכה מתוך עשרות רבות. לכל אחד היה את ייחודו שלו, יתרונותיו וסוד חייו הפרטי. דע לך שאתה יחידי מאחיך שגם הנך ממשפחתו הקרובה ביותר של המלך, בזמנו אמך מסרה אותך אלי תוך שהיא מתרה בי כי אם זהותך תיחשף הרי שחייה בסכנה.  איני יכול להכביר במילים ופרטים אך שמע לעצתי אותה אני נוצר בקרבי שנים רבות, בעת נאומך הכביר ינוגן בקול חליל שיר הערס ששרו אמהות המשפחה מדור דור במסורת ארוכה במשפחתו של המלך. רק הוא עצמו יזהה זאת ויבין כי אם מביא אתה את הניגון כנראה שאימהותיכם בעלות קרבת דם קרובה בהחלט.

לא נלאה אתכם קוראים נכבדים אבל סוף דבר הכל נשמע ואכן כמו שאתם מבינים עצתו של הקשיש ברגע הנכון הורידה דמעות רבות מעיניו של המלך כאשר התובנה הייתה ברורה מאליה, היו ששמעו כיצד המילים נלחשו אל אפרכסתה של המלכה הישישה "הנסיכים האחרים  כה מתאמצים להוכיח שהם ממליכים אותי ואף אומרים שידאגו לממלכה היטב, אתנו ובלעדינו, וגם ישמרו את שמי הטוב לעד, אם כך הרי זה שהוא עצמי ובשרי בוודאי יעשה זאת כפלי כפלים והרבה יותר טוב. שכן הוא שמבשרי ודמי יהיה כמו בן אמיתי..."

אם עוד היו ספיקות הרי שבאה המנגינה המתוקה והמשפחתית וחתמה את ההחלטה המלכותית בניגון חרישי.

* * *

כעת הבה נעמיד את עצמנו נפליג מעט אחורה אל ימי ראש השנה.

בתפילות אנו מזכירים פסוקי "מלכויות", "זיכרונות" ו"שופרות". יש חכמים שיודעים להמליך וזהו נאומם גרידא ליום הכתרה. יש נבונים שיודעים גם לתת זיכרונות, היינו דין וחשבון על העבר המוצלח והעתיד המובטח ממילא. אבל השילוב המנצח הוא כשאנו יודעים להעביר את קול השופר המתוק. אותו שיר ערש מערש לידתנו כאומה מעת מתן תורה בהר סיני.

קול השופר הזה עם פסוקי ה"שופרות" כשהוא מתלווה לפסוקי המלכויות והזיכרונות הוא גם מבטא שההמלכה שלנו היא כבנים ולא כעבדים וההבדל הוא גדול ומנצח. תשאלו את הנסיך שלנו שעד היום מתנגן לו "ואפילו בהכתרה שבתוך ההכתרה, בוודאי גם שם, אני בנו יתברך..."

הנה ראש השנה עבר, כדאי לשמור את הסוד הזה לשנה הבאה, אבל ברשותכם כמה מילים נוספות לימים הנוכחיים.

* * *

אחר תום הטקס המוצלח כשבא הנסיך יורש העצר להודות לו ליועץ הקשיש ולשלם לו. הלה כיבה את האור, משך את הווילונות אנה ואנה ולאט לו לידידו הצעיר בלאט את המילים הבאות:

ממחר אתה אישיות מאובטחת, הטקס הרשמי הממלכתי הקובע אותך בחוקה כיורש עצר יהיה תוך עשרה ימים, אולם, בינתיים יתלוו אליך אנשי אבטחה גברתניים לכל אשר תלך. מסיבות הוקרה אופייניות, אירועי משפחה, קבלות פנים וכדומה. שים לב שחלק מהגברתנים הללו אינם מאבטחים אלא אנשי מודיעין מוסווים. תפקידם פשוט להאזין ולצותת לך כל השבוע. בסופו, רגע לפני החתימה הסופית המאשררת את מינויך בטקס ממלכתי סופי, אתה תקרא אל מתקן חסוי שם יתומללו כל שיחותך במשך השבוע, ואתה תידרש גם לחזור על הנאום המלכותי שלך כשאתה ישוב על.. מכונת אמת. כל מילה תעומת ותאומת עם המציאות.  חוקרים מיוחדים יאבחנו האם כבודו כשדיבר על ההמלכה והמורשת והחזון העתידי, שמא היה הכל אמת לאמיתה או שבשיחות סגורות עם ידידים אתה מגחך על כל זאת ומשחרר לחץ באמצעות התבדחות על חשבון המלך... לא נעים נסיכי, אבל אם יתברר ברגע האחרון שהכל היה בלתי אמין, כבודו פשוט יאבד הכל. כי הכלל אצלנו ששקרן הוא גרוע ממנהל בלתי מוצלח...

כעת עצתי לך צעיר יקר,  גם אם לא אחזת במה שדיברת בעת הנאום, אנא שב עם עצמך בימים אלו שנן את הדברים ותחיה אותם שוב ושוב. ואגב גם אם הפרזת במשהו, כדאי לך להצהיר על כך בבהירות ולדייק את הדברים, לא להתחמק ולהעלים. זהו בעצם הסיכוי שלך.

המלכת את המלך, קבלת להיות נאמן לו בכל לבך, לאהוב אותו כמו בן יקר. אנא חייה את הדברים עד שמכונת האמת תאמת ותאשרר זאת.

* * *

זהו, ממש כך ערב יום הכיפורים זהו הזמן לקחת את העצה היקרה הזו בשתי ידיים. לחזור על נאומי ההמלכה והנאמנות, לחיות אותם ולשחזר גם את ה'זיכרונות' וה'קבלות' שהגשנו לאימות. כי הנה בא יום הדין ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו חלילה. מכונת האמת וחוקרי החרש, עדיין לא הופעלו, החתימה והנעילה עדיין לפנינו הם, העצה בידנו, ויפה שעה אחת קודם. 

בהצלחה!