מהן "הקליפות"?

הקב"ה האציל נשמות ישראל על ידי יחוד העליון ונקראים בנים למקום, והם בנים יחידים להקב"ה כי אין דומה להם בכל העולמות, ואהבתו אליהם היא יותר מאהבתו למלאכי מעלה, ושלחם לעולם הזה וצוה אותם תורה ומצוות באהבתו אותם. וגם צוה אותם שלא יתקרבו להיצר הרע, לפי שכל מי שמתקרב אליו אינו ראוי ליכנס לגן עדן שהוא היכל המלך, וקבלו עליהם הנשמות בשבועה טרם שירדו לעולם הזה שלא יתפתו מן היצר הרע ולא יחטאו בזה העולם...

כל העולם הוא ביתו של הקב"ה, ובחוץ ולמטה ממקום הקדושה - נמצאת הקליפה שנקראת אשה זונה שמראה בפתויה כמה טוב ליהנות מתאוות עולם הזה הגשמי.

לימים, אחר שעולה האדם בתורה ועבודה, אומר הקב"ה: אני רוצה לראות אם אדם זה יעמוד בנסיון, כי אם יעבוד האדם אלף שנים, עיקר מעלתו מתגלה בעת הנסיון, כשיבוא היצר הרע להטעותו ולא ישמע לו ולא יאבה את תאוותיו.הנה, כשניתן רשות ליצר הרע לנסות את האדם, הוא מראה לו פנים של טהור ומתחיל לדחותו מעט מעט, ואם האדם הוא ירא שמים - אז גוער ביצר הרע ודוחה אותו ממנו ואינו שומע לכל טענותיו ופתויו...

ואז לעת פטירתו הקב"ה שמח עם נשמת האדם שעמדה בנסיון בעולם הזה, ומעלה אותה לגן עדן ונותן לה שכרה השלם. הרי היצר הרע שהאדם לחם עמו ועמד כנגדו והתגבר עליו, הוא שגרם לו כל הכבוד והשכר בגן עדן, שאם לא היה היצר הרע היה האדם כמלאך שאין לו בחירה, ולא היה מגיע לו שכר עבור עבודתו.

וזונה ההיא שהיא היצר הרע, האם יש לה שבח בעד זה או לא [?]

ואומר ודאי יש לה שבח מכל הצדדים: אחד שעשתה מצות המלך, ואחד שגרמה לבן ההוא לכל הטובה ההיא, ולכל האהבה של המלך אליו.

לכן, היצר הרע נכנס עם נשמת האדם יחד לגן עדן ומעיד עליו על כל מה שנדחק ונצטער בהתגברו עליו, וגם היצר הרע נשכר כי נמתק ונטהר על ידי האדם שנזדכך בסוד שורש המיתוק אשר לו בקדש פנימה. ועל זה כתוב "והנה טוב מאד" - ומפרש "והנה טוב" [זה מלאך חיים] הגורם חיים לאדם בעולם הזה. "מאוד" [זה] מלאך המות שהוא היצר הרע, שהוא ודאי טוב מאד למי ששומע למצות קונו, שעל ידי זה הוא גורם לו חיים טובים לעולם הבא. אם לא היה זה המקטרג שהוא היצר הרע, לא היו יורשים הצדיקים אותם האוצרות העליונים שעתידים לירש לעולם הבא.

(זוהר, תרומה קסג מתוק מדבש עמ' תמה)

קליפת העריות מושרשת בטחול של האדם

וקליפה זו של גלוי עריות - מושרשת בטחול של האדם, ששם יש אחיזה לנוקבא של הס"מ שהיא מכשילה את בני אדם בזנות.

על בני אדם העוברים עברות נאמר פסוק זה, "כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און" (משלי ל, כ), פירוש שעוברת עברות בסתר ועושה את עצמה כאילו אין לה פה ולא עשתה כלום. ומפרש לפי שהטחול אין לו פה ועורקים לקבל הדמים הטובים ורק מקבל השקאתו מעכירת ופסולת הדם השחור של הכבד, ולא נמצא לו פה שיקבל דרכו פסולת הדמים אבל מקבלם דרך גידים דקים, ולכן נאמר על הזונה שעושה עצמה כאילו אין לה פה ומדמה עצמה לטחול שאין לו פה.

(זוהר, בראשית כז: מתוק מדבש עמ' שמא)

הקב"ה יבער את הרע מהעולם ויבטל את המוות לנצח

לעתיד לבוא - יבער הקב"ה כל מינים הרעים של הסטרא אחרא מן העולם כדכתיב: "בלע המוות לנצח" - הסטרא אחרא הנקרא מוות, יתבלע ויתבטל לנצח, ואז כל הפרצופים יחזרו וישובו למקום העליון שהיו לפני חטא אדם הראשון כדכתיב "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" - פירוש ביום גאולת ישראל יהיו ז"א [זעיר אנפין] הנקרא ה' והמלכות הנקראת שמו ביחודא שלים, במהרה בימינו אמן.

(זוהר, בראשית כט מתוק מדבש עמ' שסא)

הקב"ה מתעסק עם מלאכי חבלה עוד לפני שמתענג עם הצדיקים בחצות

... בחצות הלילה כשרוח צפון מתעורר... הקב"ה מכה בכל אלו המדורים של רוחות הרעות ומכניעם ומבטל את כחם ומשבר כח אחד של הסלע החזק של החיצונים. ונכנס בהיכלות החיצונים ומשוטט למעלה ולמטה לבטל את כחם - ואינם שולטים עוד. [ורק] אז הקב"ה נכנס לגן עדן להשתעשע עם נשמות של צדיקים.

 (זוהר, תרומה  קל, מתוק מדבש עמ' נב)

סכנת הקליפות

מוות היא הנוקבא דקליפה שהיא הלילי"ת וצלמוות הוא... הס"מ, והם בזווג ודבוק אחד... ועל זה מורה השם צלמו"ת דהיינו הצל העליון שעל המוות... ואז הס"מ נותן כח ללילי"ת לשלוט בעולם הגשמי... הס"מ רוכב על הנחש... הקצוות של הקליפות נקראים שערים, והיינו כל אותם הכחות שיש לחיצונים שמתפשטין בעולם ושולטין על מכשולות של בני אדם ומפתין אותם עד שנכנסין בשערים ההם במעשיהם ונמשכין מעצמן ברוע בחירתם אל המוות.

וכל אלו השערים סתומים מבני אדם ואינם יודעים להיזהר מהם ומאליהם הם נופלים בשוחת המוות...

אמר הקב"ה לאיוב שהסטרא אחרא כולם הם ברשותי וכולם עתידים להתבטל מן העולם.

 (זוהר ויצא קס, מתוק מדבש עמ' תב-תד)

מהלך הרוחות השונות בלילות

בתחלת הלילה, מכח דיני המלכות - כל מיני חיצונים ורוחות רעות מתעוררים בעולם, וקשה איך הוא יכול להיות, שאם החיצונים מתעוררים בתחילת הלילה הרי למדנו שמצד צפון יוצאים כל אלו מיני רוחות רעות... שכשמתעורר רוח צפון בחצות הלילה, אז כל אותם רוחות הרעות ומיני חיצונים רעים נאספים מן העולם, ונכנסים תוך הנקב של תהום רבה.

ואם הם יוצאים מצד צפון היה ראוי שישלטו בזמן שליטת רוח צפון. ועוד קשה אם כן... שהם יוצאים לשלוט בתחילת הלילה, הרי אז שולט רוח דרומית ובעת שליטת צד הדרום שהוא סוד החסד שבימין למה משוטטים אלו מיני חיצונים הרעים בתחילת הלילה[?] והרי רוח דרום הוא סוד שליטת החסד, והיה ראוי שבזמן שליטתו לא ישלוט הסטרא אחרא בעולם[!]

ומתרץ: הטעם שהם יוצאים בתחילת הלילה בזמן שליטת רוח דרום, כי אם לא צד הדרום השולט בתחילת הלילה שמעכב את הצד הרע שלא יתאחז בקדושה ולא יינק יותר מכדי חיותו, וגם דוחה את צד הרע למטה ממקום הקדוש כדי שמלאכי הקודש יוכלו לעלות ולשיר במשמרותם, היה מטשטש ומחריב את כל העולם ולא היה העולם יכול לסבול. ור"ל אילו ניתן לו רשות לשוטט בעולם מחצות הלילה כששולט רוח צפון היה מחריב את העולם, אבל באמת הסדר הוא כי כשמתעורר הסטרא אחרא בתחילת הלילה לשלוט בעולם, אינו מתעורר אלא מצד דיני המלכות שנקראת רוח מערב השולטת גם בתחילת הלילה, כי היא מדת הלילה השולטת כל הלילה, ואז כל הנשמות של בני העולם היא מאספת בתוכה כדי לחדשם. ועל כן הקב"ה הקדים רפואה לעולם באופן זה שאמרנו, שהמלכות תתן כח לסטרא אחרא שיתפשט בעולם בתחילת הלילה, ורוח דרום יהיה מעכבו שלא יטשטש את העולם, וכשמגיע חצות לילה יתאספו ויחזרו למקומם שבצד צפון העולם ששם הוא הנקב של תהום הגדול הגם שאז שולט רוח צפונית, והיינו מחמת גודל התעוררות רחמים המתעוררת בכל העולמות מחצות הלילה ואילך.

(זוהר, תרומה קעג, מתוק מדבש עמ' תקסה-תקסו)

תפילת ערבית והסטרא אחרא

לפי שבערב... נתערבה אחיזת הסטרא אחרא, שהחשיך אורה והוא שולט בלילה, לכן עשו חז"ל את תפלת ערבית רשות ואין לה זמן קבוע וזמנה הוא כל הלילה (כמובא במס' ברכות דף כז ע"ב).

[זאת אומרת, כשמתפללים תפלת ערבית] אז נעשה ייחוד עליון, ויש חשש שהחיצונים השולטים בלילה ינקו משפע הייחוד, לכן אמרו חז"ל שתפלת ערבית היא רשות, ועוד שאין זמן קבוע לתפלת ערבית כדי שלא ידעו החיצונים מתי הוא הייחוד ולא יבואו לינוק משם.

(זוהר, תרומה קל, מתוק מדבש עמ' מז)

על הנוקבא ומקור החיצונים

בשעה שנחשך הלילה, והשערים של היכלות העליונים נסגרים כדי שלא ישלטו ויכנסו שם החיצונים המתפשטים בעולם בתחילת הלילה... אז מתעוררת הנוקבא של תהום רבה... ששם שורש החיצונים, וכמה חבורות מזיקים הנושכים ומזיקים נמצאים בעולם. אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, ואפילו על כל הצדיקים שיש בהם התעוררות של נשמת חיים. ואלו החיצונים משוטטים בעולם ומודיעים לבני אדם בחלומם דברים שחלק מהם שקר וחלק מהם אמת, כי אין חלום בלא דברים בטלים.ובני אדם מקושרים בשינה שהיא אחת מששים במיתה, והיא חלק החיצונים, לכן יש להם כח לשחק ולהתל בבני אדם.

כשרוח צפון מתעורר ונחלק הלילה יוצאת שלהבת אש ומכה תחת כנפי התרנגולים, וקוראים כדרכם לעורר את בני אדם משינתם, והיינו כח הגבורה היוצא ממלאך גבריאל, ומגיע אל הממונה על התרנגולים, והוא מכה תחת כנפי התרנגולים התחתונים וקוראים, ואז הקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם נשמות הצדיקים, הוא סוד ייחוד יעקב ולאה על ידי נשמות הצדיקים העולות... לגרום את הייחוד. ואז בחצות הלילה יוצא כרוז על ידי מלאך גבריאל וקורא שבני אדם יקומו לעבודת קונם... אבל רק אותם הצדיקים שיש בהם התעוררות של נשמת חיים עומדים ממטתם לעבודת קונם ועוסקים בתורה.

כשבא הבקר כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה, ואז כמה שערי היכלות שיש בהם שפע ומזון נפתחים לכל צדדים להשפיע שפע אל התחתונים ושער החסד המיוחס לאברהם נפתח להאיר לכנסת ישראל... לקבל שפע מזון ממדת החסד.

ומי שאינו מעורר את רוחו לעבודת קונו באיזה פנים יעמוד לפני המלך ב"ה כשיעוררו עליו בדין ויגזרו עליו מיתה ויתפסו אותו בשלשלת [?] כלומר שיפול למשכב בחולי אשר ימות בו, ולא תמצא עליו זכות להנצל. אז נאמר מש"כ "וכצפרים האחזות בפח" שאינן יכולות להמלט ממנו, "כהם יוקשים בני אדם", כך נתפסים בני אדם בעת הדין שאין להם זכות להנצל.

(זוהר, מצורע נב, מתוק מדבש עמ' תרנח-תרס).

יצר טוב מצטרף לאדם בגיל שלוש-עשרה

ומה שכתוב [בראשית ב:ז] "ויפח באפיו נשמת חיים" פירושו: זה הצלם של הקב"ה, היא השכינה שהיא צלמו של הקב"ה. והקב"ה בצלם זה של השכינה שולט... על מט"ט שהוא בחינת יצר הטוב, ועל הס"מ שהוא בחינת יצר הרע...

מש"כ [מה שכתוב בבראשית ח, ז] "וישלח את העורב" - בתחילה שולח הקב"ה את העורב, זה יצר הרע ששולח אותו הקב"ה עם האדם כשבא לעולם הזה, שהוא הקדים לבוא לפני יצר הטוב... אם נמצא גוף הזה מחויב בכמה עברות, והוא מלוכלך בטנופת של העברות על ידי ששמע ליצר הרע, ונאמר בו שלא חזר העורב בשליחות קונו, כמו שכתוב שם "ויצא יצוא ושוב". אחר כך "וישלח את היונה מאתו" ומפרש זהו יצר הטוב שבא לאדם כשנעשה בן י"ג שנה, ועל ידו עושה האדם שליחות קונו.

(זוהר, השמטות חלק ג סימן טו דף שח מתוק מדבש עמ' תכ-תכא)

"לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע"...

צריך האדם להרגיז יצרו הטוב על היצר הרע כל יום ולהזכיר לפניו אותו היום שיעמוד בדין לפני מלכו של עולם, כשמכניסים אותו בקבר תחת הארץ להיות נרקב שם ונשמתו נפרדת ממנו ואז כבר אין לה מכל הנאות הגשמיות שום תועלת.

ולמדנו במס' ברכות דף ה ע"א [עמוד א] "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע" ר"ל שיגער ביצר הרע הבא להחטיאו כאדון הגוער בעבדו ועי"ז יגרום שגם למעלה תגער הקדושה בשטן המקטרג ותשלוט עליו. וישתדל אחר מדה זו תמיד שיצר הטוב ירדוף את היצר הרע עד שיברח ממנו. אם הולך ממנו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה כי אין לך דבר לשבור כח היצר הרע אלא לימוד התורה. אם הולך ממנו מוטב, ואם לאו יזכיר לו יום המיתה כדי לשבור אותו.

(זוהר, מקץ רב מתוק מדבש עמ' רנא-רנג)

אלוהי מסכה - היצר הרע של עריות

כל מי שמסתכל ביופי של אשה ביום, הוא בא להרהר בה בלילה, ויבא לידי מקרה לילה. ואם עולה עליו אותו הרהור הרע על ידי ההרהור הוא עובר משום "ואלהי מסכה לא תעשו לכם" - לפי שעל ידי ההרהור רע נבראים מיני חיצונים הנקראים אלהי מסכה.

אם שימש עם אשתו בעת שעלה בו אותו הרהור הרע, אז אותם הבנים שמולידים מזה התשמיש נקראים אלהי מסכה, ועל זה נאמר "אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם", כי נשמות אלו הילדים נמשכות מן הסטרא אחרא. וזה שכתוב אל תפנו, להסתכל בנשים, כי על ידי זה תבואו לידי עברה חמורה לעשות אלהי מסכה. ולכן בעת שמתגברים על האדם הרהורי עברה אין ראוי לו לשמש מטתו, כדי שלא יוליד בנים מן הסטרא אחרא הנקראים אלהי מסכה.

(זוהר, קדושים פד רעיא מהימנא מתוק מדבש עמ' שנה-שנו)