לחדד את החושים

כולנו עובדים בשביל הכסף, מחפשים את הכסף, מנסים להגריל את הכסף, הכסף הוא ביטוי לכוחניות, לעוצמה, לעליונות חברתית. כל החיים שלנו סובבים כיצד להרוויח עוד כסף, עוד נכסים ועוד רווחים. הכסף נותן לאדם אפשרות להגשים חלומות ולפתוח בפניו דלתות חסומות. וכבר אמר החכם מכל האדם "הכסף יענהאת הכל" (קהלת י´ יט´) לא לחינם נקרא שמו "כסף" מפני שהכל נכספים אליו.

לנוכח החיבור החזק שיש לאדם לכסף שבכיסו, פונה התורה בפרשת השבוע דווקא לנקודה רגישה זו שבאדם ומצווה אותו על נתינת צדקה. "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שערייך בארצך אשר ה´ אלוקיך נותן לך לא תאמץ אל לבבך ולא תקפוץ את ידיך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך לו" (פרק טו´ פסוקים ו´ ז´)

המתבונן במילות הפסוק מבחין בפניה האישית והרגישה של התורה אל רבדיה העמוקים והחבויים של נפש האדם. וההוכחה לכך היא ההשתמשות במושגים של "לא תאמץ את לבבך" שהרי הלב הוא משכן הרגש אל תאבן את רגשותייך לנוכח מצוקת הזולת. וגם אם רגשותייך עדיין אינם מאובנים "אל תקפוץ את ידך" בסגירת היד עדיין יש כמה פרורים שנופלים, הוי אומר אל תרגיע את מצפונך ורגשותייך במספר מעות בודדות (אפילו שכל פרוטה חשובה, אבל בכל זאת...) אלא מה כן? "פתוח תפתח את ידך לו" תיתן, תעניק ברוחב לב ובנפש חפצה.

אך מצוות צדקה מתבטאת גם מעבר לכסף. היא מתבטאת גם בגמילות חסדים שבגופו, במעשיו, בדיבורו, בחיוך, בהארת הפנים שלו ובהתייחסותו לזולת. עלינו להשתמש בכל הכלים והאמצעיים שהקב"ה נתן לנו בשביל להיטיב עם הזולת ולא להתעלם או להרע לו.

בשבוע הבא תיפתח שנת הלימודים החדשה. אלפי תלמידים במדינת ישראל חרדים וחילונים, דתיים ומסורתיים, בחורי ישיבה ותלמידי תיכון, אברכים וסטודנטים, כולם יחבשו מחדש את ספסל הלימודים לרבים מהם המסגרת אינה חדשה כלל וכלל הצוות החברים כולם מוכרים משכבר הימים.

אך יהיו תלמידים רבים שעבורם זו השנה הראשונה במסגרת חדשה. אפשר לזהות אותם בקלות על ידי ההיסוס בהליכתם, החיפוש בעיניים אחר קרוב, שכן, מכר או חבר להחליף עימו מילה לשחרר את הלחץ הראשוני של מסגרת לימודים חדשה. הבה נקיים את ציווי התורה האומרת "כי פתוח תפתח את ידך לו" לא נחכה שהם יבואו וישאלו "היכן חדרי הלימוד"? או "יושבים כאן?" וכדומה...

אלא אנו נפתח להם אנו ניגש אליהם נלחץ את ידם בחמימות, נשאל בנימוס לשמם, נציג את עצמנו ואת עזרתנו בכל מה שירצו, ניתן להם הרגשה ותחושה טובה שיש להם כתובת לכל שאלה ובעיה בשמחה וברצון. נשתדל ללוות אותם בימים הראשונים במסגרתם החדשה. נסקור בפניהם פרופיל קצר על הצוות וההנהלה על הדרישות ועל ההטבות, נתעניין בשלומם כיצד הם מסתדרים עם האוכל או השינה (במסגרת פנימייה). כשניווכח שהם כבר השתלבו בחברה נרפה מהם ונשאר חברים.

זה היסוד אותו כותבת התורה להיות רגיש לזולת, להיות קשוב ודרוך למה שמתחולל סביבך, לחדד את החושים ולפעול בהתאם. הכי קל לומר אני יש לי את המקום שלי, את הפינה שלי, הם הסתדרו כמו שאני הסתדרתי. אך לא! די בזה שכל אחד יאמץ תלמיד אחד ללוות אותו בימיו הראשונים וימנע בעיות רבות בעתיד. אמנם לא כל אחד צריך זאת אך תמיד ישנם תלמידים שעם קצת שימת לב ורגישות מבחינים בהם, מתחברים אליהם ומסייעים להם בקשיי הקליטה.

ולסיום, הדברים שכתבנו כאן רמוזים בשם פרשת השבוע. פרשת "ראה" ר"ת ראה את הזולת.