הרבנית ימימה, איך מתמודדים עם גידול של בן חריג?

שלום לרבנית ימימה,

המילים שלך, על הצורך להתפייס, נגעו בי מאד השנה.

ואני מוצאת שיש בי קושי רב להתפייס עם תפקידי כאמא, לאחר שבני בן ה- 7

שכל השנים איתגר אותי מאד מאד, קיבל לאחרונה אבחון לא פשוט.

נצטרך לטפל בו, להחזיק אותו ולהבין שהוא חריג.

מאז שהבנתי שהבן שלי חריג, נגמרו לי הכוחות. דווקא האיבחון, שאמור היה לתת שקט נפשי

ואיזושהי הבנה בנוגע למה עושים עם זה, מוטטו אותי.

אנו סובלים. כולנו. הבעיות מתחילות בבוקר ומסתיימות רק לאחר שהוא הולך לישון.

אני יודעת: אין קסמים בעולם. גם הטיפול הכי טוב ייקח את זמנו ולי אין סבלנות.

כל מה שאני מנסה כדי לפתח בתוכי מעט סבלנות – לא הולך.

אני מודה: מעדיפה שמישהו אחר יגדל את הילד שלי. אני רק מסוגלת לבכות.

אשמח לאיזושהי תובנה שתעזור לי לקבל אורך רוח ותקווה. 

תודה

אמא 

תשובת הרבנית ימימה:

יקרה ואהובה, 

כל סוגיה שיש לנו, מגיעה ממקום של חוסר ובטחון ושל פחד.
מדוע? כי אנחנו, הנשים, מסורות ונאמנות לתפקידנו ולשליחותנו
וככל שתחושת האחריות והשליחות נמצאת במודעות שלנו בצורה חזקה יותר,
כך אנו ממלאות חרדות.
ככל שאנו מודעות לכך שזוגיות זה קדוש וילדים זה קדוש ובניית בית זה קדוש,
כל מה שהוא קדוש מעורר בנו פחד כי באמת אנחנו רוצות לעשות את זה כמו שצריך.

ותמיד חושדים בך שאת לא פועלת נכון, כשם שחושדים בכהן הגדול לפני שהוא נכנס אל הקודש. בכל תנועה שלו חושדים מכיוון שעצם המשימה שמוטלת עליו גדולה כל כך.

וכשפוחדים, מתקשים לתפקד נכון. אני מנסה לפורר בך את הפחד ולטעת בך הבנה שאת בכיוון הנכון. הבכי שלך, התסכול שלך, נובעים שניהם מהבנת גודל האחריות האימהית שלך. זה הפחד הנכון, שמערבב אותך ונותן לך תחושת חוסר אונים.
ואני רוצה לומר לך: אם הסוגיה הזו מונחת לפתחך – את יכולה. קודם כל תדעי שאת יכולה. ממה שיש את יכולה לעשות הכי הכי טוב כי זו הסגולה הנשית, הבינה, לבנות דבר מתוך דבר, מתוך היש. 
יש לך כוח!
והשנה, ברצוני להוסיף: יש לך כוח – ובבקשה אל תשתמשי בו, כי זו שנת שמיטה.
הכוח היחיד של שנת השמיטה הוא אמון ואמונה. הידיים שמוטות עכשיו וילדייך יגדלו רק מכוח מבטך. חשוב לי לחדד את זה. קל להיות אמא כשאומרים לך שאת נפלאה והילד נפלא. וכשהוא לא נפלא, את רוצה להתכחש לקשר הגנטי שבינך לבינך, כי קודם כל צריך לבלוע את העובדה שיצא ממך משהו לא שלם.

אבל יצא ממך – וזאת הנחמה – מישהו מושלם. מישהו שאת יכולה להוסיף לו משהו. ו"מושלם"
זה הרבה יותר מ"שלם". עכשיו האימהות שלך באה לידי ביטוי; יש לך משהו להוסיף.
מה נעשה, וכי אנחנו לא עוברות את זה, כולנו? 
את כועסת, את מתביישת קודם כל. 
מתביישת שיצא ממך משהו לא שלם 
מאד מתביישת. אבל הוא מו-שלם עכשיו. יש לו מה לקבל ממך. 
כמה יש לך לתת לילד כזה. המונים! והוא יהיה מדהים יותר מכו-לם 
והדבר שהכי מגדל ילד ממקום קטן, הוא מבט 
מבט, מבט, מבט. 
"אֶרֶץ, אֲשֶׁר [...]  תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ" (דברים י"א, יב) – 
זה תפקידנו, בפרט בשנת שמיטה: לתת את עיניך הטובות בילד. 
מאמינה מאמינה מאמינה. וזהו בעיקר. 
משה רבנו אומר "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק" (דברים י"א, יב) 
ואנחנו קוראות "כאשר ישא האמון את היונק". 
האמון שלך, הוא שנותן לילד כוחות 
וזה לא האמון בעצמך ובכוחותייך, כי אם בעצמו ובכוחותיו.

אוהבת,
ימימה

הרבנית ימימה מזרחי היא עורכת דין במקצועה, שזנחה את המקצוע לטובת אהבתה הגדולה - לימוד תורה לנשים בהיבט עדכני ורלבנטי לחיים. היא מרצה מבוקשת ברחבי ישראל והעולם ושני ספריה, "במה אברכך?" ו"פרשה ואישה" (הוצאת ידיעות ספרים) הפכו לרבי מכר. דרך מפעל עלוני פרשת השבוע שלה, "פרשה אישה", נשלח בכל שבוע עלון בנושאים של זוגיות, רווקות, הורות וחינוך ילדים, מצוות נשיות ודיון אקטואלי בענייני דיומא.

הכנסי לכאן כדי לקבל מתנת תוכן מיוחדת מהרבנית ימימה (בחינם).