נח: האיש שהלך בדרכי האלוהים

אף אחד לא צפה את העתיד להתרחש. יום רדף יום, וכולם ניהלו את סדר יומם העמוס ברדיפת תענוגות ועשייה בעולם החומר, משל אין דין ואין דיין. כל זאת כלומר חוץ מאדם אחד שהלך בדרכי ה' יתברך, וכשמו כן הוא – נח לשמים ונח לבריות.

נח התקדם בעבודתו הרוחנית, עד כי זכה להגיע למעלת הנבואה, אך אין אנו יודעים אם הוא ציפה לתוכנה של הנבואה שבאתהו – נבואת חורבן. ה' גילה את אזנו כי התמלאה סאת עוונם של בני האדם, וכל מחשבות ליבם רק רע כל היום, ובמעשיהם השחיתו את הארץ ומילאוה בתועבות ובגילולים. עונשם יהיה אפוא בבחינת מידה כנגד מידה: מה הם טרחו בעבירה עד כי עלתה זיעה באפם, אף אני (אומר הקב"ה לנח) דן אותם במים רותחים. וזאת מסרו חז"ל במשפט המפורסם על אנשי דור המבול: "ברותחים קלקלו וברותחים נידונו".

לאחר שהודיע ה' לנח את גזר דינם, הוא השלים את נבואתו בציווי: בניית תיבה חזקה וגדולת מימדים, שבה ייאכלס נח את בני משפחתו, ואף בעלי חיים – זכר ונקבה - מכל המינים הנמצאים בשמים ובארץ. ואף מצמחי הארץ יאסוף, וזאת לצרכי האכילה בתיבה, ולנטיעתם בארץ לאחר המבול, להצמיח כל עץ פרי עושה פרי המשמש למאכל האדם והבהמה.

זמן רב מאוד ארך התהליך, אך נח לא אמר נואש בשום אופן, דברי ה' היו נר לרגליו, ועז היה חפצו ורצונו להוציא לפועל את דברו של מי שאמר והיה העולם. ואמנם נח הנביא והצדיק עשה את כל אשר הורהו ה', לא שינה דבר. בנה את התיבה, אסף את כל החי והצומח, והכניס אותם ואת כל בני משפחתו פנימה אל התיבה. וכמו כל מנהיג אחראי, רק לאחר שדאג לכך שכולם נמצאים בתיבה ממוגנים, ושהכל התבצע כהלכה, הוא נכנס אחרון לתיבה מפני מי המבול. והמבול היה על הארץ.

בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחודש השני בשבעה עשר יום לחודש, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ, ומים הגיעו עד נפש. וכך נכחדה ציוויליזציה שלמה שהתקיימה במשך למעלה מאלף וחמש מאות שנים, שמצד אחד הגיעה להישגים אדירים בתחומים רבים ומגוונים, הכוללים בניית ערים, ביותם של בעלי החיים, פיתוח עולם המוסיקה, ייצור ושיווק של מוצרים שונים העשויים מכלי מתכות, ואף מוצרי טיפוח וקוסמטיקה היו בנמצא, וכל זאת התנהל תחת מערכת מסודרת של שלטון ומשפט. אך למרות הפיתוח האדיר הזה, נכשלה החברה לחלוטין מבחינה תרבותית ומוסרית. נפרצו כל גבולות הצניעות, מעשי שוד ורצח היו מצויים בכל אתר ואתר, ואף מנהיגי השלטון הרבו במעשי השחיתות. לא היה בנמצא עושה טוב גם לא אחד. זאת כאמור מלבד נח ומשפחתו, שנבחרו על ידי מלכו של עולם, להיות השורש שממנו תתמלא כל הארץ מחדש לאחר המבול בבני אדם, אותו בן אדם שאמנם נברא עפר מן האדמה, אך ניטעה בו רוח נשמת אלוהים, שבכוחה לגבור על המכניזם המצוי בטבע העולם, ולהתעלות מעל יצר התאווה והחומר, ולתקן את העולם במלכות שדי.

ימים לא קלים עברו על נח בתיבה, אך ליבו היה סמוך ובטוח כי ה' יתברך מנהיג את כל הארץ בדרכי הצדק והמשפט. נח טרח רבות בתוך התיבה, ורחמיו היו על כל מעשי הבורא, הוא האכיל את בעלי החיים השונים בעתם ובזמנם, ודאג לאחדות המשפחה ולשלמותם הרוחנית ובריאותם הגופנית. וכל זאת בעזרתו וחסדו של הקב"ה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה.

לאחר ימים רבים שבהם שינה המבול את כל הטופוגרפיה הראשונית של העולם, הרים עלו ובקעות ירדו, וכל החי נקבר תחת אדמה רבה, וגווייתם הפכה למאובן, הבורא העביר על הארץ רוח שהסיגה את מי המבול. מפלס המים החל לרדת, עד כי נראו ראשי ההרים, מבעד לחלון התיבה שיצר נח בטרם המבול. הוא פתח את החלון, ועשה ניסיונות לשלח את עופות השמים, לראות הקלו המים מעל הארץ, ולאחר מספר ניסיונות שלא צלחו, בעוד הערב נופל על פני האדמה, ראה נח במרחק את היונה ועלה זית בפיה. אנחת רווחה יצאה מפי יושבי התיבה, ושמחה מליאה את ליבם. הם ידעו שהמים אמנם קלו מעל פני האדמה, אך לא יצאו מהתיבה, עד כי זכה נח להתגלות נוספת, ובה הקב"ה הורה לו לצאת ולהוציא את כל מי ומה שמאכלס את התיבה, וציווה ובירך אותם לפרות ולרבות ולמלאות את הארץ.

נח הלך מחיל אל חיל, ולאחר שדאג להוציא את כולם מן התיבה, מיד הזדרז לבנות מזבח לה', ולהקריב עליו קורבנות. מעשיו של נח, השפיעו הנהגה של רחמים בעולם, וה' הבטיח כי לא יביא עוד מבול לעולם.