מלחמת הישרדות: מי שמתמודד מצליח

הוא בא מבית עם רקע מאוד לא נעים. די בכך שנזכיר את גירושי הוריו, את מאבקו של אביו שאינו הולך בדרך התורה על חינוכו, את רשויות החוק שבפניהם נאלץ לעמוד פעם אחר פעם לתשאולים שנועדו אמנם לשמור על זכויותיו, אך מצד שני השאירו את חותמם על נפשו הצעירה.

אחיו הגדול ואחיו הצעירים - כל אחד ותגובתו שלו למצבים אליהם נקלעו שלא בטובתם. אחיו הגדול, לדוגמא, החל למצוא את דרכו בבריחה אל מחוץ לעולם המציאות - בסיוע עזרים שונים שלא כולם הותירוהו בשיקול דעת יציב ומיושב...

נוסיף לכל זה את העובדה שאמו לחוצה כל העת מכל "המצב" - זה שלעיתים יצא מכלל שליטה (- למשל בגינם של "אנשים טובים" שבאו לעזור לבנה הגדול בבריחתו מן המציאות הלא נעימה) לא תמיד יכולה להיות שם בשבילו בכל מאת האחוזים, הן איננו בן יחיד.

קשה לדבר איתו על שינויים. קשה להוכיח אותו. "אתה לא יודע מה עובר עלי" תהיה תמיד תשובתו הזמינה.

המחשה למצבו של אחיו הצעיר הוא נותן מאותו שומר בחנות הגדולה שליד ביתם - שאחיו וחברו הציקו לו משום מה. הלה הודיע להם בכל הרצינות שהוא "מזמין עבורם ניידת משטרה, עכשיו!".

הילד השני נבהל והחל לבכות נוכח הרמת השפופרת להתקשרות המפחידה, אך אחיו בן השמונה הביט בשומר באדישות. לא בגלל שהוא לא האמין, הוא פשוט לא התרגש.

איך תוכל להבין מצב של בחורצ'יק שכזה שמגיל צעיר אינו מפחד משום דבר ולו רק בגלל שהוא כבר היה במצבים פחות נעימים?!

איך תוכל השפיע על אחיו הגדול שמבין עוד כמה חלקים מאותם מצבים לא נעימים?

ישבתי איתו השבוע לשיחה ארוכה, עם תפילה שדברי ישפיעו ולו במשהו על יכולתו ועוצמתו הפנימית, בהתמודדויותיו הבלתי נגמרות.

שמעתי אותו ארוכות, הוא גולל באוזני את כל מה שיכול היה להיזכר בו באותם הרגעים. נחשפתי לשרשרת בלתי נגמרת של אתגרים, כאלה שכל אחד מהם לבדו יכול היה להפיל גם את הגיבורים שבינינו ללא קרב של ממש.

"האם יש לי סיכוי כלשהו להתמודד?" היתה שאלתו הנסתרת, "ראה נא כמה כוחות הגדולים עלי בכמה מידות עומדים למולי".

"אינני אשם" היתה זעקתו הגלויה, "איך אפשר לדרוש ממני להתמודד עם כזה רקע ועם כאלה אתגרים?".

מה עושים? איך באמת מתמודדים?

האם באמת נידונה נפש יקרה שכזו לחידלון שבהרמת הידיים אל מול "פגעי הטבע" (מבחינתו לפחות) הכל כך אימתניים הללו?                    

הוא אינו יחיד! ניתן להגדיר את סיפורו (האמיתי!) כדגם מוגדל של ילדים ונערים רבים מאוד.  אמשיך להשתמש בדוגמא קיצונית מעט. נסו נא לשבת ולהגיע לשיחה מן הסוג המכונה "שיחת נפש" עם אלה אשר נפלטו מן המסגרת. כן, אלו המכונים בשפת העם "שבאבניקים", או בעברית "נערי רחוב". מרובם תצאו משוכנעים ברמה זו או אחרת שהם אינם אשמים.

לזה יש את אביו ה"מתנכל לו", לאחר יש את אימו המלחיצה אותו. לההוא יש את אחיו הגדול המשמש כדגם מלחיץ ולא הוגן לכל מי שרצה ורוצה להוכיח אותו ("למה אתה לא כמו אחיך?") וישנו כמובן זה שהמשגיח "לא הבין אותו בכלל" והעיר לו על דברים שהוא לא היה אשם בהם ואי אפשר בלי אותו אחד שבטוח שכולם התנכלו לו, החל מהמורה בבית הספר וכלה בנהג האוטובוס. אני יודע בבירור שלא כללתי כאן ולו גם עשירית מן הסיבות המשכנעות, אשר בחלקן אמנם קשורות לאמת ברמה זו או אחרת. המשותף לכולן הוא שאינם אשמים במצבם העגום. לפחות כך הם בטוחים.

ישנם לצערנו גם לא מעט מבוגרים באותו המצב, מהם המוכנים - ועוד יותר שאינם מוכנים - להודות בכך. כמובן שאצל המבוגרים יותר הסיבות משתנות אך התוצאה דומה להפליא. אלה הם (ברובם) אנשים שנשמעו כמו אותו נער – בנערותם שלהם.  אם תשב איתו עוד פעם, או אולי פעמיים - אחרי הפעם ההיא שהוא שפך את הלב. יתכן ותצליח לקלף עוד שכבה דקה מן הדקה שתחתיה תתגלה לך אותה אמת רגישה, זו שמולה תוכל להניח מראה, ורק דרכה תוכל להבחין בלב פנימה, אי שם... כשהוא מתבונן בו איתך יחד.

שם תוכל לשמוע גם את אותו קול קטן המודה בכך ש"באמת לא התמודדתי". תוכל להגיע איתו להבנה שאכן, פעמים רבות ניצלתי את אותם גורמים חיצוניים כדי להרים ידיים מראש וכך הפסדתי מערכות חשובות. אולי יהיו כאלה שכן התמודדו ברמה זו או אחרת אך תמיד ישנו הקרב הקריטי ההוא שהם ברחו ממנו בגלל אותן סיבות "אובייקטיביות" .

יש שלא יבינו זאת, אך חז"ל אמרו לנו מפורשות שאם ישנו ניסיון לאדם - סימן שבכוחו לעמוד בו בגבורה. אל תאמר זאת לאדם ברגע הלא נכון, זה שיגרום לו לחוש שאינך מבין אותו, להתנכר בחזרה ולהתרחק. אך אם תדע לומר לו זאת ברגע הנכון - הצלת אותו!  ישנם רגעים שבהם אין זה מן החכמה להוכיח אדם על מחדליו וטעויותיו, אולם כאשר הזמן ראוי לכך (ומי שאינו מבחין עדיף שיתייעץ לפני שהוא ניגש), חשוב שכל אחד - מבוגר, נער, או ילד - ידע ויבין היטב נקודה אחת ברורה: ייעודו בחיים, (כולל הדרך לאותו היעד, עם כל הניסיונות שהיא כוללת) הינו בלעדי אך ורק לו. כשחז"ל אמרו שיתבעו את האדם שטוען להצדקתו כי הוא היה עני (לדוגמא) "וכי היית עני יותר מהלל?" - זוהי המחשה לכך שלכל אדם יש את הניסיונות שלו (כך גם ישנה טענה לעשיר!). ייתכן והם קשים ומרים עד לתחושת חידלון של ממש וחוסר אונים מוחלט כנגדם, אולם אף פעם לא יוכל האדם להסתתר מאחוריהם בתירוץ מדוע לא הייתי טוב יותר.

נושא נפרד הם הגורמים לכך שבדורנו הורגלו כולם שלא להתמודד עם כלום. ("דור האינסטנט"), אולם כאן חשוב להעמיד את הדברים על מכונם.  הכרתי בחור שלפני כמה שנים הגיע אלי במצב לא פחות עגום מזה שתואר בפתח המאמר. היום הוא ברוך ה' כבר למעלה למעלה, הרחק מעל לכל אותם ניסיונות. הוא מתמודד עם אתגרים ברמה גבוהה ואיכותית בהרבה - ויכול גם להם.

הוא שמע והפנים בסיעתא דשמיא את הדברים הללו: עליך להישיר מבט אל כל אותם קשיים, לבדוק האם באמת יש ביניהם ולו גם אחד שבכוחו להפוך אותך לאומלל לכל חייך - בהסכמתך המלאה! אם אין כזה אחד - הילחם בכל האחרים. בעוז ובעוצמה. הילחם בהם כי בכך אתה נלחם על חייך שלך, שלא ייראו פחות ממה שהינך רוצה ומאחל לעצמך שהם ייראו.

אם תילחם באמת, אתה תצליח!

לפניות למחבר המאמר, יוסף אלקובי: ab71@israel.net