פרשת וזאת הברכה: תקציר הפרשה וליקוטי רש"י

תקציר הפרשה

"וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים... " (דברים לא, א): פרשת "וזאת הברכה" היא הפרשה האחרונה בתורה. הפרשה מספרת על הברכות שברך משה את השבטים לפני מותו:

התחיל מראובן שהוא הבכור - "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת..." (דברים לג, ו), משה התפלל עליהם שיישארו בחיים ולא יפלו במלחמה, לפי שנתחייב ראובן ללכת לפני בני ישראל במלחמות.

"וְזֹאת לִיהוּדָה..." (דברים לג, ו) - גם יהודה התברך שלא ימות במלחמה. ועוד הוסיף שבשעה שיצא למלחמה ויצעק אל ה', אזי תפילתו תהיה נשמעת.

"וּלְלֵוִי אָמַר..." (דברים לג, ח) - שיהיה מורה צדק ויבקשו תורה ומשפט מפיו, וכן שיהיה מכהן לפני ה' בבית המקדש. יתר על כן, זכה לרוח הקודש על ידי האורים והתומים שהיה לובש הכהן הגדול. משה מברך את השבט שיהיו עשירים ושיתגברו נגד כל אויביהם.

"לְבִנְיָמִן אָמַר..." (דברים לג, יב) - ברכו שיזכה שבית המקדש יהיה בנוי בחלקו.

"וּלְיוֹסֵף אָמַר..." (דברים לג, יג) - זכה שארצו תהיה משובחת ומבורכת: שופעת מים, פירות גבעות והרים. בנוסף, התברכו צאצאיו.

"וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דברים לג, יח) - שני השבטים עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר ונותן לתוך פיו של יששכר, אשר יושב ועוסק בתורה. זבולון מתברך שיצליח בצאתו לסחורה, ויששכר שיצליח בעסק התורה.

 "וּלְגָד אָמַר..." (דברים לג, כ) - לפי שהיה סמוך לגבול, התברך שבארצו ישכון כאריה, כלומר שיפחדו מפניו, שכל הסמוכים לגבול צריכים להיות גיבורים. וכן, הוא עתיד להרחיב את גבולו על ידי מלחמות עצומות.

"וּלְדָן אָמַר..." (דברים לג, כב) - שיהיו אנשיו אנשי חיל וגיבורים. בנוסף התברך במי הירדן, שהירדן יוצא ממערת פמייאס שהיא מחלקו של דן.

"וּלְנַפְתָּלִי אָמַר..." (דברים לג, כג) - התברך שיהיה שבע רצון ומלא ברכת ה', וזכה שים כנרת נפל בחלקו.

"וּלְאָשֵׁר אָמַר..." (דברים לג, כד) - היה מבורך מכל השבטים בבנים, ארצו מושכת שמן כמעיין, וגם מבורכת באוצרות ברזל ונחושת.

בסופה של הפרשה מסופר על מיתת משה וקבורתו: "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם..." (דברים לד, ח).

ליקוטי רש"י על הפרשה:

מה קרה במעמד הר סיני?

פרק לג', פסוק ב': "וַיֹּאמַר יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ (אשדת) אֵשׁ דָּת לָמוֹ"

רש"י: מסיני בא. יצא לקראתם כשבאו להתיצב בתחתית ההר, כחתן היוצא להקביל פני כלה, שנאמר לקראת האלהים (שמות יט, יז.) למדנו שיצא כנגדם.

מדוע נסמכה ברכתו של יהודה לברכת ראובן?

פרק לג', פסוק ז': "וְזֹאת לִיהוּדָה וַיֹּאמַר שְׁמַע יְהוָה קוֹל יְהוּדָה וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ יָדָיו רָב לוֹ וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה"

רש"י: וזאת ליהודה. סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם שנאמר אשר חכמים יגידו וגו' (איוב טו, יח.) להם לבדם וגו' ולא עבר זר בתוכם (שם יט.) ועוד פירשו רבותינו, (מכות יא: בבא קמא צב.) שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, היו עצמות יהודה מתגלגלין בארון, מפני נדוי שקבל עליו, שנאמר וחטאתי לאבי כל הימים (בראשית מד, לב.), אמר משה, מי גרם לראובן שיודה, יהודה וכו'.

מעלתו של שבט לוי

פרק לג', פסוק ח': "וּלְלֵוִי אָמַר תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה"

רש"י: אשר נסיתו במסה. שלא נתלוננו עם שאר המלינים.

הפירות שהלבנה מבשלת

פרק לג', פסוק יד': "וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים"

רש"י: גרש ירחים. יש פירות שהלבנה מבשלתן, ואלו הן קשואין ודלועין. דבר אחר גרש ירחים, שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש.

בין שור לראם

פרק לג', פסוק יז': "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה"

רש"י: וקרני ראם קרניו. שור כחו קשה ואין קרניו נאות, אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה, נתן ליהושע כחו של שור ויופי קרני ראם.

אילו שבטים היו חלשים?

פרק לג' פסוק יח': "וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ"

רש"י: ולזבולן אמר. אלו חמשה שבטים שברך באחרונה, זבולון גד דן נפתלי ואשר, כפל שמותיהם לחזקם ולהגבירם, לפי שהיו חלשים שבכל השבטים, הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה, שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים (בראשית מז, ב.), לפי שנראים חלשים ולא ישים אותם לו שרי מלחמתו.

התפעלות הגויים

פרק לג' פסוק יט': "עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפוּנֵי טְמוּנֵי חוֹל"

רש"י: ושפני. לשון כסוי, כמו שנאמר ויספון את הבית (מלכים-א ו, ט.), וספון בארז (שם ז, ג.), ותרגומו ומטלל בכיורי (ס"א בכסוי) ארזא. דבר אחר עמים הר יקראו, ע"י פרקמטיא של זבולון, תגרי אומות העולם באים אל ארצו, והוא עומד על הספר, והם אומרים, הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה, והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד, לפי שהעכו"ם אלוהות של זה לא כאלוהות של זה, ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה, והם אומרים, אין אומה כשרה כזו ומתגיירין שם, שנאמר שם יזבחו זבחי צדק.

למי היו בנות נאות?

פרק לג' פסוק כד': "וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ"

רש"י: יהי רצוי אחיו. שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקינון ובקפלאות, והם מרצין לו בתבואה. דבר אחר יהי רצוי אחיו, שהיו בנותיו נאות, והוא שנאמר בדברי הימים (ח"א, לא.) הוא אבי ברזית, שהיו בנותיו נשואות לכהנים גדולים הנמשחים בשמן זית.

מה ה' הראה למשה?

פרק לד' פסוק ב': " וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן"

רש"י: עד הים האחרון. ארץ המערב בשלותה ובחורבנה. דבר אחר אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים.

קבורתו של משה

פרק לד' פסוק ו': "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

רש"י: ויקבור אותו. הקב"ה בכבודו. רבי ישמעאל אומר הוא קבר את עצמו, וזה הוא אחד משלשה אתין שהיה רבי ישמעאל דורש כן, וכיוצא בו ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו (במדבר ו, יג.), הוא מביא את עצמו, כיוצא בו והשיאו אותם עון אשמה (ויקרא כב, טו.), וכי אחרים משיאים אותם, אלא הם משיאים את עצמם.