גיל העולם ביהדות ובקבלה

הקדמה מטעם המערכת:

כל אחת מן הראיות שמציגים החוקרים בדבר גיל העולם מתקבלת מתוך פרשנות של נתונים, השערות אשר מבוססות על אקסיומות שונות שניתן להתווכח על תקפותן המדעית, וזאת הרבה לפני שמנסים ליישב את השערתם עם היהדות. 

המאמר הבא מציע פירוש לפרשת בראשית על פי ההשערות המקובלות במדע, על פי פירושם של מקצת חכמי ישראל שכתבו פרשנות זו - למי שסבורים כי ההשערות המדעיות נכונות, ורואים בהן סתירה ליהדותנו. 

אך יש לזכור שהדברים אינם מחוייבים, והם רק בגדר פירוש אפשרי נוסף למעשה בראשית. חז"ל כידוע לימדונו שמעשה בראשית נסתר מאיתנו, טמונים בו סודות רבים שנמסרו רק ליחידי סגולה, כך שרב בהם הנסתר על הגלוי. אך גם אם אופן הבריאה והיצירה אינו ביכולת השגתנו, הרי העיקר הגדול והחשוב ביותר ידוע לנו מאז ומתמיד: הבריאה לא נוצרה במקרה, אלא בכוונת יוצר; יש בורא לעולם, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים. קריאה מהנה.

כידוע, לפי התורה, גיל היקום הוא כ-5771 שנה. לפי ההבנה הראשונית של התורה, היקום, כולל כל מגוון צורות החיים שבו, נוצר בסדרת מעשי בריאה שנמשכו כשישה ימים, ובסיומם החלה ההיסטוריה האנושית. המדע לעומת זאת, טוען כי גיל היקום הוא בערך כ-15 מיליארד שנה.
עמדה זו המייצגת את פשט התורה איננה הפירוש היחידי ביהדות, וכבר בדורות קדומים טרם תגליות המדע המודרני הוצעו מגוון פירושים אחרים מהם עולה כי גיל העולם והאדם קדומים בהרבה מן הגישה המסורתית.
עיון במקורות השונים מראה כי מניין השנים של העולם העסיק לא מעט את חז"ל, וגם רבותינו בתקופות מאוחרות יותר, כרבנו בחיי, הרמב"ם, הרמב"ן, רבי יהודה הלוי (מחבר ספר הכוזרי) ואחרים התייחסו לבעיה זו.
רבותינו מן הדור הזה כמו רבי ישראל ליפשיץ זצ"ל, בעל ה"תפארת ישראל", ר שמשון רפאל הירש זצ"ל, הרב קוק זצ"ל, הרבי מליובאוויטש ועוד כתבו גם הם באריכות על הבעיה הזאת.

לפתרון הבעיה קיימים מספר שיטות, ובמאמר זה אנו נתמקד בשיטה הרואה את הסתירה כנובעת מחוסר ידע בתורה, והבנה בלתי נכונה שלה.

הסבר מקוצר על השיטות האחרות ניתן למצוא במאמר הבא

עקרונות שיטתיים
יש להגדיר מספר עקרונות שיטתיים לפני שאנו ניגשים לחקירת הנושא.
הראשון הוא שעלינו להכיר היטב מה אומרים מקורותינו. לדאבוננו, אנשים רבים מבטאים את רעיונותיהם כאילו היו עקרונות תורניים ולפעמים אפילו כאשר הם בניגוד לעמדות המופיעות במקורות.
שנית, יש לזכור שאין דעה אחידה בכל העניינים הקשורים לאמונה: אנו אומנם מוכרחים למצוא פתרונות לשאלות הלכתיות על מנת לדעת כיצד לנהוג בחיינו המעשיים, אולם בשאלות שאינן הלכתיות כגון גיל הקוסמוס ניתן לקבל כל הסבר אפשרי מתוך מקורות יהודיים מוכרים ומקובלים.
עקרון זה נמצא בכמה מקומות בש"ס. לדוגמא, ניתן לראות כי התלמוד נמנע מלקבוע תשובות לשאלות הלכתיות השייכות לזמן המשיח ואפילו מגדיר את אלה כ"הלכתא דמשיחא", כלומר דין השייך לתקופת המשיח. 
כשאין תוצאה מעשית מידית, גם תשובה סופית הקובעת את ההלכה איננה חיונית.

אורכו של היום המקראי
יש להניח שמאמר חז"ל "דיברה תורה בלשון בני אדם", חל על סיפור הבריאה המקראי בצורה כמעט מלאה.

אחד הדברים המעוררים תמיהה בסיפור הבריאה הוא השימוש במושג "יום" קודם בריאת הכוכבים, השמש והירח – שהרי היום והלילה נקבעים רק בעזרת השמש!

כל הקורא בתורה יבחין מהר מאוד שמי שכתב אותה הינו חכם מאוד, ובכך יאלצו להודות גם המכחישים אותה – התורה הרי כוללת תיאורים מדויקים של מקומות גיאוגרפים, זמנים, מידות ושושלות כרונולוגיות, וניתן למצוא בו כוונות דקות אפילו במילים ובאותיות שבפסוקים. ספר התורה בשום אופן לא נכתב כלאחר יד, ולא ניתן לייחסו לחבורת פרימיטיביים מתקופה קדומה. ולפיכך, איננו יכולים לייחס את הופעת השמש ביום הרביעי לבורותו של כותב התורה, שהרי אפילו אדם קדום היה מבחין באי ההיגיון שבכך. אם קודם כל נברא האור, אז כיצד נבראו השמש והירח מאוחר יותר? סדר הפסוקים ודיוקם המילולי מוכיח לנו שהופעת השמש ביום הרביעי לא נובעת מבורות או "טעות סופר", ומכאן שיש בה כוונה שעלינו לפענח.
מתוך שאלה זו ניתן להציע את האפשרות שהמונח "יום" המוזכר בששת ימי בראשית אינו דומה ליום מן הימים שלנו, כי טרם היה יום כזה בבריאת העולם, אלא תקופת זמן ארוכה הרבה יותר.

אתיאיסטים לעומת זאת מנסים לטעון, שהטענה שהיום הבראשיתי הוא בעצם תקופת זמן ארוכה הרבה יותר היא טענה חדשה, שנטענה רק לאחר שהמדע הגיע למסקנה שגיל היקום גבוה בהרבה מששת אלפים שנה. 

למעשה, ההסבר הזה הופיע בקבלה ובמדרש שנים רבות טרם תגליות המדע, אלא שהדברים לא נודעו להמון העם. אם נעמיק בכתובים יתברר לנו שלא כך הם פני הדברים. ישנם מספר מדרשים ודברים שנכתבו זמן רב טרם תגליות המדע, הטוענים שהיום הבראשיתי הינו מונח המציין תקופת זמן ארוכה הרבה יותר: זו אינה תיאוריה מודרנית בלבד, שהועלתה לצורך יישוב תיאור הבריאה שבספר בראשית עם המדע - שיקולים כאלה ודאי שלא עלו על דעתו של בעל האגדה הקדמון.

יומו של הקב"ה
נשאלת השאלה, מהו אורכו של "יום" המוזכר בסיפור הבריאה. הבה נתבונן בשני מדרשים, שישפכו אור על סוגיה זו.

במקרא נכתב: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור". על פסוק זה נדרש כי יומו של הקב"ה הינו כאלף שנים של בני האדם:

"יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, דכתיב: כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול. הוי, הזאת ידעת מני עד וגו. התורה יודעת מה קודם לברייתו של עולם, אבל אתה אין לך עסק לדרוש, אלא: "מני שים אדם עלי ארץ ". 
ומבאר רש"י: "אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה".  לקושי על השאלה, כיצד האדם הראשון חי אלף שנים על אף שאכל מעץ הדעת והיה צריך למות משום שהוזהר על ידי הבורא "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל מימנו כי ביום אוכלך מימנו מות תמות" , והקושי הוא שהרי אדם הראשון חי עוד כ- 930 שנה לאחר שאכל מעץ הדעת, והרי כתוב שמי שיאכל מעץ הדעת מות יומת, ועל כך עונה רש"י שהמדובר כאן הם באלף שנים אנושיות שהם יום אחד אלוקי.
הבה נתבונן במדרש נוסף המכיל גם הוא טענה דומה:
"אין אתם יודעים אם יום משלי, אם יום א משלכם. לא, הרי אני נותן לו יום א משלי, שהוא אלף שנים והוא חי ט מאות ול שנה, ומניח לבניו ע, הדא הוא דכתיב (תהילים צ י): ימי שנותינו בהם שבעים שנה".

התחלת מניין השנים בלוח השנה העברי, ובריאת אדם הראשון בראש השנה

"אין שנה נמנית לפי חשבון זמן הגאולה ממצרים [חודש ניסן], ואף לא לפי חשבון בריאת העולם בכללו [כ"ה באלול], אלא במיוחד ובמובהק – לפי חשבון זמן בריאתו של האדם[א תשרי], של המין האנושי בכללו. שכן בריאת האדם היא התחלתה של מלכות ה בעולמו. לפני היות האדם היה אמנם עולם, אך היה זה עולם ללא תודעה וללא בחירה. רק מעת היות האדם עלי אדמות מתחילה האפשרות של מודעות למציאות ה".

מניין השנים שבלוח השנה היהודי, חושב ע"י מניין הדורות מאז אדם הראשון, וטרם התחלת מניין השנים היהודי, ישנם שישה ימים הקודמים אליו.
בראש השנה, אנו תוקעים בשופר שלוש פעמים במשך תפילת מוסף ומיד עם תקיעת השופר אנו נוהגים לומר היום הרת עולם – כלומר היום הוא "יום ההולדת" של העולם.

על פי ההבנה הראשונית הפסוק מרמז שראש השנה חל לציון בריאת היקום, אולם אפשר להבין את המהלך גם בצורה אחרת. ראש השנה מציין אמנם את הבריאה – אך היא אינה בהכרח של היקום. ראש השנה מציין את בריאת הנשמה האלוקית שקיבל האדם: "וייצר ה א-לוהים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים; ויהי האדם לנפש חיה". 

בנקודה זו אנו מתחילים את מניין 5771 השנים שלנו: מיום בריאת אדם הראשון. 
גם במדרש מוזכר שראש השנה אכן בא להנציח את בריאת האדם הראשון, ואילו ששת ימי הבריאה לא כלולים בכך:
"בחדש השביעי באחד לחדש, הדא הוא דכתיב "לעולם ה דברך נצב בשמים"  תני בשם ר אלעזר: בכ"ה באלול נברא העולם.. ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות. 
נמצאת אתה אומר: ביום ר"ה, בשעה ראשונה, עלה במחשבה... אמר הקב"ה לאדם: זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס. אימתי ? בחדש השביעי  באחד לחדש".

ההיסטוריה של הטבע וההיסטוריה האנושית

בנאום הסיום של משה רבנו הפונה אל העם הוא אומר: אם ברצונכם לראות את טביעת אצבעותיו של ה ביקום "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך".  ומפרש הרמבן: מדוע מחלק משה את הזמן לשני חלקים – "ימות עולם" ו"שנות דור ודור"? ומסביר הרמב"ן שימות עולם הם ששת ימי בראשית ושנות דור ודור הם מניין השנים של לוח השנה היהודי מאז ימי אדם הראשון כמו שנתבאר לעיל. משה רבנו אומר שביכולתנו לבחון את טביעת אצבעו של ה ביקום בשתי דרכים:
הדרך הראשונה היא ההתבוננות במעשה הבריאה, ההתבוננות במורכבות ובתכנון המדהים שבבריאה וההיסק הברור שמקורה הוא בבורא אדיר ונפלא. אלו הם ששת ימי הבריאה.
הדרך השנייה היא ההיסטוריה האנושית, המלמדת גם היא על בורא משגיח ומכוון, אשר בחר בעם ישראל, עשה בפניו ניסים מופלאים המלמדים על שליטתו בכל כוחות הטבע (מכות מצרים וקריעת ים סוף, הליכה 40 שנה במדבר, כיבוש הארץ בצורה ניסית ועוד ועוד) ונתן לו את התורה באותו מעמד היסטורי נשגב ורב הוד – מעמד הר סיני.
נקודה נוספת שבה ניתן לראות את שליטת הבורא בהיסטוריה היא ההישרדות המדהימה של עם ישראל כנגד כל היגיון אנושי, וחזרתו לארצו לאחר 2,000 שנות גלות בהתאמה מדויקת לנבואות התורה (ראה בהרחבה).
כך או כך, כל מי שמתבונן בעולם ימצא בקלות את חותמו של הקדוש ברוך הוא.

תורת השמיטות – חלק א: מקורותיה של תורת השמיטות

את שני עיקריה הגדולים של תורת השמיטות הקבלית ניתן למצוא בחיבור בין שני מאמרים מפורסמים של חז"ל. המאמר הראשון אלו הוא הרעיון שבו נתפס העולם כמתקיים במחזוריות בת 7,000 שנה שמתוכן 1,000 השנה האחרונות הן מעין שנות שבתון לעולם. את שורשה של תפיסה זו ניתן למצוא במאמר תלמודי שבו גורס רב קטינא:
"אמר רב קטינא שיתא אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב שנאמר "ונשגב ה לבדו ביום ההוא ".  כלומר, כשם שהשביעית משמטת שנה אחת ל-7 שנים כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה. 
ספר התמונה כותב שהשמיטה הזו - תקופת שבעת אלפים שנים האלה היא רק אחת, ובגלל שקיימות שבע שמיטות ביובל העולם היה אמור להתקיים ארבעים ותשע אלף שנים.

העיקר השני הוא המדרש הבא, ממנו ניתן לראות עפ"י חלק מן הפירושים הדים לתורת השמיטות הקבלית:

"ויהי ערב ויהי בקר וגו אמר ר יהודה בר סימון יהי ערב אין כתוב כאן אלא ויהי ערב מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכאן. אמר ר אבהו, מכאן שהיה הקב"ה בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו". 
לפי שיטה זו רבי יהודה בר סימון לומד כי ו החיבור של "ויהי ערב" מתחברת לעבר קודם, כלומר, זו "וו ההיפוך" מעתיד לעבר. לדבריו, זו ראיה לסדר זמנים קודם. אי לכך, דברי ר אבהו, שקדם לו (היה בן דורו של אביו ר סימון), על עולמות שקדמו ונחרבו, משתלבים יפה בדבריו, כי גם מהם ניתן ללמוד על פרק זמן ארוך שקדם לבריאה.

זוהי דוגמא מצוינת להמחשת העמקות הקיימת במעשה בראשית.

כל ששת ימי בראשית  מתוארים ב- 31 משפטים בלבד, שישה ימים אשר אנשי המדע התעמקו בהם כה רבות. ב- MIT  בספריית היידן ישנם כ- 50,000 ספרים העוסקים רק בהתפתחות היקום: קוסמולוגיה, כימיה, תרמודינאמיקה, פליאונטולוגיה, ארכיאולוגיה, הפיסיקה של אנרגיית העל של היקום. בספריית וייגר שבאוניברסיטת הרוורד מוחזקים כנראה בערך 200,000 ספרים בנושא זה. התנך מקציב לנו 31 משפטים בלבד ואין לצפות שבקריאה רגילה של משפטים אלו נוכל לגלות כל פרט המוסתר בתוכם, ומובן מאליו שאנו נצטרך להעמיק ולגלות את המידע מתוכם. והנה כאן ניתן לראות, עד כמה ניתן ללמוד מהאות ו שנראית במבט ראשון כה פשוטה וסתמית, ולהבין היטב את מאמר חז"ל "אין אות מיותרת בתורה".

יש לציין שדבר זה נאמר בניגוד לעמדה הרואה את התורה כבלתי רלוונטית בדיון מדעי, והטוענת שהתורה באה להעביר לנו מסרים תיאולוגיים, מוסריים, ותורניים בסיפור הבריאה (על שיטה זו ניתן לקרוא בהרחבה במאמר שקושר בהקדמה בשיטה 5 שם). הדוגלים בעמדה הזו יטענו שהדבר הינו כך משום שהתורה לא באה ללמדנו מדע, והיא מתעדת את ההיסטוריה של כדור הארץ ובני האדם עבור קיומם ברובד הרוחני, התורני והמוסרי.

החיבור של שני רעיונות נועזים אלו של חז"ל עם עולמה של תורת השמיטות המקראית, בצירוף רמזים שונים מהמקרא ומספרות חז"ל, היוו את התשתית לתורת השמיטות. תורה זו הייתה נפוצה בקרב מקובלי גירונה אולם את ביטויה הקלאסי מצאה בספר התמונה, שלא נכתב במסגרת קבלת גירונה (ובשפה מדוברת: "זירונה"). 

תורת השמיטות – חלק ב: עיקריה של תורת השמיטות

תורת השמיטות גורסת כי העולם מתקיים בשבעה מחזורים קוסמים בני 7,000 שנה כל אחד. שבעת המחזורים מקבילים לשבע הספירות התחתונות בעץ הספירות הקבלי הנקראות גם שבע ספירות הבניין. ספירות אלו בקבלה הן מעין אבני הבניין שמהן נוצר העולם, הן החוקה המטפיזית של העולם המשתתפות באופן פעיל ביצירתו ובתפקודו, זאת בניגוד לשלושת הספירות העליונות והנעלמות.
לפי שיטה זו, נראה שהעולם מתקיים במשך שבעה מחזורים בני 7,000 שנה, כאשר בכל אחד מהמחזורים נשקפים העולם והתורה דרך בחינה אחרת של האלוהות.

כל שמיטה היא עולם בפני עצמו, לכל שמיטה היסטוריה בפני עצמה. אולם היובל השביעי חורג מכל אלו, השמיטה האחרונה היא הגאולה המוחלטת והחריגות הטוטאלית מעבר להיסטוריה, לתפיסה ולאונטולוגיה של עולמנו, והמקובלים ממעטים לדבר בו.

בספר התמונה (ספר קבלה אנונימי המיוחס לתנא רבי נחוניא בן הקנה), ניתן למצוא התייחסות לעניין השמיטות לפי הגמרא:
"שית אלפי שנים הווה עלמא וחד חרוב" כלומר, ששת אלפי שנים מתקיים העולם ובאחד עומד חרב. בהמשך הגמרא נאמר עוד "כשם שהשביעית משמטת אחת לשבע שנים [בשמיטת הארץ], כן העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה". 
חשוב להדגיש שאיננו סומכים על ספר התמונה בכל עניין אחר הקשור בקבלה, אולם במקרה הספציפי הזה מכיוון שספר התמונה מתאר את תורת השמיטות בצורה טובה מאוד, אנו עושים בו שימוש.

נשאלת השאלה באיזו שמיטה אנו נמצאים כיום. לפי רבי חיים אבן עטר בעל ה"אור החיים", ולפי הרב ישראל ליפשיץ בעל ה"תפארת ישראל" על המשנה, אנחנו נמצאים בשמיטה השנייה.  אחרים סוברים שאנחנו כבר בשמיטה השביעית. ולפי הדעה השנייה, העולם היה כבר קיים ארבעים ושתיים שנה כשאדם הראשון נברא! 

ספרי הקבלה המאוחרים, החל מהרמ"ק (רבי משה קורדובירו) ומהאר"י הקדוש זיע"א, אינם מזכירים נושאים אלה כנראה מכיוון שהם לא הסכימו לרעיון הכללי של השמיטות - כך מביא הספר "ויקהל משה". 

אולם כפי שהורחב בהקדמה למאמר, בגלל שאין מדובר כאן בעניין הלכתי, ניתן להסביר את הנושא בכמה דרכים וכל הסבר המבוסס על מקורות יהודים ידועים ומקובלים ניתן לקבלו.

הרדב"ז למשל, שנזכר כרבו של האר"י ע"י רבי חיים ויטל, דווקא כן הסכים עם תפיסה זו וכמוהו עוד הרבה מקובלים.

ספר "מערכת אלוקות" (אחד מספרי קבלה החשובים) אומר על המדרש של "בורא עולמות ומחריבם" שמדובר על עולמות שהתקיימו בסדרי זמן של שמיטות, כך שכל אחד מן העולמות הללו היה כ- 49,000 שנים, לפני היבראו של אדם הראשון.

בגמרא ניתן להבין זאת כתמיכה בדעה האומרת שהיו 974 דורות לפני אדם הראשון:

"תניא אמר רבי שמעון החסיד אלו תשע מאות שבעים וארבע דורות שקומטו להיבראות קודם שנברא העולם..." 

רבי שמעון החסיד שונה על 974 דורות שנגזר עליהם להיברא טרם בריאת העולם.

מספר זה נלמד מהפסוק "זכר לעולם בריתו דבר צווה לאלף דור" . התורה עמדה להיות מסורה למשה אחרי אלף דורות ומכיוון שמשה היה הדור ה- 26 אחרי אדם, יוצא שהיו 974 דורות לפני אדם הראשון. דורות אלה, אומר הספר, היו אלה שחיו לפני שנברא אדם הראשון.

אחד מהאחרונים הדן בעניין תורת השמיטות הוא הרב ישראל ליפשיץ זצ"ל בעל פירוש ה"תפארת ישראל" על המשנה. בפירושו למשנה בהקדמה לפרק חלק על סדר "נזיקין" כתב הרב ליפשיץ מאמר בשם "דרוש אור החיים" שבו הוא כותב על העולמות, היצורים (במסה זו הרב ליפשיץ מתאר בין השאר את הדינוזאורים, ומיישב את הממצאים הארכיאולוגיים כמתאימים לתורה) והאנושות לפני אדם הראשון.

אחרי שהמאמר מביא את המקורות הקבליים לרעיון של העולמות שהתקיימו לפני אדם הראשון הוא מסכם שעלינו להבין איך גילויים מדעיים באים רק להוכיח את האמת שבתורת משה, ולא חלילה לסתור אותה.

לפי תפיסה זו, אפשר לדוגמה לומר שכל הממותות שנמצאו קבורים בעבר בקרח בבולטימור שבארה"ב, התקיימו בתקופות קדומות. הרים כגון ההימלאיה בצפון הודו נוצרו בהתפרצויות בקליפת כדור הארץ כמו שנכתב ב"ספר התמונה", ועוד ועוד. ההבנה הזאת מאד מהפכנית כי גם בין ציבור שומרי המצוות ישנם אנשים המרגישים נבוכים למשמע טענות מחוגי הארכיאולוגיה והפליאונטולוגיה.

המשמעות המדעית של תורת השמיטות

נשאלת השאלה מה בעצם התועלת ב- 42,000 שנה כשבמדע מדברים על מיליונים ומיליארדים של שנים. לכך אענה כמה תשובות:

1) תורת השמיטות לא הובאה על מנת להסביר גילויים בקוסמולוגיה, אלא רק גילויים ארכיאולוגים המתוארכים לתקופה שלפני תחילת מניין לוח השנים העברי. 
2) תורת השמיטות הובאה רק ע"מ להסביר דברים שתוארכו בתיארוך פחמן 14, שמוכר כתיארוך האמין ביותר, ובו ניתן לתארך רק עד 50,000 שנה (בהנחה שממצאים תוארכו בתיארוך פחמן 14 יותר מתקופת השמיטות (42,000 שנה) ניתן להסביר שבגלל התנאים ששררו בתקופת ראשית היקום כגון שיטפונות וברקים או מאורעות כמו המבול והפיכת סדום ועמורה התיארוך אינו מדויק לגמרי).

3) חשוב להזכיר שהעמדה של תורת השמיטות אינה עומדת לבדה אלא באה רק ביחד עם ההבנה שיום הבראשיתי אינו אלא תקופת זמן ארוכה הרבה יותר, ושאר המדרשים והדברים שהבאנו במאמר.

עם זאת, לפי פירוש רבי יצחק דמן עכו שיובא לקמן ניתן להגיע לכ - 15,000,000,000 שנים.

פירוש הרב יצחק דמן עכו: תורת השמיטות קובעת שגיל העולם הוא 15 מיליארד שנה

לפי תורת השמיטות המבוארת בספר התמונה גיל העולם הוא 42,000 שנה (6 X 7,000 = 42,000). זאת אומרת, כשאדם הראשון נברא העולם היה כבר קיים בן 42 אלף שנה. עם הבסיס הזה הרב יצחק דמן עכו [1250-1340] כתב פירש חשוב ומעניין. הרב יצחק דמן עכו היה על פי רוב הדעות תלמיד חבר  של הרמב"ן  והוא ידוע כמקובל גדול.

לפני כעשרים שנה, הרב הגאון ר אריה קפלן זצ"ל, קיבל צילום של ספר חשוב של הרב יצחק דמן עכו בשם "אוצר החיים" (כתב יד השלם והיחידי נמצא ב-Lenin State Library Moscow: אוסף גואנזבורג מס 775) ובו פירוש חדש לגמרי המבוסס על תורת השמיטות :

מכיוון שתקופות השמיטות התקיימו לפני האדם, יש למדוד את הכרונולוגיה של השמיטות לא לפי שנות האדם אלא בשנות האלוקיות. כך שספר התמונה מדבר על שנים אלוקיות כשאומר שגיל העולם הוא 42,000 שנה. כתוצאה מקביעה זו ניתן להגיע למסקנות מרחיקות לכת.

על פי המזמור שבתהילים שהוזכר בתחילת המאמר (ראה סעיף בסעיף 2 "אורכו של היום המקראי"), יומו של הקב"ה הוא אלף שנה (תהלים צ ד) "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", ואילו שנה אחת של הקב"ה היא 365.25 ימים השווים ל- 365,250 שנות כדור הארץ של האדם.

כך שלפי החישוב של הרב יצחק דמן עכו גיל הקוסמוס הוא:
42,000 X 365,250 = 15,340,500,000  שנים .

אפשר להתווכח על ההיגיון שבטענה, ע"י פירוש שכאשר נאמר "אלף שנים בעיניך" אין הכוונה לאלף שנים ממשיות כמו שהן ניבטות מעיני האדם, אולם פירוש זה סותר את רש"י שכותב במפורש: "אלף שנים של בני אדם הם כיום אחד של הקב"ה"  (ראה בהרחבה בסעיף "יומו של הקב"ה".

המספר תואם בצורה יוצאת מן הכלל, מכיוון שהמדע המודרני קובע שהמפץ הגדול (The Big Bang) התרחש בערך לפני כ- 15 מיליארד שנה והנה כאן נקב הרב יצחק דמן במספר המדויק, וכל זאת במקור תורני בן יותר מ- 700 שנה!

מסתבר כי אחד המקובלים אחד המקובלים שחי לפני יותר מ- 700 שנה הגיע מתוך לימודי הקבלה לאותה התוצאה של המדע כיום!

המחלוקת סביב תורת השמיטות
חשוב להדגיש שאיננו יודעים כיצד התנהלו העניינים באותם העולמות הקדומים, ותורת השמיטות היא רק על פי פירושים מסוימים למדרש של "בורא עולמות ומחריבם":

אי אפשר לדעת האם העולמות הללו נחרבו מיד או רק לאחר תקופת זמן מסוימת, אי אפשר לדעת האם היו אלו עולמות רוחניים או חומריים, אי אפשר לדעת כיצד תושבי העולמות הללו עבדו את הבורא, אי אפשר לדעת האם ניתנה תורה לתושבי העולמות הללו ובאיזו דרך, אי אפשר לדעת האם היצורים שחיו בעולמות הללו היו בעלי בחירה או לא, אי אפשר לדעת האם מונחי הגלות והגאולה היו רלוונטיים עבור תושבי העולמות הללו ולפי איזה כללים והיגיון הם תיפקדו.

השאלה המרכזית עליה נחלקו רבותינו בביאור המדרש היא האם התיאור של "בורא עולמות ומחריבן" הוא תיאור של מציאות היסטורית (או פרה היסטורית), או שבעצם אין זו כלל מציאות שהייתה, אלא עניין רעיוני המתואר באמצעות הדימוי לבנין עולמות והחרבתם.

כך למשל הרמ"א כותב כך: "ואמרו רבותינו ז"ל  שהקב"ה היה בונה עולמות ומחריבן, וכן היה בונה מקדשות ומחריבן, והכל הוא רמז על העולמות שיעברו זה אחר זה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל אין כערכך ה אלקינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים, הרי הורו לנו ארבעה עולמות שיעברו זה אחר זה: והנה הראשונים הם העולמות שבנה הקב"ה ומחריבן זה אחר זה, אף עולם הבא מאחר שיקומו ישני עפר יתבטל עניין עולם הבא ויחזרו נשמות לפגרים מתים, אמנם עולם תחיית המתים אין עולם אחריו למאן דאמר מתים שיחזרו לא ישובו לעפרם , והשואל אחריו אין לו חלק לעוה"ב, כי אין לשאול מה לפנים ומה לאחור.

 ולכן בהיות כי ימי בראשית רומזים על ימות העולם כמו שנתבאר מדברינו הקודמים, על כן אמרו רבותינו ז"ל בבריאת העולם שהיה בונה עולמות ומחריבן, ולכן באו גם כן ארבעה מקדשות זה אחר זה".

כלומר, לפי הרמ"א יש ממש בעולמות האלו שהקב"ה היה מחריבן. אולם במהר"ל בבאר הגולה באר ד המדרש מבואר המדרש בדרך אחרת:

"וזה מפני שהיה בונה עולמות ומחריבן, והם בריאת דברים שאין בהם בריאה גמורה ואינם מתחברים עם שאר העולם מפני שאין מציאות ממש בהם, כמו תוהו ובוהו וחושך שכלם הם נבראים ביום הראשון כדאיתא בפ"ב דחגיגה ואין בהם בריאה שלימה, שאע"ג שהיה נחשב דבר זה בריאה בעת בריאתן, שכאשר נברא העולם היה תוהו ובוהו א"כ נחשב זה בריאה, מ"מ אח"כ נחרב כאשר נבראה הבריאה אשר רצה השם יתברך, ואז נחרבו אותם שהיה שם מציאות עליהם לפי שאין חבור לבריאה זאת עם שאר הנבראים.

 ונוכל לומר כי הכתוב מדבר שהוא עוד יותר בלתי בריאה ובלתי מציאות יותר מן תוהו ובוהו, ובודאי דבר כזה נחרב כשנברא העולם, וזה שאמרו במדרש ג"כ שהי סדר הזמנים קודם לכן ולא אמר שהי זמן קודם, כי כל זמן וזמן מאלו ששת ימי המעשה כל אחד ואחד זמן מיוחד שזה נקרא יום ראשון וזה יום שני, וכל אחד מיוחד בפני עצמו שאין זה כזה, אבל הזמן שהי קודם לכן הוא סדר זמנים לא שהי זמן מיוחד, שאם היה זמן מיוחד היה הכתוב מספר ממנו רק סדר של זמנים, כלומר עניין הזמן כי הזמן יש בו קודם ומתאחר, אבל לא זמן מיוחד לומר שהי לפניו ערב ובוקר שזה אינו רק שהי סדר זמנים קודם דהיינו קודם ומתאחר וזהו סדר זמנים. וזה כמו שאמרנו, כי הכתוב שאמר ויהי ערב ויהי בוקר אינו מדבר מתחילת הערב שא"כ היה לו לומר יהי ערב, רק בתחילה נבראו דברים שהי להם חורבן כאשר היה הבריאה שהיא יותר עיקר, כי הבריאה שהוא עניין זמן שהי בו קודם ומתאחר וזה נקרא סדר זמני לא שהי זמן מיוחד, אבל הבריאה היתה תוהו ובוהו שאינה ניכרת הבריאה כמו שפירש רש"י ז"ל שכשהאדם בא לקרא לו שם שהוא דבר זה הוא תוהה ונמלך לקרא לו שם אחר ואין כאן בריאה גמורה".

כלומר, הדברים עמוקים מאד, והם התבררו על ידי גדולי המחשבה.

מדרשים על "דברים שקדמו לבריאת העולם"
במדרשים רבים נזכרות מובאות על "דברים שקדמו לבריאת העולם", וכן מובאות על קדמותם של חלק מארבעת היסודות שלא נזכרו בפרשת הבריאה כגון האש, או אלו שכן נזכרו, אולם לא נתלוותה אליהן בפירוש ציווי הבריאה, כגון רוח. לדוגמא, במדרש הבא נאמר בלשון משנאית:
"שלושה בריות קדמו את העולם... המים והרוח והאש".

יש לשים לב לעובדה שדווקא האדמה, שמציינת את כדור הארץ, לא נזכרה. כלומר, כדור הארץ נברא רק לאחר בריאת היקום עצמו.

במדרש אחר נאמר: "ששה דברים קדמו לבריאת העולם... התורה וכסא הכבוד נבראו. תורה מנין? שנאמר "ה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז ". 
אלו רק מעט מן הדוגמאות הרבות העוסקות בנושאי הקדמות והיסודות. האזכור הבא, המופיע בספר משלי שאותו כתב שלמה המלך הוא המעניין ביותר, מכיוון שהוא עוסק בקדמות החוכמה שבטבע לתחילת מניין לוח השנה היהודי:
"ה קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז; מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ: באין תהומות חוללתי באין מעינות נכבדי-מים: בטרם הרים הוטבעו לפני גבעות חוללתי: עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל: בהכינו שמים שם אני בחוקו חוג על- פני תהום: באמצו שחקים ממעל בעזוז עינות תהום: בשומו לים חוקו ומים לא יעברו-פיו בחוקו מוסדי ארץ". 
"באין תהומות" או "באין מעינות" מוסברים ע"י רוב המפרשים כטרם בריאת העולם. קטע זה משתמש ברוב המילים והצירופים האפשריים (ראו לעיל את המילים שנצבעו בכחול), על מנת להביע בהדגשה יתרה את רעיון "קדמות" החכמה, ורבים מפרשים:     חכמה = תורה. אכן, לא בכדי מאוזכר ומצוטט פרק זה בעשרות מדרשים העוסקים בנושא מעשה בראשית, ודברים שקדמו לבריאת העולם. 

רש"י במקום אומר במפורש: "קודם בריאת העולם".
מאוחר יותר, אנחנו מוצאים מדרשים המסבירים בדרך דומה את בריאת התורה לפני בריאת העולם, בקטע הפותח את מדרש תנחומא:
"וכשברא הקב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את העולם". 
וכך נכתב גם במדרש: "כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם". 
המימרות הללו מדגישות שהעולם איננו יצירה מקרית (מונח הסותר את עצמו, שהרי יצירה מלשון צורה, וצורה  איננה נוצרת בלא יוצר), כי אם יצירה בעלת תכלית רוחנית נעלה שיש בה כוונת מכוון. 
מעניין לציין כי לאחר שחובר ספר משלי בידי שלמה המלך, רק מאות שנים מאוחר יותר הגיע הפילוסוף היווני אפלטון למסקנה שהבורא יצר את העולם ע"י הסתכלות ב"אידיאות", ועל פיהן הוא בורא את העולם.

סיכום:

במאמר זה ראינו כיצד על ידי העמקה בכתובים מתברר שתגליות המדע המודרני באשר לגיל העולם, לא רק שאינם סותרים את התורה, אלא להפך, אם יתבררו כנכונים ביכולתם להתאים ואף להוכיח את האמור בתורה:
פתחנו בהצגת העמדה המקובלת, והגדרנו 2 עקרונות שיטתיים לבירור הסוגיה. לאחר מכן ביררנו מהו אורכו של היום הבראשיתי, ומהו היום של הקב"ה. אחרי זה הסברנו שמניין השנים העברי לא התחיל מרגע בריאת היקום החומרי, וראינו את חלוקת הזמן לשני חלקים עיקריים הנרמז בתורה, ואף ראינו מהם 2 הדרכים הפשוטות ביותר בהם יוכל כל בר דעת להכיר בטביעת אצבעותיו של הבורא בעולם.
בחלק השני של המאמר עסקנו בתורת השמיטות: בתחילה הבאנו את מקורותיה, והסברנו את המדרש של "בורא עולמות ומחריבם", והבאנו דוגמא נפלאה להמחשת העמקות שבתיאור מעשה הבריאה. בהמשך הסברנו את עיקריה של תורת השמיטות, והבאנו את הרעיון של דורות שקדמו לאדם הראשון. לאחר מכן הבאנו את חישובו של רבי יצחק דמן עכו, המגיע לכ- 15 מיליארד שנים עפ"י המדע. בחלק האחרון הבאנו מעט מן המדרשים המדברים על הדברים שקדמו לבריאת העולם ועמדנו על התובנות הנלמדות מהם.