עלה על הגמל

בשבוע שעבר התפרסמה כתבה בעיתונות ובכלי התקשורת, על אחד משרי הממשלה ורעייתו שהיו מעורבים בתאונת דרכים באזור ירושלים. על פי נתוני הסטטיסטיקה אירעו באותו יום במדינת ישראל כמה מאות תאונות נוספות, וככול הידוע הם לא זכו לתשומת לב ציבורית מיוחדת...

אם מישהו מבינינו - "פשוטי העם", ייתפס כשהוא נוהג במהירות גבוהה מהמותר, הדבר לא יעורר רעש כמו שאם ייתפס מפכ"ל משטרת ישראל על אותה עבירה...

ממפכ"ל משטרה מצפים להרבה יותר, כך טבע הדברים.

לאור ההקדמה, מוכרחים ללבוש כפפות של משי בטרם אנו עוסקים בחטאי ראשונים, משום שמאשימים אדם לפי דרגתו וחייבים לסנכרן בין דרגת החוטא לחומרת המעשה...

התורה היא הדת היחידה שלא מסתירה את חטאי מנהיגיה, הדברים נכתבו כדי שנפיק מהם לקחים אקטואליים. במאמר זה, לצערי, לא נרד לעומק פרשת המרגלים המוזכר בפרשתנו, הנכם מוזמנים לגשת אל ארון הספרים היהודי ולעיין בעצמכם, אין לי ספק שלאחר עיון ולמידה תראו את הכול מנקודת מבט גבוהה יותר.

חשוב לי שנצא עם תובנה אחת – והיא: ספק אם ניתנת לנו הפריווילגיה לדבר על אותם ענקי רוח - אנשי דור המדבר, שחוו את ניסי מצריים והמדבר ואשר הגיעו לדרגת נבואה במעמד הר סיני, אנו קטנים מידי בשביל לשפוט אותם.

תרשו להציג בפניכם אגדה מדהימה על עניין המרגלים המוזכרת בתלמוד, נפענח אותה, נגלה את הצופן ונעלה תובנות.

אחד מגדולי האמוראים, "רבה" שמו, מספר את הסיפור הבא: יום אחד הלכתי במדבר ופגשתי בסוחר כשהוא רוכב על גמל. פנה אלי הסוחר ושאל אותי אם אני מעוניין שהוא יראה לי את מתי דור המדבר, ועניתי לו בחיוב. הוא לקח אותי לעומק המדבר וראיתי אותם... הם שכבו על גבם כשפניהם סמוקות, הם היו עד כדי כך גבוהים שרגלו של אחד מהם הייתה כפופה, וראיתי את הסוחר עובר מתחתיו כשהוא רוכב על הגמל ורומח בידו ועדיין לא הגיע לברכיים של אותו נפטר... [חשוב להדגיש, שחלק גדול מהאגדות לא משקפות מציאות אלא משמשות כמטאפורה למסרים ולקחים].

עד כאן התלמוד. מה טמון כאן? כל פרט טומן בחובו עולם ומלואו, אך בהתחשב במסגרת הנוכחית נתמקד בנקודה אחת שמגלה לנו המהר"ל מפראג.

קיימים באדם שלשה רבדים: נפש, רוח ונשמה. "נפש" היא החלק הנחות ביותר אצל האדם. נפש יש גם לחתול ולכול בעל חי מצוי... כל אדם בבסיסו הוא בעל חי מצוי, הן לאדם והן לבהמה יש רצון לחיות, יש צרכים, דחפים ומאוויים.

כשאדם רעב הוא מחפש אוכל וכשזברה רעבה היא מחפשת אוכל, אבל...

כאן נכנסת הרוח. הרוח היא המידות של האדם. כאן ניכר ההבדל בין אדם לבהמה. כשהזברה רעבה והיא מוצאת אוכל, היא תאכל לשובע מבלי להתחשב בחברותיה הרעבות, כולנו רואים מאבק של ציפורים על פירורי לחם, אין שם פשרות... לעומתם – אדם, למרות שהוא רעב, יחלוק את פרוסת לחמו עם חבר רעב כמוהו, ופעמים שאפילו ימסור את נפשו וייתן לו את הכול!

הרוח שבאדם מגביהה ומרוממת אותו משאר בעלי החיים.הרובד הנוסף שבאדם זה הידיעות וההשגות. השגות וידיעות הם כלים חיצוניים שמאפשרים לאדם להתקדם ולהשתדרג, הידיעות משכנם במוח, משכן הנשמה. אבל – ידיעות והשגות זה דבר שעלול להיות מסוכן, מפני שהם יכולים לזרוע הרס וחורבן כדוגמת פיתוח אטום ותעשיות מוות, בדיוק כשם שהם יכולים להעניק חיים ולהציל את האנושות. החכמה היא לשלב את הידיעות וההישגים יחד עם מידות וכך לנתב את ההישגים לאפיקים חיוביים.

כמובן שלא נגענו אפילו על קצה המזלג במושגי יסוד אלו.

איך כל זה קשור אלינו? כותב המהר"ל, הסיפור של רבה משמש מטאפורה למבט שלנו על דורות ראשונים. רבה פגש באדם רוכב על גמל. הגמל מסמל את הנפש – את חלק הבעל חיים שבאדם, את הרצונות, הדחפים והיצרים הגשמיים. כל החיים אנו במאבק תמידי מי יהיה דומיננטי ומוביל, ה"גמל" שבנו או האדם שבנו... אדם רוכב על גמל מסמל את האדם השלם במידותיו. אדם ששולט ורוכב על הבעל חיים שבו – מנתב את נפשו, תאוותיו ודחפיו... הרומח שבידו מסמל את הכלים וההשגות הנפלאות שזכה להשיג...

אומר רבה, גם אם אובייקטיבית אותו אדם שפוגש את "מתי המדבר" נמצא בדרגה רוחנית גבוהה, עדיין הוא עובר תחת אדם ממתי דור המדבר. הוא לא מצליח להגיע אפילו ל"ברכיים" שלו – לחלק הנחות של אותו "מת" מדור המדבר...

כעת, לאחר שלבשנו את כפפות המשי, ניתן לעיין בפרשת המרגלים ולאמץ את המסרים קרוב לליבנו...

בהצלחה.