"אני בורח מפה כל עוד נפשי בי"

סיפורו של יוסי מנצור, 31, מתחיל אי שם בחולון, שם נולד, גדל והתחנך. הבית שמר מסורת והוא למד בתיכון שבעיר. כבר כילד היה מוצלח מאוד, בהגיעו להישגים גבוהים בלימודים גם בלי לשקוד רבות על הלימוד. בצבא שירת ביחידה מובחרת העונה לשם סיירת מגל"ן ועסק בפעילויות שטח רבות.

לאחר הצבא (מי לא מנחש...) תכנן את הטיול ש"אחרי", ושם פעמיו לדרום אמריקה. שם הסתובב כחצי שנה, וכשסיים לנפוש החליט (כמו רבים אחרים...) לעשות קצת כסף בארה"ב.

"כשהגעתי לשם", מתחיל לספר יוסי על המסע של חייו, "קיבלתי טלפון מישראלי אחד שיש לו "עגלות" למכירת מוצרי קוסמטיקה של ים המלח (קריירה מספר אחת של ישראלים בחו"ל). הצלחתי להשיג אותו והתחלתי לעבוד שם. התכוונתי לעבוד ארבעה חודשים ולחזור לארץ להתחיל ללמוד אלקטרוניקה. הגעתי עם חולצה ומכנסיים פשוטים ונכנסתי לעבוד, אבל לאחר מספר ימים מצאתי את עצמי לבוש מחויט ונוסע ברכב יוקרתי.

השעה שיחקה ליוסי והוא הלך והצליח בעסקיו. בתחילה הועסק כעובד מן המניין, אך במהרה התקדם לתפקיד ניהולי בסניף, ותוך חצי שנה בלבד מצא את עצמו מכהן כמנהל כללי של החברה כולה, שזרועותיה התפרסו על כל רחבי ארה"ב. כך יצא שטס כל שבועיים למדינה אחרת בתוך ארה"ב, כשהוא מאמן עובדים להצלחה במכירה, על ידי הכרת הלקוח האמריקאי, צרכיו ורצונותיו.

שנה חלפה לה ביעף. את לימודי האלקטרוניקה יוסי שכח מזמן. מי צריך את זה כשיש כל כך הרבה כסף, הצלחה ושגשוג?

איזה 'משה רבנו' בראש שלו?!

כעת התנהלו חייו בין ארה"ב לישראל, כששמונה חודשים לערך השקיע את זמנו בעבודה בחו"ל, וחודשיים נוספים הוקדשו לביקור במולדת. אחר אחד הביקורים כאן בארץ, החליט לנסות את מזלו גם בלוס אנג´לס, בתחום הנדל"ן.  "שכרתי שם דירה עם יהודי יקר, שאז רק התחיל לחזור בתשובה, והוא התחיל לדבר על דברים שמאוד סיקרנו אותי. יום אחד הוא אמר שהשכנים מזמינים אותנו לסעודת שבת. לאחר הפצרות, הסכמתי להגיע. 

בסעודה, ראש המשפחה דיבר דברי תורה, ובמהלך רעיון על פרשת השבוע הזכיר את משה רבנו. אני זוכר שחשבתי לעצמי אם הוא נורמאלי. איזה ´משה רבנו´ בראש שלו?! לא האמנתי שיש אדם שפוי, עם רגליים על הקרקע, שמדבר על משה רבנו בכזו רצינות. נשמע לי הזוי, הרי זו דמות כל כך רחוקה ועתיקה, שלא שייכת לעולם המודרני שלנו".

למרות התמיהה הגדולה, ואולי דווקא בזכותה, משהו נדלק אצל יוסי. החל מאותה שבת, לתקופה של חודשיים לערך, החל יוסי לקבל תיאבון בכל הנוגע לשאלת יהדותו.

"החלטתי לבדוק אחת ולתמיד אם יש בה משהו, ביהדות הזאת. אני קורא לשלב הזה שהייתי בו ´בירור יהדות´. חודשיים של התעניינות מאוד גדולה".

לבחור שכלי כמו יוסי, לא היה האתגר פשוט או מובן מאליו. הוא למד בתיכון מדעים מדויקים, ביניהם פיזיקה ומתמטיקה, ואף יצא כתיכוניסט לגבעת רם בירושלים, במסגרת פרויקט מיוחד, ללמוד אחת לשבוע באוניברסיטה את סודות הפיזיקה המודרנית. "המדע והיהדות היו מבחינתי שני עולמות שלעולם לא יפגשו. הנקודה הזו כל הזמן תקעה אותי בהתקדמות הרוחנית, ואז יום אחד, ברוך ה´, התגלגלה לידי החוברת "תורה ומדע" של הרב זמיר כהן.

הקריאה בחוברת סגרה לי הרבה פינות פתוחות. כל שאלה שהתעוררה לי עם הקריאה או לאחריה, שאלתי בנוסף גם את הרב בלוס אנג´לס".

יוסי סיים לקרוא את החוברת. קיבל תשובות בנושא שכל כך ריתק אותו, הן מהחוברת והן מהרב שכיהן במקום, ובד בד... הוא נפל להכרה כי 25 שנים הוא צועד הפוך לגמרי ממה שנראה לו כעת הכיוון האמיתי.

בתור בליין תל אביבי, שעסקים וכסף עמדו נר לרגליו, הייתה זו סתירה לא פשוטה.

"זה נחמד להבין מהי האמת", משחזר יוסי את הרגע בו נפל האסימון, "אבל זו סתירה ממש. הייתי מה שנקרא היום ברחוב - אדם ´מוצלח´, היו לי עסקים משגשגים, שרתתי ביחידה מובחרת, עשיתי טונות של כסף, ופתאום להבין שאני צריך לחזור בתשובה כי הכל הפוך... זה לא הסתדר לי בכלל!".

אבל יוסי, למרות כל הכבלים הגשמיים שהיו כרוכים על צווארו, היה ונותר איש אמת. האמת בערה בו עד כדי כך, שלא יכול היה להתעלם ממנה עוד.

אני מסוגל להרוג אותה!

"ניגשתי לשותף שלי בשעה אחת בלילה, ואמרתי לו - הכל נכון! עכשיו תגיד לי מה המינימום שאני צריך לעשות?". מ-י-נ-י-מ-ו-ם, הדגיש.

"לך תביא סידור", אמר לו השותף.

"הלכתי להביא לו סידור קטן שהחזקתי בתיק, ופתאום גיליתי שהמצלמה היקרה שרכשתי בטיול בדרום אמריקה - נעלמה. באותו רגע גם ידעתי מיד מי גנבה אותה וכעסתי עליה מאוד".

יוסי לקח נשימה עמוקה וחזר לשותף. השותף הורה לו לקרוא בסידור את "קריאת שמע שעל המיטה", ויוסי החל להתפלל לפי הנוסח. "הריני מוחל וסולח...", היה כתוב שם בהתחלה. "איך אני יכול להגיד את זה?", התעצבן, "אני מסוגל להרוג אותה עכשיו - אני לא סולח לה! ועוד כתוב פה בין שפגעו בכבודי בין שפגעו בממוני... על הבוקר הלכתי אל הרב".

יוסי הסביר לרב את הקונפליקט מאתמול בלילה: "איך אני יכול לקרוא מילים כאלו, כשאני כועס ולא סולח? לא יכול!". הרב ישב להסביר ליוסי יסודות בסיסיים באמונה היהודית. הוא דיבר על מושגים כמו גזרה משמיים, השגחה פרטית, שליח לדבר עברה, ניסיון, ועוד מילים בעולם היהדות שיוסי מעולם לא שמע עליהן. "הייתי בהלם מהתשובה. כזו אמת יצאה מהפה שלו, ממש שמחתי". התשובה הצלולה, בעלת ההיגיון הבריא, הייתה ליוסי כמו מים צוננים על נפש עייפה. הוא נרגע. הוא הבין. אולי אפילו... סלח.

מאז הוא קיבל על עצמו להניח תפילין ולומר "קריאת שמע שעל המיטה". מינימום אמרנו, לא?

כיאה למניח תפילין וקורא "קריאת שמע שעל המיטה" בלבד, המשיך יוסי בעסקיו וחייו כרגיל. לאחר ביקור נוסף בארץ, החליט להתקדם עוד צעד אחד קדימה ולפתוח עסק עם חבר. "במשך שבעה חודשי עבודה, גלגלנו סכום של קרוב למיליון ורבע דולר. אני אומר גלגלנו כי הכוונה להכנסות נטו. היו לנו 24 עובדים. הלכתי כבר עם ציצית אך בלי כיפה. היה לנו מנהג שכל העובדים היו מגיעים אלי לסעודת שבת והיינו עושים קידוש יחד. כולם נורא ציפו לזה".

אני בורח מפה. כל עוד נפשי בי!

בזמן שהתחזק, הייתה שגרת יומו של יוסי די קבועה. לאחר יום עבודה היה נשאב לערוץ הידברות באינטרנט (אליו נחשף דרך החוברת "תורה ומדע"), וצפה בתכנים שהאירו את עיניו והעשירו את עולמו עד מאוד.

שוב חזר לביקור בארץ. "קשה לעשות את הקפיצות בין ישראל - ארה"ב. זה לא חיים", מבכה יוסי את מי שעדיין עושה את זה. "בארה"ב אתה מרגיש שאתה מתגעגע ורוצה הביתה, כי אתה לא מרגיש הכי שייך, ובארץ אתה לא מסתדר כבר, כי אתה רגיל לרמת חיים גבוהה מאוד. האמת... אנשים שונאים את חו"ל. לפחות אנחנו, הגברים. לנשים אולי יותר נחמד, כי יש להם שם "שופינג".

יוסי החליט להישאר קצת בארץ, ואז הגיע חג שבועות. היה זה כבר שנתיים לאחר שיוסי היה בתהליך התחזקות וכבר קבע לעצמו עיתים לתורה, אבל בליל שבועות הזה... רצה ללמוד כל הלילה במקום מיוחד.

"שאלתי חבר אם הוא מכיר מקום שאפשר ללמוד בו כל הלילה בליל החג".        

לאחר שניסו לקשרו עם צוהר וזה לא הסתדר, הציעו לו להתארח בישיבה של הרב זמיר כהן, בביתר עלית. "הם ישמחו לארח אותך בשבועות", אמר הקול שמעבר לקו הטלפון.

"ישיבה?", נבהל יוסי, "כאילו... שחורים? נשמע לי קצת כבד, אני צריך לחשוב על זה... נדבר מחר".

יוסי התיישב לחשוב. "אחר כך אמרתי לעצמי... מה יש לי לפחד? מקסימום אני קם והולך". אמר ועשה.

"הגעתי לישיבה וקיבלתי שחור בעיניים. אני לא בחור מפונק. בסדיר אני לא זוכר לילה אחד שישנו כמו שצריך. כל לילה היה משהו אחר, פעילות מבצעית בשטחים וכו´, אבל אני כבר לא בצבא, חשבתי לעצמי, וכבר מזמן שהתרגלתי לרמת חיים מאוד גבוהה. פתאום לראות שירותים משותפים, ולגור עם אנשים באותו חדר - לא היה נראה לי שייך בכלל.

הבנתי שמיד אחר שבועות אני בורח מפה כל עוד נפשי בי. אמרתי לעצמי: יוסי, אתה לא שייך למקום הזה.

בערב החג, כולם הלכו לחגוג לאיזה בחור שהתחתן והלכתי איתם. שם, בפעם הראשונה בחיי ראיתי מה זה בית חרדי. מסביב לראש המשפחה ישבו 12 ילדים, בגילאים שונים, חתנים, כלות... ממש בית כיד המלך, כגפן פורייה. בפעם הראשונה ראיתי מה זה כיבוד הורים אמיתי. בעולם שממנו אני מגיע, ההורים הם אלה שצריכים לכבד את הילדים. הייתי בהלם. אני זוכר שאמרתי לעצמי –  כזה בית בדיוק אני רוצה!

במוצאי החג, ניגשתי אל הרב זמיר כהן ואמרתי לו שאני רוצה כזה בית!".

"בשביל כזה בית, אתה צריך גם כזו אישה, ובשביל כזו אישה אתה צריך לחיות קצת אחרת...", ענה הרב.

"מה אני צריך לעשות", שאל יוסי בתמימות מהולה באש בוערת.

"אתה צריך לפחות שנה בישיבה. אחר כך, בעזרת ה´, תוכל להתחיל לצאת לשידוכים".

"סגור", אמר לרב, "שנה", גמר בדעתו.

אמא - אני חוזר בתשובה!

"שכרתי דירה באיזה מושב, והחלטתי שאני נותן לעצמי ארבעה ימים להתארגן ולהגיע לישיבה, כי אם לא, אני מכיר את עצמי - לא אעשה את זה בכלל. חייגתי לכמה אנשים והודעתי להם: ´אני הולך לישיבה´. חברים אמרו לי: ´יוסי, אל תדאג אנחנו נחלץ אותך משם´. לאמא התקשרתי והודעתי: ´אמא, אני חוזר בתשובה´. ´יוסי...אל תעשה את זה!´, התחננה אמא", כאילו עמד יוסי להפיל עצמו מצוק.

היה קשה להם להבין מה עושה ה´יוסי´ שהם הכירו עד כה. זה שבא מעולם של תל אביב, עסקים והנאות.

"העמסתי את כל הבית שלי לרכב, באמצע הלילה, וברחתי משם. ידעתי שאם לא כך, לא יהיה לי אומץ לעשות את זה. הגעתי לישיבה בשלוש לפנות בוקר!...".

בתחילה לא היה פשוט. בכלל לא. אבל, המטרה עמדה לנגד עיניו של יוסי כל הזמן: שנה בישיבה על מנת להגיע להקמת בית לתפארת.

בתחילה יוסי כמעט והלך לאיבוד - אלפי ספרים, גמרא, הלכה, מוסר, השקפה, לימוד ועוד לימוד ועוד לימוד... מאיפה מתחילים? איך לומדים את הכל?...

 "היה לי קשה ולא מצאתי את עצמי בהתחלה, אבל בהדרכת הרב זמיר כהן ורבנים נוספים, התחלתי לאט לאט לעלות על דרך המלך". הגב התיישר מעול התורה שקיבל על עצמו, ומבטו הנחוש מתמיד אמר - קדימה.

לך תלחם!

מספר ימים לאחר שהחל ללמוד בישיבה, פרצה מלחמת לבנון השנייה.

"יוסי קיבלת צו 8", אמרה אמא בטלפון.

יוסי ניגש לרב זמיר כהן, סיפר על תפקידו המיוחד בצבא, ושאל "מה אני עושה עכשיו?".

"במצב זה, לך תילחם, וה´ יהיה בעזרך", ענה הרב בפשטות.

"הלכתי והודעתי לכולם שהרב אישר לי להילחם. המשפחה והחברים נורא התפלאו - מה קשור הרב לענייני מלחמה?

כשהגענו ללבנון היה שם פשוט בלגאן - מלחמה כפשוטו. שם הרגשתי את ההבדל בין התקופה של הסדיר לעכשיו. לא פחדתי. בסדיר עשינו מארבים כמעט כל לילה, והקפצות בעקבות מידע מהשב"כ וכו´, ותמיד פחדנו. כל לילה היה פחד שאולי זה הלילה האחרון. אולי אחרי הלילה כבר לא נחזור הביתה. וכאן, בעיצומה של מלחמה, לא פחדתי. ידעתי שבורא עולם נמצא איתי במלחמה, זו הרגשה שאי אפשר להסביר אותה. ראיתי חברים שלי שוקעים לאט לאט לתוך ייאוש, ואני זוכר את עצמי ואת תומר (חבר שלי, שגם רק החל להתחזק) אופטימיים, צוחקים ומדברים על אמונה. אני זוכר שתומר אף הבטיח שאם ה´ יוציא אותו משם בחיים, הוא יעזוב את לימודי הפילוסופיה באוניברסיטה ויכנס ללמוד בישיבה".

ימי המלחמה בלבנון חלפו, ויוסי חזר למלחמה היומיומית – ביצר הרע. כמו בקרבות בצה"ל, כך גם בקרב על החיים - הלך יוסי מחיל אל חיל.

"זכיתי להיות הנהג של הרב זמיר כהן בסופי שבוע, וללוותו בסמינרים. במהלך אותה שנה בישיבה כל המשפחה חזרה בתשובה. אמא החלה לשמור איתי שבת, ולאחר מכן שני ההורים חזרו בתשובה מלאה. לאחר מכן, כל שלושת האחים התחזקו ונכנסו ללמוד בישיבת הרב בביתר. כולם היום אברכי כולל! אחותי נשואה לחבר שלנו מהישיבה, תלמיד חכם גדול ששידכנו ביניהם. זכינו והרב זמיר כהן חיתן את כולנו! היום אני נשוי עם שלושה ילדים ברוך ה´".

ומי המאושרת?...

"יעל. בעלת תשובה ממדרשת נווה ירושלים. אני הייתי השידוך הראשון שלה, והיא הראשונה שלי. אחרי שנה בדיוק הכרנו והתחתנו - ממש כפי שאמר פיו הקדוש של הרב זמיר".

לרב יש חלק גדול בתהליך התשובה שלך. מה למדת ממנו כאדם?

"את גודל מעלת השתיקה. לרב יש שליטה עצמית מיוחדת, והוא ניחן ביכולת להקדים מחשבה לדיבור. אם שואלים אותו דבר מה, גם אם זו השאלה הכי בנאלית שיש, הרב קודם חושב ורק אז עונה. כשהייתי נמצא בחברתו הרב היה מרבה לשתוק. אנשים רבים מפחדים משקט ומההתבוננות. מהרב למדתי שלא חייבים לדבר. השתיקה שלו מאד השפיעה עליי".

איזה ערך עומד נר לרגלך, היום כשאתה עובד ה´?"שמחה. אין שמחה אלא לעובדי ה´. המלב"ים מסביר את ההבדל בין גילה לשמחה. גילה - זו הרגשה רגעית כמו בקידום בעבודה או צחוק לאחר סיפור בדיחה. לעומתה, השמחה – היא רגש עמוק ופנימי שנמשך לאורך זמן. אני חושב שמי שאין לו אמונה, תורה ומצוות - אין לו שמחה. לא שייך מושג של שמחה בלי הקב"ה בעולמך".

עד שגילית את הקב"ה בעולמך, "גלגלת" הרבה כסף. נשאר משהו ליהנות ממנו?

"כשהחלטתי לחזור לארץ סופית השקעתי את הכסף שלי בנדל"ן בארה"ב, אבל משהו שם קרס ולא נשאר כלום מהכסף. כל מי שהכרתי בארה"ב, שעשה הרבה כסף, בסופו של דבר פשט את הרגל או קרה לו משהו אחר. פשוט לאף אחד לא נשאר פירור מהכסף הזה. ה´ אומר לך ´הנה קח תהנה... תרגיש שכאילו יש לך הכל´, ואז לוקח. ראיתי בחוש איך כסף שלא נעשה כדין - אין בו ברכה! אני יכול להעיד על עצמי שעשיתי לבד כמעט מיליון ₪ בתור בחור צעיר, ולא נותר מהכסף הזה גרוש! ככה זה כשהכסף לא כשר".

"היום אני אברך כולל, ברוך ה´, ומצליח לשבת כל היום וללמוד את התורה הקדושה, למרות שבתור ילד, על אף שהייתי תלמיד מצטיין, היה לי קשה מאוד לשבת על הכסא זמן ממושך. בנוסף, אני עובד בארגון לקירוב רחוקים בערבים", מגיע יוסי לסיום סיפורו האישי, אבל לא לפני שמוציא אותנו עם תובנה מתוקה נוספת: "היום אני משתמש באופניים. אני לא צריך מכונית פאר. יש לי דבקות במטרה ואני מבסוט מהחיים...".

כיום יוסי מנצור מוהל מוסמך וסופר סת"ם, מעביר שיעורי תורה ומספר את סיפורו האישי. ניתן לייצור איתו קשר בטלפון:

052-7153938, 052-7644843, 077-550-4905.