אני כלה טריה, אז למה אני חשה כל כך הרבה בדידות בנישואין?

רבנית יקרה,

התחתנתי לפני שנה וחצי ומאז חיי... איך נאמר? הכל נהיה ממש לא נעים.

כל כך קיוויתי שסוף סוף, לאחר שמצאתי את שאהבה נפשי ,יגיע השקט המיוחל ללבי. 

שנבלה יחד, נצא ביחד, שנהיה זוג! כמו שנהוג.

מסתבר שבעלי, שידעתי שהוא שקט ומופנם, הוא פשוט בן אדם סגור. 

הוא שונא להגיע איתי למפגשים משפחתיים, לא אוהב להיפגש עם זוגות נוספים,

כשמגיעות אלי חברות הוא בקושי אומר להן שלום, מעדיף להישאר בבית (עם התה והלימון והספרים...).

ואני משתגעת מזה - האם הוא לא רוצה להיות בחברתי? 

הוא טוען שהוא אוהב להיות בחברתי, ואוהב גם להיות בבית ולא בחברת אנשים,

ואומר לי שהכל בסדר איתו, ופשוט כזה הוא. אני מנסה להבליג, אבל העלבון שלי גדול. 

אני מרגישה בדידות גדולה בנישואיי, והמון אי-נעימות.

מה עושים?

תשובת הרבנית:

יקרה ואהובה! הסיטואציה שאת מתארת אופיינית לזוגות רבים.

את - חברותית, שוחרת מפגשים עם חברות / משפחה, והוא - מעדיף להיות עם עצמו, או איתך, בשתיקה... 

והאמת היא, שזיווג כזה של הפכים, הוא מלאכת מחשבת של בורא עולם,

ופעמים רבות נדמה שאין כאן כל התאמה, אולם זו ה-התאמה מכיוון שזיווג ונישואין נעשים בין הפכים גמורים.

אז ראשית, הבשורה: עם הזמן והשנים מגיעים להבנות.

את תצליחי להעביר לו את אשר על ליבך והוא מצידו יצליח להתיישב על ליבך כמות שהוא.

אבל יותר מכך, פרשתנו, "בראשית", מבקשת ממך: אל תידבקי אליו. 

אל תצפי ממנו להיות "בן זוג" במובן של תאום סיני, צמוד, שנגרר בעל כורחו אחר כל המפגשים שאת חפצה להיות בהם. 

בריאת האיש והאישה מעוררת שאלות רבות: האם נבראה האישה 

בד בבד עם האיש, שהרי נאמר "זכר ונקבה בראם", או שמא, הייתה 

האישה בריאה מאוחרת לאדם וזאת, לפי הפסוק" וַ ּיִ בֶ ן  ה'  אֱ ֹלקים  אֶ ת  הַ ּצֵ לָ ע",

ומפליא ה"אור החיים" הקדוש לבאר, שה' ברא את האיש והאישה באותו זמן כשהם דבוקים זה לגבו של זה, כענף מפוצל 

בראשו. אולם אז ראה הקב"ה: "לא טוב. ֹלא טֹוב  הֱ יֹות הָ אָ דָ ם  לְ בַ ּדֹו."

היינו, שאיש ואישה העשויים מאותו בד ('לבדו'), מאותו ענף — אין בהם טוב. כשהיא דבוקה לו לגב, זה נחשב "לבד".

מה אעשה? אחתוך ממנו את האישה ואעמיד אותה מולו, "אֶ עֱ ׂשֶ ה ּלֹו ְ עֵ זֶ ר ּכְ נֶ גּדֹו."

זאת אומרת, רק כשהאישה תעמוד בפני עצמה, הם יתחילו להיות זוג. על כן הפריד את האישה מן האיש. 

וה"אור החיים" מפרש פירוש נפלא: אישה שכל הזמן רוצה להיות "דבוקה" לבעלה, וגבר שכל הזמן רוצה שאשתו תהיה באותו ראש 

אתו, עם אותם רצונות — אין בדידות גדולה מזו. לחיות עם קֹוּפי שלך, עם תמונת מראה, זו בדידות. אין מי שיפרה אותך, שיתנגד 

אליך ויאמר לך "זה לא נכון".

כשאתם מחוברים הרמטית, בזהות טוטאלית של רצונות, אתם בודדים. ה' נוכח לראות שהבריה הזו, המחוברת, היא בגדר

 "ֹלא טֹוב הֱ יֹות הָ אָ דָ ם  לְ בַ ּדֹו."  בזוג אתם לא "אחד". הכי נפלא הוא הפסוק בקהלת:  "טֹובִ ים  הַ ּׁשְ נַ יִ ם מִ ן הָ אֶ חָ ד."

ה' ברא אחד וניסר אותו לשניים, והשניים הללו טובים מן האחד הבראשיתי ההוא.

ומדוע מלכתחילה ברא אחד ואז הפריד? על מנת למחוק מאתנו את ההבנה השגויה הזו, לפיה אם אינכם אחד אינכם זוג. 

הנסירה הזו כואבת, אבל רק באמצעותה אפשר להיפגש מחדש והפעם, פנים אל פנים.

ואתה? אנא. התחשב בצערה. הקרב מעט. זוז לעברה, היא זקוקה לך. האישה נבראה מצלעו של האיש - אתה כל מה שיש לה, להרגשתה. היא הפעם! עצם מעצמך, בשר מבשרך. כשאינך חפץ להתלוות אליה כלל, אין לה בדידות גדולה מזו, וזו ודאי איננה כוונתך. 

מאחלת לכם שמחה גדולה, כשם שהייתה בגן עדן מקדם, ב"בראשית".

ימימה

הרבנית ימימה מזרחי מוציאה בכל שבוע עלון שבועי לנשים, המבוסס על פרשת השבוע וענייני הזמן, ועוסק בתכנים שמעניינים נשים: רווקות, זוגיות, הורות, להיות אשת איש, מצוות שקשורות לעולם האישה, חגים ומועדים, ביגוד, עבודה, דיאטה, טהרה ומה לא...  והשבוע - לרגל תחילת חומש "בראשית" - יש לך הזדמנות לקבל תכנים משובחים במתנה, ישירות דרך אתר "פרשה ואישה".

איך? כנסי לכאן.