תולדות ה"אמרי נועם" זצ"ל

מתולדותיו

הרה"ק רבי מאיר מדזיקוב זי"ע נולד בשנת תקע"ט לאביו הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זיע. בצעירותו זכה להתחנך על ברכי זקינו הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ, וכן דלה ממימיהם של דודו הרה"ק ר' אשר ישעיה מראפשיץ והרה"ק רבי צבי הירש מרימנוב זי"ע. זקנו כינהו כבר בילדותו "הגאון שלי". אביו הק' מינהו למרא דאתרא בדזיקוב. שמו יצא לתהילה, וגדולי תורה הריצו אליו שאלות בהלכה, חלקם הודפסו בשו"ת "אמרי נועם". בשנת תרכ"א עלה למלא מקום אביו בהנהגת העדה, ורבים נהרו לאורו. היה חותנו של מרן הס"ק בעל "אהבת ישראל" זי"ע. בשנת תרל"ז נחלש, ונסע לעיירת המרפא קארלסבאד, שם נסתלק ביום ח' בתמוז, ארונו הובא לדזיקוב ושם מנוחתו כבוד. השאיר אחריו את דברי תורתו בספה"ק "אמרי נועם" עה"ת ועל המועדים.

"שרפי קודש" (ב"ב תשס"ח) ע' תקע"ה

אחרי הסתלקות של הרה"ק רבי אליעזר מדזיקוב זיע"א ביום ג' חשון תרכ"א לפ"ק (שחל באותו שנה בערש"ק פ' נח), היה בנו הרה"ק ה"אמרי נועם" זיע"א מזועזע עד עמקי נפשו, ובשתי שבתות הראשונות להנהגת העדה, לא השמיע דברי תורה אצל שולחנו הטהור. דבר תורה הראשון על שולחנו השמיע בשבת השלישית, בפרשת וירא. הוא פירש אז מאמר הכתוב (בראשית י"ח י"ד) היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן. ואמר, כי "דבר" פירושו מנהיג, ומלשון (סנהדרין ח' ע"א) דבר אחד לדור. ואמר הכתוב "היפלא מה' דבר", פירוש וכי לא יוכל השי"ת לעשות מנהיג נוסף אל הדור. "למועד אשוב אליך כעת חיה", "סי וועט זיין גלייך וויא דער צדיק וואלט יעצט געלעבט מיט אונז צו זאמען, ווי אזוי, ולשרה בן, שרה מלשון שררה, ולשרה בן אז דער זין וועט זיין א שר מי וועט זיך מדבק זיין צים זין, איז גלייך ווי דער צדיק וואלט יעצט געלעבט מיט אונז צו זאם". ("פירוש שיהא נחשב לנו כאילו הצדיק עדיין חי יחד אתנו בהאי עלמא, אולם התנאי לזה הוא "ולשרה בן", מלשון שררה והנהגה, והיינו כי כאשר בנו ינהיג את העדה, והם יתדבקו בו בדביקות הראויה, אז יהא נחשב להם כאילו הצדיק עדיין חי יחד אתם"). דבר תורה זה היה הראשון שהשמיע.

הרה"ק רבי יודל'י הורביץ מדזי'קוב זצוק"ל (מרשימות כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א) "זכרון יהודה" (ירושלים תשס"ג) ע' ל"ט

אצל ה"אמרי נועם" היו כמה מאנשי שלומו עומדים לפניו בשעות הלילה, וגם כאשר כבר נכנס למיטתו לישון, היו עומדים ליד מטתו, והיה משוחח עמהם סיפורי צדיקים וענינים שונים בעבודת ה' בהיותו שוכב במטתו, והם נמשכו אחרי נועם דברי קדשו, ועד שלא אמר להם "א גיטע נאכט" ("לילה טוב"), לא הלכו מאתו. ופעם באמצע שיחתו, נענה ה"אמרי נועם" ואמר: "מאטיע רייסט שוין איין אין מיר באלאקווען נאך דא" ("'מאטיע' כבר מרעיש עולמות, ואנו עוד מבלים כאן את זמנינו"). הנוכחים לא הבינו את דבריו, אולם לבסוף נודע להם, כי אחד מהחסידים, אשר היה נקרא בשם "מאטיע", היה נוהג, כי כאשר נתעורר משנתו בלילה, הן אם כבר ישן שינה מרובה, והם אם לא ישן אלא שעה אחת, לעולם לא חזר לישון, אלא תיכף ירד ממטתו, והתחיל להכין עצמו לעבודת הבורא ב"ה. ובאותו לילה, נתעורר האיש הנזכר בשעה מוקדמת, ותיכף קם ממטתו בזריזות לעבודת השי"ת, וה"אמרי נועם" הרגיש בדבר, ולכן אמר "מאטיע רייסט שוין איין אין מיר באלאקווען נאך דא" ("מאטיע" כבר מרעיש עולמות בעבודתו, ואנו עוד מבלים את זמנינו). 

הרה"ק רבי יודל'י הורביץ מדזי'קוב זצוק"ל (מרשימות כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א) "זכרון יהודה" (ירושלים תשס"ג) עמ' מ"ב

ה"אמרי נועם" אמר פעם לפני נסיעתו למקום הרחצה, החסידים הקודמים, כשנסע רבם למרחץ לצורכי בריאות, היו נותנים מדי יום מטבע לצדקה, כדי שתעמוד זכות הצדקה לבריאות רבם, וכשחזר לביתו, היו סופרים את המטבעות, ומזה ידעו כמה ימים שהה רבם במרחץ, והיו מחלקים את המטבעות לצדקה.

הרה"ק רבי יודל'י הורביץ מדזי'קוב זצוק"ל (מרשימות כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א) "זכרון יהודה" (ירושלים תשס"ג) ע' מ"ב

בשנתו האחרונה נחלש ה"אמרי נועם" מאד, ובני ביתו בקשו ממנו מאד שיסע למרחץ "קארלסבאד", בתקוה ששם ישתפר מצב בריאותו. ולא רצה להסכים לכך בשום אופן, אולם הם הפצירו בו מאד, עד שכמעט הכריחו וכפו אותו לנסוע, בהיות שחשבו שהדבר יהא לו לבריאות גופו הקדוש. ואז אמר: "ווען איך האב געהייסען דעם טאטען פארען, אמרתי לו, טאטע איך נעם דאס אויף מיר אז איך שטעל דיך צוריק דא לעבעדיגער הייט" ("כאשר בקשתי מאבי לנסוע למקום הרחצה, אמרתי לו: 'האחריות מוטלת עלי ועל צוארי שתחזור לביתך בריא ושלם"), אולם עתה מי הוא אשר יבטיח לי דבר זה". אף אחד מבניו לא השיב לו מאומה, אבל בכל זאת המשיכו להפציר בו עד בוש, עד שהוכרח להסכים על כך.

בהיותו ב"קארלסבאד", נודע לה"אמרי נועם", כי מלך המדינה אמור להגיע אל עיר סמוכה. הוא השתוקק מאד לראותו, באומרו כי בפסוק נאמר (משלי ט"ז ט"ו) באור פני מלך חיים, ואפילו מלך עכו"ם, ולכן נסע אל אותה עיר כדי לראותו, אולם לבסוף נשתנה סדר יומו של המלך, וה"אמרי נועם" לא הצליח לראותו. אחרי זמן שוב הגיעה שמועה לאזניו, כי המלך אמור להגיע סמוך למקום הרחצה, ושוב נסע ה"אמרי נועם" לראותו, אולם גם הפעם לא הצליח בכך, ואז אמר שכנראה כבר נגזרה הגזירה, וחזר למקום הרחצה "קארלבסאד".

באחד הימים בהיותו ב"קארלסבאד", באמצע העלאת עשן, עלתה נשמתו השמימה, ונסתלק לגנזי מרומים. ה"אמרי נועם" היה בחייו רגיל לומר, שיש יחוד שיש לכוין בעת יציאת נשמה, וביקש כי בהגיע העת יזכירו לו לכוין יחוד זה. טרם שיצאה נשמתו, הזכיר לו בנו ה"עטרת ישועה" מה שהיה רגיל לומר שיש יחוד שצריך לכוין עתה, והשיב לו ה"אמרי נועם" שהוא זוכר את היחוד.

הוא נסתלק ביום שלישי לימי השבוע, ואת גופו הקדוש הובילו לקבורה בעיר "דזיקוב". המיטה הגיעה ל"דזיקוב" בערב שבת קודש לפנות ערב, ונסתפקו אם להמתין בקבורתו עד מוצאי שבת קודש, או לקברו בו ביום. לבסוף החליטו לנסות לקברו לפני שתשקע החמה, ואם יצליחו בכך מה טוב, ואם לאו ימשיכו בקבורתו במוצאי שבת. המלוים התחילו לילך לעבר בית החיים, ובהגיעם לשם התעסקו במהירות במלאכת הקבורה, ובכל משך זמן זה, הביטו לעבר השמים לראות אם עדיין לא שקעה החמה, ומאחר שראו כי החמה עדיין עומדת ברקיע, המשיכו בעסק הקבורה עד גמירא, ותיכף כאשר גמרו לקבור את גופו הקדוש, "האט מען זיך דערזען אין שטאק נכאט" ("התפלאו לראות כי חושך כבד שורר כבר בעולם, וכי הם נמצאים כבר בתוך הלילה"), והשאירו את כלי הקבורה בבית החיים, וחזרו לעיר ללא המוקצה. והוא לפלא, שהמתינה החמה לכבודו שk הצדיק עד שגמרו להתעסק בקבורת גופו, ותיכף אחרי זה שקעה.

הרה"ק רבי יודל'י הורביץ מדזי'קוב זצוק"ל (מרשימות כ"ק מרן אדמו"ר מתולדות אברהם יצחק שליט"א) "זכרון יהודה" (ירושלים תשס"ג) ע' מ"ג

סיפרה לי דו"ז הרבנית הצדיקת רחל יוכבד ע"ה אשת דו"ז הרה"צ ר' יואל מברעזאן זצ"ל, ובת הרה"צ ר' אליהו זצ"ל אב"ד זאלין, בן הרה"ק רנ"ח זצ"ל, בן הרה"ק בעל אמרי נועם מדזיקוב זצ"ל, שבעת לידת אביה זצ"ל, חיו עדיין שני זקניו, ה"ה הרה"ק הדברי חיים מצאנז זצ"ל (שהררנ"ח הי' חתן חתנו הרה"צ מוהר"מ אונגר ז"ל, מנו"כ עם רעיתו הצ' מרים ע"ה בביה"ח הישן-צפת) והרה"ק בעל אמרי נועם מדזיקוב זצ"ל. הדב"ח הי' סנדקו, והאמרי נועם נתכבד באמירת ברכות וקריאת השם, והיה ההסכם לקראו על שם הרה"ק ר' אליעזר מדזיקוב זצ"ל. והאמרי נועם קראו אליהו. ולתמיהת הדברי חיים אליו על ששינה, השיבו: הלא אבי זצ"ל עמד אצלי כבחיים חיותו, והאיך אפשר לקרוא שם על שם החי, ולרגע עלה ברעיוני השם 'אליהו' כי שלש האותיות שוות כמו אלי-עזר.

הגה"צ רבי אלחנן היילפרין שליט"א אבד"ק גולדרס-גרין "יפה שיחתן" (ברוקלין תשס"ד) ח"א, ע' כ"ט

שמעתי ממחותני הרה"ח רבי מרדכי זלמן ויזניצער ז"ל ששמע מפ"ק של הרה"ק בעל ה'אבת ישראל' זי"ע, שאחרי נישואיו היה אצל חותנו במשך כשנה וחצי בלבד (חתונתו התקיימה ביום ב' אלול שנת תרל"ה, וה'אמרי נועם' נסתלק ביום ח' תמוז שנת תרל"ז), והיה אומר שבתקופה קצרה זו היו יכולים לכתוב עוד עשרה (!) ספרים בגודלו של הספר 'אמרי נועם' הנמצא עמנו כהיום [ויש להתבונן בזה, שהרי באותה שנה וחצי שהיה אצל חותנו לא היה אצלו כל הזמן, שהרי בודאי נסע גם אל אביו ה'אמרי ברוך' וזקינו ה'צמח צדיק' שהיה עדיין בחיים חיותו]. ללמדינו שלא הדפיס הכל, רק מה שראה לנכון להנחיל לדורות.

הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"א "הגש"פ מפי ספרים וסופרים" (ב"ב תשס"ט) ע' כ"ט

ה'אמרי נועם' שימש גם כרב ומרא דאתרא בעיר דזיקוב מלבד היותו אדמו"ר. מסופר שפעם אחת קודם תפילת 'כל נדרי' בליל יום הקדוש עלה ודרש לבני העיר דברי מוסר וכיבושין, וכדי לעורר את לבבם לתשובה פתח ואמר כדברים האלה:

"יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה" (תהלים ו, ז. ומן הנוסח שאומרים בנפילת אפים) "איך קאפּער דעם ליילעך יעדער נאכט, פארוואס איך זעה אזוי אויס, פארוואס איך טויג נישט [-בכל לילה ולילה הנני מתייסר על מטתי ומוריד פלגי דמעות על מצבי הירוד כ"כ], מה-דאךאיך כל שכן עטץ" [-ואם אני מתחרט כ"כ, בודאי שאתם צריכים עוד ועוד להצטער ולהתחרט על מעשיכם].

דרשתו הגיעה לאזני אחיו הצעיר הרה"ק רבי משה מראזוואדוב זי"ע (שניהם בני הרה"ק רבי אליעזר'ל מדזיקוב זי"ע בנו של הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע), וחרה לו מאד על דבריו, במה שהוא מחשיב את עצמו יותר מבני עירו. לאחר זמן מה פגש באחיו, פנה אליו ואמר לו במטבע שהוא השתמש בו, באופן שאלה ותימה "מה-דאך איך כל שכן עטץ?!", כשבזה הוא מזכיר לו את דבריו לבני העיר, נענה אליו ה'אמרי נועם' "אה, כבר יש לו שאלות", הצטדק הרה"ק מראזוואדוב "וכי לא יהיו לי שאלות כאשר אני שומע איך בנו של אבי הק' לא יֵדע אפילו בליל 'כל נדרי' שהוא הכי גרוע מכל העולם", השיב לו הרה"ק מדזיקוב "ידעתי גם ידעתי אשר אין בריה שפלה כמוני בכל העולם, אך מה אעשה שלפרנסתי הנני עוסק במשרת הרבנות, ולכן מחובתי לדבר אל העם דברי מוסר וכיבושין וכדי לעורר את הציבור אמרתי להם כן...".

הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"א "הגש"פ מפי ספרים וסופרים" (ב"ב תשס"ט) ע' כ"ט

פדיון נפש בקברי צדיקים

זקה"ק ה"אמרי נועם" זצ"ל אמר: כי בעת שהולכים להשתטח על קברי צדיקים, פדיון-הנפש בעבורם הוא כשמזכירים שם לטובה את בניו וצאצאיו של הצדיק הטמון שם.

כ"ק מרן אדמו"ר ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זצוק"ל "שרפי קודש" (ב"ב תשס"ח) ע' תקפ"א