תולדות רבי אריה לייבוש מטרינגרד זצ"ל

מתולדותיו

בערך בשנת תק"ל נולד רבי אריה לייבוש, לאביו הגאון רבי שמחה, בנו של הגאון רבי משה אבד"ק סאטנוב, בנו של הגאון המפורסם רבי צבי הירש חריף. זכר צדיקים לברכה. שם משפחתו של רבי אריה לייבוש היה "הלברשטאט", ע"ש עיר מגורי זקינו רבי צבי חריף. לבד מאלו חוטר היה רבי אריה לייבוד מגזע אראלים ותרשישים, קדושי עליון, מגזע רש"י, בעלי התוס', הגאונים, ולמעלה בקודש עד דוד מלך ישראל ע"ה.

בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית הצדיקת מרת מרים ע"ה בתו של הגאון רבי דוד מטארניגראד, בן הגאון רבי שמואל אב"ד פודהייץ, חתן הגאון רבי ישראל משולם זלמן מקוניץ אב"ד דינאוויץ, בן הגאון רבי דוד אב"ד מיריטשוב, בנו הצעיר של הגה"ק ה"חכם צבי" זי"ע. גם הרבנית של רבי דוד חטרה מגזע קודש, צדיקים נשגבים למעלה בקודש.

רבי אריה לייבוש נשאר לדור לאחר חתונתו סמוך לשולחן חותנו בטארניגראד, אולם שב לבראדי מזמן לזמן.

בעיר טארניגראד נולדו לרבי אריה לייבוש בניו: הגה"ק רבי משה יוסף מזבארוב זי"ע, ומרן ה"דברי חיים" זי"ע. עובדה זו מתאשרת לנו מפי מרן הדברי חיים עצמו בתשובתו (ח"ב, אה"ע, סי' ע"ד): "וזכרתי בהיותי רך בשנים נער קטן, שהיה בעיר מולדתי בעה"ב אחד נשא ונתן בחכמה וכו' ונתן גט לאשתו עפ"י הוראת אדמו"ר הגאון בעמח"ס ים התלמוד". גאון זה שימש אז כרבה של טארניגראד. גם בח"ב (או"ח, סימן י"א) כותב מרן הדברי חיים: "זכרתי בעיר מולדתי במדינות פולין שבאו חיל לעיר ולקחו גם עזרת נשים".

עד שנות החורבן היו מראים בטארניגראד את ביתו של רבי אריה לייבוש, וידעו אפילו באיזה חדר נולד מרן הדברי חיים. מספרים שלכבוד לידתו נדבה אמו פרוכת לבית הכנסת ובכל פעם שאחד מנכדי מרן הדברי חיים הזדמן לעיר, היו תולים את הפרוכת לכבודו.

הרבנית מרים היתה בת יחידה להוריה החשובים, מהנגידים ושועי העם. עקב כך ירשו הם את כל הרכוש העצום שהותירו אחריהם. לצורך פרנסת המשפחה עסק רבי אריה לייבוש במסחר בהיקף נרחב, אך עם זאת לא פסק פומיה מגירסיה וישב על התורה ועל העבודה.

שנה אחת, בתקופה בה שהה רבי אריה לייבוש בבראדי, אירעה שם צרה גדולה ואיומה. שריפה אדירה נפלה באחד הבתים ומשם התפשטה האש במהירות, וכל בתי העיר היו למאכולת בפני להבות האש שכילו הכל תוך זמן קצר. גם ביתו של רבי אריה לייבוש ניזוק מן השריפה ונשרף כליל.

כאן יש לציין, שגם עוד קודם לשריפה, לא היה רבי אריה לייבוש גביר כבתחילה, וזאת מפני ידו שהיתה פתוחה לכל. ביד רחבה היה מפזר סכומים אדירים ועצומים לכל צרכי צדקה - הכנסת כלה, פדיון שבויים, גמילות חסדים ועוד. באותה תקופה רצה איזה גביר ממכריו לתת לו במתנה חמש מאות רענדליך. סירב רבי אריה לייבוש לקבל, ואמר: "כתיב (איכה ב, א) 'איכה השליך משמים ארץ תפארת ישראל', שהנפילה להיות יורד מנכסים היא כהשלכה משמים לארץ, וזהו 'תפארת ישראל', כי יאה עניותא לישראל"...

עקב השריפה ואיבוד ביתו, עקר רבי אריה לייבוש לעיר סאסוב הסמוכה, מקום מגורי הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב זי"ע. רבי אריה לייבוש לא היה יחידי שעבר לכאן, כי הרבה מיהודי בראדי שאבדו את רכושם עברו אף הם לסאסוב. במקום זה נתוודע רבי אריה לייבוש אל הרה"ק מסאסוב, והיה הולך אליו, ופעמים יחד עם בנו הפעוט בן השנתיים, ה"ה מרן הדברי חיים. [על זכרונותיו של מרן הדברי חיים מאותה שריפה ומפגישותיו עם הרה"ק מסאסוב, ראה במאמרינו, בקובץ "ששון ויקר" (קרית צאנז, תשס"ג) עמ' לט-מד].

רבי אריה לייבוש לא שהה תקופה ממושכת בסאסוב, שהיתה עיירה קטנה ומרכולתה מועטת. הוא היה רגיל לישיבת כרכים כבראדי שעל גבול רוסיה-אוסטריה, ולפיכך שימשה כמרכז מסחרי ועיר מרכולת. בעיר כזו יכול היה רבי אריה לייבוש לנהל את עסקיו המסועפים, ועם זאת לחנך את בני ביתו באוירה של תורה ויראה, לאורם של חכמי העיר. מאז השריפה ירדה העיר מגדולתה וזוהרה הועם. מחמת חוסר דיור עקרו ממנה תלמידי חכמים רבים, ושוב לא היתה עוד כלילת יופי כמקודם. אז שב רבי אריה לייבוש לפולין וגר בעיר טארניגראד ליד חמיו רבי דוד.

כאן בעיר טארניגראד לקח רבי אריה לייבוש עם פטירת זוגתו הרבנית מרים ע"ה, אשר נטמנה שם בבית החיים שבטארניגראד.

על מדת צדקותה של הרבנית מרים סיפר נכדה הרה"ק משינאווא זי"ע מעשה פלא, על ראותה פעם בחלום איך מוליכים אשה שהכירה אותה וידעה שהיא נפטרה זה מכבר. היא שאלה אותה מה מעשיה כאן, והיא השיבה לה, כי זהו עונשה על שבחיים חיותה לא דקדקה במצוה מסויימת בעיתה ובזמנה. בתוך כך הראתה לרבנית מרים את טיב המקום אליו מוליכים אותה. היא נטלה את סינורה וטבלה אותו מעט במקום הזה שהיה נראה כמעיין מין, ובבוקר כשלבשה את סינורה, ראתה הרבנית כי חצי הסינור חרוך באש. אותה אשה הוסיפה עוד, שהיא מספרת לה את כל זאת, כדי שתלך ותפרסם את המעשה כדי שיידעו את חומרת הענין.

צדקנית זו רגילה היתה לנסוע לצדיקי הדור, וביחוד אל הרה"ק רבי משה ליב מסאסוב. כאשר באה אליו בעת שהיתה מעוברת עם מרן הדברי חיים, ובקשה שיהא הולד בר קיימא, לאחר שמספר פעמים קודם לכן הפילה את עוברה, הופתעה לראות כיצד הצדיק קם מכסאו ואומר: "העובר שבמעייך יהיה צדיק גדול ומנהיג הדור, ואני קם מפניו!"

עם פטירת הרבנית, עקר רבי אריה לייבוש את מקום מגוריו לעיר פרעמיסלא. שם נתפרסם שמו כגאון בתורה ובעל מדרגה, עד אשר נלקח לדיין בבית דינו של הגה"ק רבי יוסף אשר ארהנברג זצוק"ל, שהיה מכונה "הצדיק", והוא ברוב קדושתו לא היה מקבל דיינים לבית דינו אלא אם כן ידע עליהם שהם בעלי רוח הקודש! ואכן רק יחידי סגולה נתקבלו שם כדיינים.

ביום ט"ו תמוז, שנת תקצ"א, השיב רבי אריה לייבוש את נשמתו הטהורה ליוצרה, ונטמן בבית החיים הישן בפרעמיסלא. בין השאר נחרת על מצבתו: "הוא היה דבוק ביוצרו כל היום". בעת פטירת רבי אריה לייבוש היה בנו מרן הדברי חיים בצאנז, ובא אחד לספר לו על הסתלקות אביו. התרעם אליו מרן הדברי חיים על שציער אותו, כי סבר שאין חובה לומר לו בזמן שישנם עוד אחים שהם יאמרו קדיש.

סיפר הגה"ק מנאסאד זי"ע, כי באחת מנסיעותיו שהה פעם מרן הדברי חיים בעיר פרעמיסלא, ואמר למקורביו, שאחרי התפלה ילך להשתטח על קבר אביו. ברם משסיים את תפלתו נענה ואמר: "שמעתי על קיומו של מנהג, אשר מי שלא פקד את קבר אביו עשר שנים שוב לא ילך לפקדו, ואני לא הייתי כאן בעשר השנים האחרונות, וע"כ לא אלך".

יש מביאים שמרן הדברי חיים לא החזיק את היארצייט של הוריו לענין קדיש ועליה לקברם וכו', לאחר חמישים שנה מהסתלקותם, בהטעימו שלאחר יובל שנים כבר מגיעה נשמת הנפטר למקומה. (וראה להגר"י בוים שליט"א בבטאוננו "צאנז" גליון ר"ל עמ' 12-11 שפקפק בזה טובא, עיי"ש. ולדידי תיקשי, דחמישים שנה לאחר הסתלקותו של רבי אריה לייבוש בשנת תקצ"א - דהיינו שנת תרמ"א, היה מרן הדברי חיים כבר בעולם העליון)

דור ישרים יבורך הותיר אחריו רבי אריה לייבוש בהאי עלמא, ה"ה: הגה"ק רבי משה יוסף זי"ע אב"ד זבארוב, רביה"ק מרן ה"דברי חיים" זי"ע, הגה"ק רבי אביגדור מדוקלא זי"ע. חתניו היו: הגה"ק רבי יוסף באב"ד זי"ע בעל "מנחת חינוך", והגה"ק רבי ישראל שרייבר זי"ע.

הרב אריה לייביש שמרלר שליט"א "צאנז", מנחם-אב תשס"ד, ע' 45

עובדא נפלאה שמעתי מפ"ק כ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע, על זקה"ק רבי אריה לייבוש מטארניגראד זי"ע אביו של מרן הדברי חיים זי"ע - שהיה צדיק גדול, וזה לבד שזכה לבן כמרן הד"ח זי"ע ודאי שהיה איש קדוש - בראשית דרכו לא אבה ליטול לעצמו שום שררה של רבנות וכדרכן של צדיקים שרצו לעבוד את ה' בהצנע לכת, אלא עסק במסחר שאנשים היו מפקידים אצלו כספים שיסחור עמהם, וסמכו עליו כיון שידעו את יושרו, שהיה איש מורם מעם. פעם אחת פרצה שריפה גדולה בעיר בו היה דר והאש התפשטה לכל הצדדים והחלה לאחוז בבתים שהיו עשויים מעץ ומקש, ובאו לומר לו שכמה מהבתים השייכים לו החלו לעלות באש ונשרפים כליל אחד אחר השני ובינתיים התחזקה הדליקה יותר ויותר וככל שניסו לכבותה לא עלה בידם עד שבאו ואמרו לו שאחרון הבתים כבר נשרף ונשאר נקי מכל רכושו, כשמעו זאת יצא החוצה ולתדהמת כולם פרץ בריקוד של שמחה, סובביו חשבו שודאי נטרפה דעתו מגודל הצער על שנהפך עליו הגלגל וכל רכושו עלה באש שהרי לולא זאת מה מקום לשמחה זו. נענה הרה"ק ר' לייביש זי"ע ואמר להם, ואיך לא אשמח, תעלו על דעתכם באם הייתי גוי וצלמי ואלילי היה עולה באש כי אז לא היה לי ברירה אחרת אלא לזרוק את עצמי לאש ולישרף, עכשיו שאני יהודי ומתנהג כיהודי ואת מצוות התורה אני מקיים לאחר שנשרף רכושי כמו קודם לכן, וליוצרי אני משבח ומתפלל אפי' לאחר שנשרף נכסי, לפיכך אני שמח שברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת, שהבוכ"ע נשאר עימי כפי שהיה קודם.

כ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א בשיחת קדשו - כ"ח שבט תשס"ח "בצילא דמהימנותא", תרומה תשס"ח, ע' י"ג

שמעתי מכ"ק אדמו"ר זצוק"ל מפשעווארסק ששמע מהרב דוויעליטשקא ז"ל הי"ד שהרה"ק ר' ליבוש ז"ל אביו של הרה"ק ה"דברי חיים" ז"ל נסע להרה"ק ר' משה ז"ל מפשעווארסק הראשון (קודם הי' הרה"ק ר' ליבוש ז"ל סוחר, ואח"כ דיין בפשעמיש) והי' שם בפשעווארסק בדרכו לדאנציג על מסחר, והי' אצל הרה"ק ר' משה ז"ל, והיתה שם בתו של הרה"ק ר' משה ז"ל ולא הכיר בה אביה, ושאל מי זאת וכו', ואמר עלה אם הי' לו סכום כזה וכזה הייתי משיאה, והרה"ק ר' לייבוש ז"ל שמע זה, ולקח כל הכסף שלקח עמו על מסחר, והגיע להסכום הזה שהוצרך לו הרה"ק ר' משה ז"ל להשיא את בתו על נדוניא, ונתן לו. ועל זה ברכו הרה"ק ר' משה ז"ל שיולד לו בן שיאיר את העולם וכו', ונולד לו בן הוא הרה"ק ה"דברי חיים" ז"ל, ואמר כ"ק אדמו"ר זצוק"ל מפשעווארסק בזה"ל: והי' מסיים חותני הרה"ק (ר' איציקיל) ז"ל, "ער האט גימאכט א בעסיר גישעפט" משאם שהי' נוסע לדאנציג לעשות מסחר וכו'.

מרשימות הרה"ח ר' יהושע זאב לערנער שליט"א "ניצוצי אורות", שמות תשס"ד, עמ' ד'

רבי ארי' לייביש זצ"ל אביו של הגה"ק מצאנז זי"ע חתם שמו בהכוללות צעטיל (הרשימה של מעמדות) ששלחו להגה"ק מאפטא זי"ע והזכיר את זוגתו כי היתה אז מעוברת עם הגה"ק מצאנז, וכשקרא הגה"ק מאפטא את הפתקא אמר הרב מאפטא, אם היה בכוחי הייתי נוסע לטארניגראד להכיר את האב ואם שזכו להמשיך נשמה קדושה כזו. (בשם רבי מאטיל סלאנים זצ"ל)

הרה"ח רבי ישראל הלוי רוזנצווייג ז"ל "אוצר ישראל" (ירושלים תשנ"ה) ח"ב, ע' כ"ד

שמעתי ממחותני הגרב"ש שניאורסון זצ"ל ר"י טשעבין, ששמע מאביו הרה"צ ר' יוסף משה זצ"ל: רבי לייבוש מטארניגרוד זצ"ל ביקש פעם מאיש המוני שישן עמו בסוכה, מחשש שלא ישן יחידי בסוכה, האיש ביקש ממנו חצי חלקו בעוה"ב בשכרו, ורבי לייבוש זצ"ל הסכים. אחרי שנים רבות נחלה האיש ונטה למות, לפתע הבריא. וסיפר שרבי לייבוש בא אליו בחלומו וביקש ממנו שיחליף לו החלק שמכר לו בעד אריכות ימיו כט"ו שנה. ופרנסה טובה לו ולב"ב, והוא שהיה עני ואביון הסכים להחליף. אח"כ התחרט והלך לבנו הדברי חיים שיסייע לו בדרישתו, הדברי חיים אמר לו נאר בלייבט נאר און מקח איז מקח. אמנם הדברי חיים הבטיח שיעשה לו טובה לאחר פטירתו, בכדי שלא תהיה לו תרעומת על אביו ז"ל.

הגה"צ רבי אלחנן היילפרין שליט"א אב"ד גולדרס-גרין "שיחתן של עבדי אבות" (ירושלים תשס"ו) ח"א, ע' ע"ד

שמעתי מהאדמו"ר מהרי"צ מפשעווארסק זצוק"ל ששמע מהרה"ק מקאלשיץ זי"ע. שמרן הד"ח זי"ע ערך פעם כוונות ויחודים שרצה לראות את מקום אביו רבי לייבוש מטארניגראד זצוק"ל בעולם העליון, ולא עלתה בידו וכמעט שכבר נתייאש, וערך עוד יחודים ומצאו בג"ע העליון במקום גבוה. והיה זה חידוש בעיניו, שאכן רבי לייבוש לא היה קטלא קניא. אך לפי היחודים שערך היה זה מקום נעלה ביותר, ואמר לו אביו מה הפלא אצלך על מקומי שהרי מיד בקדיש הראשון שאמרת הביאו אותי למקום זה.

(הערת גאב"ד מאקווא שליט"א ששמע ממנו זצוק"ל כעי"ז, והיינו שחיפש את אביו במקום גבוה ולא מצאו והיה לו חלישות הדעת שמסתמא הוא במקום נמוך יותר, והלך עם הרה"ק מהר"ש מקאמינקא שכבר נסתלק וחיפשו יחד עד שמצאו במקום גבוה. והיה למרן הד"ח חלישות הדעת על שחשד את אביו שהוא במקום נמוך יותר, ועל כך אמר לו אביו כנ"ל).

הגה"צ רבי אלחנן היילפרין שליט"א אב"ד גולדרס-גרין "שיחתן של עבדי אבות" (ירושלים תשס"ו) ח"א, ע' ל"ו