תולדות רבי עזריאל מאיר מלובלין זצ"ל

מתולדותיו

כ"ק אדמו"ר הגה"ק רבי אלטר עזריאל מאיר איגר זצללה"ה מלובלין נולד ביום ש"ק כ"ה שבט תרל"ג לאביו הק' אדמו"ר רבי אברהם זצללה"ה בעל 'שבט מיהודה', בנו של הס"ק רבי לייבלה איגר זצללה"ה מלובלין, גודל ונתחנך בחצר הקודש של זקנו הק' ע"י מלמדים ומחנכים גדולי תורה ויראה, אשר הקנו לו מלא חפניים תורה ויר"ש תחת עינם הפקוחה של הסב והאב הגדולים אשר לא חסכו כל מאמץ להנחילו קנייני תורה ויראה, ואכן, במידותיו האצילות ובשקידתו כי רבה, נודע שמו כבר בטל ילדותו כנטע מפואר המלבלב וגדל לתפארת בית אבותיו.

אחר נישואיו, והוא עודנו עול ימים, סמוך היה על שולחן חותנו הנגיד החסיד רבי חיים רוקח זצ"ל, מצאצאי הג"מ אלעזר רוקח זצ"ל מאמסטרדם. בחלוף שנים ספורות קבע את מקום דירתו בלובלין. שם, בצילו של אביו הק' אשר האציל עליו מאור תורתו והנהגותיו בקודש המשיך לשקוד באין מפריע על התורה והעבודה, תוך שהוא מתרועע עם גדולי בני החבורה שבחצר הקודש, עד כי הוכר לחד מבני העליה המיוחדים.

אביו הק' אשר ראהו כי טוב, מינהו להעלות עלי חרט את דברי תורתו אשר נושא היה במקהלות עם בשלחנותיו הטהורים, ממנו נדפסו ברבות הימים הספרים 'שבט מיהודה'.

בסרבו ליהנות באותם ימים מכתרה של תורה, שלח ידו במסחר הברזל, וה' הצליח חילו, עד כי הפך חיש מהר לאחד משועי ארץ אף כי לא היה מקדיש לעסקיו יותר משעה קלה בכל יום, כשעיקר זמנו מוקדש לתורה ועבודת ה'. באותם עתים נתפרסם כבעל לב רחב אשר הוזיל מכספו למעשי צדקה וחסד לאין שיעור, תוך שהוא מקבל כל אחד בסבר פנים יפות, מאיר לנצרכים פנים שוחקות, ועומד לימינם בכל מחסורם.

עם הסתלקות אביו הק' לחיי עולמים, ביום כ"ב טבת תרע"ד, נותרה עדת לובלין כצאן ללא רועה, בניו הק' בענוות רוחם סירבו ליטול עליהם את הנהגת העדה, אך חזקו עליהם עתירת החסידים, ובעוד אשר אחיו הגדול רבי שלמה זצללה"ה אשר לא התגורר בלובלין באותה עת הונח לו מעט מלחץ העם, הרי שרבי עזריאל מאיר מתגורר היה כל העת במחיצת אביו הק' ואנשי העדה ראו בו כל השנים כיד ימין אביו הק', לא הרפו ממנו עד כי נאלץ להעתר לתחינתם וליטול על עצמו ההנהגה בצוותא חדא עם אחיו הק'.

בהנהגתו בקודש המשיך את דרכי אבותיו הק' ללא זיז, יסודות האמת והענווה היו נר לרגלו ומעולם סלד מגינוני הכבוד, מהנהירה ההמונית לבית מדרשו, ומהרחישה סביבותיו בעת הופעותיו המרובות במקהלות עם, הוא מצידו מעדיף היה לישב על התורה והעבודה בשלוה, להרביץ תורה ויראה במבקשי דבר ה', - אך דווקא הנהגתו זו היא אשר משכה אליו את הערצת ההמונים, אשר ראו בו את דמות המנהיג אשר לאורו ילכו, זאת לצד היותו מפורסם כאיש אדר ידיו רב לו במלחמתה של תורה. בלית ברירה קיבל על עצמו רבי עזריאל את טורח משא העם, ליבו הרחום לא יכול היה לעמוד מנגד, והוא נרתם בכל מאודו להרים את קרן ישראל, להיות גודר גדר ועומד בפרץ ולשאת בעוז את הנהגת הרבים.

לא ארכו ימי הנהגת עדת הקודש בלולבלין. כשאר בעטיה של מלחמת העולם אשר פרצה באותה עת נאלץ לעקור מקום מושבו ולהטלטל ממקום למקום עד כי קבע לו למושב את העיר פילוב. שם קומם מחדש את חצרו אשר הפכה לאבן שואבת לבני עירו, מכאן השפיע שפע אורה ותורה על סביבותיו. כאשר חסידים ואנשי מעשה מסתופפים בצילו ושותים בצמא את דבריו הק'. שנים אחדות ישב שם על מי מנוחות עד אשר תכפו עליו יסורים אשר הביאוהו לעקור מושוסבו משם על פי דרישת הרופאים לעיר המרפא אוטבוצק. גם שם דבקו בו אוהביו, עדת חסידיו ודורשי פניו אשר קשורים היו אליו בלב ונפש. והיה כל מבקשי ה' ונסע אליו שמה, בשנת תרצ"ז קבע שנית את מקום מושבו בחצר אבותיו הק' בלולבלין עד פרוץ מלחמת העולם השניה. בה שוב ניטלטל תוך יסורים מרים ונוראים. עד כי ביום ה' תמוז תש"א השיב את נשמתו הטהורה לבןראה, בעת שהותו בוורשא.

"נזר התורה", ניסן תשס"ה, ע' י"ט

בתקופה הראשונה [להנהגו את העדה אחר הסתלקות אביו זי"ע] מיעט הרה"ק רבי עזריאל מאיר זי"ע ככל האפשר בגינוני ההנהגה. את שולחנותיו לא ערך בבית המדרש, אלא בביתו המרווח.

כמו כן, אף שידוע היה כגאון גדול הבקי בכל חדרי תורת הנגלה והנסתר, נמנע בתחילה מלהרעיף מיליו בעת עריכת השולחן, בהמליצו כי נאמר: ודברת "בם", דאימתי ראוי האדם לדברי דברי תורה ברבים, בהגיעו לגיל מ"ב שנים, ועדיין לא הגיע לכך עד סיום השנה הראשונה לפטירת האב.

"יהודה לקדשו" (ת"א תשס"א) ח"ג, ע' קל"ו

בהכנסו (הרה"ק רבי עזריאל מאיר איגר מלובלין זצוק"ל) לבית מדרשו בימי חג הסוכות לתפלה מנחה, מצא בחורים צעירים היושבים עם גמרות פתוחות ומשוחחים על דברים של מה בכך. הוכיח אותם מיד חמורות על כך.

כאשר נכנסו אליו נכדיו בלילה, חזר שוב על תוכחתו וחומרת הדברים, בהוסיפו שבראותו זאת הובהרה לו משנה מענינא דיומא שנתקשה בה תדיר, והיא ששנינו בסוכה (כ ע"ב): הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו, למה הוסיפה המשנה את המילים "ידי חובתו" ולא אמרה "לא יצא" בלבד, כמובא בשאר ההלכות הנאמרות בפסול ישיבתה.

אך, הרי באמת מחויב כל איש לישון בסוכה, ועם כל זה מצינו שיש נוהגים להקל בזה, והיינו מפני שסומכים על ההיתר של צערא דגופא הקשה שיש בזה, בפרט במקומות הקרים (ראה שו"ע או"ח סימן תרל"ט). אולם כל זה ניחא, אם הולך לישון במקום נוח בבית סגור ומחומם. אך אם נשאר לישון בסוכה, ורק שקבע משכבו תחת המטה, גילה דעתו שאין קור וצער הסוכה מפריעים לו, ואם כן אין כל סיבה לפוטרו משום חיובי סוכה. וזהו כונת התנא בהוסיפו "לא יצא ידי חובתו", שבכך גילה שחובתו לקיים כל דיני סוכה, ואין כל סיבה שיוכל לשנות ולהיפטר מזה, ובכך מגלגל על עצמו גם חובה על כל הפעמים שלא קיים המצוה כהלכתה מסיבה זו.

ודבר זה הובן לי היום כאשר נחרדתי לראות היושבים בבית המדרש ובטלים מן התורה, דבאמת צריך כל אחד להגות תמיד בתורה כנאמר והגית בו יומם ולילה, וזהו תכלית הנברא והבריאה. ואך דיכול האדם לטעון שהוצרך להתבטל, כי צריך הוא להביא טרף לביתו וכדומה דברים הנצרכים בהכרח שצריך לעמול עליהם קשות, אך אימתי המבחן ביום השבת ק' שאז אין לו שום טרדא, ואם הוא מנצל את זמנו הפנוי ללימוד התורה, מתקבל לנכון תירוצו על הכרחו להתבטל בימי המעשה, אך אם גם ביום השבת ק' הוא יושב ובטל, הרי עתיד ליתן את הדין גם הביטול של כל ימי השבוע.

וסיים: היושב בבית המדרש עם גמרא פתוחה ומתבטל, אין לך גילוי מילתא יותר גדול, שביטולו הוא בלי שום תירוץ וסיבה. [מפי רבי מנחם מנדל איגר זצ"ל מלובלין נ. י. ויבדלחט"א אדמו"ר (שליט"א) מלובלין זצוק"ל.]

"יהודה לקדשו" (ת"א תשס"א) ח"ג, ע' קנ"ג

כשחיבר הרבי מלובלין הרה"צ ר' אלטר עזריאל מאיר אייגר נכד הגרעק"א זצ"ל, שיתקנו היתר עיסקא כללי וחיבר על כך חיבור מיוחד, עמד זקיני מהר"ש ענגיל מראדימישלא זצ"ל לימינו, וציוה ג"כ לסוחרים שיעשו כן, ואמר שבדרכי המסחר של הדורות האחרונים, כמעט כל סוחר הוא כמו באנק. שנהגו מימים ימימה לסמוך על היתר עיסקא. (וכן ראיתי בשם הפתחא זוטא זצ"ל).

הגה"צ רבי אלחנן היילפרין שליט"א אב"ד גולדרס-גרין "שיחתן של עבדי אבות" (ירושלים תשס"ו) ח"א, ע' שי"ז

בהיותו מכיר מקרוב את עולם המסחר, נוכח במכשול החמור של "ריבית" המצוי בכל צורת מסחר משא ומתן והלוואה, וכדבריו (בהקדמתו לספרו "תקנת רבים") "בהיותי בעל נסיון מזה, ראיתי צרת הענין לענות בו, כי לא ימלט מלהכשל ולהכשיל אחרים". דאף תקנת גדולי הדורות לעשות "היתר עיסקא", כלומר, שהכסף כולו או חלקו ימסר ללוה בתורת עסקא, שיתעסק עמהם וירויח בהם, ואז מותר להמלוה לקבל האחוזים והרווחים עבור הכספים שנתן בתור עסקא. (על יסודה. תקפה, ענינה ותנאיה של תקנה זו, ראה שולחן ערוך יורה דעה סימן קע"ז ומפרשיו. ועל תקנת רבינו ראה עוד בספר "ברית יהודה" על ריבית, פרק מ' סעיף י' ובהערות שם.)

מלבד שאין שטר היתר זה מצוי אצל כל מקבל הלוואה, הרי מרובים גם סעיפיה, תנאיה ופרטיה של הלכה חמורה זו, ואין הכל בקיאים בה לעשותה כהלכה.

מחמת חומרת הענין כדברי חז"ל (תורת כהנים, בהר (כה, ג), וכגירסת הילקוט שמעוני בהר רמז תרס"ו). המובאים בראש ספרו "כל המקבל עליו עול מצוות ריבית מקבל עליו עול מלכות שמים, וכל הפורק ממנו עול מצוות ריבית פורק ממנו עול מלכות שמים", לא נתן איסור חמור זה מרגוע לנפשו. ולשם כך השליך את עצמו מנגד לשקוע ולצלול בהלכות חמורות אלו, עדי המציאו עצה לתיקון הדברים על ידי שכל אחד מישראל יסדר אצל רב או בבית דין פעם אחת בכל שנה שטר היתר עיסקא כללי, שנכתב וסודר כהלכתו לכל פרטיו ודקדוקיו על כל פעולותיו ועסקיו הכספיים...

עוד באותה שנה הדפיס את ספרו "תקנת רבים", המסכם ענינה של הצעה זו. כאשר בראשו הקדמה בדברי אגדה בחומר איסור הריבית, אותה מסיים בשבח והודיה על אשר זכה לכך, וכדרכו אין הוא תולה זאת אלא בזכות אבותיו הקדושים, וכה הם דבריו: "דברי היחיל ודומם לתשועת ה', אשר בזכות אבותיו הקדושים זכה להיות המציע תקנת רבים כזו ושלום על ישראל".

בספר זה באים למעלה מארבעים תשובות חדשות המסכימות בעיקרן להצעתו, מהם הכותבים אליו בהערצה והערכה נדירה, ואף שהסיר מרובם את התוארים שכתבו עליו, הרי בין השיטין בפרט בהתחלת וסיומי התשובות ניכרת גדול הדרת שם קדשו אצל כל הבאים עמו בקשרי הלכה.

בסיום פירסום המכתבים מסכם רבינו בקצרה את הנושא, כאשר בראשונה מביא את שמות חמישים המשיבים שהסכימו להצעתו, ודבריהם הובאו בקונטרסו וספרו, וכן את שמות הרבנים המפקפקים והמערערים על כך...

זכה רבינו והצעתו נתקבלה אז ברוב מנין ובנין של רבני פולין וחוצה לה, אשר קבעוה להלכה ולמעשה, ובעתוניה החרדים של פולין דאז, מוצאים אנו את רישומה של קבלת התקנה, בציינם את ההתענינות והרושם הגדול שעשתה פירסום התקנה בכל סוגי המסחר היהודי, והודות למאמציהם ודרשותיהם של גדולי הדור ורבני הקהילות הולכת התקנה ומשתרשת בכל הקהילות.

כדי להקל הטירחא מעל הסוחרים הטרודים ועסוקים כל השנה בעסקיהם המסועפים, הסכימו הרבה רבנים וביניהם הגאון רבי מאיר שפירא אב"ד לובלין, לעשות את השטר עסקא בערבי פסחים עת באים אליהם בענין מכירת חמץ.

אך רבינו עצמו לא אמר די בזה, ובכלל פרוס הפסח והשנה החדשה היה חוזר ומעורר ע"י מודעות מיוחדות בעתונות החרדית שבפולין על הצורך והנחיצות לחתום על שטר העסקא הכללי. כן המשיך בכתיבתו המסועפת עם גדולי תורה, להעיר ולעורר בהלכה חמורה זו, והצורך בקביעת התקנה בכל עיר ועיר. הדים לכך מוצאים אנו בספרו "אבני זכרון" בה יחד חלק נכבד של הספר לחידושים וביאורים בעניני ריבית בש"ס, רמב"ם, ושולחן ערוך. וכן משא ומתן עם גדולי הדור בהלכות אלו.

"יהודה לקדשו" (ת"א תשס"א) ח"ג, ע' קצ"ט

דרושים לכל חפציהם

השיחות התורניות שקיים רבינו [הרה"ק רבי עזריאל מאיר מלובלין זצוק"ל] עם כל באי וחוסי צילו, שימשו אצלו גם כמקור נפתח להוראה והדרכה ישרה בדרכי התורה והיראה, כשבכל ענין הוא מוצא תמיד בדרכו המופלאת רמיזי דחכמתא ביסודי קניני התורה והיראה על פי דרכי החסידות הצרופה.

לדאבונינו לא נשארו בידינו משיחות יקרות אלו ולימודיהן, אשר נאמר בפרטות לכל אחד ואחד, ובעלות הכורת על יהדות אירופה, בה נשמדה גם רוב רובה של העדה הלובלינית, לקחו אתם גם את היסוד וסוד ה' ליראיו אשר קיבלו מרבם.

ונציין בזה שיחה אחת אשר זכינו לזה מפי אחד הנותרים.

צורב צעיר היה בהגיעו לחסות בצילו של רבינו בשהותו בחג השבועות באוטווצק, ולשם כך הכין עצמו כראוי בלימודיו, בבואו לפני רבינו נשאל על לימודיו, ואז אמר לפניו פלפול שלם בנושא שלמד באותה שעה. עם סיומו ביקש מרבינו הוראה והדרכה בדרכי היראה והחסידות, ועל כך השיבו:

"דע לך בני יקירי! אם כי ידיעת התורה, זכירתה וקנינה תלויה גם בכשרונות הנתונים לאדם בטבעו, הרי דרישת היראה והחסידות תלויה רק ברצונו וחפצו של האדם, ורמוז הוא בדברי המשורר בתהלים (קיא, ב) גדולים מעשי ה', דרושים לכל חפציהם. דאף שהכשרונות המבורכים של האדם המועילים לו להצלחה וזכירת לימודיו, הם דברים הניתנים משמיא בבחינת גדולים מעשי ה'. הרי דרושים - דרישת ה' שהוא כידוע כינוי לכל מבקשי העבודה, היראה והחסידות, הם רק לכל חפציהם - כפי הרצון והחפץ של האדם (מפי הרר"מ מלאכי ז"ל דבדידיה הוי עובדא זו).

"יהודה לקדשו" (ת"א תשס"א) ח"ג, ע' קנ"ו