תולדות ה"לב שמחה" מגור זצ"ל

מתולדותיו

כ"ק אדמו"ר הגה"ק רבי שמחה בונם אלתר זצללה"ה בעל "לב שמחה" מגור במוצאי יום אחרון של פסח, כ"ג לחודש ניסן שנת תרנ"ח, נולד בעיירה גור בן להגה"ק רבי אברהם מרדכי, לימים כ"ק אדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' מגור ולאמו הצדקנית מרת חיה ראדא יהודית.

בהוראת סבו הגדול נקרא שמו בישראל 'שמחה בונם', על שמו של הרבי רבי שמחה בונם מפרשיסחא זצללה"ה, רבות משמעות היו דבריו של אביו ה'אמרי אמת': 'אכן, מה חפץ הייתי שיהיה לי רבי ר' בונם בבית', ויהי לפלא. בשלחן סעודת המילה אשר ערך ה"שפת אמת" במוצאי יום השמיני בליל שבת קודש פרשת תזריע תרנ"ח אמר: " - - - אבל מי שיש לו כח למעלה מן השמים, כמו שנאמר באברהם הבט נא השמימה וכו' - הוא יכול להמשיך דרך חדש לעולם -".

בבית סבו הקדוש ה'שפת אמת' עמדה עריסתו, אשר הקרין עליו מהודו עד יום הסתלקותו בדמי ימיו והוא אך בן שבע שנים. על כסאו ישב אביו הגדול רבי אברהם מרדכי בעל ה'אמרי אמת' אשר היה למנהיגו של דור תהפוכות במשך ארבעים ושתים שנה. תקופה סוערת בדברי ימי עם ישראל והוא המנהיג, מנווט ספינת הדור הלוחם על קדשי בני ישראל.

עוד בהיותו רך בשנים בא בקשרי שידוכין עם בת דודו אחי אביו רבי נחמיה אלתר, בנו השלישי של ה'שפת אמת', מרת יוטא הענא. אשר נכדה היתה לבית קוצק וראדזימין. היא אשר עמדה לצידו במשך שבעים שנה. בראש חודש ניסן בשנת תרע"א - סמוך ליום בר-המצוה שלו - נכתבו התנאים, אך מפאת המלחמה העולמית הראשונה התקיימו נישואיו רק ארבע וחצי שנים אחר-כך, בראש חודש אלול שנת תרע"ה, בעיר ווארשא. הד לדברים ניתן למצוא גם במכתב ההזמנה אשר שלחו האחים המחותנים - ה'אמרי אמת' ורבי נחמיה - לקהל החסידים, בו מדגישים הם כי למרות שלרגל 'העת הנוכחית אין הזמן גרמא לשמוח יחד במקום אחד במקהלות'. מכל מקום מבקשים הם כי ישמחו החסידים איש איש במקומו 'ובזאת יתאחדו שמחותינו'.

מופלאים הם הדברים אשר אמר אביו ורבו, לעת ימי כלולות בנו, רבן של ישראל לעתיד. ואשר כתבם אחיו כ"ק אדמו"ר בעל ה"בית ישראל" זצללה"ה בעצם כתי"ק: 'ולא ימס את לבב אחיו כלבבו' מדה טובה מרובה לב טוב יכול להמשיך אתו כל לבות בנ"י. - 'אודה ה' בכל לבב' אי' בזוהר שדוד אמר שמשבח לה' בכל לבו. בכל לבות בני ישראל, כדאיתא בהרמב"ם שלב מלך לב כל בני ישראל. ('אור זרוע לצדיק' להרב ב"צ קלוגמן שי', תשס"א).

מיום עמדו על דעתו מתקדש הוא ומתעלה. חריף שבחריפים הנהו אך כל תהלוכותיו בהצנע לכת, בלתי לה' לבדו. סביבו מתקבצים טובי האברכים דורשי דעת וטהרה, בעלי השגה, ובשליחות אביו הגדול היה הוא להם לרב ולמדריך.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה. פעל רבות לחלץ את אביו מאדמת פולין הבוערת, ואכן, בשעת הכושר האחרונה ממש הצליח ה'אמרי אמת' זצללה"ה לצאת את ארץ הדמים בלוית קומץ מלוים. כך - בחסדי ה' - הונחה התשתית לשיקום והתחדשות, משם הנצה הפריחה הגדולה בשנים יבואו.

עם הסתלקותו של בעל ה'אמרי אמת', קיבל לידיו אחיו הקדוש בעל ה'בית ישראל' זצללה"ה את שרביט ההנהגה, ורבי שמחה בונם אחיו הקרוב מתקשר אליו בלב ונפש, כפוף הוא אליו כחסיד מן השורה, בהצנע ובביטול גמור. - ואחיו הרבי מפליא בגדולתו, מזהיר את סובביו כי ישמרו עליו מכל משמר, אומר הוא: 'הוא מסתובב כאן אך מתהלך בשמים'. סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.

עשרים ותשע שנים נהג ה'בית ישראל' זצללה"ה את ממלכת עם ה', וביום ב' באדר שנת תשל"ז הוכתה העדה ורבי שמחה בונם בראשם שבר גדול. המורה והמדריך הגדול נאסף לגנזי מרומים. העדה הגדולה, שבורה ורצוצה נשאה עיניה אל רבי שמחה בונים, להוליכה ולהנהיגה, להאיר להם את הדרך, והוא, בשנתו השמונים הוא עומד, אינו חפץ בהנהגה, שנים רבות כל כך נסתר הוא מעין כל, אך הלא עדת ה' צריכה רועה, והוא נעתר ומקבל על עצמו את ההנהגה.

החל משעה זו, הפשיל הרבי - במידת מה - את המסוה אשר עטה כל הימים. או אז נתוודע העולם אל 'אור עולם' המתהלך בקרבו שנים רבות כל כך. ושביליו במים רבים, ועקבותיו לא נודעו.

'לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט' - משה רבינו ע"ה זכה להבטה אלוקית - כה כתב הרמ"ע מפאנו בספרו הגדול "עשרה מאמרות", 'ותמונת ה' יביט' - א הימעל'ישע בליק' דובבו שפתיו של השרף מקאצק זצללה"ה עם פרידתו מעלמא הדין. זו היא תמצית משנת חייו של בעל ה"לב שמחה" זצללה"ה. וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל בכל שנות הנהגתו. וינטךם וינשאם טפח וטפחיים מעל פני אדמת החומר. שפת פיו קצרה היתה, מדודה וחותכת, אך תביעותיו נוקבות ויורדות עד השיתין. עיקר משנתו נסובה סביב ציר אחד מרכזי, הדבקות בהשי"ת, כל ערכי עבודת ה' נתקדשו במשנתו למען געת בתכלית האדם, אשר היא 'שויתי ה' לנגדי תמיד- - - '.

ובד בבד, לבם של ישראל היה, 'אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם' כפשוטו, הן ברוחניות והן בגשמיות, נודעת היא גאולתו את תלמודה של ארץ ישראל בתקנתו ללימוד הירושלמי. צור חלמיש הנהו במלחמותיו למען כבוד שמים, ומאידך רך כקנה הוא לכל נער ואיש, נודע כפועל ישועות בקרב הארץ אשר דברו לא ישוב ריקם, וראש וראשון בתקנותיו למען כלל בני ישראל הכורעים תחת נטל מצוקות פרנסתם ודיוריהם, ובעקבותיו באו רבים וטובים.

בשנותיו האחרונות 'אכן חליינו הוא נשא ומכאובנו סבלם - - - והוא מחולל מפשענו מדֻכָּא מעוונותינו, מוסר שלומינו עליו ובַחֲבֻרָתוֹ נרפא לנו' (ישעיה נג ד-ה.) וביום הרביעי, ז' לחודש תמוז שנת תשנ"ב, דבק ה"לב שמחה" במקור חייו והוא בן תשעים וארבע שנים. ומנוחתו כבוד במערת בית גור אשר בהר הזיתים.

"נזר התורה", כסלו תשס"ג, ע' מ"ג

...בתקופת השנים האמורים [בין שנת תרצ"ו עד שנת ת"ש] היה בנו [של ה"אמרי אמת" זי"ע] הרה"ק רבי שמחה בונם זצוק"ל (ה"לב שמחה") מוסר שיעור קבוע בספרי מוסר הקדמונים כרבינו יונה על ספר משלי, מסילת ישרים, (ספר חרדים) לחבירים מקשיבים, והיה רבינו [הגאון רבי חיים ברים זצ"ל] יושב גם הוא בין שומעי לקחו הקבועים ששתו דבריו בכמיהה. רבינו היה מתאר בהתרגשות כיצד ישב ה"לב שמחה" ומסר דבריו, ומעיני קדשו נוזלים נחלי דמעות כמים. [וכלשונו, פין ביידע אויגען האבען געגאסין טייכען טרערען]. לימים מרובים בהפגשו עם משתתפי השיעור כהרה"ח ר' חנוך העניך ברגמן ע"ה ועוד, היו מעלים זכרונות מאותם מעמדים מרטיטים ונוקבים כאחד.

הרה"ח ר' ישראל ברים שליט"א "שנות חיים" (ירושלים תשס"ח) ח"א, ע' 29

שמעתי מפי הגה"ח רבי משה לב זצ"ל. מחשובי חסידי גור, שכאשר עלה לאה"ק הרה"ק רבי אהרן מבעלז זצוק"ל, אחרי השואה, ביקר ביקור נימוסין אצל הרה"ק בעל ה'אמרי אמת' זצוק"ל. כאשר הובא "לחיים" לאורח איחל "שהשי"ת יתן במהרה ישועה כללית ולפני כן ישועה פרטית". אמר על כך הרה"ק בעל "לב שמחה" זצוק"ל. שהיה נוכח בפגישה: "ביז צי די קרעטשמע דארף מען אויך א ביסל בראנפן" (=עד לבית המרזח גם יש צורך לקצת יי"ש). כששמע זאת הרה"ק מבעלז זצוק"ל התרגש והביע קורת רוח מן הפתגם. הוא אחז בידו של ה"לב שמחה" זצוק"ל וביקשו לחזור על הפתגם שוב ושוב.

הרה"ח ר' טוביה בלוי שליט"א "כרם חב"ד", אלול תשס"ג, ע' רצ"ט

בלומדי בעיר קאפעלן בישיבתו של הגאון המפורסם רבי יצחק דוב קאפעלמאן שליט"א, הגיע פעם הרה"ק בעל ה'לב שמחה' מגור זי"ע לאנטוורפן, ובהיותו שם בא גם לבקר בישיבה, ולפני שסיים את הביקור, שאל את ראש הישיבה אם קבעו בלימוד הישיבה גם סדר ללימוד ספרי מוסר, משנענה שלא, הגיב בקוצר אומרים כדרכו בקודש: "תרעא לדרתא?!", כלומר המוסר צריך שיהא השער ללימוד התורה, ואיך לא יקבעו סדר ללימוד ספרי מוסר.

ה'לב שמחה' הגיע אז לאנטוורפן לשב"ק פרשת וישב שנת תש"ט, ומכיון שידענו שהוא ישבות שבת באנטוורפן לכן נסענו כמה בחורים לשבות שם בעיר כדי לשהות במחיצתו. אחרי סעודת שבת הלכנו למלון שהתאכסן בו ה'לב שמחה', וראינו אותו יושב שם עם עוד כמה מחסידי גור ומספר סיפורי צדיקים, והחסידים שישבו איתו הפצירו בו מאד שיאמר 'תורה', והוא סירב בכל תוקף באומרו "די ברידער זאגט" [-הרה"ק בעל ה'בית ישראל' זי"ע שהיה אז האדמו"ר, הוא אומר 'תורה'], אמנם החסידים לא הרפו ממנו ובקשו שיאמר, לבסוף נעתר לבקשותיהם ואמר: כתיב בפרשתן (בראשית לז, ז) "והנה אנחנו מאלמים אלומים" יש לרמז לזה מש"א חז"ל (חולין פט.) "מה אומנותו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם...".

הגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"א "מפי ספרים וסופרים" (ב"ב תשס"ח) ח"ב, ע' קע"ד

הי' לאאמו"ר [הגאון רבי גדליה שארר] ז"ל קשר מיוחד עם האדמו"ר בעל לב שמחה זצ"ל, והי' מעריץ אותו בעד גודל פקחותו. זכורני כשביקר באמעריקא בשנים קדמוניות בתקופה שגרנו עוד בווילאמסבורג, הלך אאמו"ר ז"ל להתפלל שחרית בש"ק - לכבוד האורח החשוב - עם חסידי גור, וכשבא הביתה, הי' מלא התפעלות מהתנהגותו של הרב ר' בונם זצ"ל [כפי שנקרא אז בחבה ובהערצה ע"י חסידי גור]. וסיפר אאמו"ר ז"ל שהתאסף בביהמ"ד ציבור גדול, ולא היו די מקומות לישב בהן, וכשכיבדו להר"ר בונם בהגבהת הס"ת, רצו (לאחר שהתיישב) ליטול הס"ת ממנו, אמנם הוא ז"ל אחז בהס"ת, ואמר: "אחזתיו ולא ארפנו"...

הגאון ר' יצחק מאיר שארר שליט"א "מגדל אור" (ברוקלין תשס"ב) ע' קצ"א

[הרה"ח ר' מרדכי שטלברג ז"ל] היה אומר את שאמר לו ה'לב שמחה' - שאין זו גזירה מן השמים שלא יהיה בעולם גאון נוסף כמו רבי מנחם זעמבא הי"ד... ניתן להגיע, ברצון טוב ויגיעה גם לגדולות...

ופעם באחת השיחות הרבות שהיו בינו לבין ה'לב שמחה', קודם שנות ההנהגה - אמר לו הרבי שמקנן בו רצון להקים כולל לאברכים מצוינים במקום מרוחק - בו ישהו האברכים כל ימות השבוע ויעסקו בתורה ללא עול הבית, ויקבלו שם סכום גדול לפרנסתם, וכך תהיה עקרת ביתם פנויה לגדל את הילדים, והם יוכלו לפרוח בתורה כאוות נפשם - והראה על כך את דברי רש"י (יבמות ס"ב:) על הפסוק "האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני": "אם אין עזרתי בי - אשתי דכתיב 'עזר כנגדו' - מיד תושיה נדחה ממני, שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח".

והלב שמחה אמר לו אז כדברים האלה: האברכים אינם יכולים ללמוד כדבעי, כיון שעליהם לטרוח עם הילדים. ומדוע? כי האֵם בעבודה! ומדוע? כי האברכים אין מקבלים די כסף לפרנסתם. כלומר, שאם יתנו להם כפי הצורך, ישובו סדרי עולם לכנם; היא תהיה בבית עם הילדים והוא על לימודו...

"גדולת מרדכי" (ירושלים תשס"ו) ע' מ"ז

לפני שנים רבות, טרם הנהגתו של מרן ה'לב שמחה' זיע"א, נהגו הבחורים מישיבת שפת אמת להזמינו לישב עמם סעודת ה' שבט יום ההילולא של מרן השפת אמת.

באחת השנים הלכתי לביתו לבקשו לבא להשתתף עם הבחורים, והנה הגיע אחד מזקני החסידים להזמינו לסעודה עם זקני החסידים... הרהר ה'לב שמחה' רגע, ואמר: הרי מפורש בפרשתינו 'בנערינו ובזקנינו נלך', הבחורים קודמים, ובא לישיבה.

הרה"ח רבי משה לודמיר שליט"א "יגדיל תורה" (ירושלים תשס"ז) ח"ב, ע' ל"ו

...אמנם היו צדיקים שהיתה תפילתם במהירות, וכן ראינו אצל אדמו"ר (שליט"א) [הלב שמחה ז"ל], אבל הם עשו הכנה רבה קודם התפילה, ואצלו הבחנתי שהיה מחליף את כותנתו אחרי כל תפילה אף שהיתה יבשה לפניה, משום שבפנימיותו היתה אש בוערה, וכי יש מי שיכול לדמות עצמו לתפילתו של הרבי...

כ"ק מרן אדמו"ר ה"פני מנחם" מגור זצוק"ל בדרשת התעוררות - ערב ר"ח אלול תש"נ "דרשות פני מנחם" (ירושלים תש"ס) עמ' צ'

אמר אדמו"ר שליט"א מגור כשאשר עשה אביו הלב שמחה זצ"ל תקנות בחתונות, לא רצה לתקן בענין המתנות שנותנים לכלה, היות וזה מפורש בתורה שאליעזר נתן מתנות גדולות, ורומזות לענינים גדולים.

הרה"ח רבי משה לודמיר שליט"א "יגדיל תורה" (ירושלים תשס"ח) ח"א, ע' רנ"ב

בהיות כ"ק אדומו"ר (שליט"א) [ה"לב שמחה" זצוק"ל] בטברי' ובהשקיפו על פני ים כנרת אמר לי שאיתא בגמרא בבא בתרא ריש פרק הספינה (דף ע"ג ע"א) שהיו מכים על גלי הים במקל שחקוק עליו שם הוי', והוסיף ואמר שגם היום אפשר לראות שם הוי' על הגלים וזה דכתיב קול ה' על המים עכדה"ק.

הגה"ח רבי צבי יצחק אברמוביץ זצ"ל "טעם הצבי" (ב"ב תש"נ) ח"א, ע' קע"ב

אבא (הרה"ח רבי אברהם יהודה ורטהיימר) ז"ל זכה לקירבה רבה אצל הרה"ק ה"לב שמחה" מגור זצוק"ל, כי עוד לפני שנתמנה כאדמו"ר היה מגיע לנופש בערד, והיה אבא ז"ל מסיע אותו במכוניתו לרחוץ בים המלח. בהגיעו למכונית היה האדמו"ר מביא בכל פעם מגדים לאבינו, וכן לאימנו שתיבדל לחיים טובים. במהלך הדרך, היו משתעשעים בדברי תורה על פרשת השבוע.

פעם צירף אבא לנסיעה את אחד מבניו. כשירדו לים המלח, נענה האדמו"ר: חז"ל אומרים (עירובין יז:) "מלח סדומית מסמא את העיניים"; כאן צריך לשמור על העיניים!

לימים, כאשר כבר כיהן כאדמו"ר מגור, והיו לאבא לבטים בענין עסק מסוים, החליט ללכת להתייעץ עם ה"לב שמחה" זצ"ל, ביודעו שלפני שנתכהן כאדמו"ר היה סוחר. והיה אבא ז"ל מספר איך שה"לב שמחה" תפס את מחשבתו, כי לאחר שנכנס והציע את השאלה, הגיב האדמו"ר: "שאלה כזו צריך לשאול לסוחר!"...

"במדבר יהודה" (ב"ב תשס"ח) ח"ב, ע' שצ"ו

בחור נכנס לרבי ה'לב שמחה זצ"ל, בהושיטו את ידו לקבלת שלום הבחין הרבי בחבורה שבידו, ושאל האם הוא מטפל ברפואתה. השיב הבחור, כי עשה סגולה מסוימת האמורה להועיל.

ענה הרבי ואמר: "ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה" - שמור את עצמך כראוי - זו היא הסגולה הטובה ביותר, ואילו בקשר לפצע פנה לטיפול רפואי.

הרה"ח רבי משה לודמיר שליט"א "יגדיל תורה" (ירושלים תשס"ז) ח"ב, ע' קנ"ג

שמעתי מפי הג"ר משה מאיר יאדלר שליט"א מח"ס מאור השבת... שזימנא, שלח איש את עמיתו, להזכירו לברכה להפקד בדבר ישועה ורחמים, לפני האדמו"ר בעל הלב שמחה מגור זצ"ל. האדמו"ר השיבו: "הנך הרי חבר טוב שלו, התפלל נא עליו. דע כי חבר טוב יכול לפעול יותר מרבי!".

הרב אליהו נאה שליט"א "חכו ממתקים" (ירושלים תשס"ח) ח"א, ע' קכ"ב

ר"ג [=הגה"ח רבי גד'ל אייזנר זצ"ל, משגיח ישיבת חידושי הרי"מ], היה מספר את מה שהתבטא ה'לב שמחה' על דעת הרופאים בענינו של החסיד ר' זליג שטיצברג ז"ל ש"מצוה לפרסם כי הרופאים אינם יודעים הכל". הרופאים חזו שחורות על מצבו הרפואי של ר' זליג, והרבי ביטל את מה שאמרו הרופאים ואכן המשיך לחיות שנים רבות.

במחיצת ר' גד'ל" (ירושלים תשס"ו) ע' ש"ט

פעם בסעודת שבע ברכות כשחילק הרבי (כ"ק מרן אדמו"ר ה"לב שמחה" מגור זצוק"ל) פירות ואמר "פירות, כפשוטו". פירש הרב [הגה"ח רבי צבי יצחק אברומוביץ] זצ"ל שכוונתו לגמרא בסוטה מ"ו. "מאי פירות? אילימא פריה ורביה... אלא מצוות" הרי לנו שהמובן הפשוט של פירות הוא פו"ר, בנים.

הרה"ח ר' ישראל רובינשטיין הי"ו "המודיע", י"ב שבט תשס"ט, ע' י"ב

ראיתי מעשה אצל רבינו (שליט"א) [כ"ק מרן אדמו"ר ה"לב שמחה" מגור זצוק"ל] שבהיותי שליחו למו"מ עם גדולי ישראל בענינים שעמדו על הפרק הטיל עלי בין השאר שליחות לגדולי ישראל לאסור איסור לטוס עם מטוסי אל על כל עוד הם מחללים שבת בטיסות, בתחילה לא הסכימו כל הגדולים לצעד הזה והם תלו תקוות בהבטחות של חכי"ם ושרים למיניהם, וכן חששו מכשלון הצעד הזה, אולם רבינו (שליט"א) [זצוק"ל] לא הרפה עד אשר כולם הסכימו לזה, בין הגדולים שהיינו צריכים לבקר בזה הי' כ"ק האדמו"ר ממכנובקה זצ"ל, נכנסנו אליו אולם מיד חזרנו על עקבותינו, כי נוכחנו לראות את האדמו"ר זצ"ל שוכב ולידו הרופא שמטפל בו והוא עם המכשירים של אינפוזיה וכו', אולם עוד טרם הספקנו להרחיק לכת נקראנו לשוב כי האדמו"ר זצ"ל חש שהיינו, ודרש במפגיע שיחזירו אותנו, כי הכיר בנו דשלוחא דרחמנא מאז ומתמיד, נגשנו אליו ונרתענו מחולשתו וממראהו, ולכן כששאל על מהות השליחות המעטנו בדחיפות הדבר, אולם הוא עמד על כך שנשמיע לו, ואז אמרנו לו שזה קשור לאיסור טיסה באלעל בגין חילול שבת, אבל אינו מן ההכרח שיחתום כעת, אולם הוא התרגש מאוד וביקש לחתום, ועל אף שהרופא העמידו על כך שלא שייך במצבו, וא"א לנתק אותו מהמכשירים, אבל הוא בשלו, שליח של רבינו (שליט"א) [זצוק"ל] כאן והוא רוצה לחתום, ודרש שיושיבו אותו וילבישו לו את הבגד העליון, כשבני הבית והרופא ראו שלא יועיל להם כלום התחילו לטפל בו ולהכינו בהכנה שערך למעלה מחצי שעה, ובידים רועדות חתם, לאחר שחתם פרץ בבכי ובקשני שאבקש מרבינו (שליט"א) [זצוק"ל] שרגיל להיות בכותל, והוא יודע להתפלל, שיתפלל עבורו לרפואתו, והזכיר את שמו שנזכירו בפני רבינו (שליט"א) [זצוק"ל], הגעתי לירושלים ונכנסתי בקו"פ לדווח על הכל בפרוטרוט, עם כל מראהו והדו שיח שניהל בעקשנות לחתום, ועל בקשתו שרבינו (שליט"א) [זצוק"ל] יתפלל עבורו בכותל, רבינו (שליט"א) [זצוק"ל] חייך ואמר שכ"ק מרן האמרי אמת זצ"ל אמר שאזנים לכותל וגם מרחוק שומע, השית יעזור ויוטב לו, יהיה טוב, בצאתי מן הקודש החלטתי לחזור שוב לבני ברק ולהשיב לאדמו"ר ממכנובקה זצ"ל דברי רבינו (שליט"א) [זצוק"ל], ואכן הגעתי ונכנסתי וראיתי שינוי עצום, ותיכף בהכנסי אמר לי שבודאי הזכרתי אותו כבר ורבינו (שליט"א) [זצוק"ל] כבר ביקש עבורו בכותל, השבתי מעשה שהי' כמו שהיה, ואז פנה לב"ב ואמר אמרתי לכם שהוא יודע להתפלל, ואני בטוח שבשעה 9:00 התפלל עבורי כי אז השתפר מצבי, ואכן זה הי' בדיוק בשעה זו.

הגאון רבי נחום רוטשטיין שליט"א ראש ישיבת "נזר התורה" "אבני זכרון" (ירושלים תשנ"ב) ח"ב, ע' ש"א

...קולמוסים רבים כבר נשתברו בתיאור המסכת המרתקת והמפתיעה של בחירתו [של הרב אברהם יוסף שפירא ז"ל] לשליחות ציבורית, ע"י כ"ק האדמו"ר ה"לב שמחה" מגור זצוק"ל. בהפתעה מוחלטת פשטה הידיעה כי הרבי מגור הטיל עליו לעמוד בראש רשימת היהדות החרדית לכנסת בשנת תשמ"א. הוא עצמו היה אז בחו"ל, והוא ניסה בכל דרך אפשרית להתחמק מהעול הכבד. כשחזר ארצה, ונכנס לפני ולפנים אל הרבי מגור, הוא תינה בין יתר שיקוליו את חששו מ"עינא בישא". הרגיעו הלב שמחה: הלא שמך יוסף, וביוסף כתב "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין", שלא שלטה ביה עינא בישא, ואין לך מה לחשוש. כאשר נכנס אל הרבי מגור ובא עמו בדברים בענין, הוא הביע בפניו את חששותיו, ובין היתר טען שמא אין זה מן הכבוד הראוי לגזע אבותיו הק', והלא הוא עצמו חתנא דבי נשיאה של גאב"ד פרשבורג בעל ה"חשב סופר", והוא נין ונכד לגזע הקודש של תלמידי הבעש"ט אדמור"י קוריץ ועוד, והלא זה לא לכבודם שהוא ילך לשבת בכנסת. ענה לו הרבי ה"לב שמחה": הלא יש לך דוגמא בשני הצדדים גם במשפחתך מגזע קוריץ וגם במשפחת צאצאי החת"ס. הלא שאר בשרך, רבה של לובלין, הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, אף הוא מנכדי רבי פנחס מקוריץ זי"ע, שימש כציר ב"סיים" הפולני, ודודך מהצד השני ממשפחת החת"ס, הלא הוא הגה"ק רבי שמעון סופר זצ"ל רבה של קראקא ובנו של החת"ס, שימש כחבר בפרלמנט האוסטרי, אם כן לך בדרכם ותצליח!

הלב שמחה הוסיף ואמר לו בדרך צחות, שהוא בוחר בו דוקא עקב היותו איש של כלל ישראל, ולא איש של גור. "אתה הלא מגיע מבית רוז'ין-סדיגורה, ובתוך תיבת סדיגורה נכלל גם גור". ה"לב שמחה" עצמו, קודם להחלטה בא בדברים והתייעץ על כך עם חברי המועצגה"ת, כ"ק מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א וכ"ק מרן אדמו"ר מסדיגורה שליט"א, אשר סמכו את ידיהם ובירכו על ההחלטה.

"זכרון איש" (ת"א תשס"ו) ע' 49

כ"ק האדמו"ר מגור זצ"ל, ה"לב שמחה", הרבה לשהות בערד. פעמים רבות הלך הרבי [כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ] שליט"א לבקרו - להבחל"ח - במעונו והוא היה משיב ביקור. זכורני שביום ועש"ק אחד שלח ה"לב שמחה" את משמשו לבקש את כ"ק רבינו [מרן אדמו"ר מויז'ניץ] שליט"א, שברצונו לילך לטייל עמו. הלה כנראה לא הסביר כראוי את בקשתו, וכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א יצא אל עבר מעונו לשם עריכת ביקור. כשהגענו שמה כבר המתין ה"לב שמחה" בחוץ וחפץ לילך, באומרו 'הרי מזג האוויר נעים ונח'. אך הרבי שליט"א לא חפץ בכך ושאל: אי אפשר לעלות לביתכם? וכך עלו למעונו של ה"לב שמחה". באותו ביקור חילק הרבי מגור פירות לכל הנוכחים, ולי נתן אז קלמנטינה והחל לקלפה בעצמו. כ"ק רבינו שליט"א אמר לו שאני יכול לקלף בעצמי, אך הוא סירב וקילף בעצמו.

אני זוכר שבראותו ביקור - בפני כ"ק רבינו שליט"א - פנה ה"לב שמחה" אל המשמשים וטען מדוע מניחים לרבי [אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א] לנסוע לשווייץ, הרי כאן האוויר כה מבריא. אויר כזה אין בכל העולם, ואויר כמו שיש ברח' בן יאיר (הרחוב בן התגורר ה"לב שמחה") אין בכל ערד... הוא הוסיף וסיפר: שפעם נסע מערד והותיר על שולחנו פרי. כעבור שישה שבועות שב לערד. והנה, אמנם הפרי התייבש, אך אף זבוב או יתוש וכדו' לא נראה בקרבתו... הוא חפץ לבטא בכך את טיב האויר השורר בעיר.

הרה"ח ר' נחמן דב הלר הי"ו "מלכות ויז'ניץ", תשרי תשס"ט, ע' ל"ח

שמעתי שכ"ק מרן הלב שמחה זצ"ל בא פעם לנחם א' מגדולי ליטא וקודם לכן הי' הרבי בחופה ומשם בא לבית האבל, ובתוך השיחה שאל האבל אם כבר הי' אצל החופה, וכתוצאה מכך העיר לו הרי כתיב "טוב ללכת אל בית האבל כו'". השיבו הלב שמחה על אתר הרי אי' (כתובות דף י"ז ע"א) מעבירין את המת כו', ראי' שכלה קודמת. ואם תרצה לדחות ולומר שהתם הכוונה רק בדרך הילוכן כאשר נפגשים בדרך וכמ"ש רש"י שם, דעיין בתוס' שם שכתבו דקאי גם על הקרובים של שניהם שיש להם לילך לבית החתן קודם, [וכנראה ההסבר דכבוד החיים עדיף ויש בו הרבה יותר תועלת]. וסיים כ"ק אז"ל: מה תשאל הרי כתוב טוב ללכת כו' ע"כ אי' במהרש"א [פ' המדיר דף ע"ב], "וצ"ל דלכת אל בית המשתה היינו של רשות, אבל משתה של מצוה כגון של חתן וכלה, הא אמרי' פרק האשה שנתארמלה דמעבירין את המת מלפני חו"כ".

הגה"ח רבי אליהו פישר שליט"א ראש כולל גור בארה"ב "ברכת אליהו" (ברוקלין תשס"ה) ע' רכ"ו

ידענותו המקיפה [של הגה"ח רבי צבי יצחק אברומוביץ זצ"ל] עמדה לו להבין אף את משמעותן של מילים בודדות שנשמעו מפי הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כדרכו בקודש. פעם בשיחה בענין קריאת שמע, נשמע הרבי מרחש ואומר "ששה משמותם". (שמות כ"ח, י') הרב זצ"ל הבין שהכוונה היא לנאמר בספר "אמרי אמת": ששה משמותם על האבן האחת היינו שש תיבות דק"ש, ואת שמות הששה הנותרים היינו שש תיבות דבשכמל"ו.

הרה"ח ר' ישראל רובינשטיין הי"ו "המודיע", י"ב שבט תשס"ט, ע' י"ב

גדולים צדיקים במיתתן

שמעתי מכ"ק מרן אדמו"ר הלב שמחה זצ"ל גדולים צדיקים במיתתן וכו' (חולין דף ז' ע"ב) הפי' ביום מיתתן, שביום מיתתן ביומא דהילולא שלהם הם גדולים יותר מבחייהם.

הגאון רבי נחום רוטשטיין שליט"א ראש ישיבת "נזר התורה" "ברכת אברהם" (ירושלים תשס"ח) ח"ב, ע' קכ"ח

מה מקוה מטהר

הזדמנתי בשנת תשל"ט בליל לג בעומר לעיר ערד, ועשו הדלקה בביהמ"ד, והיה שם האדמו"ר מגור בעל ה"לב שמחה", ואחרי ששרו 'מה מקוה מטהר' וכו' (משנה, יומא פ"ה:) אמר - "כשרוצים להיטהר בטבילה במקוה צריכים לכפוף קומתו לתוך המים, כמו כן הבא להיטהר לפני ה'".

הגאון רבי יוסף ליברמן שליט"א (מרשימות הרב ישראל פנחס טירנואר הי"ו) "עולם החסידות", טבת תשס"ח, ע' 35

קודם הנחת תפילין

שמעתי פעם מכ"ק אדמו"ר הלב שמחה מגור זי"ע, שקודם הנחת התפילין צריך העומד להניחם להסיר כל צער ממחשבת לבו, דהנה אמרו חז"ל (סנהדרין מ"ו ע"א) אמר רבי מאיר, בשעה שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת "קלני מראשי - קלני מזרועי", ובמהרש"א (בתוה"ד שם) איתא: והם ב' מקומות של הנחת תפילין, עכ"ל. ומשמע מהתם, שהקב"ה כשהוא מניח תפילין [כדאיתא בברכות (ו' ע"א) יעו"ש] בשעה שמקיים "בכל צרתם - לו צר" ומצטער בצערן של ישראל, קורא כביכול להסיר התפילין מעליו, והכא נמי כל אחד מישראל כשהוא מניח תפילין צריך לדעת שמחשבת צער כל שהיא רח"ל גורעת משלימות המצוה ח"ו, עכתוד"ק ודפח"ח.

הרה"ג רבי צבי רבינוביץ שליט"א בן כ"ק אדמו"ר מביאלא רמת-אהרן שליט"א "עיוני הלכות" (ב"ב תשס"ט) ח"ג, ע' קל"ג

תמצית עבודתו הק'

בענין חטא מי מריבה לשון השפת אמת [חקת, תרמ"ג] "מה לנו לחשוב בחטא שלמעלה מהשגתנו" ובספר הזכות רוצה לבאר ענין החטא, ומקדים הקדמה ארוכה "הגם כי הוא חוצפה לעיין כו' עם כל זה כו' ניתן רשות להתבונן לכל אחד מישראל, ואחר הקדמה ארוכה והבאת דעות הראשונים, חסר באמצע הדבור ולא נמצא יותר בכתב יד קדשו.

ומרן הלב שמחה אמר הסבר משלו [עיין בספרו תשמ"א ותדש"ם] ותמצית דבריו: שעל המַטֶה היה חקוק שם המפורש וכאשר הראה משה לסלע את השם החקוק, נבקע הסלע ונתן מימיו. והנה משה ואהרן לא רצו להזדקק להשבעת הסלע ולהוציא מפיהם שם המפורש, ברם רצונו יתברך היה שכן יזכירו בפיהם, ובני ישראל יראו את הקול כמו במתן תורה דהתם איתא 'וכל העם רואים את הקולות'. [עיין שם בדבריו עוד]

ולהטעים דבריו יש לומר לפי מחלוקת הפוסקים, מובאת באבני נזר [יו"ד סי' ש"ו] אם חלה שבועה בכתיבה. והסוברים דהשבועה חלה לומדים קל וחומר, דבכל מקום מעשה הוי טפי מדיבור, ואם שבועה חלה בדיבור, קל וחומר שתחול בכתיבה. ועל כך אומר האבני נזר דהלכה היא שאסור להגות את השם באותיותיו, - ואילו לכתוב את השם כתבינן שם י'ק'ו'ק', חזינן דבדיבור יש ענין מיוחד, דכוחו הוא נפשי ופנימי, כאשר מזכירים שם אדנות מתחברים עם הקב"ה במה שהוא אדון, וכאשר מזכירים שם קל, מתחברים במה שהקב"ה מלא חסד, או במה שהוא דיין ופורע שכר. אבל הוגה שם הוי"ה מתחבר עם עצמיותו יתברך וסקול יסקל. וזה לא שייך רק במדבר בשפתיו, אבל כתיבה נהי דהוי כדבור, מכל מקום אינו בנפשו ואינו מתחבר עם השם.

כמו כן נאמר הכא שהטענה על משה רבינו היתה, הן אמת שהיה מופת בבקיעת הסלע על ידי המטה ובהוצאת מימיו. [ואחת שאלות המפרשים היא, למאי נפקא מינה אם הנס מתרחש בדיבור או בהכאה] אבל נס זה היה ללא התעוררות בני ישראל שיראו ויחושו את השם ויראו ממנו. ואילו היה משה מדבר בפיו והוגה את השם, היו רואים ונמשכים אחר יראת ה'.

וכשתמצי לומר זו היתה תמצית עבודתו של הלב שמחה שהיה מרבה להזכיר שמות הקדושים בדברי קדשו, והיה דבוק ביוצרו, ובאופן תמידי היה הוגה שמו יתברך, באופן שהרואים חשו שיש אלקים שופטים בארץ.

ושמעתי שהלב שמחה שמח מאד בתורה זו והתבטא שיוכל לאמרה בגן עדן לאחר פטירתו.

ובדקו ומצאו שב' הפעמים שאמר תורה זו בשבת קודש פרשת חוקת, היה כשחל ז' תמוז בשבת, והוא פלא.

הגה"ח רבי אליהו פישר שליט"א ראש כולל גור בארה"ב "ברכת אליהו" (ברוקלין תשס"ה) ע' ס"ה