פצצת זמן מתקתקת: תוך פחות מעשור צפוי רוב מוסלמי באירופה

רק לפני פחות מחודש, ביצעה משטרת אוסטרליה מבצע מעצרים רחב היקף, במה שכונה "הפשיטה המשטרתית הגדולה בתולדות אוסטרליה", עצרה לפחות 15 בני אדם ופשטה על עשרות נכסים ברחבי העיר סידני. על פי המשטרה האוסטרלית, בעקבות התראה מודיעינית מוקדמת, תכננו החשודים שנעצרו, להוציא להורג אנשים במדינה ולזרוע אימה בקרב תושבי אוסטרליה, וזאת לאחר קריאתו של מנהיג ארגון 'המדינה האסלאמית' (דאע"ש) במזרח התיכון לתומכיו באוסטרליה.

זה לא היה חשד גרידא או אזהרה של המודיעין בלבד. לא בכדי השתתפו במבצע נגד טרור הגדול בהיקפו בתולדות אוסטרליה כ-800 שוטרים. מדובר היה בתכנון איום וממוקד של חברי ארגון דאע"ש באוסטרליה - לערוף בפומבי ולאור היום את ראשו של אדם אקראי שיימצא בסידני, העיר האוסטרלית הגדולה ביותר.

תהליך שמאיים על יציבות המדינות באירופה. לונדון לא מחכה (צילומים: shutterstock)

ראש הממשלה האוסטרלי אמר לכלי תקשורת מקומיים כי "ההטפות, שהיו די ישירות, הגיעו מאזרח אוסטרלי שככל הנראה מחזיק בעמדה בכירה בדאע"ש וקרא לתומכיו באוסטרליה לבצע התקפות ראווה במדינה הזו".

המטרה: ככל שהיא פשוטה, בדיוק כך מבחילה ומטרידה - להחדיר פחד ולזרוע אימה. ניתן רק לנסות ולתאר מה היה קורה אילו לא היו כוחות הביטחון מקבלים התראה מודיעינית מוקדמת והשחיטה הייתה מתבצעת. אין ספק כי אנשים רבים, לא רק באוסטרליה אלא בכל אירופה כולה, היו חוששים לצאת מהבית לתקופת זמן מה, הביטחון האישי היה מתדרדר והכלכלה במערב אירופה כולה הייתה מתערערת.

המטרד האמיתי מאחורי גילוי מודיעיני זה, הוא שאוסטרליה למעשה אינה לבד באיום הזה. אירופה כולה עומדת בימים אלה בפני שוקת שבורה מול גל האסלאם ששטף את מחוזותיה, אך בעיקר בשל התאים הרדומים והתומכים הרבים של ארגון הטרור הרצחני דעא"ש, שמחזיקים באזרחות מערבית וצומחים לה מתחת לרדאר הביטחוני.

שבוע לפני ראש השנה, פרסם המטה ללוחמה בטרור בישראל תמונת מצב של אזהרות המסע לאזרחים ישראלים לקראת חגי תשרי. במוקד תמונת המצב של המטה, ציינו חשש רציני לפיגועים נגד יעדים ישראליים ויהודיים ברחבי העולם, בדגש על מערב אירופה. אחת הסכנות שהוזכרו שם היא, שגורמי ג'יהאד עולמי ובייחוד פעילי 'המדינה האיסלאמית' - דאע"ש - אזרחי מדינות אירופה, ישובו לארצות מוצאם לאחר שהתאמנו בסוריה ובעיראק ויוציאו לפועל פיגועים.

איום הטרור של דאע"ש איננו חדש לארצות-הברית או למדינות אירופה, שיצאו ממש בימים אלה ללחימה קולקטיבית ביעדי טרור של דאע"ש בסוריה ובעיראק. אלא שבפעם הראשונה הן מתמודדות עם צעירים אזרחי המערב שמצטרפים בהתנדבות ללחימה בסוריה ושבים הביתה אלימים יותר ועם תואר "השיח'ים של הג'יהאד".

בניגוד לאיומי טרור אחרים, בפעם הראשונה מדובר בסכנה המרחפת מעל כל מדינות המערב, ומתחילה דווקא באיום מבית של צעירים בעלי אזרחות אירופית. התזכורת הראשונה לעתיד הכואב והמבעית הזה, נרשמה כבר לפני יותר משנה, כשהבריטים בחרו להתעלם מהסכנה המתעוררת בחצר הפרטית שלהם. זה קרה כשהחייל הבריטי לי ריגבי, חלף מול שני מוסלמים ברחוב שקט בלונדון, השניים קראו לו, ובעוד הוא הסתובב לעברם - ערפו את ראשו בסכין לעיני העוברים והשבים. השלב השני היה עם חזרתו של מהדי נמוש לצרפת מטיול ג'יהאד בסוריה, ורציחתם של שני ישראלים בפתח המוזיאון היהודי בבריסל.

כיום, לאחר שסדרה של סרטונים מבעיתים הופצו ברחבי העולם על ידי אנשי ארגון הטרור הרצחני דאע"ש - ובהם נצפית הוצאתם להורג בצורה אכזרית ומזעזעת של כמה עיתונאים בריטיים חפים מפשע, אירופה כולה נכנסה לחלחלה עמוקה, בעיקר מהמחשבה שמא ישובו לאירופה ג'יהאדיסטים בעלי אזרחות אירופאית ויבקשו להוציא את זממם ברחבי אירופה.

הצרה הגדולה ביותר נמצאת בפן החוקי במדינות אירופה, בהן אין שום חוק שמגביל לכאורה אזרחים שנלחמים מחוץ לגבולות מדינותיהם, מה שהופך את יציאתם של לוחמי ג'יהאד מאירופה לסוריה למעשה שאין בו עבירה חוקית בחלק גדול מהמדינות, למעט בריטניה, שם מיהר ראש הממשלה, דיוויד קמרון, ליישם חוק חדש שיתיר את מעצרם המיידי ושלילת האזרחות של אזרחים בריטיים שישובו לבריטניה לאחר שהצטרפו ללוחמה במזרח התיכון. אבל אלה שמספיקים לחזור בצורה כזו או אחרת, הופכים למנהיגי דעת קהל בתוך אירופה או כפי שהם מכונים בפי הקהילה המוסלמית באירופה -   "השיח'ים של הג'יהאד". בקרב אזרחי אירופה המוסלמים הם הופכים ללהיט סוחף של ממש, וצעירים אירופיים רבים נמשכים אחרי הרעיון המטורף של דאע"ש ומצטרפים בזה אחר זה לשורותיו של ארגון הטרור הרצחני על אדמת אירופה בשליחותם של המנהיגים החדשים שחזרו אחרי לחימה בסוריה ובעיראק.

מדיניות הגירה קלה ומסבירת פנים

התופעה הזו בדיוק, מדירה שינה מעיניהם של ממשלות אירופה וסוכנויות המודיעין שלהן, שעוד לא בדיוק יודעים כיצד לעכל את הפנומן האסלאמי המבעבע מאחורי הפרגוד ואשר מבקש לאיים על יציבותן של מדינות אירופה, מצרפת, בלגיה, שבדיה, אוסטריה ושווייץ ועד בריטניה, גרמניה ועוד. הבעיה או נכון יותר הדילמה הקשה, שעמה הן נאלצות להתמודד יותר מהכול, היא הפחד והחשש מלקומם עליהם אוכלוסיות מוסלמיות שלמות במדינתן, שברובן נחשבות למתונות, אך הולכים ומתקרבים להנהגה הקיצונית של האסלאם הקיצוני, דאע"ש ודומיו.

כאן בעצם טמון שורש הבעיה האמיתית של מדינות אירופה שאת מחירו הם מתחילים רק כעת לשלם וביוקר. הצרה האמיתית, מסתבר, מתחילה כבר לפני שנים רבות קודם, כשמדיניות ההגירה ברחבי אירופה הייתה קלה ומסבירה פנים, בייחוד למאות אלפי פליטים ממדינות מזרח התיכון. מי שהתיר במשך שנים את כניסתם כמעט החופשית לחלוטין של מיליוני מוסלמים ברחבי אירופה, הנפיק להם אזרחות מערבית וסייע להם להשתקם ולתקוע יתד בפאתי לונדון, בריסל ופריז, שלא יתפלא כיצד הכפילה ושילשה את עצמה האוכלוסייה המוסלמית והפכה אחרי בסך הכול שלושה עשורים לאיום דמוגרפי של ממש על אירופה כולה.   

רמת החיים באירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, הלכה ועלתה, כשבמקביל ירדו אחוזי הילודה בקרב האזרחים הלבנים. מבחינת הגוי האירופאי הממוצע, "משפחה" משמעותה ילד או שניים וכמה כלבים או חתולים. מנגד, רמת הילודה בקרב המוסלמים הרבים שהיגרו לארצות אירופה, אינה שונה מהמשפחות המוסלמיות מרובות הנשים והילדים במזרח התיכון. נוסיף לכך את העובדה שהמחסור בידיים עובדות פיזית התמלא במהגרים מחצי העולם מארצות שהעבודה זולה בהן. וכך נוצר מצב שלונדון, ברלין, פריז וערים אחרות באירופה מוצפות בזרים שרובם הגדול מגיע מארצות האסלאם.

השם הנפוץ ביותר לתינוק באנגליה הוא מוחמד

כמי שגדל והתחנך בלונדון בצעירותו, נוסע ומבקר עוד היום באנגליה לסירוגין מדי שנה, אני יכול לגלות לכם בכנות, כי בשנים האחרונות, התחושה שלי בכל פעם שאני נוחת בשדה התעופה הית'רו או לוטון (נמל התעופה השני בגודלו בבריטניה) היא בלתי נעימה בעליל. אין לונדון של היום כלונדון של אתמול, ופניה השתנו ללא היכר.

בעשור האחרון, נחשפה לפתע לונדון חדשה, שתוצאות ההגירה המוסלמית והשלכותיה עולות וצצות עתה במלוא עוזן. נכון להיום, הכניסה לשערי הטרקלין של נמל התעופה בלונדון נראית יותר כמו סניף של טהרן או מינימום נציגות של דובאי: מבעד לדלפקי הצ'ק אין ובידוק הדרכונים ניצבות פקידות עם רעלות שחורות או ה'בורקה' בערבית, התופעה הזו חוזרת על עצמה גם במרכולי המזון וברשתות הביגוד הגדולות בפאתי לונדון רבתי, דבר שאולי מצביע על העובדה שאזרחי בריטניה הלבנים כבר לא ממש מתרגשים מהמראה המוסלמי המובהק ששוטף את ארצם. 

האסלאם הולך ומשתלט עליה, וכיום מומחים רבים מודים בגלוי, כי ככל הנראה לא ירחק היום שבו נתעורר בוקר אחד ונגלה כי מגמת האסלאמיזציה של אירופה היא עובדה מוגמרת בלתי ניתנת להשבה לאחור. השאלה הקשה שעולה ונגזרת מהאסלאמיזציה באירופה, היא לא האם או מתי יהפוך הרוב הגדול של האוכלוסייה האירופאית למוסלמי, אלא מה יהיה עתידה של אירופה מוסלמית ברובה.

כמה עשרות מיליוני מוסלמים חיים כיום באירופה. המסגדים הפרוסים במרכזי הערים הגדולות באירופה, הפכו למוקדי הסתה נגד הנוצרים הכופרים באסלאם, ולחממות גיוס הצעירים למלחמת הג'יהאד.

צבי יחזקאלי, כתב לענייני ערבים בערוץ 10, יצא לאחרונה למסע בעקבות האסלאם האירופי וחזר עם תשובות מבהילות: השם הנפוץ ביותר לתינוק באנגליה הוא מוחמד, אבל זה כולל גם את השם אחמד, חמאד ואת כל הנגזרות של השם; אחד מכל ארבעה תושבי מאלמו שבשבדיה הוא מוסלמי; 10 אחוזים מהצרפתים הם מוסלמים; בלגיה והולנד בסכנת השתלטות על ידי האסלאם ועלייה של 600 אחוזים בפשיעה בפרברי צרפת על ידי אזרחים מוסלמים. כל אלה הן רק חלק מתוך המסקנות שאליהן נחשף יחזקאלי.

המערב הליברלי מחד, הנאיבי והמבולבל מאידך, לא ממש יודע כיצד לפעול נגד סכנה זו, וממשיך להפגין התחשבות והבנה כלפי המנטליות של השנאה והטרור המוסלמי בשם זכויות האדם וחופש הביטוי כלפי הקהילות המוסלמיות בארצו, שכן כאמור, הוא חושש מהתקוממות של אזרחיו המוסלמים - גם המתונים יותר - נגדו.

בריטניה לדוגמה, נמצאת בקו האש החם והמאיים ביותר: בבריטניה נמצא הגרעין המוסלמי הקשה ביותר מבחינה אידיאולוגית, שאף תומך באל-קאעידה ובביצוע פיגועים בלונדון באופן פומבי, והיא גם מהווה המקלט הנוח ביותר לג'יאהדיסטים. בנוסף, לאנגליה, בניגוד למדינות אירופאיות אחרות, כמו צרפת למשל, שבה אחוזי ההגירה המוסלמית עולים על בריטניה, חשבון כואב ואישי מול הארגון הרצחני דעא"ש. בחודשיים האחרונים נרצחו באכזריות כמה עיתונאים בריטיים על ידי ארגון הטרור דאע"ש על אדמת סוריה ועיתונאים בריטיים נוספים נראו בסרטונים המזעזעים, מועמדים אף הם לגורל האכזרי הנורא הזה ונתונים לחסדיהם של אנשי 'המדינה האסלאמית'.

חשש שדאע"ש מתקרב ללונדון

הבריטי הראשון שהיה שבוי בידי דעא"ש והוצא להורג באופן מזעזע ומבחיל בסרטון שהופץ על ידי רוצחיו בכל העולם, היה דיוויד היינס, בן 44 ואב לשתי בנות. הוא נחטף בעת שעבד עבור ארגון סיוע הומניטרי באזורי מלחמה מסוכנים במזרח התיכון. הסרטון, שזכה לכותרת "הודעה לבנות בריתה של ארצות-הברית", נפתח בקטע שבו מדבר ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, על שיתוף הפעולה בין עיראק לצבא הכורדי לצורך הכנעת המדינה האסלאמית. מיד לאחר מכן מופיעה דמותו של היינס, לבוש בגד כתום כשהוא כורע על ברכיו. לצדו עומד רעול פנים לבוש שחורים, ג'יהאדיסט בעל מבטא בריטי בולט, שמתריע בפני ראש ממשלת בריטניה ואומר: "הבריטי הזה משלם את המחיר על ההבטחה שלך, קמרון, לחמש את הכורדים נגד המדינה האסלאמית".

בסיום הסרטון נראה אזרח בריטי נוסף בשם אלן הנינג, לבוש כתום כורע על ברכיו, ובדומה לסרטונים הקודמים של הארגון, מאיים הג'יהאדיסט הרוצח, להוציא להורג גם את הנינג, אם קמרון יוסיף לתמוך במלחמה נגד המדינה האסלאמית.

הפגנה באנגליה נגד מוסלמים

העימות הפרטני של דאע"ש מול בריטניה הפך גם ללוחמה פסיכולוגית שמותירה את האנגלים פעורי פה וחסרי אונים מבחינה מעשית. בשבועות האחרונים, פרסמו אנשי דאע"ש סרטון חדש, שבו מודיע עוד עיתונאי בריטי השבוי בידיהם, כי בימים הקרובים יחשוף את האמת מאחורי המדינה האסלאמית.

העיתונאי ג'ון קנטלי, לשעבר צלם בעיתונים 'סאנדיי טיימס', 'הסאן' ו'הסאנדיי טלגרף', מנסה להלך אימים על בריטניה ומדינות המערב במסרים שנכתבו לו ככל הנראה מראש, כשבין היתר הוא אומר את הדברים הבאים: "אני יודע מה אתם חושבים, הוא עושה את זה רק בגלל שהוא אסיר, יש לו אקדח שמכוון לראש והכריחו אותו לעשות את זה. אני אסיר, את זה אי אפשר להכחיש, אבל בהתחשב בעובדה שננטשתי על ידי ממשלתי וגורלי נמצא בידי המדינה האסלאמית, אין לי שום דבר להפסיד. אולי אחיה ואולי אמות, אבל אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להעביר כמה עובדות שאתם יכולים לאמת. עובדות שאם תחשבו עליהן אולי הן יעזרו להציל חיים.

"במהלך התוכניות הבאות אני הולך להראות לכם את האמת מאחורי המערכות של המדינה האסלאמית והמוטיבציה שלה, ואיך התקשורת המערבית המאורגנת מאוד שבה נהגתי לעבוד, יכולה להפוך את האמת הזאת ולעשות מניפולציות לציבור אי שם בבית. יש שני צדדים לכל סיפור. אתם חושבים שאתם מקבלים את כל התמונה? אני אראה לכם את האמת".

סרטון התעמולה הזה הגיע לאחר הפרסום כמה ימים קודם לכן, שראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון מתכוון להצטרף למבצע הלחימה ההולך ונרקם של ארצות-הברית ומדינות נוספות נגד דאע"ש.

במאמר שכתב לאחרונה ראש הממשלה הבריטי לעיתון הבריטי 'טלגרף', הביע חשש כבד מכך שארגון דאע"ש מתקרב ללונדון. במאמר כותב קמרון, כי "העולם אינו יכול להעלים עין מהרעיון של יצירת ח'ליפות קיצונית בלב עיראק. הלוחמים האסלאמיים כבר שולטים באלפי קילומטרים רבועים במדינה, ואם לא נטפל בארגון הברברי כעת - יקימו הקיצוניים מדינת טרור לחופי הים התיכון ופעיליו יגיעו לרחובות לונדון.

"יצירתו של ח'ליפות קיצונית בלב עיראק ובסוריה היא לא בעיה שנמצאת קילומטרים הרחק מהבית. זו גם לא בעיה מלפני 10 שנים. זה החשש שלנו כאן ועכשיו. אנחנו כבר יודעים שיש לדאע"ש את הכוונה הרצחנית להגיע ללונדון", כותב קמרון בדאגה ומדגיש, כי בריטניה והמערב צריכות לתת מענה ביטחוני למשבר בעיראק וכי לוחמים מהמדינה האסלאמית של עיראק לא יכולים פשוט להכניע את הארגון המסוכן רק על ידי תקיפות אוויריות.

מודאגים ממפגן האסלאם בבירות אירופה

בתחילה חשבו שיהיה רוב מוסלמי בערים האירופיות הגדולות הראשונות רק ב-2030, אלא שהגירת המיליונים מהמזרח התיכון ומצפון אפריקה לאיחוד האירופי בעקבות 'האביב הערבי', זירזה את התהליך לממדים מפלצתיים בלתי צפויים.

ההערכות אומדות, כי רק מאז פרוץ מלחמות האזרחים באזורנו, היגרו למערב אירופה כשלושה מיליון מוסלמים מסוריה, עיראק, מצרים, צפון אפריקה ואפריקה השחורה, בנוסף למוסלמים שאינם ערבים, כגון: פקיסטנים, אריתראים, בנגלדשים או הודים. תהליך הגירת העמים המוסלמים, שהחל עוד הרבה בטרם שהמזרח התיכון עלה בלהבות, נמשך ומתרחב עד עצם היום הזה, גם בשעה שאתם קוראים שורות אלה, ואף אחד לא ממש יכול לעצור את שטף ההגירה המוסלמית על אדמות אירופה.

עתה, לאחר שמדיניות ההגירה החופשית ברחבי מדינות אירופה העניקה אישורי כניסה כמעט ללא הגבלה והציפה אותן במיליוני מוסלמים, לכולם כבר ברור כי בערים האירופאיות המרכזיות צפוי "רוב" מוסלמי מקסימום בתוך העשור הקרוב, לא יאוחר. אם לדייק, המשפט שהולם ביותר את התופעה היא - "מגמת אסלאמיזציה" או "השתלטות האסלאם", משהו שהאירופאים מאוד לא אוהבים לשמוע, אך במקביל גם אינם יכולים להתחמק ממנו.

בתוך המגמה המפחידה הזו, בולט האבסורד המשווע, שבשעה שההיגיון המחייב הוא שהמהגרים המוסלמים שזכו לקבלת פנים חמה ואוהדת בארצות המערב כתחליף לחיים תחת דיקטטורה, שלטון רודני וחיי עוני מחפירים, היו אמורים לקדש את האדמה הליברלית שעליה הם דורכים, לכבד ולהוקיר את אורח החיים הדמוקרטי ועתיר ההזדמנויות, במקום זאת הם מפיחים את רוח האסלאם הרדיקלי ומשליטים סדר יום חדש (ישן יש לומר) במדינות המערב.

ההגירה ההמונית של המוסלמים באירופה הפכה למגרש הדחקה של המקומיים לטובת המהגרים החצופים שמגרשים את האזרחים הנוצרים מהאזורים שלהם, ומתיישבים בהמוניהם באזורים שבעבר הלוא רחוק היו של ילידי אירופה נוצרים לבנים.

צבי יחזקאלי, ראש הדסק לענייני ערבים בערוץ 10, מסביר את התופעה ואת חוסר האונים של האירופאים: "האירופים מטיחים את עצמם בקיר ומנסים להילחם בזה באמצעות חקיקה, כמו איסור לבישת הבורקה, איסור רעלה, חוקי הגירה ואזרחות", הוא אומר, "אבל באמת שמלבד זה אין שום דבר שאפשר לעשות. זה מלכוד ובאמת בסופו של דבר לא תהיה להם ברירה אלא לקבל את האזרחים האלה ולהציע להם להתקבל בחברה ולשפר את מעמדם ולקחת את הסיכון של השילוב המלא, אף שרוב מדינות אירופה לא רוצות לעשות את זה".

דור חדש דורש להחדיר את האיסלאם

הבעיה הכואבת והקשה יותר שמר יחזקאלי לא ממש לוקח בחשבון זה, שאמנם בהתחלה, הדור השני והשלישי של המהגרים המוסלמים הרגישו שהם מקופחים לעומת הבריטים הלבנים, ולפיכך נדחקו עוד יותר להזדהות עם האסלאם שמתוכו הגיחו לאירופה. אבל היום כבר לא מדובר בדור מהגרים שמבקש להזדהות ולהגדיר רק את עצמו בלבד עם האסלאם, בשנים האחרונות קם לו דור חדש שדורש להחדיר את רעיונות דת האסלאם לאזרחים האירופאיים - ילידי המקום המקוריים. מבחינתם, לא די שהם התקבלו בזרועות פתוחות על ידי הדמוקרטיה, הם מבקשים ללמד את אזרחי ארצות המערב הנוצריים, שהדמוקרטיה היא הרס האנושות וכי מארחיהם חיים בכלל בעולם טועה ומטעה.

האירופאים מודאגים מהתפשטות מוסדות הדת המוסלמיים במדינותיהם ובעיקר ממפגן דת האסלאם ברחובות בירות אירופה השונות. כיום קיימים כבר באירופה למעלה מ-6,000 מסגדים, ובין הגורמים העיקריים לתסיסת המחלוקת באירופה נמצאים נושאים יסודיים כמו חופש הביטוי, חירות הדת, חוקי השריעה וקודי לבוש שמציבים אתגר לאינטגרציה בין הקהילה המוסלמית לבין החברה האירופאית המקומית. מה שנחשב מאז שנות דור בעיני המערב כזכויות אנושיות בסיסיות, נתפס על פי הקוראן ומנהיגי הדת המוסלמיים כהפקרות ואסון תרבותי.

הפגנות של מוסלמים בלונדון

התחזקותו של חוק השריעה בבריטניה איננה מתקבלת ברוח טובה בקרב האירופאים, ובשנים האחרונות מתגברים הקולות שרואים בו מבשר את קצה של התרבות החילונית, או לחלופין מבשר את קצה של מדיניות הפייסנות והסובלנות הבריטית.

חוק השריעה (למי שאינו יודע) הוא חוק אסלאמי המתבסס על הקוראן, ועשרות בתי דין על פי חוקי האסלאם כבר פועלים בבריטניה משלהי קיץ 2008, ומני אז הם מחזיקים בסמכות שיפוט רשמית לפסוק בתיקים מוסלמיים אזרחיים בתמיכת בתי-המשפט‏ במדינה, בדומה לאופן שבו פועלים בתי הדין היהודיים בממלכה.

אם לא די בזה, בשנה האחרונה היו תושבי לונדון עדים להפגנות תמיכה פומביות של מאות אזרחים בריטיים מוסלמים, שבהן קראו תיגר בריש גלי ברחובות העיר נגד מדיניות הדמוקרטיה המתירנית של המערב, ובין היתר אף עודדו רבים להצטרף לחוקי האסלאם ותמכו בגלוי בארגוני טרור כמו 'המדינה האסלאמית' - דאע"ש.

בנוסף, שכונות בפרברי הערים האירופאיות שבהן יש ריכוז גבוה של בני מיעוטים מוסלמיים, הפכו למוקדים של פשע ואלימות, חלק מהם על רקע פלילי וחלק מהם על רקע אידאולוגי שנובע מהתנגשות של דת האסלאם בחוקי המערב. בחלק מהערים הגיע המצב לכך, ששירותים רשמיים של המדינה או העירייה, כמו המשטרה, האמבולנסים והדואר, אינם נכנסים לשכונות הללו מחשש שיותקפו באלימות על ידי המהגרים המוסלמים, ובאזורים רבים בבריטניה ובצרפת חוששים להסתובב לבד בשעות החשיכה.

גם בפוליטיקה לא נחה ידם: המהגרים המוסלמים מזדעקים נגד אורח החיים הליברלי והדמוקרטי של המערב, אך בד בבד גם יודעים לנצל את הדמוקרטיה לטובתם. הדור הצעיר של המוסלמים נכנס כבר לפוליטיקה המקומית ואף מקים מפלגות אסלאמיות בתוכה, ביודעו שתמיכה של מיליוני מוסלמים רבים באירופה תהיה נתונה לו לשנים רבות. הוא מכיר כבר היטב את כללי הפעולה הדמוקרטיים ופועל לדריסת רגל גסה על מנת לזכות בזכויות בחוקי המערב גם באמצעים פוליטיים.

 מה באמת חושבים הבריטים?

האירופאים ככלל, הצרפתים כמו הבריטים, השבדים, השוויצרים ואחרים נוספים, מתוסכלים מהשינויים העמוקים שמתרחשים להם לפתע בראש חוצות. לדעתם של אזרחים רבים, למשל בלונדון - ילידי הממלכה, נוצרים לבני-העור, מאמינים כי המצב החדש הוא בלתי הפיך, ומקנן בהם החשש הגדול שלא ירחק היום והמצב הנוכחי העגום יוביל לשפיכות דמים ולמלחמת אזרחים במדינתם.

יש אפילו מי שמרחיק לכת ומביע חשש שהעתיד של מערב אירופה ידמה לזה של קוסובו ולבנון - מלחמות דת, מכוניות תופת ומתאבדים. אחרים מנסים להישאר אופטימיים יותר, אך עדיין מודאגים מאוד ולא ממש יודעים כיצד, אם בכלל, אפשר יהיה להתמודד עם מגמת האסלאמיזציה ההולכת וגוברת.

כתושב בריטניה לשעבר, הדובר את השפה האנגלית על בוריה, השתמשתי בכלים העיתונאיים שלי, על מנת לבדוק מתוך הממלכה בקרב אזרחי בריטניה הלבנים, מה באמת חשים תושבי אנגליה מול השתלטות האסלאם, כיצד הם מתמודדים עם התופעה ומה הם חושבים על מגמת האסלאמיזציה שמאיימת על יציבותה ושלמותה של הממלכה הבריטית.

על מנת שאוכל לקבל תמונת מצב רחבה ואמיתית יותר, ככל שניתן, ביקשתי לערוך מעין סקר קטן לצורך כתבה זו. לשם כך, יצאתי לראיין חמישה אזרחים בריטיים גויים, ילידי בריטניה, למעלה מעשרה דורות בממלכה. כל אחד מהמרואיינים מתגורר בקצה האחר של בריטניה, והם אינם קשורים זה לזה. הפניתי לכל אחד מהם בנפרד 8 שאלות זהות, והתשובות שקיבלתי מעידות ללא ספק על שינוי חד בחשיבה הפשרנית והפייסנית כלפי מדיניות ההגירה בבריטניה בכלל ולעומת הקהילה המוסלמית ברחבי הממלכה. בנוסף, ממחישות התשובות את הדאגה העמוקה והסלידה הנוקבת של האזרחים הבריטיים המקוריים מתופעת האסלאמיזציה, אך בעיקר, את מורת רוחם מהתנהלותו הכושלת של הממשל והממסד הפוליטי בבריטניה בהתמודדות מול הסחף האסלאמי באירופה.

שם: מארק מיור

מקום מגורים: ליברפול - מרזיסייד

- כיצד אתה חש כלפי מגמת האסלאמיזציה בלונדון, וכלפי החשש ממשבר שעלול להתפרץ עקב פעילותו של ארגון הטרור דאע"ש בתוך הממלכה הבריטית?

"אני חש בחילה נוכח חוסר האכפתיות של הממשלה הבריטית. המשבר של דאע"ש לא ייעלם והממשלה צריכה להחרים כל מי מהם שנשאר בממלכה ולשלול מהם את האזרחות. הפחד הגדול שלי הוא שתתרחש כאן מתקפת טרור בקרוב".

- האם אתה מאמין שמדיניות ההגירה של הממשלה הבריטית הייתה קלה מדי במשך עשרות שנים? אם כן, האם אתה חושב שמגמת האסלאמיזציה בלונדון הנה תוצאה ישירה של מדיניות הגירה שגויה ופחדנית?

"אנחנו כבר הוזהרנו על מדיניות ההגירה לפני שנים רבות על ידי חנוך פאוול (מדינאי מוערך בממשל הבריטי בשנות ה-70 - ש.פ.) ווינסטון צ'רצ'יל (ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה - ש.פ.). הממשלה הנוכחית נכשלה, וכתוצאה ישירה מכך, אנחנו נמצאים היום בעיצומו של האיום הגדול ביותר על אורח החיים והתרבות שלנו, זאת על ידי ממשלה פחדנית שגרמה למותו של החייל שלנו לי ריגבי, ברחובות העיר שלנו (במאי 2013 נרצח לראשונה באמצע הרחוב בלונדון באכזריות באמצעות סכין קצבים, החייל הבריטי לי ריגבי, היו אלה ניצנים ראשונים לפעולות דאע"ש בבריטניה - ש.פ.), שלא לדבר על עריפות ראשים אחרות שבוצעו לאחרונה כאן בבריטניה".

- האם אתה מרגיש שינוי כלשהו באורח החיים היומיומי שלך בשנים האחרונות, כתוצאה מנוכחותם של מיליוני מוסלמים במדינתך? האם היית אומר, שהנך מרגיש היום בטוח פחות ממה שהיית לפני כעשור?

"אורח החיים שלי כבר לא רגוע. אני דואג לילד בן ה-7 שלי כל יום, ואני מקווה שאינו נחשף ללימודי אסלאם בבית הספר. אני מרגיש אמנם בטוח פחות, אבל אהיה מוכן לצאת לרחובות בעת הצורך. נדמה לי שהצורך הזה הוא בלתי נמנע והוא יתממש בקרוב".

- האם אתה חושב שהממשלה הבריטית היא רכה מדי בהתנהלותה בנושא הזה, אולי היא אינה בטוחה כיצד יש להתמודד עם המשבר הזה, או שמא יש לומר שהיא אף חוששת מדי להתעסק בנושא כדי שלא להכעיס את הקהילה המוסלמית ברחבי אנגליה?

"ממשלת בריטניה הייתה רכה מדי בנושא זה במשך שנים רבות, ואני בטוח מאוד שהממשלה מודעת היטב לסכנות שהתופעה הזו מהווה לאזרחים בריטיים באופן יומיומי. תקינות פוליטית עולה לפעמים בחיי אדם. הממשלה הבריטית מלאה בפחדנים, בעיקר ראש הממשלה דיויד קמרון".

- מה היית מצפה שהממשלה שלך תעשה מול תופעת האסלאמיזציה שצוברת תאוצה בבריטניה בתקופה האחרונה?

"לאסור את לימוד האסלאם, לאסור את לבישת הבורקה שמהווה את האיום הגדול לכולנו, לאסור את לימוד הקוראן - הספר הגרוע ביותר שפורסם אי פעם. כל מי שרוצה להתיישב במדינה שלנו חייב לדבוק באורח החיים שלנו ולכבד אותו, ולא לנסות לאכוף דרך אחרת או את דתם. כמו כן, לאסור כל מיני צעדות תמיכה בדאע"ש. צריך להכניס לכלא כל מי שמטיף לשנאה נגדנו ולהעיף אותם מהמדינה שלנו".

- האם אתה חושש לעתידה של לונדון, והאם יש דבר שהאזרחים הבריטים הלבנים יכולים או אולי צריכים לעשות בהקשר לזה, על מנת לעורר את דעת הקהל בנושא הזה?

"כן, אני מודאג מאוד, אבל לא רק לעתידה של לונדון אלא של כל בריטניה. אני חושב שעל כל אזרח בריטי גאה, לא משנה צבע העור שלו, לצאת לרחובות וליידע את כולם איך הם מרגישים ולנסות להביא למודעותם את הסכנות שהאסלאם מציב בפנינו. אחרי הכול להיות נגד האסלאם, זה לא משהו גזעני".

- אם ניקח בחשבון את מספר המוסלמים הגדל והולך בלונדון ובאירופה בכלל, כלום, היית שוקל לעזוב את בריטניה לטובת מדינה אחרת?

"לא. אני לא אעזוב את המדינה שלי. אני נולדתי כאן ואשאר כאן עד הסוף. אני פטריוטי מאוד בדרך ובאורח החיים שלי ולעולם לא אוותר על המדינה שלי בגלל איזה ספר של אדם מטורף".

- לנוכח העובדה שהסקרים בממלכה מראים, שהשם הנפוץ ביותר שניתן לתינוק שנולד בלונדון, הוא מוחמד, כיצד אתה רואה את אנגליה 10-20 שנה מהיום?

"אני יכול לומר רק מילה אחת, אם אנשים לא יעשו יותר בעניין הזה... לונדוניסטאן".

* * *

שם: ג'ואן פילד

מקום מגורים: בדפורד - לונדון

- כיצד את חשה כלפי מגמת האסלאמיזציה בלונדון, וכלפי החשש ממשבר שעלול להתפרץ עקב פעילותו של ארגון הטרור דאע"ש בתוך הממלכה הבריטית?

"האסלאמיזציה בבריטניה גדלה במהירות, אנחנו האזרחים כן חוששים ממשבר מקבוצת טרור זו. מישהו אי שם יכה מתישהו, וברגע שבריטניה שדרגה את האיום הביטחוני לרמה של 'חמור', זה רציני".

- האם את מאמינה שמדיניות ההגירה של הממשלה הבריטית הייתה קלה מדי במשך עשרות שנים? אם כן, האם את חושבת שמגמת האסלאמיזציה בלונדון הנה תוצאה ישירה של מדיניות הגירה שגויה ופחדנית?

"א. הממשלה הבריטית הייתה תמיד נלהבת מדי להעניק אישורי כניסה לכל מי שיחפוץ. ב. הממשלה רצתה להפוך את בריטניה לחברה רב תרבותית יפה שבה תרבויות שונות יודעות לחיות בשלום זו לצד זו. בהתחלה הגיעו השחורים, לאחר מכן האיטלקים וכמה מוסלמים בודדים שהיו בסדר, ואז הם פתחו את השערים לכל מיני מהגרים, בעיקר לאלו שבאו מהאיחוד האירופי. אבל זה נראה שמספר המוסלמים הוכפל ושולש עד שהגענו לרף הקיבולת המקסימלית, והממשלה שלנו לא חשבה על זה".

- האם את מרגישה שינוי כלשהו באורח החיים היומיומי שלך בשנים האחרונות, כתוצאה מנוכחותם של מיליוני מוסלמים במדינתך? האם היית אומרת, שהנך מרגישה היום בטוחה פחות ממה שהיית לפני כעשור?

"בהחלט. אני מרגישה שאורח החיים שלנו השתנה, שיעורי הפשיעה גבוהים, ואנשים מפחדים לצאת לבד בלילה. ללא ספק, בעשור האחרון, יש אזורים שבהם אנשים לבנים לא יעזו ללכת".

- האם את חושבת שהממשלה הבריטית היא רכה מדי בהתנהלותה בנושא הזה, אולי היא אינה בטוחה כיצד יש להתמודד עם המשבר הזה, או שמא יש לומר שהיא אף חוששת מדי להתעסק בנושא כדי שלא להכעיס את הקהילה המוסלמית ברחבי אנגליה?

"א. הייתי אומרת 'שניהם' - גם וגם. ב. אני בטוחה שלממשלה הבריטית היה מידע מלא על תרבות העם המוסלמי. יש להם ילודה רבה והם בנו להם כאן מסגדים בכל מקום, והממשלה שלנו לא עשתה שום דבר נגד זה משום שחששה שיגידו שהיא גזענית, ובכל מקרה, האוכלוסייה המוסלמית מנצלת תמיד את השימוש בכרטיס הגזענות לטובת הצרכים שלהם ודורשת זכויות אדם וכו'... וכעת זה יצא מכלל שליטה ואין לממשל צל של מושג מה לעשות בנדון".

- מה היית מצפה שהממשלה שלך תעשה מול תופעת האסלאמיזציה שצוברת תאוצה בבריטניה בתקופה האחרונה?

"אני רק מקווה שהם יעשו משהו ומהר. באמת לא אכפת לי מה ואיך, אבל הייתי רוצה לדעת מתי".

- האם את חוששת לעתידה של לונדון, והאם יש דבר שהאזרחים הבריטים הלבנים יכולים או אולי צריכים לעשות בהקשר לזה, על מנת לעורר את דעת הקהל בנושא הזה?

"הציבור מתעורר לאט ומתחיל לקלוט ולהבין את גודל האיום, אני הייתי אחת מהם. אם להיות כנה, יש לאחרונה יותר ויותר הפגנות ברחבי המדינה ואני חושבת שהדברים ילכו בכיוון הלוא נכון בתקופה הקרובה מאוד".

- אם ניקח בחשבון את מספר המוסלמים הגדל והולך בלונדון ובאירופה בכלל, כלום היית שוקלת לעזוב את בריטניה לטובת מדינה אחרת?

"כן, לעתים קרובות אני חושבת על מעבר למדינה אחרת, אך למרבה הצער הם נמצאים בכל מקום! אני לפעמים חולמת על האי האישי שלי, עד כמה שהמצב עגום".

- לנוכח העובדה שהסקרים בממלכה מראים, שהשם הנפוץ ביותר שניתן לתינוק שנולד בלונדון, הוא מוחמד, כיצד את רואה את אנגליה 10-20 שנה מהיום?

"השאלה הזו מרתיחה כעת את דמי. גיליתי את הנתון הזה לפני כמה שבועות והייתי בהלם לזמן מה. זה מבחיל אותי, ואני חרדה רק מלחשוב איך אנגליה תיראה בעוד 10-20 שנה. זה מביא דמעות לעיניי".

* * *

שם: אנדרו הולנדס

מקום מגורים: לוטון - בדפורדשייר

- כיצד אתה חש כלפי מגמת האסלאמיזציה בלונדון, וכלפי החשש ממשבר שעלול להתפרץ עקב פעילותו של ארגון הטרור דאע"ש בתוך הממלכה הבריטית?

"עם איום הטרור העולמי באופק, ככל הנראה נהיה עדים ליותר התקפות טרור בתוך בריטניה. משום מה מוסלמים צעירים חושבים שדאע"ש היא הכנופיה האולטימטיבית להצטרפות".

- האם אתה מאמין שמדיניות ההגירה של הממשלה הבריטית הייתה קלה מדי במשך עשרות שנים? אם כן, האם אתה חושב שמגמת האסלאמיזציה בלונדון הנה תוצאה ישירה של מדיניות הגירה שגויה ופחדנית?

"אני יכול להבין את ההגירה, היא כנראה הכרחית, יש לנו מזרח אירופאים רבים, אבל המספרים כבר גדולים מדי. לעומת זאת, האסלאמיזציה היא שונה לחלוטין, הם הפציעו עלינו לפתע משום מקום, ולמרבה הצער המצב הופך אותנו הבריטים למיעוט, בייחוד היכן שאני גר".

- האם אתה מרגיש שינוי כלשהו באורח החיים היומיומי שלך בשנים האחרונות, כתוצאה מנוכחותם של מיליוני מוסלמים במדינתך? האם היית אומר, שהנך מרגיש היום בטוח פחות ממה שהיית לפני כעשור?

"אני אומר כן על כל סעיפי האישום. אנחנו הבריטים היינו מאושרים באופן מושלם עד לפני כמה שנים. דברים השתנו כאן לרעה באופן קיצוני, ועכשיו אין לנו חופש ביטוי בעקבות הפחד מאשמת גזענות כביכול ופעולות תגמול של האנשים האלה. בשנים האחרונות אנו אפילו מוצאים בסופרים שלנו מזון 'חלאל' (כשרות מוסלמית - ש.פ.), דבר שלא היה נראה באנגליה לפני שנים. המוסלמים כאן מקבלים כל מה שהם מבקשים ואף יותר מזה, ואנחנו הבריטים עוד אמורים להשלים עם זה"...

- האם אתה חושב שהממשלה הבריטית היא רכה מדי בהתנהלותה בנושא הזה, אולי היא אינה בטוחה כיצד יש להתמודד עם המשבר הזה, או שמא יש לומר שהיא אף חוששת מדי להתעסק בנושא כדי שלא להכעיס את הקהילה המוסלמית ברחבי אנגליה?

"הממשלה שלנו חפרה לעצמה בור גדול כל כך, שפשוט קשה לראות איך הם הולכים לצאת מזה. בזבזנו אלפים בניסיון לגרש טרוריסט אחד מהמדינה, דבר שגם לקח לנו שנים, איך בדיוק נתפטר מכל הבלגן הזה".

- מה היית מצפה שהממשלה שלך תעשה מול תופעת האסלאמיזציה שצוברת תאוצה בבריטניה בתקופה האחרונה?

"אני באמת לא רוצה אותם כאן, אבל אם עלינו להשלים עם זה בעל כורחנו, אז שהמוסלמים יצייתו לחוקים שלנו ויהיו שמחים עם זה, אחרת שיצאו מכאן".

- האם אתה חושש לעתידה של לונדון, והאם יש דבר שהאזרחים הבריטיים הלבנים יכולים או אולי צריכים לעשות בהקשר לזה, על מנת לעורר את דעת הקהל בנושא הזה?

"לדעתי, זה ייגמר במלחמת אזרחים, במוקדם או במאוחר, כי לציבור הבריטי כבר הגיעו מים עד נפש".

- אם ניקח בחשבון את מספר המוסלמים הגדל והולך בלונדון ובאירופה בכלל, כלום היית שוקל לעזוב את בריטניה לטובת מדינה אחרת?

"ממש לא. למה שאעזוב? זהו המקום שבו נולדתי, ולא אכנע להם".

- לנוכח העובדה שהסקרים בממלכה מראים, שהשם הנפוץ ביותר שניתן לתינוק שנולד בלונדון, הוא מוחמד, כיצד אתה רואה את אנגליה 10-20 שנה מהיום?

"כפי שזה נראה היום, האם יהיה בכלל עולם בעוד 10-20 שנים?... מחשבה נוראה. לגבי השם מוחמד, גם זה כבר לא מפתיע אותי, יש כאן מאות".

* * *

שם: אנג'לה גרין

מקום מגורים: האל - יורקשייר

- כיצד את חשה כלפי מגמת האסלאמיזציה בלונדון, וכלפי החשש ממשבר שעלול להתפרץ עקב פעילותו של ארגון הטרור דאע"ש בתוך הממלכה הבריטית?

"אני מודאגת מהתקפת טרור נוספת. אני עוד זוכרת שהייתי בלונדון בדיוק כמה ימים לפני 7/7 (כינוי של הבריטים לפיגוע הטרור ברכבת התחתית בלונדון ב-2005 - ש.פ.), אבל אני מודאגת באופן כללי, לא רק על לונדון".

- האם את מאמינה שמדיניות ההגירה של הממשלה הבריטית הייתה קלה מדי במשך עשרות שנים? אם כן, האם את חושבת שמגמת האסלאמיזציה בלונדון הנה תוצאה ישירה של מדיניות הגירה שגויה ופחדנית?

"ברור שהממשלה הבריטית הייתה קלה מדי במדיניות ההגירה, אנחנו פשוט נתנו להם יותר מדי יד חופשית להיכנס לגבולות שלנו. פשוט אין לנו יותר מקום, המשאבים הציבוריים עומדים בפני קיצוצים, ובנוסף יש לנו מחסור בדיור, ואנחנו, העם הבריטי, אלה שסובלים מכך".

- האם את מרגישה שינוי כלשהו באורח החיים היומיומי שלך בשנים האחרונות, כתוצאה מנוכחותם של מיליוני מוסלמים במדינתך? האם היית אומרת, שהנך מרגיש היום בטוחה פחות ממה שהיית לפני כעשור?

"אנחנו לא בטוחים יותר. מסתובבים לנו המון מוסלמים ברחובות, ולכן אני מסרבת לאפשר לילדים שלי לצעוד לבדם הביתה בשעות הערב. דברים השתנו כאן לחלוטין".

- האם את חושבת שהממשלה הבריטית היא רכה מדי בהתנהלותה בנושא הזה, אולי היא אינה בטוחה כיצד יש להתמודד עם המשבר הזה, או שמא יש לומר שהיא אף חוששת מדי להתעסק בנושא כדי שלא להכעיס את הקהילה המוסלמית ברחבי אנגליה?

"זה מאוחר מדי והממשלה יודעת את זה. ברור שהם מפחדים".

- מה היית מצפה שהממשלה שלך תעשה מול תופעת האסלאמיזציה שצוברת תאוצה בבריטניה בתקופה האחרונה?

"כאמור, זה כבר מאוחר מדי עכשיו, אבל יש צעדים שעדיין ניתן לנקוט. אנחנו צריכים יותר אינטליגנציה ויותר חוקים, כמו למשל לאסור את הבורקה, שבאמת מרגיזה הרבה אנשים".

- האם את חוששת לעתידה של לונדון, והאם יש דבר שהאזרחים הבריטיים הלבנים יכולים או אולי צריכים לעשות בהקשר לזה, על מנת לעורר את דעת הקהל בנושא הזה?

"אינני בטוחה לגבי התשובה לשאלה הזאת... ודאי שאנחנו יכולים לעשות יותר, אבל איך בדיוק אתה אמור לעשות את זה בזמן שאתה מנסה גם במקביל להיות פוליטיקלי קורקט, הם מבולבלים. הלונדונים מפוחדים".

- אם ניקח בחשבון את מספר המוסלמים הגדל והולך בלונדון ובאירופה בכלל, כלום היית שוקלת לעזוב את בריטניה לטובת מדינה אחרת?

"אני כבר עברתי פעמיים מאזורים מלאים במוסלמים ואני מסרבת לזוז עוד. בחו"ל יהיה נחמד, אולי ספרד לשנות הפנסיה".

- לנוכח העובדה שהסקרים בממלכה מראים, שהשם הנפוץ ביותר שניתן לתינוק שנולד בלונדון, הוא מוחמד, כיצד את רואה את אנגליה 10-20 שנה מהיום?

"לא ממש מפתיע אותי לצערי, פשוט מעצבן אותי. בריטניה תהיה גמורה אם לא נתעשת ומהר".

* * *

שם: קנת בלייק

מקום מגורים: לוטון - בדפורדשייר

- כיצד אתה חש כלפי מגמת האסלאמיזציה בלונדון, וכלפי החשש ממשבר שעלול להתפרץ עקב פעילותו של ארגון הטרור דאע"ש בתוך הממלכה הבריטית?

"אני לא מפחד ולא חושש מהם. אני חושש יותר ממקבלי ההחלטות ומחוקקי החוקים שיושבים בחיבוק ידיים, כלומר, מייצרים סחבת, בעוד אין שום בירוקרטיה לעצור אותם".

- האם אתה מאמין שמדיניות ההגירה של הממשלה הבריטית הייתה קלה מדי במשך עשרות שנים? אם כן, האם אתה חושב שמגמת האסלאמיזציה בלונדון הנה תוצאה ישירה של מדיניות הגירה שגויה ופחדנית?

"כן, כן. ושוב כן"...

- האם אתה מרגיש שינוי כלשהו באורח החיים היומיומי שלך בשנים האחרונות, כתוצאה מנוכחותם של מיליוני מוסלמים במדינתך? האם היית אומר, שהנך מרגיש היום בטוח פחות ממה שהיית לפני כעשור?

"כפי שכבר אמרתי, אינני חושש כל כך מהם כמו שאני חושש מאלה שהם גזעניים. בסופו של דבר, הרי גם תופעת המוסלמים באנגליה היא סוג של שנאה מצופה כביכול בסוכר". 

- האם אתה חושב שהממשלה הבריטית היא רכה מדי בהתנהלותה בנושא הזה, אולי היא אינה בטוחה כיצד יש להתמודד עם המשבר הזה, או שמא יש לומר שהיא אף חוששת מדי להתעסק בנושא כדי שלא להכעיס את הקהילה המוסלמית ברחבי אנגליה?

"התשובה שלי היא - קצת משניהם. ככה זה כשאתה מכיל אנשים שאינם מוכנים למעשה להכיל אותך, זה לבד אומר המון. האזרחים הקטנים עובדים להסתדר עם זה בעצמם, בשעה שהממשלה נתונה בתרדמת".

- מה היית מצפה שהממשלה שלך תעשה מול תופעת האסלאמיזציה שצוברת תאוצה בבריטניה בתקופה האחרונה?

"שיקשיבו לאזרחים שלהם, כי אם הממשלה לא תעמוד לעזרת אזרחיה, האזרחים יעשו זאת במקומם".

- האם אתה חושש לעתידה של לונדון, והאם יש דבר שהאזרחים הבריטיים הלבנים יכולים או אולי צריכים לעשות בהקשר לזה, על מנת לעורר את דעת הקהל בנושא הזה?

"אינני חושש מהעתיד, מכיוון שאני שם את מבטחי על אלוקים, ואם אין תקווה אין עתיד. המוסלמים מנסים להחליף את החוקים שלנו בחוקי האסלאם שהם נגד כל צבע, גזע או דת, לא רק לבריטים לבנים אלא לכולם".

- אם ניקח בחשבון את מספר המוסלמים הגדל והולך בלונדון ובאירופה בכלל, כלום היית שוקל לעזוב את בריטניה לטובת מדינה אחרת?

"לא, משום שאני מאמין שהיכן שיש תקווה יש ניצחון. אנגליה זו אנגליה, ואין עוד מדינה אחרת על פני כדור הארץ שהיא חזקה יותר כאשר מפנים את הגב שלה לקיר".

- לנוכח העובדה שהסקרים בממלכה מראים, שהשם הנפוץ ביותר שניתן לתינוק שנולד בלונדון, הוא מוחמד, כיצד אתה רואה את אנגליה 10-20 שנה מהיום?

"ובכן, זה פשוט מסתכם בנקודה אחת, שככל שתיתן להם יותר, הם ייקחו יותר. תעשה בעצמך את החשבון... תסתכל סביבך ותראה איך הם יצרו בעלות מערכתית בתוך המערכת הקיימת. הם מחדירים את האנשים שלהם במקומות הגבוהים ביותר בממסד הפוליטי, כדי להעניק לעצמם זכויות משלהם. הם אינם דוברים את השפה המקומית, אבל לא רוצים להפסיד את המענקים של המדינה שבה הם קיבלו חסות. יש ביניהם מטיפים שמטיפים להסתה. כל זה גרם להתלכדות ואחדות בעם, שכן אם אנו מאוחדים, אנחנו עומדים, ואם אנו פרודים, אנחנו ניפול".

* * *

התבוננות מעמיקה בתשובותיהם של חמשת המרואיינים לצורך כתבה זו, חושפת עוד יותר את המבוי הסתום שאליו נקלעה אירופה כולה. הדברים ממחישים את הפחד והחשש הכבד בצל התפשטות האסלאם מחד, אך גם ובעיקר את התסכול ומורת הרוח מאוזלת היד וחוסר האונים של השלטונות בהתמודדות מול האיום הפושה הזה.

לסיכום, אומנם אפשר לחוש ברצון העז והפטריוטי של הבריטים, וכנראה כך גם בקרב כלל אזרחי אירופה המקוריים - לנסות ולעמוד איתנים מול מגמת האסלאמיזציה ולמנוע אולי את המשך התעצמותה, אך כמעט בלתי נמנע להתחמק מן המציאות העגומה, שזה כבר מאוחר מדי וכי ניצנים של מרי אזרחי או מלחמת אזרחים מבצבצים מתחת לפני השטח, וזו רק שאלה של זמן.

בנוסף, יש לקחת בחשבון את המשבר הכלכלי שעתיד להפציע בעקבות הפצצה המתקתקת הזו. המדינות האירופיות נחשבות אמנם כעשירות, אך מסות אדירות כאלה של מהגרים מתמרדים, ייצרו בעתיד גם בעיה כלכלית קשה שתחיש משבר כלכלי מתגבר וקריסה טוטאלית של המערכות היציבות. או אז תיאלצנה מדינות אירופה להתמודד לא רק מול בעיה דמוגרפית או שאלה של זהות ותרבות, אלא בכלל בשאלה של קיום.