פרשת נח: תקציר הפרשה וליקוטי רש"י

תקציר הפרשה

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ..." (בראשית ו, ט): הפרשה פותחת בתולדות נח ובניו. התורה מספרת כי בני האדם באותו הדור השחיתו את דרכם, וכתוצאה מכך ה' מבקש להשחיתם, ואע"פ שעשו הרבה חטאים, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. לפיכך ה' מצווה את נח לעשות תיבה, אשר תגן עליו ועל משפחתו מפני מי המבול, בה יכנסו גם בעלי החיים: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (בראשית ז, ב-ג).

לאחר שנח מסיים לבנות את התיבה, הקב"ה מצווה אותו להיכנס לתוכה: "וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל" (בראשית ז, ז). בי"ז לחודש מרחשון, שאז היה נח בן 600 שנה, באותו יום התחיל המבול. התורה מספרת כי מי המבול מחו והשחיתו כל אשר מחוץ לתיבה: "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה" (בראשית ז, כג).

אחרי כן מסופר כי ה' מפסיק את מי המבול, והתיבה נחה על הרי אררט. נח שולח את העורב לבדוק את מצב מי המבול, אך העורב מסרב לבצע את שליחותו, ובעקבות כך הוא מחליט לשלוח את היונה: "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח, יא). לאחר שהארץ יבשה ממי המבול, ה' מצווה את נח לצאת מהתיבה. בצאתו הוא מקריב קורבן לה', קורבנו מתקבל ברצון, וה' נשבע שלא יביא עוד מבול כזה לעולם. יתר על כן, ה' מברך את נח ובניו, והם מוזהרים מאכילת דם ושפיכות דמים. לאחר מכן, ה' נותן את אות הקשת – כשתבוא מידת הדין ותקטרג להשמיד את העולם מפני שהאנשים רשעים, אז תצא הקשת ובכך תיזכר מידת הדין בשבועה שנשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם.

בהמשך הפרשה, מסופר שנח שתה הרבה מיינו עד שנשתכר. בנו חם שנודע לו שאביו נמצא במצב זה, והוא ערום לגמרי, החליט לסרסו (ויש אומרים רבעו): "וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן, וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו" (בראשית, ט, כד-כה). לאחר מכן אנו קוראים על פטירתו של נח: "וַיְהִי כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת" (בראשית ט, כט), והתורה מספרת על כל השולשלת שלו.

לקראת סופה של הפרשה, אנו קוראים על חטאם של דור הפלגה וסיפור מגדל בבל. אחרי כן, התורה מספרת על השתלשלות תולדות שם עד תרח. אברם ונחור, הבנים של תרח, נושאים להם נשים, ובסופה של הפרשה אנו קוראים על מיתתו של תרח: "וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן" (בראשית, יא, לב).

ליקוטי רש"י על הפרשה:

'בדורותיו' – לשבח או לגנאי?

פרק ו', פסוק ט': "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ"

רש"י: בדורותיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (סנהדרין קח.).

על מה נחתם גזר דינם?

פרק ו', פסוק יג': "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ"

רש"י: כי מלאה הארץ חמס. לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (סנהדרין קח.).

טורח בניית התיבה

פרק ו', פסוק יד': "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר"

רש"י: עשה לך תבת. הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו.

מדוע לא נאמר גם 'תמים'?

פרק ז', פסוק א': "וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה"

רש"י: ראיתי צדיק. ולא נאמר צדיק תמים, מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו (ב"ר לב, ג. - עירובין יח:).

רחמיו של הקב"ה

פרק ז', פסוק יב': "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"

רש"י: ויהי הגשם על הארץ. ולהלן הוא אומר ויהי המבול, אלא כשהורידן הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול.

דורות שלא הוצרכו לאות

פרק ט' פסוק יב': "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם"

רש"י: לדרת עולם. נכתב חסר, שיש דורות שלא הוצרכו לאות, לפי שצדיקים גמורים היו, כמו דורו של חזקיהו מלך יהודה, ודורו של רבי שמעון בן יוחאי (ב"ר לה, ב.).

חטאו של חם

פרק ט' פסוק כב': "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ"

רש"י: וירא את ערות אביו. יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו (סנהדרין ע.).

שכרם של שם ויפת

פרק ט' פסוק כג': "וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ"

רש"י: ויקח שם ויפת. אין כתיב ויקחו אלא ויקח, לימד (ב"ר לו, ו.) על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר אתן לגוג מקום שם קבר (יחזקאל לט, יא.). וחם שבזה את אביו, נאמר בזרעו כן ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת וגו' (ישעיה כ, ד.).

בין דור המבול לדור הפלגה

פרק יא' פסוק ט': "עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ"

רש"י: ומשם הפיצם. למד שאין להם חלק לעולם הבא, וכי אי זו קשה של דור המבול או של דור הפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו, ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם, אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם, לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם, שנאמר שפה אחת ודברים אחדים, למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום.

מי נקראה בשם 'יסכה'?

פרק יא' פסוק כט': "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה"

רש"י: יסכה. זו שרה, על שם שסוכה ברוח הקודש, ושהכל סוכין ביפיה, (ס"א כמו שנאמר ויראו אותה שרי פרעה). ועוד יסכה לשון נסיכות, (סנהדרין ל"ט), כמו שרה לשון שררה.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת נח – כל הסרטים ב-VOD הידברות