ריח של מיליונים - מאמר לפרשת נח

"כולם להוציא דפים", מבקש מורה מתלמידיו. "אני רוצה שתכתבו מה הייתם עושים אם הייתם מיליונרים". כולם כותבים במרץ, ואז נחות עיני המורה על דני.
"דני", שואל המורה, "למה אתה לא כותב כלום?"
דני: "אני מחכה למזכירה שלי".
***
ויהי אחר המבול. נח יוצא מן התיבה כשסביבו רק אדמה יבשה ללא עצים ובעלי חיים, יחד עימו יוצאים מן התיבה בעלי החיים שהוכנסו. נח בונה מזבח ומקריב עליו קרבן לה' מבעלי החיים הטהורים.
אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה קורה. ה' נשבע שלא יביא מבול לעולם: "וירח ה' את ריח הניחוח, ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
לכאורה, אם הסיבה "להתפייסותו" של הקב"ה עם נח ובני האדם היא "ריח הניחוח" של הקרבנות, מדוע מנמקת התורה את אי-הבאת המבול במילים: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". ושאלה נוספת: וכי עד עתה, כביכול, לא ידע הקב"ה שיצר לב האדם רע מנעוריו? אם זו סיבה להתחשב בו, זה לא צריך להיות קשור למבול דווקא.
רבינו יעקב "בעל הטורים", מציין כאן שרק בעוד מקום אחד בתנ"ך נזכרה המילה "וַיָּרַח" – "וירח את ריח בגדיו". יצחק אבינו מריח את ריח בגדי יעקב (שהיו בעצם של עשו ויעקב לבשם) ומחליט לברכו. מדוע טרח "בעל הטורים" לספר לנו על המקום הנוסף בו מופיעה אותה מילה?
"רבי, ברכני", פנה החסיד לרבו. "עושה אני כעת מספר עסקים וזקוק אני לברכתו של הרבי להצלחה וברכה". הצדיק נענע בראשו ושאל: "האם אתה גם לומד או מתפלל?"
החסיד נד בראשו לשלילה. הוא אינו משקיע מאומה ברוחניות. למראה עיניו השואלות של הצדיק נזדרז לתרץ את עצמו: "יש לו לבורא יתברך רבבות מלאכי-קודש בשמי-מרום. מה ייתן ומה יוסיף לו תפילה של יהודי כמוני, או עמוד גמרא. הרי זה כאין וכאפס נחשב בעיניו. מוותר אני על כך כי זה לא חסר להשי"ת".
"אמור לי", ביקש הרבי לדעת, "במה אתה עוסק למחייתך?"
"צייר אני", השיב החסיד.
"ומהו הציור היקר ביותר שראית?" הוסיף הרבי לשאול. "ציור של שקיעה על שפת הים", התרגש האמן-החסיד מהתיאור, והפטיר: "אין לי איך להסביר לרבי, ששקוע כל היום בתורה ותפילה, את יופיו של הציור".
"מה מחירו של הציור?" ביקש הצדיק לדעת. "שלושה מיליון דולר!" נענה החסיד ביראת-כבוד.
"אילו ניקח מצלמה ונצלם בדיוק שקיעה כזו מול הים", המשיך הצדיק בשאלותיו, "מה יהיה מחירה של התמונה?" החסיד עיווה פניו בזלזול: "שקל וחצי לכל היותר. ואם היא ממוסגרת חמישה שקלים"...
"אינני מבין", תמה הצדיק, "פער כה גדול של שקל וחצי לעומת שלושה מיליון דולר?! הייתכן?!"
"הרבי צריך להבין", אילף החסיד את רבו פרק באומנות. "התמונה המצולמת, אין בה סיכויי כישלון. צלם טוב עם ציוד מקצועי, לא זקוק ליותר משנייה כדי להפיק תצלום אומנותי ו-99% הצלחה מונחים בידו.
"לעומתו, הצייר, 99% כישלון עומדים לפתחו בעת שהוא מתחיל לצייר. ואם הושלם הציור בכזו רמה כנגד כל הסיכויים – מיד עולה ערכו ומחירו אלפי מונים".
"היטבת לקלוע", נהנה הרבי מההסבר. "הקב"ה אוהב את מצוותיהם ותורתם של ישראל יותר מהמלאכים, כי יצר לב האדם רע בעיקרו וכנגד כל הסיכויים מתגבר היהודי על יצרו ומנצח. ואילו למלאכים אין בחירה, הכל נעשה בקלות ואין להם אחוזי כישלון. תאר לעצמך שעבודת המלאך כלפי הבורא לעומת עבודת היהודי – הינה כערכו של צילום לעומת ציור".
וכך מבאר ה"קדושת לוי" את מילות הפסוק: "ישראל אשר בך אתפאר", הקב"ה כביכול מריח את ריח בגדי היהודי הרוחניים שנעשים כנגד כל הסיכויים, והוא "מתפאר" בהם, כביכול, "תופר" לעצמו בגד מהם.
***
כאשר הקריב נח קרבן אחרי המבול, "וירח ה' את ריח הניחוח" של הקרבן, קרבן שהגיע מבשר-ודם שיצר לבו רע מנעוריו, ובכל זאת הינו מתעלה על עצמו ומהנה את בורא העולם במעשים טובים, מיד נשבע שלא יוסיף להביא מבול לעולם.
כל אחד מאיתנו הוא מיליונר לפי ערך התנגדות היצר שלו. הבה נעריך זאת ונחטוף עוד ועוד, לא ניתן למלאכים לעשות "עבודות מזכירות" במקומנו.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת נח – כל הסרטים ב-VOD הידברות