5 דקות תורה ביום: מידת הענווה והקשר לכיפה

א. הָרַמְבָּ"ן כָּתַב לִבְנוֹ בָאִגֶּרֶת: "מִדַּת הָעֲנָוָה הִיא מִידָה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת". מִפֹּה נִתָּן לְהָבִין שֶׁמִּדַּת הַגַּאֲוָה הִיא הַמִּדָּה הָרָעָה מִכָּל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת. הַמִּתְגָּאֶה - תּוֹלֶה אֶת הַהַצְלָחָה בְעַצְמוֹ, וְשׁוֹכֵחַ שֶׁאֱלוֹקִים הוּא זֶה שֶׁנּוֹתֵן לוֹ אֶת הַכֹּל וּמְנַהֵל לוֹ אֶת חַיָּיו, הַמִּתְגָּאֶה - דּוֹאֵג רַק לְעַצְמוֹ וְלִצְרָכָיו וּמוּכָן בִּשְׁבִיל זֶה לִפְגֹעַ בַּחֲבֵרָיו וּמַכָּרָיו. וְלָכֵן, עַל הָאָדָם לְהִתְרַחֵק מְאֹד מֵהַגַּאֲוָה וּלְסַגֵּל לְעַצְמוֹ אֶת מִדַּת הָעֲנָוָה. כֵּיצַד? עַל יְדֵי שֶׁיִּתְנַהֵג בַּעֲנָוָה. וְלָכֵן, כָּתַב הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ: "אָסוּר לָלֶכֶת בְּקוֹמָה זְקוּפָה". הַהֲלִיכָה עִם רֹאשׁ מוּרָם לְמַעְלָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְגַאֲוָה.

ב. אֵין הֶבְדֵּל בֵּין אָדָם פָּשׁוּט לְתַלְמִיד חָכָם, לִשְׁנֵיהֶם יֵשׁ אִסּוּר הִלְכָתִי לָלֶכֶת עִם רֹאשׁ זָקוּף וּמוּרָם. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לָלֶכֶת עִם רֹאשׁ מֻטֶּה לָרִצְפָּה (שֶׁלֹּא יִתָּקַע בְּעַמּוּד..) אֶלָּא, בְּצוּרָה בֵינוֹנִית, כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אֶת מִי שֶׁבָּא מִמּוּלוֹ.

ג. כָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לְכַסּוֹת אֶת רֹאשׁוֹ בְּכִפָּה, שֶׁכֵּן זֶה מַרְאֶה עַל יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ מֵעָלֵינוּ מֶלֶךְ וְאָנוּ עֲבָדָיו. וְאֵין לָלֶכֶת ד' אַמּוֹת (כְּ-2 מֶטֶר) בְּרֹאשׁ מְגֻלֶּה. גַּם מִי שֶׁנּוֹסֵעַ בְּרֶכֶב צָרִיךְ לַחֲבֹשׁ כִּפָּה. יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁים לָלֶכֶת עִם כִּפָּה, אוֹ בִּגְלַל הַחֶבְרָה שֶׁהֵם נִמְצָאִים בָּהּ, אוֹ בִּגְלַל סִבּוֹת אֲחֵרוֹת. אַךְ, עֲלֵיהֶם לָדַעַת שֶׁלְּפִי הַמַּאֲמָץ כָּךְ הַשָּׂכָר! אִם יִהְיוּ חֲזָקִים בְּדַעְתָּם לָלֶכֶת עִם כִּסּוּי רֹאשׁ וּלְהַרְאוֹת לְכֻלָּם שֶׁהֵם צוֹעֲדִים בְּדַרְכּוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, יִרְאוּ שֶׁמִּצְוָה זוֹ תִּתֵּן לָהֶם בְּרָכָה וְהַצְלָחָה. מַה גַּם, שֶׁהַהוֹלֵךְ בְּלִי כִּפָּה הֲרֵי הוּא נִכְשָׁל בַּעֲבֵרוֹת נוֹסָפוֹת, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְכַתְּחִילָּה לְבָרֵךְ בְּלִי כִפָּה וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לֶאֱכוֹל וְאֵין לוֹ כִפָּה אָז הוּא מְוַתֵּר גַּם עַל הַבְּרָכָה וְכָךְ עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה. לָכֵן, יִהְיֶה עַז כַּנָּמֵר וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ מֵאַף אֶחָד וְיֵלֵךְ עִם כִּפָּה כָּל הַזְּמַן.

* * *

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי א', ו') "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם" (ג')

הַחָכְמָה הִיא הַדָּבָר הֲכִי יָקָר בָּעוֹלָם. הַחָכְמָה יְכוֹלָה לְהַצִּיל אֶת הָאָדָם מִכָּל מִינֵי מִכְשׁוֹלִים וְהֶפְסֵדִים. לָכֵן, עַל הָאָדָם לְחַדֵּד אֶת מֹחוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ וְלִהְיוֹת חָכָם. וּבִפְרָט דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לִהְיוֹת פִּקְחִים גְּדוֹלִים כְּדֵי לָדוּן תָּמִיד בְּצוּרָה נְכוֹנָה וְלָרֶדֶת לְעוֹמְקָם שֶׁל דְּבָרִים.

מְסֻפָּר עַל עָשִׁיר גָּדוֹל שֶׁהִסְתּוֹבֵב בָּעוֹלָם עִם עַבְדּוֹ. בְּאֶחָד הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים נָפַל לְמִשְׁכָּב וְהָיָה בְמַצָּב שֶׁל סַכָּנַת חַיִּים. לֶעָשִׁיר הַזֶּה הָיָה בֶן יָחִיד אֲבָל הוּא הָיָה בִמְדִינָה רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִקְרֹא לוֹ. הֶעָשִׁיר חָשַׁשׁ שֶׁהָעֶבֶד יְנַשֵּׁל אֶת בְּנוֹ מֵהַיְּרוּשָׁה עַל יְדֵי שֶׁיַּמְצִיא צַוָּאָה מְזֻיֶּפֶת. מָה עָשָׂה? הוֹתִיר בְּיַד הָעֶבֶד צַוָּאָה בַחֲתִימַת יָדוֹ שֶׁבָּהּ הָיָה כָתוּב: "כָּל מָה שֶׁיִּרְצֶה הָעֶבֶד - יִתֵּן לִבְנִי, וְהַשְּׁאָר - יִהְיֶה שֶׁל הָעֶבֶד". שָׂמַח הָעֶבֶד בְּלִבּוֹ וְטָמַן אֶת הַמִּכְתָּב. הוּא חִכָּה לְיוֹם שֶׁבּוֹ יוּכַל לְמַמֵּשׁ אֶת הַצַּוָּאָה וּלְהִתְעַשֵּׁר עֹשֶׁר גָּדוֹל. לְאַחַר זְמַן מָה, מֵת הֶעָשִׁיר. מִהֵר הָעֶבֶד לָשׁוּב לְאַרְצוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר, הוּא פָנָה לְבֵית הַדִּין וּבִקֵּשׁ לְבַצֵּעַ אֶת הַצַּוָּאָה. הַדַּיָּנִים רָאוּ אֶת הַמִּכְתָּב וְאִשְּׁרוּ שֶׁאָכֵן זֶהוּ כְתַב יָדוֹ שֶׁל הֶעָשִׁיר וְזוֹהִי חֲתִימָתוֹ. אוּלָם, כְּשֶׁקָּרְאוּ אֶת נֻסַּח הַצַּוָּאָה הִתְעוֹרְרוּ אֶצְלָם סְפֵקוֹת: הֲיִתָּכֵן שֶׁהָאָב יוֹרִישׁ אֶת כָּל עוֹשְׁרוֹ לָעֶבֶד, וְיַשְׁאִיר אֶת בְּנוֹ בְחֹסֶר כָּל, מִלְּבַד מָה שֶׁיּוֹאִיל הָעֶבֶד לָתֶת לַבֵּן? וְאָז הִבְרִיקָה בְמֹחָם הַכַּוָּנָה הַנִּסְתֶּרֶת שֶׁטָּמַן הֶעָשִׁיר בְּנֻסַּח הַצַּוָּאָה. הֵם שָׁאֲלוּ אֶת הָעֶבֶד: "כַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה לָקַחַת לְעַצְמְךָ וְכַמָּה אַתָּה מוּכָן לָתֵת לַבֵּן?" עָנָה הָעֶבֶד: "אֲנִי רוֹצֶה אֶת הַכֹּל לְעַצְמִי, וּמוּכָן לְהַשְׁאִיר מֵאָה זְהוּבִים לַבֵּן", "אִם כֵּן" פָּסְקוּ הַדַּיָּנִים "לְךָ מַגִּיעַ מֵאָה זְהוּבִים, וְכָל הַשְּׁאָר הוֹלֵךְ לַבֵּן"! הָעֶבֶד נִזְעַק "הַכֵּיצַד!? הָפַכְתֶּם אֶת הַקְּעָרָה עַל פִּיהָ"?! וְהַדַּיָּנִים הִסְבִּירוּ: "מַמָּשׁ לֹא"! לָזֶה הִתְכַּוֵּן הֶעָשִׁיר הַמִּסְכֵּן: "כָּל מָה שֶׁיִּרְצֶה הָעֶבֶד" - כְּלוֹמַר, מָה שֶׁיִּרְצֶה לְעַצְמוֹ - "יִתֵּן לִבְנִי" - זֶה יִנָּתֵן לַבֵּן. "וְהַשְּׁאָר יִהְיֶה שֶׁל הָעֶבֶד" - כְּלוֹמַר, מָה שֶׁהִתְכַּוֵּן לְהַשְׁאִיר - מֵאָה זְהוּבִים - יִהְיֶה שֶׁל הָעֶבֶד. עַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם! תִּהְיֶה חָכָם - תַּרְוִיחַ!