היוצר נדב גלעד-גדליה מוציא אלבום בכורה. ראיון

"אני הולך ושר, קופץ ועף/ לא מפחד מהעולם בכלל/ גדלתי כבר, למדתי קצת/ עכשיו עומד אדם עם היגיון בדם/ ואז באה תחושה כמו הרוח/ ואין כבר דבר על בטוח/ מחשבן את הדקות ובורח/מחייך אל הים וצורח"

(מתוך השיר: 'חיוכים'. מילים ולחן: נדב גלעד-גדליה)

לא במקרה על עטיפת אלבום הבכורה הראשון של העיתונאי ויוצר הקולנוע, נדב גלעד-גדליה מופיעה תמונה שיוצרת באז תקשורתי ומעבירה מסר חברתי . על האלבום הטרי, 'משהו חדש לגמרי', מופיעה תמונת היוצר בשלוש דמויות שונות וקוטביות: דתי לאומי, חרדי וחילוני. המסר שלו פשוט וחד: "נמאס לי מכל הדבר ההזוי הזה, שבו אנחנו מודדים בני אדם וסגנון חיים לפי פרמטרים של מראה חיצוני".

גלעד-גדליה (27) מוכר לציבור כבעל הטור בעיתון 'כיפה', כמבקר תרבות ששמו הולך לפניו וכיוצר קולנוע. אולם כתיבת שירים, הלחנה ושירה – היו נטועים בו עוד הרבה לפני שהתפרסמה כתבתו הראשונה. לצד עיסוקיו האחרים, הוא החל ליצור לאחרונה מוזיקה, ועוד לפני שהוציא את אלבומו, הוא רשם לעצמו הישג מכובד, כשהסינגל מהאלבום 'בא לי לחבק אנשים' הושמע ברדיו וזכה לאהדה.

עוד לפני כן, כשביצע את הדואט המוזיקאלי 'אנחנו לא בוכים' יחד עם רואי לוי, זמר ומלחין בלהקת 'שוטי הנבואה', התבטא לוי ואמר עליו: 'אתה לא פחות זמר אמן מעיתונאי, אולי אפילו יותר', אולם בעיני גלעד-גדליה המחמאה שיקפה את מה שהוא כבר ידע. "לשמוע דבר כזה מאדם כמו רואי לוי זו מחמאה גדולה בשבילי, אך היא למעשה שיקפה את מה שזמן רב היה ידוע רק לי - הוא חשב שאני עיתונאי שגם החליט לזמר, ובעצם גילה את ההפך".

אתה כותב טור, יוצר קולנוע, מבקר תרבות, ועכשיו משיק אלבום בכורה. העשייה שלך גדושה, בכל קנה מידה. איך אתה עושה את זה?

"מאז שאני זוכר את עצמי בתחילת נעורי, אחד הדברים הכי חזקים שבערו בי הוא לא לבזבז זמן. למשל, גם כשהייתי במוסדות לימוד שלא התאימו לי, במקום ליפול לדכדוך - הכרחתי עצמי ללמוד, רק כדי לא לבזבז את הזמן. הרבה פעמים אני שומע אנשים שאומרים שאם היה להם זמן או כסף, הם היו מגשימים חלום שהם נורא רוצים, אבל משום שאין להם את שניהם – הם יושבים באפס מעשה. לי זה מאוד חורה. אין לך כסף? סבבה. תעבוד יותר, תעשה שתי משמרות, ותגשים את החלום שלך. ואני מדבר במיוחד על רווקים, שיש להם יותר זמן פנוי. אם אין לך חלומות – דיינו. אבל יש לך, נכון? אז מה אתה יושב ורואה סרט או קורא ספר? קום! צא להגשים את החלומות שלך, בלי צחוק. לפחות תנסה".

מוטו מנחה בכתיבה: אהבה לאמנות

כחומר ביד היוצר מפסל גלעד-גדליה את המילים. מותח ומכווץ, מחליק ומעגל, משטח ומנפח ובעיקר מאפשר לקורא לצלול אל תוך חוויה מילולית עשירה ומרתקת, השופעת שנינות והומור.

אז איך כל זה התחיל, ולמה דווקא עיתונות? "סגנון הכתיבה האינטגרטיבי שלי תמיד שילב בתוכו תיאורים צבעוניים, השאלות ספרותיות ואפילו שימוש בליריקה. המוטו שהנחה אותי לכתוב הוא האהבה שאני רוחש לאמנות, לסוגיה. אפילו כשאני עוסק בעיתונות, אני לא מסוגל לדווח בצורה יבשה ולקונית. חלק בלתי נפרד מהרצון שלי הוא לתת לקורא להרגיש שהוא נסחף לדיווח, שהוא מרותק ממנו, ומבחינתי זה מה שנקרא לעשות את עבודתי על הצד ביותר".

על השאלה מדוע לדעתו ישנם עוד הרבה כותבים מוכשרים שלא מבטאים את כישרונם הוא משיב: "עולם התקשורת הוא עולם מאוד קשה. אני מקבל לא פעם פניות מבני נוער שרוצים לכתוב, אך הרבה לא מודעים לכך שהכתיבה היא החלק הקל שבסיפור".

מה החלק הקשה? 

"מלבד הכתיבה עצמה, מדובר במרדף בלתי פוסק אחר הצורך להפיק את עצמך. הניסיון לבקוע מהביצה ולהגיח לאוויר העולם ההכרתי של הקוראים, גובה המון כוחות נפש. כך שלעניות דעתי, מי שחשוב לו לנשום – עדיף שיחפש לו תחום אחר להשקיע בו את משאביו, ולהתפרנס ממנו. עם הכתיבה תמיד אפשר להתעסק כתחביב לא מחייב, ומהרבה בחינות זה הרבה יותר כדאי לאנשים מסוימים, שלא מסוגלים להכיל בתוכם את הלחץ הזה".

השאלה מדוע אתה עוסק דווקא בתחום הזה, מתבקשת.

"כיוון שזה מה שאני יודע לעשות, וזה מה שאני הכי טוב בו", הוא משיב בחיוך, "אבל זאת לא חוכמה לדבר ככה, אחרי שנים שאני עוסק בתחום, ואחרי שזכיתי לאהדת הקהל, ברוך ה'. בשורה התחתונה, אני באמת מאמין שהקב"ה שם כל אחד איפה שהוא באמת צריך להיות. אם זהו משלח ידי, אז כנראה שזה מה שאני אכן צריך לעשות בחיים".

ומה דעתך על עולם התקשורת היהודי?   

"עולם התקשורת היהודי צריך להתייחס ברצינות לעצמו ולהבין שאמנם לפני הכול הוא כלי להעברת מידע וחדשות - אך בד בבד הוא צריך לשמש פעמים רבות ככלי בידורי. מי שצורך תקשורת, לרוב גם מחפש הרבה שקט. חשוב שיהיו מדורים של מוסר, חינוך וערך מוסף, אולם כמות שיש לו אג'נדה חינוכית כללית, הוא גם צריך לתת במה וכבוד לבידור כשר".

מה זה בידור כשר בעיניך? 

"בידור כשר זה בידור נטו – נקי מגסות רוח אמנם, אבל בלי מסר. בלי. אני יודע שהרבה יקפצו עכשיו ויגידו: 'מה פתאום בלי מסר?! אז במה אנחנו שונים מתקשורת כללית?', אבל ההצלחה של עולם התקשורת היהודית תחל לדעתי כאשר היא תהיה מסוגלת לענות על הצרכים השונים של הקורא – לעתים מתחשק לו לשמוע חדשות, ולעתים מתחשק לו סתם לראות תמונות יפות ומעניינות שאין בהן מסר כלשהו. הן פשוט יפות. והיופי הזה מפיח בו שמחה, ומספק לו את 'ניקוי הראש' הנדרש, שזה מה שהוא צריך באותו רגע".

מקטלגים אנשים בהתאם לדמות

בחזרה לשירה ולאלבום החדש, שכאמור יצא לאחרונה, ובו מסר חברתי – לחולל שינוי בתפיסה של כל אחד מאתנו, כדי שהמראה החיצוני לא יהיה כרטיס הביקור הכמעט בלעדי שלנו. "כאחד שנפגש עם כל העולמות הללו במקביל זה פשוט מדהים אותי, בכל פעם מחדש, לראות כיצד אנשים מקטלגים אותי ומתאימים את היחס שלהם אליי, בהתאם לדמות שאותה אני 'עוטה' על עצמי. אני שואל אותך, מי הטביע את הכללים הללו? קל לנו להגיד 'החברה', אבל החברה הרי מורכבת מיחידים שחיים בתוכה. אם כל אחד מאיתנו ישנה את הפרספקטיבה האישית שלו, הרי שגם ה'חברה' כקולקטיב - תשתנה עם הזמן.

"הנושא הזה נוגע בתחומים שונים בחיינו: קבלה למוסדות לימוד, דייטים, ראיונות עבודה ועוד. אבל מה שהכי כואב לי הוא שאתה מסוגל לחבב או לשנוא אדם עוד לפני שהוא פתח את פיו - רק לפי המראה החיצוני שלו, שמשויך אצלך אוטומטית למגזר מסוים. זה לא ייאמן כמה אנחנו מרובעים, וכמה התרגלנו כבר לאטימות המבעבעת. זה לא אמור לקרות בחברה שמכבדת את עצמה. כאילו, אדם נמצא מולך! אדם! דבר איתו, תשמע מה יש לו לומר. מה אתה ננעל על סטיגמה? תן לו צ'אנס להשמיע את מי שהוא באמת, באוזניך".

לסיום, אנא שתף אותנו בתובנה קטנה שלמדת על עצמך דרך השירים שלך.

"בשיר 'רצונות' כתבתי ש'שאלת החיים גדולה מדי בשביל שתהיה עליה תשובה'. מעל לכל אני מבין היום שבחיים צריך לזרום עם מה שיש ולא עם מה שאין. אם רע לך – תנסה לשנות את המצב שלך, אבל בינתיים תחיה את מה שיש לך מלכתחילה ולא בדיעבד.

"אני שר ורומז לתפיסה הזאת גם בשיר 'ידיים למעלה' – שהרעיון העומד מאחוריו הוא שכדאי לך להיכנע לחיים, כי באמת...אתה לא יודע עליהם כלום. אתה לא יודע איך שבכל רגע המצב שלך עשוי להשתנות, ומכיוון שכך, פשוט תנסה לחייך. לא סתם אומרים שלהיות שמח זו עבודה. המדרון מושך אותך אליו למטה, גם מבלי שתתאמץ. העבודה הקשה, כמו גם הכדאית, היא ידיים למעלה. תגיד שאתה לא יודע, תגיד שאתה מוכן לקבל עזרה – ואז תראה שזה רק עניין של זמן, עד שהיא תגיע".